ברונקו בילי אנדרסון
 | |
| לידה |
21 במרץ 1880 ליטל רוק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1971 (בגיל 90) וודלנד הילס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Chapel of the Pines Crematory |
| שם לידה |
Max Aaronson |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים | |
| סוגה מועדפת |
מערבון |
| תקופת פעילות |
מ-1903 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
גילברט מ. "ברונקו בילי" אנדרסון (באנגלית: Gilbert M. "Broncho Billy" Anderson; נולד כמקסוול הנרי ארונסון; 21 במרץ 1880 – 20 בינואר 1971) היה שחקן, תסריטאי, במאי קולנוע ומפיק אמריקאי, שהיה הכוכב הראשון של סוגת המערבון בקולנוע. הוא היה ממייסדי אולפני אסנאיי והכוכב הראשי שלהם. בשנת 1958 קיבל אנדרסון פרס אוסקר לשם כבוד על היותו מחלוצי תעשיית הקולנוע.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדרסון נולד בשם מקסוול הנרי ארונסון[1] בליטל רוק, ארקנסו,[2] ילדם השישי של הנרי ואסתר ארונסון, שניהם ילידי ניו יורק.[3] אחותו הצעירה הייתה השחקנית והזמרת ליאונה אנדרסון. משפחתו הייתה יהודית, כאשר הורי אביו היגרו לארצות הברית מפרוסיה, והורי אמו הגיעו מהאימפריה הרוסית. משפחתו עברה לפיין בלאף כשהיה בן שלוש. הוא התגורר שם עד גיל 8, ואז עבר עם משפחתו לסנט לואיס, מיזורי. בגיל 18 עבר לניו יורק והופיע בוודוויל ובתיאטרון, והשלים את הכנסתו כדוגמן לצילומים וכמוכר עיתונים. בשנת 1903 פגש את הבמאי אדווין סטנטון פורטר, ששכר אותו כשחקן וכשותף מזדמן לכתיבת תסריטים.[4][5]
קריירה קולנועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדרסון גילם דמויות שונות בסרט הראינוע הקלאסי "שוד הרכבת הגדול" משנת 1903, וביניהן את דמותו של הטירון הרוקד, נוסע ברכבת שנורה ושודד מספר 1. כאשר צפה בסרט בפעם הראשונה בתיאטרון וודוויל וראה את תגובת הקהל הנלהבת, החליט להתמקד בעבודה בתעשיית הקולנוע בלבד. הוא החל לכתוב, לביים ולשחק במערבונים משלו תחת השם גילברט מ. אנדרסון.[6]
בשנת 1907 ייסדו אנדרסון וג'ורג' קירק ספור בשיקגו את אולפני אסנאיי, שהפכו לאחד האולפנים המרכזיים בראשית ימי הקולנוע. בשנת 1909 הוא ביים את הסרט "מר פליפ", שבו הופיע התיעוד הידוע הראשון של בדיחת הטחת העוגה בפרצוף. אנדרסון שיחק ביותר מ־300 סרטים קצרים. הוא גילם מגוון רחב של דמויות, אך זכה לפופולריות עצומה בזכות סדרה של 148 מערבונים קצרים מתקופת הראינוע, שבהם הופיע כ"ברונקו בילי", כוכב הקאובוי הראשון של הקולנוע. רבים מהסרטים הללו צולמו בניילס שבפרימונט, עיירה קטנה במחוז אלמדה שבקליפורניה, מדרום מזרח לסן פרנסיסקו. המיקום הסמוך למסילת הרכבת של פסיפיק וסטרן דרך קניון ניילס התגלה כאתר מתאים ביותר לצילום מערבונים.[7][8]
לצד הכתיבה, המשחק והבימוי של מרבית הסרטים הללו, אנדרסון מצא זמן לביים גם סדרה של מערבונים קומיים בכיכובו של אוגוסטוס קרני. בשנת 1916 מכר אנדרסון את חלקו באולפני אסנאיי ופרש ממשחק. הוא חזר לניו יורק, רכש את תיאטרון לונגייקר והפיק מחזות, אך לא זכה להצלחה מתמשכת. לאחר מכן חזר לזמן קצר כמפיק בסדרה של סרטים קצרים עם סטן לורל, כולל עבודתו הראשונה עם אוליבר הארדי בסרט "כלב בר מזל". לאחר סדרה של כישלונות כמפיק בברודוויי, הוא פרש שוב לאחר שנת 1920, והפעם לצמיתות.[5]
אנדרסון הגיש תביעה נגד סרטי פרמאונט על כך שקראו לדמות בשם "ברונקו בילי" בסרט משנת 1943, ועל כך שהציגו את הדמות כשחקן כושל וגמור, דבר שלתחושתו השתקף עליו לרעה. הוא דרש פיצוי של 900,000 דולר, אך תוצאות התביעה אינן ידועות.[9]
בשנת 1958 קיבל אנדרסון פרס אוסקר לשם כבוד כחלוץ קולנוע על תרומותיו לפיתוח סרטי הקולנוע כבידור.
בגיל 85 יצא אנדרסון מפרישתו כדי להופיע בתפקיד אורח קטן במערבון משנת 1965.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות חייו האחרונות התגורר אנדרסון בבית המחסה והחולים של קרן הקולנוע והטלוויזיה בוודלנד הילס, לוס אנג'לס.[10] בשנותיו המאוחרות היו רגליו משותקות כתוצאה מפציעת גב שהתרחשה בזמן צילומי סרט.
הוא נפטר מהתקף לב בשנת 1971 בגיל 90, בסנטוריום בסאות' פסדינה, קליפורניה.[11]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1918 צייר אלברט לברינג קומיקס המבוסס על דמותו של כוכב המערבונים ההוליוודי.[12]
אנדרסון זכה לכבוד לאחר מותו בשנת 1998 כאשר דמותו הופיעה על בול דואר של ארצות הברית. בשנת 2002 הוא הוכנס להיכל התהילה של מבצעי המערבונים במוזיאון הלאומי למורשת הבוקרים באוקלהומה סיטי. במשך שנים רבות נערך בניילס, אתר הצילומים של אולפני אסנאיי, פסטיבל שנתי לסרטים אילמים על שמו של ברונקו בילי.[13]
לאנדרסון יש כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ברחוב ויין 1651.[14] פארק בשיקגו, הנמצא לא הרחק מהאתר שבו עמדו אולפני אסנאיי, נקרא על שמו "פארק ברונקו בילי". ב־21 במרץ 2018 הוצב שלט זיכרון היסטורי בליטל רוק מול הבית שבו נולד. השלט נתרם על ידי האגודה היהודית־אמריקאית לשימור היסטורי בשיתוף עם מוזיאון הסרטים האילמים של ניילס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברונקו בילי אנדרסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ברונקו בילי אנדרסון, באתר AllMovie (באנגלית)
ברונקו בילי אנדרסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ברונקו בילי אנדרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Essanay Silent Film Museum - AKA Gilbert Maxwell Aronson
- ↑ "Broncho Billy" Anderson (1880–1971), Encyclopedia of Arkansas (באנגלית)
- ↑ Ancestry of Gilbert M. "Broncho Billy" Anderson (1880-1971), freepages.genealogy.rootsweb.ancestry.com
- ↑ Corneau, Ernest N. The Hall of Fame of Western Film Stars. Christopher Publishing House, 1969, p. 23.
- 1 2 Katz, Ephraim. The Film Encyclopedia, 5th Ed. ניו יורק: Harper Collins, 2005. pp. 35-36.
- ↑ Jeremy Agnew, The Landscapes of Western Movies: A History of Filming on Location, 1900-1970, McFarland, 2020-10-15, ISBN 978-1-4766-7951-8. (באנגלית)
- ↑ Diana Serra Cary, The Hollywood Posse: The Story of a Gallant Band of Horsemen who Made Movie History, University of Oklahoma Press, 1996-01-01, ISBN 978-0-8061-2835-1. (באנגלית)
- ↑ Douglas E. Kyle, Hero Eugene Rensch, Ethel Grace Rensch, Mildred Brooke Hoover, William Abeloe, Historic Spots in California: Fifth Edition, Stanford University Press, 2002-09-06, ISBN 978-0-8047-7817-6. (באנגלית)
- ↑ Star Spangled Rhythm ("Notes"), TCMDb
- ↑ Corneau, Ernest N. The Hall of Fame of Western Film Stars. Christopher Publishing House, 1969, p. 24.
- ↑ Los Angeles Times, January 21, 1971, Section 1, p. 2.
- ↑ Albert Levering, lambiek.net (באנגלית)
- ↑ Niles Film Museum, nilesfilmmuseum.org
- ↑ Hollywood Chamber of Commerce, Hollywood Chamber of Commerce (באנגלית)
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |