ברטולומיאו אסטבן מורילו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברטולומיאו אסטבן מורילו
Bartolomé
Autorretrato de Murillo.jpg
דיוקן עצמי
לידה 31 בדצמבר 1617
סביליה
פטירה 3 באפריל 1682 (בגיל 64)
סביליה
לאום ספרדי
תחום יצירה ציור
זרם באמנות בארוק
הושפע על ידי דייגו ולסקס, פרנסיסקו דה סורבראן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברטולומיאו אסטבן מורילוספרדית: Bartolomé Esteban Murillo;‏ 31 בדצמבר 1617, סביליה3 באפריל 1682, סביליה), היה צייר ספרדי. נחשב לאחרון הציירים הגדולים של "תור הזהב הספרדי". ידוע בעיקר בזכות יצירותיו הדתיות, אולם צייר גם תמונות רבות מחיי היום-יום.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחצית הראשונה של המאה ה-17, השנים בהן מורילו גדל והתעצב כאמן, הייתה חלק מ"תור הזהב", תקופת הפריחה הגדולה, של עירו סביליה. העיר התעשרה בהיותה אחד משני הנמלים הראשיים אליהם הגיעו כל האניות מהאימפריה הספרדית. מספר תושביה הגיע למיליון. אל העיר הגיעו סוחרים מכל רחבי אירופה ואתם גם השפעות אמנותיות, כך כנראה נהיה מורילו מודע לציור הפלמי וכך גם נודע שמעו מעבר לגבולות ספרד. באותה תקופה העיר הייתה גם מרכז אמנותי חשוב, פעלו בה, בין השאר, הציירים ולסקס וסורבראן.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורילו נולד בסביליה ב-31 בדצמבר 1617, להוריו גספר אסטבן מורילו, שהיה גלב-מנתח (בספרדית barbero-zurujano) ומריה פרז. להורים היו 14 צאצאים ומורילו היה הצעיר מביניהם. במשפחתו היו מספר ציירים: הדוד אנטוניו פרז, חותנו וסקו דה פריירה ובני הדודים. ייתכן והושפע מכל אלה בבחירת דרכו. הוריו נפטרו זה אחר זה כשהיה בן 9. הוא גודל על ידי אנה, דודתו מצד אמו[1] ובעלה חואן אגוסטין לג'ר Juan Agustin Lagares שהיה אף הוא גלב-מנתח. בביתם התגורר עד נישואיו בשנת 1645.

בסביבות 1630 מורילו החל את דרכו כצייר כשוליה בסדנה של הצייר חואן דל קסטילו (Juan del Castillo). בשנת 1638 חואן דה קסטילו עזב את סביליה ומורילו החל לעבוד כעצמאי. בשנת 1642, בגיל 24, עבר למדריד. שם פגש את העבודות של ולסקס ואולי גם של אמנים ונצייאנים ופלמיים שהיו באוספי בית המלוכה. בשנת 1645 חזר לסביליה ונישא לביאטריס קבררה ויללובוס. לזוג היו 9 צאצאים. רעייתו נפטרה ב-31 בדצמבר 1663.

בשנת 1645 קיבל את ההזמנה החשובה הראשונה שלו: 11 תמונות שמן עבור מנזר פרנסיסקוס הקדוש בסביליה. ומאותו זמן היה צייר מבוקש בעירו. בעקבות העבודה הזו החלו ההזמנות לזרום אליו. שנות ה-40 וה-50 של המאה היו השנים הפוריות ביותר שלו במהלכן עלה אף על סורבראן כצייר המוביל בסביליה[2]. בשנת 1656 צייר את תמונת המזבח הגדולה ביותר של סביליה, תמונת אנטוניוס הקדוש מפדובה.

בשנים 1658–1660 שהה שוב במדריד. עם שובו לסביליה ייסד, יחד עם פרנסיסקו הררה הבן, את האקדמיה לאמנויות היפות של סביליה (Academia de Bellas Artes de St. Isabel de Hungría) והתמנה לנשיאה. בשנים הבאות קיבל מספר גדול של הזמנות חשובות ביניהן: תמונת המזבח למנזר האוגוסטיני של סביליה, הציורים לכנסיית סנטה מריה לה בלנקה. בשנת 1680 קיבל את ההזמנה לציור "הנישואים המיסטיים של סנטה קתרינה" בקדיס. זו הייתה ההזמנה הראשונה, והיחידה, שקיבל לעבודה גדולה מחוץ לסביליה.

מורילו נפטר בסביליה ב-3 באפריל 1682, כתוצאה מאוחרת מפגיעות בתאונת עבודה (נפילה מהפיגום) במהלך הכנת הציור בקדיס. הוא קבור בבית האוצר (Sacristy) של קתדרלת סביליה מתחת לציור של פיטר קמפרר "ההורדה מהצלב".

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו המוקדמות הושפעו מסורבראן, דה ריברה ואלונזו קאנו (Alonzo Cano). בעקבותיהם צייר יצירות ריאליסטיות חמורות סבר[3] בסגנון הטנבריסמו. בהמשך סגנונו נעשה קליל יותר, בעיקר הציורים מחיי היום-יום. מעבר זה מורגש כבר בתמונות משנת 1645 עבור מנזר פרנסיסקוס הקדוש, שבחלקן הן בסגנון הטנבריסמו ובחלקן, לדוגמה בתמונת "מטבח המלאכים", הן כבר בסגנון רך ומואר שהיה אופייני לעבודתו בהמשך דרכו. בשנת 1645 צייר גם את הראשונה מתמונות הילדים הרבות שלו: "הקבצן הצעיר", בה עוד ניכרת השפעת ולסקז. בהמשך התפתחה יצירתו לכיוונים שתאמו יותר את טעמה של האצולה בת זמנו, גישה זו התבטאה במיוחד ביצירותיו הדתיות.

מעריכים שמורילו צייר כ-2000 תמונות שמן, שרק רבע מהן ידוע היום. בנוסף לכך השאיר מספר גדול של רישומים.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאות ה-18 וה-19 נחשב מורילו לאחד מגדולי הציירים ויצירותיו היו מהיקרות בעולם, אולם במאה ה-20 נחשב לרגשני מדי[4].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה של מורילו במדריד
אולם מורילו במוזיאון של קדיז

על שמו נקראים:

  • גני מורילו בסביליה
  • כיכר מורילו ליד מוזיאון הפראדו במדריד, בכיכר אנדרטה שלו שהיא העתק של פסל מהמאה ה-19 הנמצא בסביליה.
  • אולם מורילו במוזיאון של קדיז.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות דתיות

יצירות מחיי יום יום

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי חלק מהמקורות הייתה זו אחת מאחיותיו.
  2. ^ חוקרים אחרים רואים דווקא את שנות ה-60 כשנים הפוריות ביותר שלו
  3. ^ The Art Book, Phaidon, page 332.
  4. ^ אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כרך ב, עמ' 209, הוצאת כתר, 1997