ברט קומבס

ברט קומבס
Bert Combs

קומבס, 1960
לידה	13 באוגוסט 1911 מנצ'סטר, קנטקי, ארצות הברית
נהרג	4 בדצמבר 1991 (בגיל 80) מחוז פאוול, קנטקי, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ביץ' קריק, מנצ'סטר, קנטקי, ארצות הברית
מדינה
השכלה	בית הספר התיכון מחוז קליי אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט המכללה למשפט של אוניברסיטת קנטקי אוניברסיטת הקמברלנדס
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
שופט בבית המשפט הפדרלי השישי לערעורים של ארצות הברית 5 באפריל 1967 – 5 ביוני 1970 (3 שנים וחודשיים) נשיא ארצות הברית ממנה לינדון ג'ונסון → שאקלפורד מילר הבן ו. וולאס קנט ←
מושל קנטקי ה־50 8 בדצמבר 1959 – 10 בדצמבר 1963 (4 שנים) סגן מושל קנטקי וילסון וייט → האפי צ'נדלר נד ברת'יט ←
שופט בבית המשפט לערעורים של קנטקי 24 באפריל 1951 – 1 בפברואר 1955 (3 שנים ו־9 חודשים) → רוי הלם אסטור הוג ←
שירות ביטחוני
השתייכות	צבא ארצות הברית
דרגה	קפטן
1943–1946 (כ־3 שנים)
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
כוכב הארד מדליית ההצטיינות הצבאית של הפיליפינים

ברטרם תומאס קומבס (באנגלית: Bertram Thomas Combs;‏ ‏ 13 באוגוסט 1911 – 4 בדצמבר 1991) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי מקנטקי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כשופט בית המשפט לערעורים של קנטקי בשנים 1951–1955, כמושל קנטקי ה-50 בשנים 1959–1963, וכשופט בבית המשפט הפדרלי השישי לערעורים של ארצות הברית בשנים 1967–1970.

קומבס החל את חייו במעמד העוני במחוז קליי בו נולד, והגיע לקבלת תואר במשפטים מאוניברסיטת קנטקי ולפתיחת משרד עורכי דין בעיר פרסטונבורג . הוא זכה לעיטור צבאי על ניהול התביעה בבית הדין הבין-לאומי הצבאי למזרח הרחוק נגד פושעי המלחמה היפנים לאחר מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן שב לקנטקי לעיסוקו בעריכת דין. ב-1951 הוא מונה על ידי המושל לורנס ות'רבי לאיוש מושב שהתפנה בבית המשפט לערעורים של קנטקי. מאוחר יותר באותה שנה הוא נבחר לתקופת כהונה מלאה בבית משפט זה, לאחר שהביס את המושל לשעבר והשופט סימאון ויליס. ב-1955 הייתה המפלגה הדמוקרטית בקנטקי מפולגת לשתי סיעות, כאשר ארל קלמנטס, מנהיג אחד הסיעות, בחר בקומבס להתמודד מול המושל לשלעבר והסנאטור האפי צ'נדלר, שעמד בראש הסיעה השנייה, בבחירות המקדימות הבאות למשרת המושל.

צ'נדלר, שהתמודד על תקופת כהונה שנייה בלתי רצופה כמושל, הבטיח במסע הבחירות שהוא לא יעלה מיסים כדי לקיים את המחויבויות הפיננסיות של המדינה, אך בסופו של דבר עשה כן. ב-1959 נבחר קומבס כמושל, לאחר שהביס בבחירות המקדימות את סגן המושל הארי לי ווטרפילד , שצ'נדלר העדיף אותו כיורשו. בראשית תקופת כהונתו כמושל, דאג קומס להעברת חוק להטלת מס מכירות בשיעור של שלושה אחוזים לתשלום בונוס לוותיקי המלחמה של המדינה. ביודעו שמס בשיעור של אחוז אחד יהיה מספיק, הוא עשה שימוש בהפרש ההכנסות לביצוע רפורמות, כולל הרחבת כבישי המדינה ומערכת הפארקים הלאומיים שלה. הוא גם הקדיש חלק מהעודף התקציבי למערכת החינוך.

ארבע שנים לאחר תום כהונתו כמושל, מונה קומבס על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון לבית המשפט הפדרלי השישי לערעורים של ארצות הברית. הוא כיהן על כס השיפוט שלוש שנים, ואז התפטר כדי להתמודד שוב על משרת המושל ב-1971. בבחירות המקדימות הוא נוצח על ידי ראש הסגל לשעבר שלו ונדל פורד. ב-1984 הסכים קומבס לייצג 66 מתוך מחוזות החינוך מעוטי היכולת של המדינה בתביעה משפטית מול מערכת מימון החינוך של המדינה. התביעה "רוז נגד המועצה לחינוך טוב יותר", הסתיימה כאשר בית המשפט העליון של קנטקי הכריז שכל מערכת החינוך הציבורי של המדינה פעלה בניגוד לחוקת המדינה. בתגובה, ניסחה האספה הכללית של קנטקי מהלך גורף שנודע כחוק רפורמת החינוך של קנטקי של 1991. ב-3 בדצמבר אותה שנה נלכד קומבס בשיטפון בזק בעת שנהג ברכבו, וקיפח את חייו.

ראשית חייו

ברט קומבס נולד בעיר מנצ'סטר שבקנטקי, כאחד משבעת ילדיהם של סטיבן גיבסון ומרתה (לבית ג'ונס) קומבס. אביו, שהיה חוטב עצים במשרה חלקית וחוואי, היה פעיל בפוליטיקה המקומית, אף על פי שהיה דמוקרט במחוז שרוב תושביו היו רפובליקנים. אימו הייתה מורה, והיא הדגישה בפני ילדיה את החשיבות של חינוך טוב. בית הספר הראשון בו התחנך קומבס היה בית הספר של שני חדרי הלימוד בביץ' קריק. כשהגיע לכיתה השביעית, שלחו הוריו אותו ואת אחותו למכון הבפטיסטי באונידה הסמוכה בשל אורך שנת הלימודים שם שנמשכה שמונה עד תשעה חודשים בהשוואה לשנת הלימודים בביץ' קריק שנמשכה חמישה עד שישה חודשים. בהמשך החלו קומבס ואחותו לרכב מדי יום על פוני לבית הספר התיכון של מחוז קליי. קומבס הצטיין בלימודיו, דילג על כמה כיתות, וסיים את לימודיו ב-1927 בגיל 15 כמצטיין בכיתתו.

בשל אי-יכולתו הכספית לממן לימודים בקולג', עבד קומבס בבית מרקחת מקומי וביצע עבודות שונות עבור תושבי המקום. ב-1929 סידרה לו אימו עבודה בחברת פחם מקומית בוויליאמסבורג והוא החל ללמוד בקולג' קמברלנד . העבודה בחברת הפחם לא התממשה, אך קומבס יכול היה להרשות לעצמו שלושה סמסטרים בקמברלנד באמצעות עבודות ניקיון בבנייני הקמפוס של הקולג'. באמצע שנות ה-30 הוא החל לעבוד כפקיד במחלקת הכבישים של קנטקי. הייתה זו אחת המשרות שבדרך כלל הוענקו לאנשים מקורבים פוליטית על ידי המושל, אך בית המחוקקים המדינתי שנשלט על ידי הדמוקרטים, שלל מהמושל הרפובליקני פלם סמפסון את סמכויות המינוי שלו, והעבירה אותן לוועדה של שלושה חברים שהייתה מורכבת מסגן המושל הדמוקרטי ג'יימס ברית'יט הבן , נציב מחלקת הכבישים הדמוקרטי בן ג'ונסון , ודן טלבוט. השלושה העניקו את המשרה לקומבס, שהיה איש המפלגה הדמוקרטית.

קומבס עבד במחלקת הכבישים במשך שלוש שנים, והרוויח מספיק כסף כדי לממן לימודים בקולג' למשפטים של אוניברסיטת קנטקי בלקסינגטון. בעת לימודיו באוניברסיטה הוא היה העורך האחראי של כתב העת Kentucky Law Journal. ב-1937 הוא סיים את לימודיו כשני ברשימת מצטייני כיתתו, קיבל תואר בוגר אוניברסיטה, והיה זכאי לחברות במסדר הכובע (Order of the Coif), אגודת כבוד לאומית שבה היו חברים עשרת האחוזים המצטיינים מבין בוגרי לימודי המשפטים. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין, ושב למנצ'סטר כדי להתחיל בעבודתו בעריכת דין. באותה שנה נשא קומבס לאישה את מייבל הול, שאיתה הביא לעולם שני ילדים, לויס אן קומבס ותומאס "טומי" ג'ורג' קומבס.

קריירה משפטית ושירות צבאי

על ימיו כעורך דין מתחיל במנצ'סטר סיפר קומבס לימים: "היו לי יותר מדי קרובי משפחה וחברים במנצ'סטר, וכולם ציפו ממני לטפל בדברים כטובה אישית... ואז הם ייפגעו ברגשותיהם אם אחייב אותם. קיבלתי הרבה תיקים, אבל לא שלחתי הרבה חשבונות". ב-1938 הוא קיבל הצעה מחברו לספסל הלימודים בקולג' למשפטים, לרוי קומבס (אין קרבה), להצטרף למשרד עורכי הדין של אביו ודודו בפרסטונבורג . עיר זו הייתה קרובה יותר למקום מגוריה של רעייתו במחוז נוט. כתוצאה מפגם בלידה, סבל בנו של קומס, טומי, מסוג של מוגבלות שכלית התפתחותית. לאחר שעברו לפרסטונבורג, פתח קומבס כיתה לאנשים עם מוגבלות שכלית, בין השאר כדי שטומי יוכל ללמוד בה.

ב-22 בדצמבר 1943 התגייס קומבס כטוראי לצבא ארצות הברית לשירות במלחמת העולם השנייה. את הכשרתו הבסיסית הוא קיבל בפורט נוקס, והוא השתתף בתוכנית המועמדים המתנדבים לקצונה, שאפשרה לו לקבל הכשרה בבית הספר למועמדים לקצונה מיד לאחר תום הכשרתו הבסיסית. תחת זאת הוא הוצב לזמן קצר כמורה לקרטוגרפיה בשטח הניסויים אברדין במרילנד, ולאחר מכן השלים את הכשרתו בבית בספר למועמדים לקצונה באן ארבור, והצטרף לפרקליטות הצבאית הראשית כקצין בדרגת קפטן. ביולי 1945 נשלח קומבס לזירת דרום-מערב האוקיינוס השקט, שם הוא שירת כראש מחלקת חקירת פשעי המלחמה תחת פיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור בפיליפינים, וניהל את התביעה במשפטים נגד פושעי מלחמה יפנים. עם שחרורו מהשירות ב-1946 הוענקו לקומבס כוכב הארד ומדליית ההצטיינות הצבאית של הפיליפינים .

לאחר המלחמה שב קומבס לפרסטונבורג, והקים משרד עורכי דין בשם הווארד וקומבס בשותפות עם ג'. וודפורד הווארד. בשנים 1946–1947 הוא שימש כנשיא צעירי לשכת עורכי הדין של קנטקי. לעיתים קרובות הוא ייצג חברות פחם בתיקי פיצויי עובדים מול קרל פרקינס , לימים חבר בית הנבחרים של ארצות הברית, שהיה היועץ המשפטי של עובדי המכרות.

קריירה פוליטית

קומבס החל את הקריירה הפוליטית שלו עם בחירתו כפרקליט העיר פרסטונבורג ב-1950. מאוחר יותר באותה שנה מינה אותו המושל לורנס ות'רבי לאייש את תפקיד התובע המדינתי של המחוז השיפוטי ה-31 של קנטקי שהתפנה. הוא הסכים למינוי, אך התנה את כהונתו בכך שהוא ישמש בתפקיד עד לעריכת בחירות. באפריל 1951 מינה אותו המושל ות'רבי לאייש את המושב בבית המשפט לערעורים של קנטקי של השופט רוי הלם שנפטר. בהמשך אותה שנה הוא התמודד על תקופת כהונה מלאה של שמונה שנים על כס השיפוט. יריבו בבחירות היה המושל הרפובליקני לשעבר שכיהן קודם באותו תפקיד, סימאון ויליס. בבחירות ניצח קומבס לאחר שזכה ב-73,298 קולות מול 69,379 הקולות של ויליס. קומבס ייחס את ניצחונו לגילו המתקדם של ויליס, שהיה אז בן 68, ולעובדה שרבים מתומכיו של ויליס הניחו שהוא ינצח ולא הגיעו להצביע.

מושל קנטקי

בחירות 1955

ב-1955 הכריז האפי צ'נדלר, שכיהן כמושל קנטקי בשנים 1935–1939, והיה מנהיג סיעה במפלגה הדמוקרטית, על התמודדותו לתקופת כהונה שנייה כמושל. חברי סיעת מתנגדיו מיהרו למצוא מועמד שיתמודד מולו. המועמד הסביר ביותר היה אמרסון בוצ'מפ , סגן המושל המכהן, אך הוא לא הצטיין בניהול מסעות בחירות, וקשריו עם מחוז לוגן, בו הפוליטיקה נשלטה לעיתים על ידי בוסים פוליטיים מושחתים, היו לרועץ עבור הסיעה. תחת זאת, בחר מנהיג הסיעה, המושל לשעבר והסנאטור המכהן ארל קלמנטס, בקומבס כמועמד הסיעה, ולצורך הכניסה למרוץ התפטר קומבס מתפקידו בבית המשפט לערעורים.

בנאומו הראשון של קומבס במסע הבחירות המקדימות שלו, הוא הודה שהמדינה זקוקה לתוספת של 25 מיליון דולר בהכנסותיה, ושיש לשקול את מס הרכוש כמקור לכך. צ'נדלר, שהיה פוליטיקאי מנוסה יותר, תקוף את קומבס על הצעתו זו, וטען שלמושל מנוסה כמוהו לא יהיה צורך בהעלאת מיסים כדי שהמדינה תעמוד במחויבויותיה. נאומו של קומבס ספג גם ביקורות כיבש וחסר השראה, בין השאר בשל העובדה שהוא קרא אותו מהכתוב מילה במילה. בוצ'מפ טען בהמשך בפני קלמנטס, "ואתה אמרת שאני לא מסוגל לשאת נאום". יו מוריס, ראש משרד פרנקפורט של העיתון Louisville Courier-Journal, העיר ש"קומבס התחיל וסיים את מסע הבחירות שלו באותו לילה".

עם מעט מאוד מלבד חוסר הניסיון של קומבס להתמודד מולו, הציג צ'נדלר את קומבס כבובה של המושלים לשעבר קלמנטס וות'רבי, שאותם הוא כינה בלעג "קלמנטיין" ו"ות'רביין". הוא האשים את הממשלים של שניהם בבזבזנות, ובמיוחד תקף את סלילת כביש האגרה של קנטקי ואת בניית אולם החירות כהוצאות בלתי נחוצות. חלק מהתקפותיו של צ'נדלר היו אישיות באופיין. הוא טען שבעת שכיהן קלמנטס כמושל, הוא הוציא 20,000 דולר על שטיח חדש ללשכתו, ושוות'רבי ציפה את קירות לשכתו בלוחות עץ מהגוני אפריקאי, במקום בעץ "טוב מקנטקי". אף על פי שבהמשך התברר על פי קבלות שעלות רכישת השטיחים עבור כל הקומה הראשונה של בניין הקפיטול המדינתי הייתה 2,700 דולר, ושציפוי הקירות של לשכתו ושל ות'רבי בלוחות עץ בוצעה על ידי קבלן מקומי, גרמו ההאשמות של צ'נדלר למסע הבחירות של קומבס להיכנס לעמדת התגוננות.

בבחירות המקדימות הביס צ'נדלר את קומבס ביחס קולות של 259,875 מול 241,754, והמשיך וניצח בבחירות הכלליות ונבחר לתקופת כהונתו השנייה כמושל. קומבס שב לפרסטונבורג, הקים חברת הלוואות וחסכונות, וחידש את עיסוקו בעריכת דין. במהלך ארבע שנות כהונתו של צ'נדלר כמושל, היו לו כמה הזדמנויות לנאומים, אך מעבר לכך הוא נותר מחוץ לעין הציבורית. בינתיים, הצורך של המדינה במימון אילץ את צ'נדלר להעלות את מס המכירות ומיסים אחרים, על אף הבטחותיו במערכת הבחירות לא לעשות כן. כתוצאה מכך, איבד צ'נדלר את אמינותו וקומבס צבר מוניטין כפוליטיקאי אמיץ, ישר וכנה, על שהכיר בצורך הפיננסי של המדינה במהלך מסע הבחירות.

בחירות 1959

בהיותו מנוע על ידי חוקת קנטקי מלהתמודד על תקופת כהונה שנייה רצופה כמושל, תמך צ'נדלר בסגנו, הארי לי ווטרפילד כיורשו. וילסון וייט , שניהל את מסע הבחירות של עדלי סטיבנסון בבחירות לנשיאות של 1952, היה מתנגד צ'נדלר הראשון שהודיע על כוונתו להתמודד על משרת המושל ב-1959, בעשותו זאת ב-9 באפריל 1958. וייט קיבל תמיכה מכמה ממנהיגי המפלגה במחוז ג'פרסון, שכלל את עירו לואיוויל, והיה מחוז מובהק שהתנגד לצ'נדלר. ארבעה ימים לאחר הכרזתו של וייט, הכריז קומבס שהוא יתמודד שוב על משרת המושל, ושבוע לאחר מכן קיבל את תמיכתו של קלמנטס. עד סוף 1958 נותרה התמיכה בסיעת מתנגדי צ'נדלר מפוצלת בין וייט לבין קומבס. בינואר 1959 קיים קלמנטס מפגש שנמשך כל הלילה במלון של נמל התעופה של לואיוויל, שבו הוא רקם עסקה שעל פיה קומבס יתמודד על תפקיד המושל ושווייט יתמודד על תפקיד סגן המושל. בתמורה הבטיח קלמנטס לווייט את תמיכתו במערכות בחירות עתידיות.

בבחירות המקדימות מול ווטרפילד, תקף קומבס את ממשל צ'נדלר. במיוחד הוא מתח ביקורת על השמועה שעל פיה צ'נדלר הטיל מס של שני אחוזים על משכורות עובדי המדינה והפקיד את הכספים בבנק בקובה כדי שלא ניתן יהיה לאתר אותם. על פי השמועה, כאשר תפס פידל קסטרו את השלטון במהלך המהפכה הקובנית, אבדו הכספים שהופקדו בקובה על ידי צ'נדלר. צ'נדלר טען בשמו של ווטרפילד כי קומבס היה "תוכי של קלמנטס". קומבס הצליח לאחד את בסיס ההתנגדות לצ'נדלר, והביס את ווטרפילד בבחירות המקדימות בהפרש של 25,000 קולות. בסתיו הוא המשיך וניצח בבחירות הכלליות את מועמד המפלגה הרפובליקנית ג'ון מ. רובינסון הבן בהפרש של 180,093 קולות.

כהונתו

מפגש של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי בחדר הסגלגל בבית הלבן, 3 באוגוסט 1962. משמאל לימין: חבר בית הנבחרים מקנטקי פרנק שלף, ברט קומבס, מושל אינדיאנה מתיו ולש, הנשיא קנדי, ומושל אוהיו מייקל די סאלה

אחד מצעדיו הרשמיים הראשונים של קומבס כמושל היה כינוס האספה הכללית של קנטקי למושב מיוחד ב-19 בדצמבר 1959 כדי לשקול שינויים בחוקת המדינה, שהייתה בתוקף מאז 1891. כינוס ועידת חוקה הצריך שני אישורים של האספה הכללית בשני מושבים רצופים, ולאחר מכן הייתה החלטת הוועידה אמורה להיות מאושרת במשאל עם על ידי ציבור הבוחרים. על אף הסכמה כמעט כללית בקרב מומחי משפט כי החוקה הייתה זקוקה נואשות לעדכון, דחו מצביעי קנטקי את הקריאות לכינוס ועידה חוקתית ב-1931 וב-1947, ואישרו רק 19 תיקונים מאז 1891. קומבס ביקש לטפל בנושא במהלך תקופת כהונתו, ומכאן היה הצורך הדחוף בכינוס מושב מיוחד של בית המחוקקים. האספה הכללית העבירה בקלות את ההחלטה על כינוס הוועידה במהלך המושב המיוחד ושוב במהלך המושב הסדיר שהתקיים אחריו ב-1960. לאחר שחתם קומבס על ההחלטה, הוצגה שאלת שינוי החוקה בבחירות של נובמבר אותה שנה, והיא נפלה בהפרש של כמעט 18,000 קולות. הייתה זו התוצאה הצמודה ביותר בניסיון להחליף את חוקת 1891, שנותרה בתוקף עד היום.

תקציב מיליארד הדולר הראשון של קנטקי

שעון הפרחים במתחם הקפיטול המדינתי של קנטקי

במהלך מסע הבחירות שלו, קידם קומבס מצע פרוגרסיבי שכלל העלאת המימון לחינוך, כבישים, פארקים, תעשייה ונמלי תעופה. זמן קצר לאחר בחירתו, הוא זכה לאישור להטלת מס מכירות של שלושה אחוזים לתשלום מענקים לוותיקי המלחמה, אף על פי שהוא היה יכול לממן את המענקים באמצעות מס של אחוז אחד. בקשתו למס בשיעור גדול יותר נבעה מהצורך לממן סדרי עדיפות נוספים שלו. כתוצאה מגביית המס, יכול היה קומבס להגיש את התקציב הראשון של קנטקי שהיקפו הגיע למיליארד דולר. על פי אחד המחקרים, התברר שקנטקי הכפילה את הוצאות המדינה לנפש בין השנים 1957–1962, קצב מהיר יותר מכל מדינה אחרת קומבס קיים אירועי יחסי ציבור גדולים לכל מיזם שהושלם בזכות מימון המס, והצהיר בנאומי הקדשה כי מס המכירות אפשר את המיזם.

ב-1960 נרשם בקנטקי שיעור הנשירה מהלימודים שהיה אחד הגבוהים בארצות הברית, והיא הייתה שנייה רק לארקנסו במספר בתי הספר של חדר לימודים אחד. מעטים מבין בוגרי בתי הספר התיכוניים המשיכו ללימודים בקולג'. מורים רבים שהוכשרו בקנטקי שאפו לשכר גבוה יותר שהיה זמין במדינות אחרות. התקציב הדו-שנתי של קומבס באותה שנה, שעבר באספה הכללית, עשה שימוש בכספי מס המכירות החדש כדי להגדיל את המימון לבתי ספר ב-50 אחוז וכדי להקים את מערכת הקולג'ים הקהילתיים. הוא גם הגדיל את המימון לטובת חלוקת ספרי לימוד בחינם ביותר מ-3 מיליון דולר ולבתי ספר מקצועיים ב-2 מיליון דולר. 5 מיליון דולר הוקצו לבניית מבנים חדשים באוניברסיטאות של המדינה, ו-10.5 מיליון דולר נוספים לטובת השלמת בניית בית החולים אלברט ב. צנדלר באוניברסיטת קנטקי בלקסינגטון.

כשהחל קומבס את כהונתו כמושל היו כבישי המדינה במצב גרוע. הקרן לבטיחות בדרכים מצאה ששני שלישים מהכבישים הפדרליים של קנטקי היו מתחת לתקנים הקיימים של דרישות התנועה. עוד נמצא כי 20 אחוזים מרחובות הערים הראשיים במדינה היו במצב בלתי מספק, כי 55 אחוזים נוספים יגיעו בהמשך למצב זה עקב התנועה גוברת, וכי מחצית מהכבישים המשניים של המדינה לא היו ראויים לתנועה תעשייתית מודרנית. כדי לטפל בבעיה, הנפיק קומבס 100 מיליון דולר באיגרות חוב כדי לממן את הכבישים, ומינה את קלמנטס כנציב הכבישים המדינתיים כדי לפקח על סוגיות תיקון הכבישים במדינה. אחד הכבישים "דרך הפארקים ההררית" , שקישר את מזרח קנטקי למרכזה, נקראה בהמשך על שמו של קומבס. קנטקי ניצלה את חלקה במימון הפדרלי לכבישים מהר יותר מכל המדינות השכנות כמו וירג'יניה וטנסי.

קומבס גם קיבל אישור להנפקת איגרות חוב בהיקף של 10 מיליון דולר עבור הפארקים המדינתיים, שאפשרויות הלינה והשירותים בהם היו במצב גרוע, ודאג לעבודות שיפורים בכל 26 הפארקים. על אף ששאיפותיו לראות מתקני תיירות פרטיים צצים סביב הפארקים לא התגשמו, התיירות מחוץ למדינה יותר מהוכפלה בתקופת כהונתו, והיוותה כ-60 אחוז ממבקרי הפארקים המדינתיים ו-53 אחוז מביקורי הלילה בפארקים. תושבי קנטקי החלו להתלונן על כך שלא יכלו לקבל הזמנות לפארקים בעונות השיא וקראו להגבלות על מספר המבקרים מחוץ למדינה או מערכת הזמנות שתעדיף את תושבי קנטקי, אם כי לא נעשה דבר כדי לטפל בתלונות אלה.

באפריל 1961 הקצה קומבס 50,000 דולר מקרן החירום של המושל לבניית שעון פרחים על מדשאות מתחם הקפיטול המדינתי. הוא ראה שעון דומה באדינבורו, סקוטלנד, וסבר שתהיה זו תוספת צבעונית לחזות המתחם. במערכת הבחירות הבאה, לעג צ'נדלר לשעון, בהכריזו, "ובכן, כבר לא אומרים שהשעה היא שתיים וחצי בפרנקפורט. אומרים שהשעה היא שתי פיטוניות לאחר הדטורה זקופת-הפרי". על אף דברי הלעג של צ'נדלר, הפך השעון למוקד משיכה למבקרים.

רפורמות אתיות

קומבס יצר מערכת הצטיינות לעובדי הממשלה, ובכך הבטיח שפקידי הממשל יועסקו או יפוטרו שלא על פי מניעים פוליטיים. כלל זה משך יותר אנשים מיומנים לקריירות בשירות הציבורי. קריירות אלו אף משכו יותר אנשים כאשר ב-1962 הכריזו בתי המשפט של המדינה ששכר עובדי המדינה, הסכומים שהוגדרו בחוקה, יותאמו לאינפלציה. קומבס דרש שעובדי המדינה יקפידו בדקדקנות על הכללים שחלו על משרותיהם. באחד המקרים, הוא הורה על עריכת ביקורת על מפקח בתי הספר של מחוז קרטר, הרמן מקגוויר, שנודע בשימוש שעשה במשרתו כדי להפיק רווחים פוליטיים. בעוד שלקומבס לא הייתה הסמכות להעביר את מקגוויר מתפקידו, דוח הביקורת הצביע על ניצול כספים וסמכויות לרעה על ידו. מועצת החינוך המדינתית חקרה את הממצאים והעבירה את כל חברי מועצת החינוך של המחוז מתפקידיהם. מחליפיהם הדיחו את מקגוויר.

ב-1961, ביקשה קבוצה של אזרחים מהעיר ניופורט מקומבס שיסייע להם למגר את הפשע בעיר. העיר, ששוכנת מעבר לנהר אוהיו, מול סינסינטי, נודעה בשל היותה כר פורה לזנות, הימורים, ואלכוהול חוקי. לאחר שקיבל תצהיר מהאזרחים, שלח קומבס את סוכני מחלקת הפיקוח על המשקאות האלכוהוליים אל העיר. הם מצאו ששישה ברים הפרו את חוקי מכירת המשקאות, והנחו את התובע הכללי ג'ון ביין ברקינרידג' להגיש כתבי אישום נגד ארבעה פקידי ממשל מקומיים על כך שכשלו באכיפת החוקים. כאשר עלו האשמות על הפרת זכויות אזרח במשפטים הרלוונטיים, שלח התובע הכללי של ארצות הברית רוברט קנדי את פקידי מחלקת המשפטים של ארצות הברית לניופורט, צעד שהוביל להתפטרות השריף והשופט המקומיים. שני פקידי ממשל נוספים הודחו ממשרתם למשך ארבע שנים.

חלק מהפעולות של קומבס נגד השחיתות הזיקו לו פוליטית, כולל הפרשה שכונתה "עסקת המשאיות". ב-1961 דיווח כתב העיתון מלואיוויל Courier-Journal קייל ואנס, שהמדינה עמדה לרכוש כמה משאיות עפר מאחד ממנהלי מסע הבחירות לשעבר של קומבס בסכום של 346,800 דולר, הרבה מעבר לשווין. העיתון, שהיה עוין זה מכבר כלפי נציב הכבישים קלמנטס, תיאר את העסקה כפרס פוליטי שתוכנן על ידו. מתוך רצון לשמר את המוניטין שלו כמושל ישר, ביטל קומבס את העסקה המוצעת. החלטה זו גרמה לקלמנטס לזעם, שראה בפעולתו של קומבס כנזיפה פומבית. התקרית גרמה לקרע בין השניים שלא התאחה מעולם. בהמשך התפטר קלמנטס מתפקידו, ולמראית עין הוא עבד עבור מסע הבחירות של ידידו ועמיתו לשעבר בסנאט, לינדון ג'ונסון. לאחר מכן הוא פעל נגד קומבס בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו, ואף הצטרף יחד עם האפי צ'נדלר כדי להבטיח את תבוסתו של וילסון וייט בבחירות לסנאט של 1962, זאת בניגוד להבטחותיו הקודמות לתמוך בו.

קומבס גם הקים את נציבות זכויות האזרח הראשונה בקנטקי, והורה על ביטול ההפרדה הגזעית בכל מתקני הציבור במדינה. פעולה אחרונה זו בוצעה על פי מכתב שנשלח לקומבס מהנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי. ב-1961 הוענק לקומבס תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מאוניברסיטת קנטקי, ובפברואר 1962 הוא קיבל פרס מהארגון "שמרו את אמריקה יפה" על פועלו לניקיון כבישי המדינה, כולל דאגה להעברת חוק שדרש שמגרשי גרוטאות ששכנו בסמיכות לכבישים ראשיים יגודרו כדי שלא יתגלו לעיני הנוסעים בדרכים.

בין שאר הישגיו של קומבס היו הכנסת השימוש במכונות הצבעה בבחירות במדינה, והעברת חוק שהגדיר כעבירה על החוק את הפרשת הכספים ממשכורות עובדי המדינה עבור מימון מסעות הבחירות. לקראת תום תקופת כהונתו תמך קומבס בנד ברת'יט כמחליפו בתפקיד. ברת'יט הביס את האפי צ'נדלר בבחירות המקדימות של הדמוקרטים, ואחר מכן המשיך והביס בבחירות הכלליות את מועמד הרפובליקנים לואי נאן.

המשך הקריירה הפוליטית

לאחר תום כהונתו כמושל שב קומבס לעיסוקו בעריכת דין. הוא היה חבר ויושב ראש האגודה ההיסטורית של מזרח קנטקי וחבר בחבר הנאמנים של קולג' קמפבלסוויל . ב-1963 הוענק לו פרס ג'וזף קנדי הבינלאומי עבור "תרומות יוצאות דופן ומנהיגות בתחום הטיפול במוגבלי נפש". ב-1964 הוא קיבל את תואר עורך הדין המצטיין של קנטקי, ובאביב אותה שנה הוא היה פרופסור אורח במחלקה למדע המדינה של אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט. ב-1965 הוא הוכנס להיכל התהילה של הבוגרים המצטיינים של אוניברסיטת קנטקי.

באוגוסט 1964 דחה קומבס הצעה למועמדות לבית המשפט הפדרלי של מחוז מערב קנטקי. במהלך תקופת כהונתו של יורשו, נד ברת'יט, השיגו הרפובליקנים שליטה במדינה בהנהגתם של לואי נאן, מרלו קוק וויליאם קאוגר . עליית הרפובליקנים, בשילוב הפלגנות בשורות הדמוקרטים, הניעה דמוקרטים בולטים רבים במדינה לפנות לקומבס בנוגע להתמודדות על תקופת כהונה נוספת כמושל. הוא שקל בדעתו אם להתמודד על מועמדות המפלגה לתפקיד עד אוקטובר 1966, כאשר הוא הכריז בפומבי על תמיכתו בהנרי וורד . וורד הביס בקלות בבחירות המקדימות את צ'נדלר ואת ווטרפילד, אך נוצח בבחירות הכלליות על ידי לואי נאן.

ב-16 בינואר 1967 מינה הנשיא ג'ונסון את קומבס לבית המשפט הפדרלי השישי לערעורים של ארצות הברית במקומו של השופט שאקלפורד מילר הבן שנפטר. ב-15 באפריל אישר הסנאט של ארצות הברית את המינוי, ובאותו יום נכנס קומבס לתפקידו. בשל כללי בתי המשפט הפדרליים, היה על קומבס לחסל את עסקיו, ולצמצם באופן משמעותי את קשריו עם רבים ממכריו הפוליטיים כדי להימנע מניגוד עניינים אפשרי בתיקים שהוא היה עשוי לפסוק בהם בבית המשפט. הוא הביע את תסכולו על כך שתיקים שהובאו בפניו בבית המשפט הופנו לעיתים קרובות לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שנתן משקל מועט לדעות של בית המשפט לערעורים. בשל כך, ב-5 ביוני 1970 הוא התפטר מתפקידו על כס השיפוט, והצטרף למשרד עורכי הדין מלואיוויל "טרנט, קומבס ובוליט" .

עם התקרב תום תקופת כהונתו של נאן כמושל לסיומה, התפתחה יריבות במנהיגות הדמוקרטים בקנטקי בין סגן המושל ונדל פורד, ששימש כעוזר המנהלי הבכיר של קומבס בעת כהונתו כמושל, לבין ג'וליאן קרול, יושב ראש בית הנבחרים של קנטקי. מרגע שהתפטר קומבס מכהונתו בבית המשפט לערעורים, פנו אליו מנהיגי המפלגה וביקשו ממנו לשקול שוב את המועמדות לתפקיד המושל ב-1971, ולאחד את המפלגה מאחוריו, במקום שתהיה מפולגת בין פורד לבין קרול. ביוני 1970 הודיע קרול על כוונתו להתמודד על תפקיד סגן המושל, ורמז שהוא יהיה מעוניין לשרת תחת קומבס כמושל. בעת ששקל קומבס את האפשרות להתמודד, הכריז פורד על מועמדותו, וימים ספורים לאחר מכן נכנס קומבס למרוץ.

קומבס ופורד קידמו סדרי יום דומים, אך קומבס עודד את מורי המדינה להיות פעילים יותר פוליטית, לקיים משא ומתן על משכרות גבוהות יותר ועל הטבות משופרות עבורם, בעוד שפורד היה ביקורתי כלפי המורים שנעשו מעורבים בפוליטיקה ורק קידמו הוצאות נוספות על החינוך במקרה שהמדינה יכלה להרשות זאת לעצמה. קומבס ציין שפורד, שהיה צעיר ממנו ב-13 שנה, "היה בעל הופעה טלוויזיונית טובה יותר", ושרבים מהמצביעים במדינה חשו שלקומבס היו מניעים מוסתרים בהחלטה להתפטר מתפקידו כשופט, ששכרו היה אז 42,500 דולר, כדי להיבחר כמושל, ששכרו היה 30,000 דולר לשנה. הקתולים לא היו שבעי רצון מכך שקומבס נשא את אשתו השנייה, הלן קלארק רצ'טין, 43 ימים בלבד לאחר גירושיו ממייבל הול ביולי 1969 (השניים היו פרודים במשך חמש שנים עד לגירושיהם). על אף כל אלה, הניחו דמוקרטים רבים שקומבס יביס בקלות את פורד, ופחות משליש מהדמוקרטים הרשומים הצביעו בבחירות המקדימות. במה שה-Courier-Journal כינה "תבוסה מדהימה", ניצח פורד את קומבס בבחירות המקדימות, והמשיך ונבחר בבחירות הכלליות כמושל הבא.

שנותיו האחרונות

לאחר תבוסתו בבחירות המקדימות של 1971, פרש קומבס מהפוליטיקה, ושב לעיסוקו בעריכת דין בפרנקפורט. הוא עבר ללואיוויל, והיה לשותף עם ג'ון טרנט במשרד "טרנט, קומבס ובילט", ולאחר ב"וייט, טרנט וקומבס" יחד עם וילסון וייט. הוא המשיך לייצג חברות פחם גדולות, ובכך משך את זעמם של מגיני סביבה מקומיים ושל הסופר הארי מ. קאודיל , שציין שקומבס טען שהוא ייצג את החלשים בשעה שלמעשה ייצג את בעלי הכוח. הוא היה פעיל בהקמת תאגיד השיכון והפיתוח הכפרי, והיה חבר במועצת ההשכלה הגבוהה של קנטקי . בממשלו של הנשיא ג'ימי קרטר הוא היה חבר בוועדה המייעצת הכללית לפיקוח ופירוק כלי נשק.

נישואיו השניים של קומבס הסתיימו בגירושים במאי 1986, ובדצמבר 1988 הוא נשא לאישה את היועצת המשפטית שלו שרה מ. וולטר .

רוז נגד המועצה לחינוך טוב יותר

ב-3 באוקטובר 1984 פנו מנהיגי "המועצה לחינוך טוב יותר" (Council for Better Education) לקומבס כדי שייצג אותם בהתמודדות משפטית מול מערכת המימון לחינוך של קנטקי, שלטענתם הפלתה בחוסר הגינות מחוזות חינוך עניים במדינה. קומבס חש שניצחון בתביעה המשפטית יהיה קשה והיא תהיה עלולה להוביל לנקמה נגד לקוחותיו האחרים מצד ממשלת המדינה. הוא היה זקוק לתביעה זו "בערך כמו שחזיר זקוק לאוכף צידי", הוא אמר מאוחר יותר. אף על פי כן, הוא הסכים לקחת על עצמו את הייצוג אם יעלה בידה של המועצה לשכנע 30 עד 40 אחוזים ממועצות החינוך במדינה להצטרף אליהם. בסופו של דבר שכנעה המועצה 66 מתוך 177 מועצות החינוך להצטרף. כשהוא ייצג אותם פרו בונו, קיבץ קומבס סביבו צוות משפטי שכלל את קרן אלכסנדר , יליד קנטקי ומומחה משפטי בתחום החינוך שבנובמבר 1985 מונה כנשיא אוניברסיטת מערב קנטקי .

בתחילה ניסה קומבס להשיג ויתורים חקיקתיים שעשויים היו למנוע את הצורך בתביעה משפטית. המושלת מרתה ליין קולינס הציעה רפורמה חינוכית, וכינסה את בית המחוקקים למושב מיוחד באמצע 1985 כדי לשקול זאת. בית המחוקקים הפעיל גביית מס הכנסה לתאגידים כדי לגייס 300 מיליון דולר שנועדו לצמצום גודל הכיתות, אך המועצה ביקשה שינויים מבניים יסודיים יותר במערכת, וסברה שהגדלת המימון תהיה בלתי מספקת כדי להשוות את מעמד חבריה לזה של מחוזות חינוך אמידים יותר. כשהם לא היו שבעי רצון מתוצאות המושב המיוחד, הגישו קומבס והמועצה את התביעה שלהם "רוז נגד המועצה לחינוך טוב יותר" (Rose v. Council for Better Education) ב-20 בנובמבר 1985. המושלת, המפקח המדינתי על החינוך, מזכיר האוצר של קנטקי, מנהיגי שני בתי בית המחוקקים, וכל חברי מועצת החינוך המדינתית, נרשמו כנתבעים בתיק.

בקשת הנתבעים לדחות את האשמה בפסק דין בהליך מקוצר לא נעתרה, וב-4 באוגוסט 1987 נפתח המשפט בבית המשפט של מחוז פרנקלין. במהלך המשפט נבחר מפקח כללי חדש למערכת החינוך, ג'ון ברוק, שהודיע שמשרדו יעבור לצד המועצה, מהלך שהיה מכה קשה להגנה. ב-31 במאי 1988 פסק השופט ריי קורנס לטובת התובעים, בהכריזו שמערכת מימון בתי הספר הייתה "נוגדת את החוקה ומפלה". יומיים לאחר מכן הודיעה ההגנה שהיא תערער על פסק הדין בית המשפט העליון של קנטקי, אך המושל שנבחר זמן קצר לפני כן, וולאס וילקינסון, סירב להצטרף לערעור ותמך בפסיקתו של השופט קורנס.

טיעוני הפתיחה לערעור החלו ב-7 בדצמבר 1988. ההגנה טענה שלמועצה לא הייתה זכות עמידה. קומבס הפריך את הטענה הזאת, והביא נתונים סטטיסטיים שהראו שרמת האנאלפביתיות בקנטקי הייתה גבוהה ביותר בארצות הברית כדי להוכיח כיצד מימון לא שוויוני השפיע לרעה על התלמידים במדינה. ב-8 ביוני 1989, נתן בית המשפט העליון פסק דין ברוב של 3 תומכים מול 2 מתנגדים, הכריז על כל מערכת החינוך הציבורית של קנטקי כנוגדת את החוקה, ונתן לאספה הכללית ארכה עד סוף המושב הבא שלה, שהיה אמור להתכנס בינואר 1990, כדי ליצור מערכת חלופית. בתגובה על פסק הדין, אמר קומבס, "הלקוחות שלי ביקשו אצבעון מלא, ובמקום זאת הם קיבלו דלי מלא".

בית המשפט קבע תשע אמות מידה מינימליות. בתגובה לפסיקתו, העבירה האספה הכללית ב-1990 את חוק הרפורמה בחינוך של קנטקי , ששינה באופן רדיקלי את מערכת החינוך של המדינה, יצר מנגנון להשוואת המימון בקרב מחוזות החינוך, ויישם כמה מאמות המידה המחמירות ביותר בארצות הברית. על צעדי חקיקה אלו אמר קומבס, "קנטקי החליטה כעת, בזכות חקיקה זו, להיות משכילה - ואנחנו יצאנו למסע צלב למטרה זו. אל תתפלאו אם בעשור הקרוב תהיה לנו מערכת חינוך עולמית מהשורה הראשונה".

מותו והנצחתו

מצבת קברו של קומבס

ב-3 בדצמבר 1991, בשעה 5:30 לפנות ערב, יצא קומס ממשרדו שבלקסינגטון, כשבאותה עת התחולל שיטפון בזק. שעות ספורות לאחר מכן הוא דווח כנעדר, וביום המחרת אותרה גופתו במרחק מה ממכוניתו במורד הזרם בנהר האדום ליד העיירה רוזלין במחוז פאוול. סיבת המוות נקבעה כהיפותרמיה. ברט קומבס נטמן בבית הקברות ביץ' קריק שבעיר הולדתו מנצ'סטר.

על שמו של קומבס נקראו הדרך ההררית על שם ברט ת. קומבס שבמזרח קנטקי, ואגם ברט ת. קומבס , אגם מלאכותי שנבנה ב-1963 במחוז קליי. ב-20 באפריל 2007 הוסר הלוט מעל שני פסלים בגודל מלא בדמותו של קומבס: האחד בסטנטון , לצד הדרך הנושאת את שמו, והשני בבניין בית המשפט המחוזי בפרסטונסבורג. בניין ברט קומבס באוניברסיטת המדינה מורהד, נקרא גם כן על שמו.

אלמנתו של קומבס, שרה וולטר קומבס, הייתה האישה הראשונה שכיהנה בבית המשפט העליון של קנטקי ב-1994, ולאחר מכן כיהנה בבית המשפט לערעורים, שם היא כיהנה גם כנשיאת בית המשפט בשנים 2004–2010, גם כן כאישה הראשונה.

בתו של קומבס, לויס קומבס ויינברג , התמודדה ב-2002 ללא הצלחה על מושב בסנאט של ארצות הברית מול מיץ' מקונל.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 547-548.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברט קומבס בוויקישיתוף

• ברט קומבס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ברט קומבס במדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
• ברט קומבס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ברט קומבס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)