לדלג לתוכן

בריאן ג'ונסטאון מאסקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בריאן ג'ונסטאון מאסקר
The Brian Jonestown Massacre
בריאן ג'ונסטאון מאסקר בהופעה בשפרדס בוש, לונדון, 2012
בריאן ג'ונסטאון מאסקר בהופעה בשפרדס בוש, לונדון, 2012
מקום הקמה סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
תקופת פעילות מ-1990–הווה
סוגה
חברת תקליטים
  • !Bomp
  • TVT
  • Tee Pee
פרופיל ב-IMDb
אתר הלהקה
חברים
אנטון ניוקומב
האלברג דאדי האלברגסון
ריקי מאימי
ג'ואל ג'יאון
האקון אדלסטיינסון
טוביאס האמבל
אמיל ניקולאיסן
חברים לשעבר
ראו חברים לשעבר

The Brian Jonestown Massacre או בקיצור BJM (בעברית נכתב בריאן ג'ונסטאון מאסקר, מסאקר או מסקר) היא להקת רוק אמריקאית שהוקמה ב־1990 על ידי אנטון ניוקומב בסן פרנסיסקו, קליפורניה.

הלהקה הייתה נושא הסרט התיעודי !DIG משנת 2004, וזכתה לחשיפה תקשורתית רחבה בשל מערכות היחסים הסוערות בין חבריה והתנהגותו הבלתי צפויה של ניוקומב.[5] מאז הקמתה, הוציאה הלהקה לאור עשרים אלבומי אולפן, שישה אלבומי אוסף, חמישה אלבומי הופעה, ארבעה־עשר מיני־אלבומים, עשרים וארבעה סינגלים ושני אלבומי אוסף של אמנים שונים.

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הלהקה הוא משחק מילים המשלב את שמו של בריאן ג'ונס, מייסד וגיטריסט הרולינג סטונס, שהיה דמות מפתח בהכנסת השפעות מזרחיות לרוק המערבי בסוף שנות ה-60, ואת אירוע טבח ג'ונסטאון משנת 1978, שבו למעלה מ-900 ממאמיניו של מנהיג הכת ג'ים ג'ונס מתו בהתאבדות המונית ביישוב שכונה "ג'ונסטאון" בגיאנה[6][7][8] אשר בצפון אמריקה הדרומית.

הוצאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1990–1996: השנים המוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולקטיב הוקם על ידי אנטון ניוקומב בסן פרנסיסקו בין השנים 1990 ל-1993. האלבומים הראשונים היו אוספים של הקלטות סשנים וקלטת דמו מוקדמת בשם Pol Pot's Pleasure Penthouse, שהפכה לבוטלג פופולרי.

האלבום השני, Spacegirl and Other Favorites, יצא ב-1993 כהוצאה בוויניל בלבד ונערך ממה שניוקומב כינה "אשפת האולפן" שלו.[9] האלבום כולל את השיר "Hide and Seek", שיצא כסינגל ב-1994. האלבום הבא, Methodrone, פותח ברובו מתוך הקונספטים שנחקרו ב-Spacegirl והושפע רבות מהז'אנר שוגייז שהפך בולט מספר שנים קודם לכן. צליל הרוק האתרי של האלבום דומה ללהקות כמו Galaxie 500, Spacemen 3 ו-My Bloody Valentine.[3] שני שירים מהאלבום, "She Made Me" ו-"Evergreen", יצאו כסינגל כפול ב-1992. Methodrone הוקלט בעיקר באולפן בשם "The Compound" באזור האנטרס פוינט בסן פרנסיסקו, שם סיפק נאוט הומון סביבה שבה ניוקומב יכול היה להקליט במשך שעות.

במהלך השנים הבאות, הלהקה שינתה את צלילה מהשפעות השוגייז, הגות' והדרים פופ של שנות ה-80 וה-90 לאסתטיקה רטרו-פוטוריסטית של שנות ה-60. ככל שהרכב הלהקה השתנה, הם המשיכו להקליט וב-1996 הוציאו שלושה אלבומי אולפן מלאים. הראשון מביניהם, !Take It from the Man, מושרש מאוד באסתטיקת הרית'ם אנד בלוז המרבית של פלישת הרוק הבריטית של שנות ה-60.[10] האלבום כולל את השיר "Straight Up and Down", ששימש כמוזיקת הנושא לסדרת הדרמה אימפריית הפשע (2010–2014) של HBO, והופק על ידי לארי ת'ראשר מהלהקה המשפיעה Psychic TV.

האלבום השני של 1996, Their Satanic Majesties' Second Request, משקף פסטיש של פסיכדליה משנות ה-60. האלבום כולל ניסויים רבים עם מגוון כלי נגינה שונים, כולל דרונים הודיים, סיטארים, מלוטרונים, פארפיסות, דידג'רידו, טאבלות, קונגות וגלוקנשפילים.[11] שם האלבום הוא משחק מילים על אלבום של הרולינג סטונס מ-1967, Their Satanic Majesties Request.[12]

האלבום השלישי והאחרון של אותה שנה, Thank God for Mental Illness, היה מינימלסטי יותר בגישתו, מאחר שללהקה לא היה מתופף באותה תקופה, ניוקומב ניצל את ההזדמנות להציג יותר מכתיבת השירים האקוסטית שלו. האלבום חוקר ז'אנרים מעמיקים יותר כמו קאנטרי ופולק.[13] בסוף האלבום כלל ניוקומב מיני-אלבום שלם בשם Sound of Confusion, שהורכב ברובו מהקלטות מוקדמות של הלהקה. Sound of Confusion כולל שירים רגילים וקולאז'ים קוליים מופשטים יותר.

1997–1998: Give It Back!, חתימה עם TVT ו-Strung Out in Heaven

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הקליטה את אלבומה השישי, !Give It Back, ב-1997 לאחר ששינתה את מקום מושבה מסן פרנסיסקו ללוס אנג'לס. האלבום הוקלט תוך ימים ספורים לקראת סיבוב ההופעות הראשון של הלהקה בארצות הברית וכולל את השיר "Not If You Were the Last Dandy on Earth", תגובה סרקסטית לסינגל של The Dandy Warhols, "Not If You Were the Last Junkie on Earth", שנחשב כמכוון ללהקה. השיר הופיע בפסקול הסרט "פרחים שבורים" של ג'ים ג'רמוש מ-2005. באותה תקופה, הלהקה חתמה עם TVT Records.[13] זה הוביל להוצאת האלבום השביעי של הלהקה, Strung Out in Heaven, ב-1998, וכן לסיבובי ההופעות הראשונים של הלהקה בבריטניה וביפן. Strung Out in Heaven לא מכר מספיק עותקים כפי ש-TVT קיוותה, והיחסים בין הלייבל ללהקה התדרדרו. בסופו של דבר, TVT סיימה את ההתחייבויות החוזיות הנותרות עם הלהקה.

1999–2005: Bring It All Back Home – Again, Bravery Repetition and Noise, And This Is Our Music ו-We Are the Radio

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלהקה ב-2004

ב-1999, Which? Records הוציאה את המיני-אלבום Bringing It All Back Home – Again, אוסף שירים שנכתבו והוקלטו בעיקר בתקופה שבה עבדה הלהקה על !Give It Back ו-Strung Out in Heaven. ב-2001, הלהקה הוציאה את אלבום האולפן השמיני שלה, Bravery, Repetition and Noise, שכלל את השיר "Sailor", עיבוד מחודש לשיר שבוצע במקור על ידי The Cryan' Shames.

ב-2003, הלהקה הוציאה את אלבום האולפן התשיעי שלה, And This Is Our Music. האלבום סימן כיוון חדש מבחינה יצירתית עבור ניוקומב והלהקה, תוך דגש על מוזיקה אלקטרונית שניוקומב חקר בימיה הראשונים של הלהקה. שם האלבום נחשב כהתייחסות לאלבומים בעלי שם זהה, אך שונים, של האמנים Galaxie 500 ואורנט קולמן.

ב-2005, הלהקה הוציאה את המיני-אלבום We Are the Radio בלייבל של ניוקומב, The Committee to Keep Music Evil, הכולל שיתוף פעולה הדוק עם הזמרת-יוצרת העצמאית שרהבת' טוצ'ק. זה היה האלבום האחרון של הלהקה שהוקלט בארצות הברית, שכן זמן קצר לאחר מכן ניוקומב עבר לאירופה.

2008–2018: מוזיקה ניסיונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוציאה את אלבום האולפן העשירי שלה, My Bloody Underground, ב-2008 בלייבל A Records. האלבום הושפע ישירות מהמוזיקה של הלהקות My Bloody Valentine ו-The Velvet Underground.[14] האלבום כולל גישה ניסיונית מאוד והוקלט בשיתוף פעולה עם מארק גרדנר, לשעבר מלהקת Ride, שכתב יחד את השיר "Monkey Powder". הלהקה הקליטה את שני ההוצאות הבאות שלה באיסלנד ובברלין.

מיני-אלבום בשם One יצא בנובמבר 2009 וכלל את השירים "One", "This Is the First of Your Last Warning" (שמופיע גם באלבום הבא שלהם, ?Who Killed Sgt. Pepper), גרסה באנגלית של "This Is The First of Your Last Warning", ואת השיר הבלעדי "Bruttermania".

האלבום האחד-עשר, ?Who Killed Sgt. Pepper, יצא בפברואר 2010. הוא כלל את המוזיקאים אונור אנדראה איינארסדוטיר (שהקליטה קולות ב-My Bloody Underground), פליקס בונדרף מהלהקה הרוסית Amazing Electronic Talking Cave, וויל קארות'רס. זמן קצר לאחר יציאת האלבום, פורסם כי מאט הוליווד חזר ללהקה לאחר היעדרות של 11 שנים. לפי ניוקומב, הוא ישתתף באלבום הבא של הלהקה וייצא איתה לסיבוב הופעות.[13]

הלהקה הוציאה את האלבום Aufheben ב-1 במאי 2012. ניוקומב הצהיר כי שם האלבום מתייחס לשימוש של גאורג וילהלם פרידריך הגל במונח, שבו משהו נהרס על מנת לשמר אותו.

האלבום השלושה-עשר, Revelation, יצא במאי 2014. זהו האלבום הראשון שהוקלט והופק במלואו באולפן ההקלטות של ניוקומב בברלין.[15] מבחינה סגנונית, האלבום משלב את הצליל המסורתי של הלהקה עם השפעות מזרחיות.

האלבום הבא, Musique de Film Imaginé, יצא ב-27 באפריל 2015. האלבום תוכנן כפסקול לסרט צרפתי דמיוני, ומחווה לבמאי קולנוע אירופאים משנות ה-50 וה-60 המאוחרות כמו פרנסואה טריפו וז'אן-לוק גודאר. הוא הוקלט בברלין באוגוסט 2014. לאחר מכן, בנובמבר 2015, יצא המיני-אלבום Mini Album Thingy Wingy.

באוקטובר 2016, הלהקה הוציאה את האלבום Third World Pyramid, שקדם לו הסינגל "The Sun Ship".[16] כמה חודשים לאחר מכן, בפברואר 2017, יצא Don't Get Lost, שקדמו לו שבעה סינגלים.[17]

ביוני 2018, יצא האלבום השבעה-עשר של הלהקה, Something Else.[18]

2019–הווה: פעילות עדכנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריאן ג'ונסטאון מאסקר - לוגו הלהקה

במרץ 2019, הלהקה הוציאה את The Brian Jonestown Massacre אלבום בעל שם עצמי.[19]

במרץ 2022, הלהקה הכריזה כי שני אלבומים, Fire Doesn't Grow on Trees ו-The Future Is Your Past, מתוכננים לצאת ביוני ואוקטובר 2022 בהתאמה.[20] הראשון יצא ביוני 2022, והאחרון עוכב ויצא בפברואר 2023.[21][22]

הלהקה בילתה את רוב שנת 2023 בסיבוב הופעות ברחבי העולם.[23] ב-21 בנובמבר 2023, באמצע הופעה בתיאטרון פורום במלבורן, התרחשה קטטה על הבמה בין ניוקומב לגיטריסט ריאן ואן קרידט, שבה ניוקומב הכה את ואן קרידט בראשו עם גיטרה.[24] שארית סיבוב ההופעות באוסטרליה בוטלה למחרת.[25] ניוקומב לא התייחס לאירוע עד ראיון בנובמבר 2024, שבו הסביר:

מישהו זרק עליי כוס. אני די טוב בלהתחמק מדברים כאלה, אבל אז הבחור השני בקבוצה באותו זמן - הוא כבר לא בקבוצה - זרק בקבוק או כוס בחזרה לקהל... ניסיתי להשיג את האבטחה, המפיקים, מנהלי הסיבוב, מישהו שפשוט יוריד את הבחור הזה מהבמה, ואף אחד לא שם לב. בסופו של דבר, האחריות נופלת עליי. יש אנשים שחושבים, 'שום דבר מזה לא היה קורה אם פשוט היית מפסיק לנגן מוזיקה.' אני מואשם בהכל.[26]

בפברואר 2024, ג'ואל ג'יון פרסם את הספר In the Jingle Jangle Jungle, זיכרונות המתעדים את עשר השנים הראשונות של הלהקה.[27]

הלהקה הכריזה על סיבוב הופעות באירופה ב-2025.[28]

סרט תיעודי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם להקת הרוק האלטרנטיבי מפורטלנד, The Dandy Warhols, הלהקה הייתה נושא הסרט התיעודי !Dig משנת 2004.[29] הסרט תיעד את יחסי האהבה-שנאה בין שתי הלהקות, תוך הדגשת האינטראקציה בין ניוקומב לעמיתו ב-Warhols, קורטני טיילור-טיילור. הסרט צולם במשך שבע שנים על ידי הבמאית אונדי טימונר, אך התמקד בעיקר ב-BJM מסוף 1996 עד אמצע 1998. !Dig זכה בפרס חבר השופטים התיעודי בפסטיבל הסרטים סאנדנס 2004.[30]

בינואר 2024, Dig! XX הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים סאנדנס 2024 לציון 20 שנה לסרט התיעודי. גרסה זו כללה 40 דקות של צילומים נוספים וכן קריינות חדשה של ג'ואל ג'יון.[31]

הופעות בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הופיעה בישראל פעמיים במועדון בארבי בתל אביב, ביולי 2012 ובספטמבר 2016. הופעה נוספת שתוכננה ליולי 2014 בוטלה[32] בעקבות מבצע צוק איתן.

חברים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרכב של הלהקה משתנה לעיתים קרובות. נכון לספטמבר 2025, ההרכב הנוכחי כולל:

  • אנטון ניוקומב – שירה ראשית, גיטרה (1990–הווה)
  • ריקי מאימי – גיטרה (1992, 2003–הווה), תופים (1990–1991), בס (1992–1993)
  • ג'ואל ג'יון – טמבורין (1994–1999, 2001, 2004–הווה)
  • האקון אדלסטיינסון – גיטרה (2018–הווה)
  • האלברג דאדי האלברגסון – בס (2018, 2023–הווה)
  • אמיל ניקולאיסן – קלידים, גיטרות, שירה, חליל, טאישוגוטו (2023–הווה)
  • טוביאס האמבל – תופים (2025–הווה)

חברים לשעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ריאן ואן קרידט – גיטרה, קלידים (2015–2023)
  • דן ליונס – תופים (2023)
  • שיאה רוברטס – טמבורין, גיטרה (2023) (מילא מקום לג'ואל בסיבוב ההופעות באוסטרליה ב-2023)
  • סטיוארט מאן – תופים (2018)
  • סארה ניידורף – תופים (2018)
  • דן אלייר – תופים (2002–2018)
  • רוב קמפנלה – קלידים, אורגן, גיטרה (2000–2018)
  • פרנקי "טירדרופ" אמרסון – גיטרה (2000–2015)
  • מאט הוליווד – גיטרה, שירה. חבר מייסד. (1990–1998, 2009–2015)
  • מארה קיגל – שירה, כלי הקשה (Anemone)
  • דייב קוניג – בס (2001–2004)
  • מתיו ג'יי טאו – גיטרה (2003)
  • אליסון בריגס – סיטאר (1999–2001, 2003–2004)
  • ג'ף דייוויס – גיטרה ראשית, אורגן, קולות רקע (1992–1999, 2001–2003)
  • פיטר הייז – גיטרה (1997–1998)
  • בריאן גלייז – תופים (1994–1998)
  • איי.ג'יי. מוריס – תופים (1998)
  • מירנדה לי ריצ'רדס – גיטרה, קולות רקע (1995–1999)
  • דין טיילור – גיטרה (1996–1999)
  • בראד ארטלי – תופים (1996–1997)
  • דבורה "מוגי" מורגן – קלידים, כלי הקשה, שירה (הופיעה רק במופעים אירופאיים מוגבלים)
  • דון תומאס – בס, גיטרה, אקורדיון, חליל (1993–1997)
  • ונסה "סינגר" הופקינס – שירה (1992)
  • טראוויס ת'רלקל – גיטרה (1990–1993)
  • פטריק סטראצ'ק – גיטרה (1991)

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Methodrone (1995)
  • Spacegirl and Other Favorites (1995)
  • Take It from the Man! (1996)
  • Their Satanic Majesties' Second Request (1996)
  • Thank God for Mental Illness (1996)
  • Give It Back! (1997)
  • Strung Out in Heaven (1998)
  • Bravery, Repetition and Noise (2001)
  • And This Is Our Music (2003)...
  • My Bloody Underground (2008)
  • Who Killed Sgt. Pepper? (2010)
  • Aufheben (2012)
  • Revelation (2014)
  • Musique de Film Imaginé (2015)
  • Third World Pyramid (2016)
  • Don't Get Lost (2017)
  • Something Else (2018)
  • The Brian Jonestown Massacre (2019)
  • Fire Doesn't Grow on Trees (2022)
  • The Future Is Your Past (2023)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Winter, Greg (13 באוקטובר 2003). "Brian Jonestown Massacre – And This Is Our Music". CMJ: 9. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. 1 2 Stiernberg, Bonnie (25 באוגוסט 2014). "The 50 Best Garage Rock Songs of All Time". Paste. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. 1 2 Raggett, Ned. "Methodrone – The Brian Jonestown Massacre". AllMusic.
  4. ↑ "Interview: The Brian Jonestown Massacre". Under the Radar. 2 בנובמבר 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ↑ Nashawaty, Chris (23 במאי 2005). "'Dig' deeper into rocker Anton Newcombe's story". Entertainment Weekly. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ↑ Hopper, Kevin (2 בינואר 2004). "A timeless sound keeps psych-rockers BJM relevant". Albuquerque Journal. p. 15. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ↑ Krause, Charles A (19 בנובמבר 2008). "Town Without Pity; 30 Years Later, Memories of Jonestown Evoke Guilt, Anger and Mistrust". The Washington Post. p. C.1. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ↑ "A Beginner's Guide to The Brian Jonestown Massacre". The Student Playlist. אורכב מ-המקור ב-29 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ↑ "The Brian Jonestown Massacre – Spacegirl and Other Favorites". Last.fm.
  10. ↑ Ankeny, Jason. "Take It from the Man!". AllMusic.
  11. ↑ Ankeny, Jason (18 ביוני 1996). "Their Satanic Majesties' Second Request – The Brian Jonestown Massacre". AllMusic. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ Ankeny, Jason. "Their Satanic Majesties' Second Request". AllMusic.
  13. 1 2 3 Ankeny, Jason. "The Brian Jonestown Massacre Biography & History". AllMusic.
  14. ↑ Lymangrover, Jason. "My Bloody Underground – The Brian Jonestown Massacre". AllMusic.
  15. ↑ "The Brian Jonestown Massacre "Revelation"- Cargo Records UK". Cargo Records UK.
  16. ↑ "The Brian Jonestown Massacre announce new album". Crack Magazine. 13 בספטמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ↑ "The Brian Jonestown Massacre 'Don't Get Lost'". The Brian Jonestown Massacre.
  18. ↑ "Something Else". Sister Ray.
  19. ↑ "The Brian Jonestown Massacre". The Brian Jonestown Massacre.
  20. ↑ Jones, Abby (21 בנובמבר 2022). "The Brian Jonestown Massacre Announce New Album Your Future Is Your Past". Consequence. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ↑ "The Brian Jonestown Massacre Fire Doesn't Grow on Trees". The Brian Jonestown Massacre.
  22. ↑ "The Brian Jonestown Massacre – The Future Is Your Past". Clash.
  23. ↑ "Tour". The Brian Jonestown Massacre.
  24. ↑ Brandle, Lars (22 בנובמבר 2023). "Jonestown Massacre Tour of Australia Canceled Following Bizarre Onstage Fight". Billboard. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ↑ Singh, Surej (22 בנובמבר 2023). "Brian Jonestown Massacre members brawl onstage while performing in Melbourne". NME. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ↑ King, Joel (30 בנובמבר 2024). ""You Can't Be Pete Doherty": Anton Newcombe Speaks Out on Tour-Ending Brawl for the First Time". Blunt. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ↑ "In the Jingle Jangle Jungle".
  28. ↑ "The Brian Jonestown Massacre in concert at La Cigale in Paris in May 2025". Sortir a Paris. 18 בדצמבר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ↑ "Dig!". The Guardian. Guardian News and Media Limited. 2012.
  30. ↑ "DIG!". Interloper Films.
  31. ↑ "Sex, Drugs, and Sitar Fights: How 'DIG! XX' Explodes and Rebuilds a Cult Rock Doc". Rolling Stone.
  32. ↑ עמי פרידמן, גם בריאן ג'ונסטאון מסאקר ביטלו הופעתם, באתר ynet, 14 ביולי 2014
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בריאן_ג%27ונסטאון_מאסקר&oldid=42531490"