בריאת העולם (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בריאת העולם לפי היהדות היא סיפור של בריאה שהתרחשה לאורך שישה ימים, המובא בתחילת ספר בראשית, שאחריהם שבת אלוהים ביום השביעי. תיאורי בריאת העולם כפי שהם בתנ"ך מקובלים הן על ידי היהדות והן על ידי הנצרות, ואף בתיאור בריאת העולם במסורת האסלאם יש דמיון רב לתיאור התנ"כי[1].

ייצוג אומנותי של שבעת ימי הבריאה

במסורת היהודית נמנות השנים בלוח השנה העברי מבריאת העולם (שנה קודם בריאת אדם הראשון), ולפיה השנה הנוכחית - שנת ה'תשע"ח (5778) לבריאת העולם.

סיפור הבריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור המוכר יותר הוא זה שבפרק א' (שבשל חלוקת הפרקים הנוצרית לתנ"ך מסתיים בתחילת פרק ב'), ולפיו אלוהים ברא את העולם במשך שישה ימים. בשלושת הימים הראשונים אלוהים בורא את סדרי העולם – יום ולילה, שמיים וארץ, ים ויבשה, צמחייה וכו':

  • ביום הראשון: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה".
  • ביום השני: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. [...] וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם".
  • ביום השלישי: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה [...] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ..."

בשלושת הימים הבאים, אלוהים בורא גופים שימלאו את תחומי העולם השונים – ביום הרביעי, גרמי שמיים שימשלו בבריאת היום הראשון; ביום החמישי, שרצים ועופות שיאכלסו את בריאת היום השני; ביום השישי, חיות ובהמות שיאכלסו את בריאת היום השלישי:

  • ביום הרביעי: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים..."
  • ביום החמישי: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם."
  • ביום השישי: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ [...] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ [...] וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. [...] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה..."
סיפור הבריאה על פי בראשית פרק ב': אדם נותן שמות לבעלי החיים שנבראו כדי להפיג את בדידותו, לפני בריאת האישה. דבלין, המאה ה-19

לבסוף אלוהים מקדש את היום שבו שבת ממלאכה:

  • ביום השביעי: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ".

תיאור שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק ב', פסוק ד' מתחיל סיפור חדש הפותח בבריאת האדם, נטיעת גן עדן והימצאות "עֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". גן עדן מתואר כמקום בו זורם נהר המתפצל לארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל ופרת. האדם מונח שם ומצווה לאכול מכל עצי הגן, אך לא מעץ הדעת. רק אז מחליט אלוהים להתמודד עם בדידותו של האדם באמצעות בריאת החיות ואז בריאת האישה:

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם [...] וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. [...] וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

בפרק ג' הנחש משכנע את האישה להפר את הוראתו של אלוהים ולאכול מפרי עץ הדעת, בטענה "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע". האישה והאדם אוכלים מהעץ ובעקבות זאת, נעשים מודעים להיותם ערומים וממהרים להסתיר את גופם. אלוהים מתהלך בגן וקורא אל האדם "אַיֶּכָּה", אך האדם מתחבא בפחד. כעונש על מעשיהם, אלוהים מקלל את הנחש שיאכל עפר ויזחל כל ימי חייו, את האישה שתסבול בלידה ואת האדם שיעמול כל ימי חייו על גידול מזונו. לבסוף אלוהים עושה עבור האיש והאישה בגדים ללבוש ומגרש אותם מגן עדן:

וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.

הבדלים ומשמעותם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבפרק א' זכר ונקבה נבראו יחדיו - "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם", בפרק ב' האישה נבראה אחרי הגבר. בפרק א' האדם נברא אחרי החיות, ואילו בפרק ב' לפניהם -"וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם". גם שם היוצר שונה מפרק א' לפרק ב' - אלוהים לעומת ה' אלוהים.

מבקרי המקרא מסיקים מכאן כי אלו שני סיפורי בריאה שונים שנכתבו בידי שני גורמים שונים: פרק א' נכתב על ידי 'המקור הכהני' (P) ופרק ב' על ידי 'המקור היהוויסטי' (J). מאידך לפי הפרשנים המסורתיים, הגורסים שכל התורה נכתבה בידי גורם אחד אלוהי, אין סתירות בין הפרקים:[2] בפרק א' מסופר על בריאת הקוסמוס הכולל את מיני בעלי החיים ובעקבותם האדם ("נעשה אדם"), שנבראו דו מיניים, והחל בפרק ב' מפורטת הכרוניקה של בריאת אדם וחוה וקורותם. הביטוי "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" מתייחס ליצירתם הקודמת לאדם; אך זו נשנתה בפרק ב', הממוקד באדם, בשביל להנגידה ליצירתו (המוזכרת בפסוק ז') בה הוא מוקדם לאדמה, וכן אינו רק 'נפש חיה' כאמור בחיות ובעופות, אלא ה' נפח באפיו 'נִשְׁמַת חַיִּים'. בפרק א' מודגשת שליטתו של האל על העולם שברא, ולכן הוא מכונה בו בשם אלהים, אך בפרק ב' הוא מוצג כאב רחום לאדם, ולכן מצד מידת הרחמים מצטרף אליו שם ה'.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבי חז"ל ישנו עיסוק מועט בנושא זה והוא מרוכז ברובו בפרק ב' של מסכת חגיגה. תורת הסוד היהודית ובראשה ספר הזוהר מתייחסים לבריאת העולם באופן נרחב, בין השאר ב"הקדמת ספר הזוהר", בדרשות הזוהר לפרשת בראשית ובמקומות רבים נוספים. נושא זה מכונה "מעשה בראשית".

לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים[3], בריאת העולם נעשתה בשני שלבים שונים: בריאת העולם יש מאין שנכתבה בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ובה ברא אלוהים "את השמים", "את" לפי ביטויי המקרא עשוי לרמז על המילה "עם", כלומר ברא את השמים וכל אשר בשמים, את הארץ וכל אשר בארץ. באותו רגע, שנבראו הגלגלים הקובעים את מידת הזמן, החלה ספירת הזמן ובכל יום מששת ימי השבוע הוציא הקדוש ברוך הוא מהכוח אל הפועל את הכוחות הטמונים בבריאה, כדוגמת אדם הזורע זרעים ומכוח הזריעה הנעשית ברגע אחד יוצאים פירות במשך זמן ארוך. בריאת העולם לפי דברי הרמב"ם הייתה יש מאין מוחלט, אך הוא מצטט את הכתוב בפרקי דרבי אליעזר שהעולם נברא מיש, והוא השלג שמתחת כיסא הכבוד. על היחס בין ראשית העולם לתיאור המקראי, ראו בערך 'תורה ומדע'.

מטרת בריאת העולם זכתה למספר התייחסויות בספרות היהודית. בספר הזהר[4] מוסבר כי טעם הבריאה הוא "שיתגלו שלימות כוחותיו", כלומר שיהיו מציאויות שירגישו נפרדות מהבורא כדי שיוכלו להכיר בגדולתו. אמנם מבואר בשער הכללים שמטרה זו היא לא עבור עצמו אלא עבור הנבראים, זה לשונו: "עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו". בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים", כלומר שבעולם הזה ידור כביכול האלוהים[5]. שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה' וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם[6]. כך למעשה, על פי החסידות, ימות המשיח הם מטרת הבריאה.

התייחסות בשירה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שירים עבריים לא מבוטל נכתבו אודות אספקטים שונים בסיפור הבריאה היהודי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך לפי ד"ר שמעון מרכוס, בריאת העולם לפי המקורות המוסלמים, מחניים פ"ד, תשכ"ג, באתר "דעת". לתיאור אחר ושונה, ראו אורי קציר, כך ברא אללה את העולם (על מסורות הבריאה בערביי ישראל במאה התשע עשרה), "אפלטון", 22 בספטמבר 2006.
  2. ^ ראו לדוגמה בפירושי הרד"צ הופמן לחומש בראשית, ובפירוש דעת מקרא לחומש, שנערך בידי יהודה קיל.
  3. ^ חלק ב' פרק ל'
  4. ^ ח"ב, מ"ב. הוסבר בתחילת הספר עץ חיים.
  5. ^ "ספר המאמרים תרס"ו" לרבי שלום דובער שניאורסון עמ' ז'
  6. ^ ספר התניא פרק ל"ו
  7. ^ בראשית, חיים חפר וסשה ארגוב, שירונט
  8. ^ בראשית, גלי עטרי, שירונט
  9. ^ בראשית, גבי שושן, שירונט
  10. ^ מי אם לא אלוהים, השלושרים, שירונט
  11. ^ שיר שבת, שירונט
  12. ^ כשאלוהים אמר בפעם הראשונה, שירונט