בריג'יט קיפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בריג'יט קיפר
Brigitte Kieffer
לידה 26 בפברואר 1958 (בת 66)
קלישי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדעי המוח עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה של שטרסבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ד"ר בריג'יט קיפרצרפתית: Brigitte Kieffer; נולדה ב-26 בפברואר 1958) היא נוירוביולוגית מולקולרית צרפתיה, במקור מהעיר קלישי, הידועה במחקריה על קולטני אופיואידים. תחומי ההתמחות שלה כוללים: פסיכיאטריה מולקולרית, התמכרות, הפרעות מצב רוח, כאב, והפרעות התפתחות. לד"ר קיפר יש מוניטין בינלאומי בתחום קולטני אופיואידים. היא פילסה את הדרך להבנה טובה יותר של פעולות המוח הקשורות למחלות נפשיות, כאב והתמכרות.
כיום, קיפר ממשיכה לחקור בנושא והיא מובילה צוות של מעל 300 חוקרים וחוקרות.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיפר למדה נוירוביולוגיה באוניברסיטת שטרסבורג שם עבדה כפרופסור עד שעזבה את התפקיד לטובת הובלת מחקר במכון הלאומי לחקר הבריאות והרפואה בצרפת[1]. ב-2001 היא חזרה לשטרסבורג והמשיכה את מחקרה במכון לגנטיקה וביולוגיה מולקולרית ותאית (IGBMC) (אנ'), היא הובילה את IGBMC עד 2013. בינואר של אותה שנה היא מונתה לפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול כמנהלת מדעית של מרכז המחקר במכון לבריאות הנפש דאגלס (אנ'). ב 19 במרץ 2014 קיפר קיבלה את פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע בזכות עבודתה המשמעותית על מכניקות המוח הקשורות בכאב והתמכרות לסמים.[2][1]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1992, קיפר הצליחה לשכפל ולבודד גן המקודד לקולטן אופיואידים במוח שקשור לשיכוך כאבים, משימה שמדענים עבדו עליה ללא הצלחה במשך 15 שנה. ההצלחה של ד"ר קיפר סללה את הדרך לפיתוחים רבים בתחום משככי הכאבים, טיפולים כנגד התמכרות ותרופות לדיכאון. הגן שבודדה קיפר מקודד לחלבון האחראי על ייצור קולטני אופיואידים היכולים לשכך כאבים, לגרום להנאה ולעזור להתמודדות עם לחץ. הקולטנים האלו מופעלים על ידי תרופות שיכולות לגרום להתמכרות. הבנה עמוקה יותר של תפקוד קולטנים אלו יכולה לעזור לחוקרים להבין יותר טוב התמכרות, הפרעות מצב רוח ומחלות נפשיות.[3][4] התגליות של קיפר הובילו לפיתוח של משככי כאבים חדשים וטיפולים חדשים להתמכרות.

המחקר של קיפר כולל הרבה מחקרים אחרים העוסקים בהתמכרות לאופיואידים. היא בדקה איך נסיגת הרואין (מספר סימפטומים שנגרמים ממחסור בהרואין אצל מכורים) גורמת לדיכאון אצל עכברים. המחקר שלה הראה כי לאחר חשיפה ממושכת להרואין, העכברים סובלים מדיכאון ברגע שהחומר מתפנה מהגוף. במסגרת המחקר של ד"ר קיפר מנסים גם להבין איך אפשר לתרגם את הממצאים שלה לבני אדם. במספר ניתוחים שלאחר המוות שבוצעו בקורבנות התאבדות מצאו כי צפיפות קולטני האופיואידים מסוג MOR (אנ')(קולטני אופיואידים בעלי רגישות גבוהה לשני אנדורפינים) במוח גבוהה מאוד בהשוואה לאנשים ללא הפרעות פסיכיאטריות קודמות. תגלית זו מעידה על קשר בין התאבדות ודיכאון לצפיפות קולטני אופיואידים MOR במוח. היא בחנה את התאוריה הזו בעכברים והגיעה למסקנה כי אכן יש קשר בין MOR לדיכאון.[5][4]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-2004 זכתה קיפר בפרס ריצ'רד לנסברי של אקדמיית המדעים.
  • ב-2012 זכתה בפרס למוניקה למדעי המוח
  • ב-2013 מונתה לחברה באקדמיה הצרפתית למדעים[1]
  • ב-2014 קיבלה את פרס לוריאל-אונסקו לנשים במדע בבניין אונסקו בפריז, צרפת. היא קיבלה את הפרס על "העבודה המדהימה שלה על תפקוד המוח שקשור לכאב, מחלות נפש והתמכרות לסמים". פרס זה מוענק על ידי קרן לוריאל ואונסקו לנשים אשר תרמו רבות למדע. בריג'יט קיפר נבחרה לקבל את הפרס כנציגת אירופה בזכות עבודתה באוניברסיטת שטרסבורג, צרפת.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בריג'יט קיפר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]