בריכת גלי הדר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בריכת שחייה |
| כתובת | רחוב הפועל 7 |
| מיקום |
 חיפה |
| מדינה |
 ישראל |
| בעלים | הסתדרות העובדים הכללית החדשה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1949 |
| אדריכל |
זאב רכטר אריה שרון אויגן שטולצר |
| סגנון אדריכלי | הסגנון הבינלאומי |
| קואורדינטות | 32°48′15″N 34°59′49″E / 32.80419°N 34.99689°E |
|
(למפת חיפה רגילה)   בריכת גלי הדר | |
  | |
בריכת גלי הדר, הידועה גם בשם בריכת הפועל, הייתה בריכת שחייה עירונית, ברחוב הפועל בשכונת רמת ויז'ניץ בחיפה, כיום הבריכה נטושה.
תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבריכה הייתה חלק ממתחם שכלל גם בניין משרדים, אולם ספורט ואת קולנוע תמר.[1][2] בניין המשרדים, בעל קומת העמודים, שימש כקירוי לחלק המים הרדודים של הבריכה המלבנית. יתרת הבריכה תחת כיפת השמיים וסביב לה חומת אבן גבוהה.[1]
יעקב טננבאום, ממייסדי ארגון הקבלנים בעיר, היה קבלן הבניין של הבריכה.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות ה-40, חברו יחד שני אדריכלים תל אביבים מצליחים, זאב רכטר ואריה שרון, לתכנון בית ספר בשכונת הדר.[4] אלא שתוכניתם נדחתה, ואי לכך הם נקראו לתכנן במגרש סמוך, שנמצא בקצה רחוב הפועל, בית קולנוע גדול ובריכת שחייה.[4] את תוכנית זו אישרה העירייה, אך בינתיים שרון פרש, ואת מקומו תפס האדריכל אויגן שטולצר, שכבר תכנן, בשיתוף האדריכל אוסקר קאופמן, את בניין תיאטרון "הבימה" בתל אביב.[4]
שטולצר ורכטר גנזו את התוכנית המאושרת והעלו תכנון מחודש בסוף שנות ה-40, כך שהמתחם יכלול בריכת שחייה באורך של 33 מטרים, מבנה אולמות ספורט ובית קולנוע.[4] הם הציגו בתוכנית עיצוב מאופק, מעין מודרניזם מאוחר ונטול פלסטיות שאפיינה את הסגנון הבינלאומי.[4]
תהליכי ביצוע הבנייה התעכבו לאור מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות, ורק בשנת 1949 נחנך השלב הראשון ובו הבריכה, שהפכה במהרה לנקודת ציון בולטת בספורט הישראלי.[4] בריכת גלי הדר אירחה תחרויות ואליפויות ארציות של שחייה וכדורמים, אירחה קהל רב ושברו בה שיאים ישראליים, כמו למשל השחיינית גלי להב ששברה את השיא הישראלי ב-100 מטר גב.[4]
בשנת 1954 הושלמה בנייתו של "בית הפועל", שזהו החלק היחיד בתוכנית שמוסיף לפעול גם כיום.[4] כעבור חמש שנים נפתח קולנוע "תמר", ובו 1,400 מקומות ישיבה עם במה שמעליה מגדל במה, כדי לתפעל, חוץ מהקרנות של סרטים, גם הצגות וקונצרטים.[4] בשנת 1969 נשרף הקולנוע, ובעקבות השריפה הוחלט על הסבתו לאולם שמחות. בזמן עבודות הבנייה, בקיץ 1971, בעת שבבריכה רחצו ילדים רבים, קרס הקיר החוצץ בין הקולנוע לבין הבריכה וכמה מהמתרחצים נפצעו.[4] הבריכה שופצה ושבה לפעילות, אך הקולנוע כבר לא נפתח מחדש.[4]
לקראת המחצית השנייה של שנות ה-50, עת ירדה מחלקת השחייה של מועדון הפועל חיפה מגדולתה, הופסקה הפעילות התחרותית בבריכה, ונותרו בה חוגים לילדים ולמתחילים.[5] בשנת 1960 חודשה פעילות מחלקת השחייה, אך זו פורקה בשנית בשנות ה-70.[5]
בשנת 1957 הוחכרה הבריכה, שהייתה בבעלות ההסתדרות (מועצת פועלי חיפה),[1] לעיריית חיפה, והיא הופעלה באמצעות אתו"ס (החברה העירונית לאומנות, תרבות וספורט).[5] לאורך השנים הידרדר מצבה הפיזי של הבריכה, והתעוררו קשיים כספיים לצורכי תחזוקה.[5]
בריכת גלי הדר שימשה בשנת 2002 אתר צילומים עבור סצנת הבריכה הריקה בסרט "כנפיים שבורות" של ניר ברגמן.[5]
בשנותיה האחרונות שימשה הבריכה את תושבי השכונה הדתיים, ופעילותה הופסקה סופית בשנת 2007. מאבק משפטי שניהלה ההסתדרות החדשה מול עיריית חיפה הביא להשבת הבעלות על הנכס לחזקת ההסתדרות.[5]
כיום עומד מבנה הבריכה שומם, נטוש ומוזנח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיבוב בבריכת גלי הדר הנטושה בתכנון זאב רכטר, אריה שרון ואויגן שטולצר, באתר חלון אחורי, מיכאל יעקובסון, 23 באוקטובר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אדריכלית רינת אזולאי ושי שבתאי, פיל לבן, באתר גלובס, 3 במרץ 2013
- ^ נועם דביר, בתי הקולנוע בחיפה: מימי הזוהר בשנות ה-30 עד להתפוררות הבלתי נמנעת, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2011
- ^ יעקב טננבאום, באתר בית פישר
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 מיכאל יעקובסון, 6 אוצרות נטושים: מחדר האוכל על שפת הכנרת עד קוביות הבטון בערבה, באתר Xnet, 24 בספטמבר 2018
- ^ 1 2 3 4 5 6 עופר פיקס, עוד קיץ ללא בריכה, באתר כלבו חיפה והקריות, 29 ביולי 2017