ברית הנשים הבין-לאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברית הנשים הבין-לאומית
מטה הארגון ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים קארי צ'פמן קאט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1904–הווה (כ־118 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.womenalliance.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברית הנשים הבין-לאומית (נקרא גם הארגון הבין-לאומי לנשים; בצרפתית: Alliance Internationale des Femmes, AIF, באנגלית: International Alliance of Women, IAW) הוא ארגון חוץ-ממשלתי בינלאומי הפועל לקידום זכויות האישה ברחבי העולם, תוך התמקדות בשוויון מגדרי והעצמת נשים. זהו אחד הארגונים הוותיקים, הגדולים והמשפיעים ביותר בתחום זכויות האישה.

הארגון הוקם בברלין בשנת 1904 תחת השם International Woman Suffrage Alliance (הברית הבינלאומית למען זכות בחירה לנשים) על ידי מנהיגות פמיניסטיות מרחבי העולם, בהן מארי סטריט (אנ'), מיליסנט פוסט, קארי צ'פמן קאט וסוזן ב. אנתוני. מטה הארגון היה בלונדון.

הארגון מייצג כיום למעלה מ-50 ארגוני נשים ברחבי העולם ובהם מאות אלפי חברות. הנהלת הארגון נמצאת בז'נבה.

החל משנת 1926 קשר הארגון קשרים חזקים עם חבר הלאומים. בשנת 1947 היה הארגון בין הראשונים שקיבלו מעמד ייעוץ כללי במועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות, ולאחר מכן מעמד דומה במועצת אירופה. לארגון נציגים בגופים בינלאומיים רבים נוספים, בהם ארגון המזון והחקלאות, הליגה הערבית ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלחת מעוטרת בסמל "הברית הבינלאומית למען זכות בחירה לנשים" מכנס הארגון באמסטרדם ב-1908.

לאחר כנס מועצת נשים בינלאומית בשנת 1902 התאכזבו פעילות פמיניסטיות בארצות הברית מכך שהארגון נרתע מלתמוך בזכות בחירה לנשים, והן החליטו להקים ארגון שיקדם מטרה זו. הארגון הוקם בברלין ב-3 ביוני 1904, במהלך הכנס השני של מועצת הנשים בינלאומית. הארגון נקרא בתחילה International Woman Suffrage Alliance (הברית הבינלאומית למען זכות בחירה לנשים) ומקום מושבו היה בלונדון. בין מייסדות הארגון נמנו מארי סטריט (אנ'), מיליסנט פוסט, קארי צ'פמן קאט וסוזן ב. אנתוני.

פעילות הארגון נרתעו מהסגנון התוקפני של אמלין פנקהרסט ואיגוד הנשים החברתי והפוליטי, ובכנס בשנת 1906 סירבו לקבל את האיגוד לשורותיו.

קונגרסים של הארגון התקיימו בקופנהגן (1906), אמסטרדם (1908), לונדון (1909), סטוקהולם (יוני 1911) ובודפשט (1913). לארגון הצטרפו ארגונים לאומיים שנאבקו למען זכות הבחירה לנשים, והוא הוציא לאור כתב-עת חודשי. כנסי הארגון נערכים מעת לעת בערים שונות בעולם. בשנת 2017 נערך הכנס בניקוסיה, קפריסין.

בשנת 1946 שינה הארגון את שמו לברית הנשים הבינלאומית. נשיאת הארגון הייתה קארי צ'פמן קאט, שהייתה גם בין המייסדות של ליגת הנשים הבוחרות (אנ') בארצות הברית.

הצבע המסורתי של הארגון, המשמש כסמל לזכויות האישה וזכות הבחירה לנשים, הוא צהוב.

בשנת 1947 היה הארגון בין הראשונים שקיבלו מעמד ייעוץ כללי במועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות, ולאחר מכן מעמד דומה במועצת אירופה. לארגון נציגים בגופים בינלאומיים רבים נוספים, בהם ארגון המזון והחקלאות, הליגה הערבית ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ.

הארגון כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא המרכזי בו עוסק הארגון כיום הוא מימוש מלא של האמנה לביעור כל הצורות של אפליה נגד נשים (CEDAW). בכנסים האחרונים של הארגון אומצה הסיסמה "זכויות האישה הן זכויות האדם" והוחלט שהארגון יפעל לקידום נושאים נוספים, בהם צדק וזכויות אדם, קידום הדמוקרטיה והשלום, חיסול האלימות נגד נשים ונערות, שינוי אקלים, קידום הזכות לבריאות מינית ורבייה (אנ'), קידום הבריאות בעולם וקידום נשים בכלכלה[1].

כיום מייצג הארגון יותר מ-50 ארגונים ברחבי העולם, בהם ויצו. הלנה גלזר, יושבת ראש הנהלת ויצו העולמית, היא גם חברת הנהלה בברית הנשים הבינלאומית[2].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Action program 2018 – 2020 – International Alliance of Women, באתר ברית הנשים הבינלאומית, ‏2018 (באנגלית).
  2. ^ הלנה גלזר, נבחרה ליו"ר הוועד הפועל הציוני, באתר ויצו, ‏16 ביוני 2010.