ברית יעקב ולבן
ברית יעקב ולבן |
|---|
|
וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. |
| ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים מ"ד–נ"ג |
ברית יעקב ולבן היא אירוע מקראי המופיע בפרשת ויצא בספר בראשית.[1]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שיעקב ברח מלבן, עם רחל ולאה, לבן הארמי רודף אחריו ומשיג אותו בהר הגלעד. הוא כועס על יעקב, שברח ממנו בלי להודיע לו ועל שגנב לו את אלוהיו (התרפים).
לבסוף, לבן מחפש בכלי יעקב ולא מוצא את התרפים והם כורתים ביניהם ברית שלום, ומקימים גל-עד לזיכרון עולם. לבן קורא למצבה בשם הארמי יְגַר שָׂהֲדוּתָא[2], ויעקב קורא לו גלעד. לאחר מכן לבן חוזר לביתו ויעקב ממשיך בדרכו לארץ כנען.
מעלה הרעיון לכריתת הברית היה לבן, שאמר:
וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ
את אזכור האלים של כל אחד מהצדדים במסגרת כריתת ברית ניתן להשוות לנוכחות אלים בכריתת בריתות במזרח הקדום בתקופת הברונזה, כפי שמתועדות בארכיון מרי.[3]
פרשנות דתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ועתה לכה נכרתה ברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]והיה לעד ביני ובינך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ האירוע מתואר בספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים מ"ד–נ"ד
- ↑ מכאן בא הביטוי 'סהדי במרומים'
- ↑ [[משה ענבר (חוקר מקרא ואשורולוגיה)|]], "האלים צריכים ללכת לטקס שבועת האמונים", ארץ ישראל כז, 2003, עמ' 185–188
