ברכה מעין שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברכה מעין שבע

מָגֵן אָבוֹת בִּדְבָרוֹ,
מְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ,
הָאֵל הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין כָּמוֹהוֹ,
הַמֵּנִיחַ לְעַמּוֹ בְּיוֹם שַׁבַּת קָדְשׁוֹ,
כִּי בָם רָצָה לְהָנִיחַ לָהֶם;
לְפָנָיו נַעֲבוֹד בְּיִרְאָה וָפַחַד,
וְנוֹדֶה לִשְׁמוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד,
מֵעֵין הַבְּרָכוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם,
מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּמְבָרֵךְ שְׁבִיעִי
וּמֵנִיחַ בִּקְדֻשָּׁה לְעַם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג,
זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

ברכה מעין שבע הוא שמה של התפילה שאומר השליח ציבור בחזרת הש"ץ בליל שבת, תוכן הברכה הוא קיצור ותמצית של התפילה הנאמרת בשבת הנקראת 'תפילת שבע' על שם שבע הברכות שבה, ומכאן שמה 'ברכה מעין שבע'.

טעם תקנת הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבה העיקרית לתיקונה של ברכה זו, על אף שחזרת הש"ץ אינה נוהגת בתפילת ערבית, היא למנוע סכנה מהמתפללים שנשארים אחרונים בבית הכנסת, בזמן שמקום בית הכנסת היה מחוץ לשטח המיושב.

רש"י בפירושו למסכת שבת (כד, ב) מסביר:

משום סכנת מזיקין, שלא היו בתי כנסת שלהם ביישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת. אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבוא, ושוהין לאחר תפילה, לכך האריכו תפילת הציבור.

הרמב"ם נותן הסבר דומה במשנה תורה (הלכות תפילה, פרק ט הלכה י"א)

ולמה תיקנו חכמים זה - מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבת, ויהיה שם מי שנתאחר לבוא ולא השלים תפילתו; ויישאר לבדו בבית הכנסת, ויבוא לידי סכנה. לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלים תפילתו המתאחר, וייצא עימהן.

מהות הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

'ברכת מעין שבע' היא ברכה אחת שכוללת בתוכה את שבע הברכות שקיימות בתפילת שבע בקצרה:

  1. "מגן אבות" כנגד ברכת אבות ("מגן אברהם").
  2. "מחיה מתים" כנגד ברכת גבורות ("מחיה המתים")
  3. "האל הקדוש" כנגד ברכת קדושת השם ("האל הקדוש")
  4. "המניח לעמו" כנגד ברכת קדושת היום ("רצה במנוחתנו")
  5. "לפניו נעבוד" כנגד ברכת העבודה ("רצה")
  6. "ונודה לשמו" כנגד ברכת הודאה ("מודים")
  7. "אדון השלום" כנגד ברכת השלום ("שים שלום" או "שלום רב").

מנהגים ודינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילות שונות נהוג שהקהל אומר יחד עם החזן חלק מהברכה (החל מ'מגן אבות' ועד 'זכר למעשה בראשית').[1]

בלילי יום טוב גם כן היה ראוי לומר ברכה זו, אך מאחר שלא תקנו חז"ל כן אין מברכים.[2] היות שברכה זו תוקנה כלפי שבת, אין בה אזכור למועדים אחרים, אף אם חל ראש חודש או יום טוב במקביל לשבת.

בשבת שובה אומרים 'המלך הקדוש' במקום 'האל הקדוש', בדומה לשינוי בתפילה הנוהג בכל עשרת ימי תשובה.

תקנה זו בתוקפה גם כיום, למרות שבתי הכנסת נמצאים בשטח המיושב, ואף כשאין מי שאיחר לבוא.[3] אך בשל הסיבות לתיקונה היא נאמרת דווקא במניין במקום קבוע, ולא ביחיד או במניין מזדמן[4]. אולם מנהג ירושלים לאומרו גם במנין מזדמן[5].

בקהילות אשכנזיות שונות, וכן במוזיקת הכליזמר נפוץ השימוש בשטייגר "מגן אבות", המכונה כך על שם הנעימה ששימשה לניגון התפילה בבתי הכנסת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רמ"א או"ח סימן רס"ח סעיף ח'.
  2. ^ ט"ז ס"ק ז'.
  3. ^ שו"ת הרמב"ם סימן רכ"א.
  4. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רס"ח, סעיף י"א; יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רס"ח, סעיף י"ז
  5. ^ חיים גולדברג, ‏פני ברוך - אבלות בהלכה, סימן קטן ל', באתר HebrewBooks