ברכות התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה, בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה הן ברכות העוסקות בנתינת התורה ובלימוד תורה, שחובה לברכן לפני לימוד תורה, ומקובל לברכן בכל בוקר לקראת כל לימוד התורה שילמד באותו יום.

סדר הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת ברכות התורה בנויה כסדרה של שלושה קטעים:

  • בתחילה מברכים לפי הנוסח הקבוע של ברכת המצוות: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה" (בנוסחים אחרים: "לעסוק בדברי תורה").
  • אחר כך מוסיפים בקשה להצלחה בלימוד התורה: "והערב נא ה' אלוהינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאנו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל". פוסקי ההלכה חלוקים בשאלה אם פסקה זו היא המשך לברכה הקודמת או ברכה בפני עצמה, ולכן יש שכתבו לברך את הברכה הראשונה בשקט, כדי להתחמק מן השאלה אם צריך לענות אמן לאחריה.
  • אחרי הבקשה מברכים ברכה נוספת שתוכנה הוא הודיה על נתינת התורה לעם ישראל: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה". ברכה זו היא גם הברכה שמברך כל עולה לתורה לפני קריאת התורה בבית הכנסת, וגם לאחר הקריאה מברך העולה ברכה נוספת עם תוכן דומה: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".

מקובל לברך את סדרת הברכות הזו כל בוקר לפני תפילת שחרית, כחלק מברכות השחר, לאחר ברכת אלוהי נשמה. אחרי ברכות התורה אומרים סדרה קצרה של דברי תורה כדי שהברכה תהיה סמוכה ללימוד תורה.

דיני הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה אסור ללמוד תורה לפני שמברכים את סדרת הברכות הללו באותו יום.

הראשונים נחלקו האם הציווי לברך לפני לימוד תורה נלמד מן התורה שבכתב (מדאורייתא) או שהוא כמו רוב הברכות שהן מתקנת חכמים (מדרבנן). דעת הרמב"ן היא שהברכה היא מדאורייתא ואילו הרמב"ם סבור שהיא מדרבנן וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך. אחת המשמעויות של המחלוקת היא כאשר האדם מסופק אם הוא כבר ברך את הברכה או לא. אם היא ברכה מדרבנן הרי שחל עליה הכלל הרגיל של ספק ברכות להקל ואין לברכה מספק, ואם היא מדאורייתא יש לשוב ולברך אותה.

הפרשנים אף חלוקים בשאלה מה אופייה של ברכה זו, האם היא ברכת המצוות או ברכת השבח.

"שלא ברכו בתורה תחילה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התלמוד במסכת נדרים (דף פא, א), אחת הסיבות לחורבן הארץ בגלות בבל היא "שלא ברכו בתורה תחילה". זו גם אחת הסיבות שניתנו בתלמוד לכך שפעמים רבות בניהם של תלמידי חכמים אינם נהיים תלמידי חכמים בעצמם. המובן הפשוט של הביטוי "שלא ברכו בתורה תחילה" הוא לימוד תורה בלי לברך תחילה את ברכות התורה, אך הוגים שונים הבינו את הדברים באופן אלגורי, שמשמעות החטא הזה היא להמעיט בערכה של התורה באופנים מסוימים.

בעקבות מאמרי חז"ל אלו, כתב השולחן ערוך ש"צריך ליזהר מאוד" בברכות התורה.

הרהור כדיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת ברכות[1] נחלקו אמוראים האם הרהור - מחשבה - נחשבת כדיבור, או לא. לפי רב חסדא מחשבה אינה נחשבת כדיבור, והראיה היא מכך שאדם טמא, שאסור לו לומר דברי קדושה, צריך להרהר את מילות ברכת המזון במחשבתו, ומכאן שמחשבה אינה נחשבת כדיבור ועליו להרהרה כדי שלא יהיה בטל מדברי קדושה בעוד האחרים עוסקים בברכות השבח. לפי רבינא הרהור כדיבור, ולכן המשנה מצווה על אדם כזה להרהר במחשבתו את מילות ברכת המזון, ומכאן שגם המחשבה נחשבת כדיבור, אלא שמצווה זו שהגוף יהיה טהור בעת דיבורי קדושה, היא רק במילות דיבור ולא במילות הנאמרות במחשבה, כמו בהר סיני, שם הוא המקור המחייב להטהר לפני דברי קדושה, ומכיוון ששם היו דיבורי קדושה, החובה לשמור על גוף טהור היא רק בעת דיבורי קדושה.

בשולחן ערוך[2] נפסק שהמהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך ברכת התורה, אבל הכותב בדברי תורה צריך לברך ברכת התורה. המגן אברהם ושאר פרשני השולחן ערוך תמהים על פסק זה, שכן אם ההרהור אינו נחשב לדיבור, מדוע על הכותב בדברי תורה צריך לברך, ולכן הם פוסקים שגם הכותב דברי תורה לא יבר מספק. הגר"א חלוק על הדברים, וכותב שגם הרהור בדברי תורה נחשב ללימוד התורה, שכן בפסוק המצווה על לימוד התורה‏[3] נאמר "והגית בם יומם ולילה", ו"הגיון" היא כינוי למחשבה - "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי".

רבי שניאור זלמן מלאדי[4] חלוק על הדברים, והוא מכריע בין הדעות, מתוך הפסוק עצמו: "לא ימושו ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", בתחילת הפסוק נאמר "מפיך", ומכאן שאין אדם יוצא ידי חובת תלמוד תורה אלא אם כן הוא אומר את המילים בפיו; אך כאשר אינו מסוגל לומר בפיו, שכן ישנם זמנים בהם אדם צריך לעיין בעמקות דברי התורה, אז הוא יוצא ידי חובתו גם במחשבה בלבד, ייתכן כי ההסבר לכך הוא מהמשך הפסוק "והגית בו יומם ולילה".

רבי מרדכי יפה בעל הלבוש מסביר את הסתירה בין פסקי השולחן ערוך ברעיון משלו, וזאת על פי הכלל שאין מברכין על המחשבה, גם אם היא מצווה, ולכן הכותב בדברי תורה צריך לברך, אבל החושב בדברי תורה אינו צריך לברך, למרות שהמחשבה נחשבת כמצווה.

קטעי לימוד לאחר הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר התקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שברכות התורה נאמרות לפני לימוד תורה, נוצר הצורך ללמוד לאחריהן קטעי לימוד מן התורה. כותב הרמב"ם:

בכל יום, חייב אדם לברך שלוש ברכות אלו, ואחר כך קורא מעט מדברי תורה. ונהגו העם לקרות ברכת כהנים, ויש מקומות שקורין "צו את בני ישראל", ויש מקומות שקורין שתיהן. וקורין פרקים או הלכות מן המשנה או מן הברייתות.

משנה תורה, הלכות תפילה פרק ז הלכה י"א

הרמב"ם מזכיר כי עיקר החיוב הוא ללמוד קטע כלשהו מן התורה, אלא שנהגו לקרוא את פרשת ברכת כהנים או את הפרשה הפותחת במלים "צו את בני ישראל" היא פרשת קרבן התמיד מספר במדבר[5]. כמו כן הוא מזכיר קריאה של משניות או ברייתות. לעומת הקטעים מן המקרא שהוזכרו במפורש על ידי הרמב"ם והקטעים התנאיים שהוזכרו ברמז, רס"ג בסידורו‏[6] מזכיר רק קריאה של משנה הפותחת במלים "אלו דברים שאין להם שיעור" שהיא המשנה הפותחת את מסכת פאה. ר' שלמה בן נתן הסג'למסי[7] מזכיר את שלושת הקטעים הללו גם יחד.

לימוד קטעים מן המקרא, המשנה והתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסדר רב עמרם גאון[8] מוזכר כי מנהג יהדות ספרד לומר לאחר ברכות התורה שלושה קטעים: פרשת קרבן התמיד מספר במדבר[5], פרק "איזהו מקומן של זבחים" מן המשנה במסכת זבחים[9] והברייתא דרבי ישמעאל מתחילת הספרא[10]. את טעם אמירת התקנה תולה רב עמרם גאון במימרא בתלמוד הבבלי[11]: "אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא: מאי דכתיב "ושננתם לבניך"? אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם" - לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי? לא צריכא ליומי", דהיינו לימוד התורה בכל יום צריך להתחלק לשלושה חלקים: שליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד. מפרט יותר ר' אברהם בן נתן הירחי[12] המציין כי "לכך מי שדוחקת שעתו מלעסוק בתורה ישלש ימותיו באילו ודיי לו" כלומר קטעים אלו נקבעו על מנת לקבוע לימוד מינימלי בכל אחד מחלקי התורה הנזכרים: פרשת התמיד היא מן התורה, פרק איזהו מקומן מן המשנה, וברייתא דר' ישמעאל היא מדרש שהוא כמו התלמוד‏[13].

מנהג לימוד שלושת הקטעים, אשר רב עמרם גאון ציין כי הוא מנהגה של יהדות ספרד, הוזכר גם על ידי מספר ראשונים מארצות אחרות בעיקר מארצות אירופה המערבית‏[14], מה שמעיד על התפשטות המנהג גם אליהן. מזכירים את המנהג ראשונים אשר חיו בפרובנס[15], צרפת הצפונית‏[16], אנגליה[17], אשכנז[18] ואיטליה[19].

הרחבת סדר הלימוד לקטעים ממקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילות איטליה, נוסף על הסדר המוזכר לעיל, נהג סדר לימוד מורחב יותר שכלל קטעים מן התורה, הנביאים, הכתובים, משנה ותלמוד כשלפני כל קטע ברכו ברכה מיוחדת‏[20]. בתחילה ברכו את ברכת התורה ולאחריה הקטעים מן התורה: פרשת קרבן התמיד, פרשת ברכת כהנים וחתמו בפסוק "ושמרתם את דברי הברית הזאת..."‏[21]. לאחר מכן ברכו על הנביאים ברכה הדומה לברכות ההפטרה וקראו פסוקים מספר יהושע ומספר ישעיה‏[22]. לאחריהם ברכו על הכתובים "אשר בחר בכתבי הקודש" וקראו את שלושת הפסוקים הראשונים של ספר תהלים[23]. לאחר מכן ברכו "אשר בחר בדברי חכמים" וקראו את המשנה הראשונה במסכת ברכות ואת קטע התלמוד עליה‏[24]. בתקופות מאוחרות בוטלה אמירת הברכות על כל קטע, אך עצם קריאתם של קטעים אלו קיימת בנוסח איטליה עד ימינו. הפסוקים מתורה, נביאים וכתובים הקיימים בסדר זה נמצאים (בשינויים קלים) גם בסדרי קהילות שאינם נוהגים עוד כנוסח הרומניוטים, פרס וארם צובא.

סדרי לימוד של הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעיל הובאו דברי הרמב"ם במשנה תורה ביחס לסדרי הלימוד הנוהגים לאחר ברכות התורה. בסדר התפילה שלו מפרט הרמב"ם יותר את סדרי הלימוד הנוהגים. סדר זה שונה מן הסדר שהזכיר רב עמרם גאון אך העקרון המנחה של קטע מן המקרא, המשנה והתלמוד נשמר גם כאן. נכללים שני קטעים מן התורה: פרשת התמיד וברכת כהנים. הקטע מן המשנה הוא "אלו דברים שאין להם שיעור"‏[25]. הקטע מן התלמוד הוא "אמר רבי זירא" ואחריו הקטע "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות"‏[26], ואחריהם הקטע "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" בחתימת מסכת ברכות‏[27] והקטע לעולם יהא אדם. מהרי"ץ בפירושו לתכלאל[28] מסביר כי הבחירה בקטע "אמר רבי זירא" כקטע מן התלמוד היא משום שבמסכת ברכות[29] מובא שאין מתפללים אלא מתוך הלכה פסוקה (כלומר הלכה שאינה מצריכה עיון, כדי שלא יהרהר בה בתפלתו) ואביי מזכיר את דברי רבי זירא אלו כדוגמה להלכה פסוקה, ובשל כך היא הובאה בתחילת התפילה. מהרי"ץ מציין גם כי היא עדיפה על ברייתא דרבי ישמעאל כי היא לקוחה מן התלמוד עצמו.

חלק מן הקטעים שהזכיר הרמב"ם הוזכרו לאחריו גם על ידי ראשונים אחרים. כך למשל אמירת ברכת כהנים הוזכרה על ידי ראשונים רבים ונהוגה כיום בכל נוסחי התפילה. המשנה "אלו דברים שאין להם שיעור" נזכרת על ידי מספר ראשונים ונאמרת אף היא בכל נוסחי התפילה כיום כמוה גם הקטע "לעולם יהא אדם". לעומת זאת קטעים אחרים שהזכיר הרמב"ם כדוגמת "אמר רבי זירא" נזכרים על ידי מספר מצומצם של ראשונים, למשל אצל ר' יעקב חזן מלונדרץ שסדרו מכליל את הקטעים שהזכיר הרמב"ם נוסף על קטעים אחרים‏[30] ומקובלים כיום רק בתכלאל הבלדי ובנוסח איטליה.

הרמב"ם מקדים את פרשת התמיד לברכת כהנים, וכן נוקט ר' שלמה בן נתן הסג'למסי[7]. מהרי"ץ בפירושו לתכלאל מסביר כי הרמב"ם העדיף להקדים את פרשת התמיד מפני שבסדר עבודת בית המקדש קודם הקריבו את התמיד ורק לאחריו ברכו את ברכת כהנים. לעומת זאת, בעל הטורים מביא בשם רב עמרם גאון[31] שיש לומר את ברכת כהנים לפני פרשת התמיד. ר' אברהם בן נתן הירחי ור' דוד אבודרהם מנמקים שיטה זו בטענה שעדיף להזכיר את ברכתם של ישראל לפני התמידים‏[12]. זאת כיום נהוג במרבית נוסחי התפילה להקדים את ברכת כהנים, אך בנוסח תימן בלדי ובנוסח איטליה מקדימים את פרשת התמיד, כשיטת הרמב"ם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד ב'.
  2. ^ סימן מ"ט.
  3. ^ ספר יהושע.
  4. ^ שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.
  5. ^ 5.0 5.1 כ"ח, א-ח
  6. ^ מהדורת יואל-אסף-דוידזון עמוד שנ"ח
  7. ^ 7.0 7.1 מהדורת שמואל חגי עמוד ז'-ח'
  8. ^ מהדורת גולדשמידט עמוד ג'; עמוד ז'
  9. ^ פרק חמישי
  10. ^ פרשת ויקרא - יג מדות פרק א
  11. ^ מסכת קידושין דף ל עמוד א
  12. ^ 12.0 12.1 ספר המנהיג, מהדורת רפאל חלק א עמוד מ"ח
  13. ^ רב עמרם עצמו מביא ראיה לכך שהמדרש חשוב כתלמוד ממסכת ברכות (דף י"א:). התלמוד שם מביא את דעת רבא כי ברכת התורה כוללת את התלמוד ומביא ראיה לשיטתו ממעשה שהאמורא רב בירך ברכת התורה לפני לימוד בתורת כהנים (אשר נפתח בברייתא דר' ישמעאל). מן העובדה שהתלמוד מביא ראיה לברכת התורה לפני תלמוד מכך שרב ברך ברכת התורה לפני מדרש, מסיק רב עמרם גאון כי מדרש דינו כתלמוד לעניין לימוד תורה.
  14. ^ בחלק מהקהילות הורחב מנהג זה כאשר יבואר בהמשך, חלק מהראשונים המוזכרים להלן הזכירוהו בצורתו המורחבת
  15. ^ למשל על ידי ר' אברהם בן נתן הירחי, ר' אהרון הכהן מלוניל בספרו ארחות חיים (הלכות מאה ברכות סעיף י"א), ר' משה בן שמואל בספר המנהג של מרשלייאה (נדפס על ידי יעקב גרטנר בתוך קובץ על יד סדרה חדשה ספר י"ד (כד) ירושלים תשנח עמוד 96).
  16. ^ למשל מזכיר את המנהג בעל מחזור ויטרי (מהדורת גולדשמידט חלק א', עמוד ז').
  17. ^ ר' יעקב חזן מלונדרץ, עץ חיים, מהדורת ברודי ס"ז-ס"ט.
  18. ^ למשל על ידי ר' אלעזר מוורמס בפירושו על הסידור.
  19. ^ למשל בעל שיבולי הלקט (פרק ה) מציין "...שאנו קורין פרשת התמיד בכל יום וכל הסדר הכתוב בסדור רב עמרם גאון זצ"ל שיש בו עסק מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות".
  20. ^ לדיון רחב בסוגיה ראו: הרב ברוך צבי גרונר, ברכות שנשתקעו, ירושלים תשס"ד, עמודים קע"ו, קפ"ו וקצ"א
  21. ^ דברים כ"ט ח'
  22. ^ יהושע א ח-ט, ישעיה מ"ז ד, ישעיה מ"ה י"ז.
  23. ^ תהלים א, פסוקים א-ג.
  24. ^ נקראו הקטעים "מאימתי קורין את שמע...עד שיעלה עמוד השחר" מהמשנה ו"תנא היכא קאי...מילי דערבית" מהתלמוד שם (דף ב' עמוד א').
  25. ^ מסכת פאה פרק א' משנה א'
  26. ^ שני קטעים אלו הובאו בסמיכות במסכת מגילה דף כ"ח עמוד ב'
  27. ^ דף ס"ד עמוד א'
  28. ^ מהדורת שמעון צאלח נ"ה עמוד ב
  29. ^ דף ל"א עמוד א
  30. ^ הסדר המוזכר על ידו (מהדורת ברודי עמ' ס"ז-ס"ט: ברכת כהנים, משנת אלו דברים, אמר רבי זירא, תנא דבי אליהו כל השונה, אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, (עד כאן כסדר הרמב"ם), פרשת תרומת הדשן, פרשת התמיד (בשבת ובר"ח מוסיף פסוקים), פרק איזהו מקומן, ברייתא דרבי ישמעאל, הקטע לעולם יהא אדם.
  31. ^ טור אורח חיים, סימן מ"ח. אבל בסדר רב עמרם גאון שלפנינו יש כתבי יד שאינם גורסים אותו שם

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.