ברכת אפרים ומנשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה
בראשית מ"ח
ציור מעשה ידי יאן ויקטורס

ברכת אפרים ומנשה הוא אירוע מקראי, שמובא בפרשת ויחי, שבסוף ספר בראשית (פרק מ"ח), ובו יעקב מברך את בני יוסף אפרים ומנשה כאשר ידע שמותו קרב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכירת יוסף ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, יעקב ובניו ירדו למצרים וקבלו שם אדמה בארץ גושן עקב היותם רועי צאן והיות ארץ גושן מקום מרעה.

לאחר שבע עשרה שנה מירידת יעקב למצרים קרבו ימיו למות.

הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשיוסף הגיע ליעקב לפני מותו עם שני בניו מנשה ואפרים, יעקב עמד לכבודו (כי אפילו שהוא בנו, הוא מלך וצריך לחלוק לו כבוד[1]) ואמר לו ששני בניו יהיו כשני שבטים בני יעקב ויקבלו שתי נחלות בארץ ככל אחד מהשבטים[2].

וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶ֩יךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי׃

בהמשך יעקב ביקש מיוסף שיקריב אליו את מנשה ואפרים בניו כי הוא התעוור מזוקן, וכשיוסף קרב אותם יעקב נשק להם וחיבק אותם. יוסף הגיש את אפרים הצעיר בימינו משמאל ליעקב, ואת מנשה הבכור בשמאלו מימין ליעקב, כי ימין הוא הצד החשוב ביהדות אז יוסף שם את הבכור בצד ימין, כשיעקב הניח את ידיו על ראשיהם בשביל לברכם הוא הפך את ידיו והניח את ידו הימנית על ראש אפרים הצעיר ואת ידו השמאלית על ראש מנשה הבכור. במענה לשאלת יוסף למה עושה כך ענה שהוא עושה זאת במכוון ("יָדַעְתִי בְנִי יָדַעְתִי") כי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל שעתיד גדעון לצאת ממנו שהקדוש ברוך הוא עושה נס על ידו במלחמה עם מדיין, אבל אחיו הקטן יגדל ממנו שעתיד יהושע בין נון לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל וזרעו יהיה מלא הגוים שכל העולם ישמע את שמעו כשיעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון, אז מפני שצאצאי הצעיר יגדלו יותר לכן שם עליו את יד ימינו.

וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּֽי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם׃

נוסח הברכה שיעקב ברכם "המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" 

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

בהמשך הברכה ברך אותם שבני ישראל ישתמשו בשמם בשביל לברך, שיברכו שיהיו כאפרים ומנשה (הוא שם את אפרים לפני מנשה).

וַיְבָ֨רְכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃

פרשני המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברש"י מובא מדרש תנחומא באות ו' שאומר שכשיעקב ביקש לברכם נסתלקה שכינה ממנו לפי שעתידים ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה, ולכן יעקב שאל "מי אלה" כלומר מאין יצאו אלו שאינן ראוין לברכה, ויוסף ענה לו "בזה" כלומר הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש יוסף רחמים שתחזור וחזרה ונחה עליו רוח הקודש, ואז יעקב אמר "קחם נא אלי ואברכם".

בפירוש הברכה כתוב ברש"י ש"המלאך הגואל אתי" זה המלאך שרגיל להשתלח אלי בצרתי, "יברך את הנערים" - מנשה ואפרים, "וידגו" הפירוש כדגים שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י. וברש"י כתוב בנוסף לזה שמזה לומדים שצריך לחלוק כבוד למלכות
  2. ^ ברשב"ם כתוב שהם קבלו כמו השבטים מפני שנולדו לפני שיעקב הגיע למצרים