ברכת הגומל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בִּרְכַּת הַגּוֹמֵל היא ברכת שבח לה' על טובה שגמל למברך, שאותה מברך אדם שהיה בסכנת חיים או בסכנה משמעותית אחרת וניצל ממנה.

נוסח הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח הברכה הוא בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב, ופירושה - שהמברך מודה לקדוש ברוך הוא הגומל טובות אף ל'חייבים' - כלומר למי שאין זכויותיהם מצדיקות זאת, על טובה שגמל לו. השומעים ברכה זאת עונים אָמֵן, מִי שֶׁגְּמַלְּךָ[1] כָּל טוּב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶּלָה.

מי מברך?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד (על פי תהילים קז) מובאות דוגמאות למקרים, שבזמן עבר היה בהם סכנה, ומי שיצא מהם בשלום צריך לברך את ברכת הגומל. "ארבעה צריכים להודות - יורדי ים, הולכי מדבריות, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא" (מסכת ברכות נד, ב). סימנם לפי השולחן ערוך הוא חיים - חבוש יסורין ים מדבר.

מלבד ארבעת המקרים המפורשים בגמרא שצריכים להודות, נפסק בשולחן ערוך שהוא הדין לכל מי שהיה בסכנה וניצל ממנה, או שאירע לו נס, שצריך לברך את ברכת הגומל. יולדות נוהגות לברך את ברכת הגומל לאחר לידה.

בימינו יש דעות שונות בנוגע למקרים המוזכרים בגמרא שבהם צריך לברך ברכת הגומל. שכן כיום אין כמעט סכנה בטיסות, במאסר או בשייט בים, שלא כבעבר, שאז אירועים אלו היו מלווים בסכנת נפשות מוחשית. בעוד יש הנוהגים לברך ברכת הגומל גם אחרי נסיעה ארוכה, יש שאינם מברכים גם אחרי טיסה.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש סוברים שנשים אינן נוהגות לברך את ברכת הגומל. היו שנתנו טעם למנהג זה בכך שאין מנהג נשים להמצא בפני מניין גברים כדי לברך. אחרים סוברים שנשים חייבות לברך את הברכה כמו גברים שכן גם הן צריכות להודות[2].

היו שכתבו שאין לנשים לברך אלא בפני עשרה גברים. המשנה ברורה כתב "ויש שכתבו שמכל מקום נכון הוא שתברך בפני עשרה על כל פנים בפני נשים ואיש אחד". הרב יהודה הרצל הנקין כתב שאישה יכולה גם לברך לפני נשים בלבד[3].

זמן הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכתחילה ראוי לברך ברכת 'הגומל' תוך שלשה ימים לזמן שהתחייב בה, ואפילו אם מחמת כן יברך שלא בזמן קריאת התורה ובפני ספר תורה, אך למרות זאת, מותר להמתין עד שלשים יום כדי לברכה בעשרה. בדיעבד אם לא בירכה לאחר זמן רב, יכול לברכה לעולם[4]

נוהגים לאמר את הברכה בעיקר אחרי עליה לתורה ובעמידה.

בפני מי מברך?[עריכת קוד מקור | עריכה]

מברכים את ברכת הגומל בפני מניין של עשרה גברים, שלפחות שניים מהם חכמי תורה שעוסקים בהלכות (על-פי קיצור שולחן ערוך), שנאמר, "וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ". גם אם לא נמצאו שני תלמידי חכמים, לא יעכב אדם את אמירת הברכה.

יש מחלוקת האם הצורך במניין מעכב או שהוא רק נדרש לכתחילה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ובנוסח עדות המזרח- הָאֵל שֶׁגְּמַלְּךָ
  2. ^ הרב חנוך גולדברג, חובת נשים לברך ברכת הגומל, שנה בשנה תש"ן
  3. ^ הרב יהודה הרצל הנקין, ‏ברכת הגומל של אשה בפני נשים אחרות, הדרום, אלול תשנ"ט, עמודים 48-51, באתר HebrewBooks
  4. ^ שולחן ערוך ומשנה ברורה סימן רי"ט סעיף ג'.