ברנדה מילנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברנדה מילנר
Brenda Milner
Brenda Milner.jpg
לידה 15 ביולי 1918 (בת 100)
מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי נוירופסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מקגיל, מכללת נונהאם, אוניברסיטת קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת מקגיל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר ברנדה מילנראנגלית: Brenda Milner; נולדה ב-15 ביולי 1918) היא נוירופסיכולוגית קנדית הידועה כאחת מהחלוצות בתחום. בעבודותיה היא חקרה את השפעת הפגיעה במוח בבני אדם ופרימטים על הפעילות הרגשית והאינטלקטואלית שלהם. בנוסף היא השוותה בין עבודות ידועות על המוח של בעלי חיים לבין עבודות על מוח האדם. עבודותיה מנעו ממנתחים לפגוע בחיי אדם בעת ניתוחי מוח. ד"ר מילנר ידועה כחלוצה בתחום חקר יכולות קוגניטיביות והזיכרון. בתחום זה היא התמקדה בבדיקה של השפעת הפגיעה במוח על הזיכרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר מילנר נולדה להורים מוזיקאים מצליחים, אך לא התעניינה כלל בעולם המוזיקה[1]. בגיל 18 היא קיבלה מלגה באוניברסיטת קיימברידג' והחלה בלימודי מתמטיקה. כעבור זמן קצר הבינה שנושא זה פחות מתאים לה והחלה ללמוד פסיכולוגיה. היא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ניסויית בשנת 1939. בזמן מלחמת העולם השנייה ד"ר מילנר שירתה בצבא הבריטי, במהלך שירותה היא הייתה בצוות שניסח מבחנים למיון של טייסי הפצצות וטייסי קרב[2][3][4]. בשנת 1941 פגשה את בן זוגה, פיטר מילנר, אשר שירת איתה בצוות במהלך השירות הצבאי.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 ד"ר מילנר פרסמה מאמר בשם: "התפקוד האינטלקטואלי של האונה הרקתית", במאמר זה היא הראתה לראשונה שפגיעה באונה הרקתית יכולה להביא לפגיעה ושינוי בתפקוד הרגשי והאינטלקטואלי בבני אדם ופרימיטים.[5] מחקרה גרם למנתחי מוח רבים לשנות את דרכי ניתוחיהם כאשר הבינו את הפגיעה אשר הם עלולים לגרום למנותחים.[6] במהלך ניסיונה של ד"ר מילנר להבין את פעולת הזיכרון היא נפגשה עם הנרי מולייסון (הידוע בכינויו H.M.‎) חווה בילדותו פגיעה קשה בחלקים מרכזיים מההיפוקמפוס שבאופן הדרגתי החריפו ובסופו של דבר גרמו לשיכחה מתמדת של אירועים חדשים שקרו בסביבתו. במהלך פגישותיהם, ד"ר מילנר למדה כי H.M.‎ מסוגל להתרכז במשימה ספציפית רק אם דעתו לא מוסחת באמצע. ד"ר מילנר הציגה בפניו מבחן שבו הוא היה צריך לעקוב אחרי קו בצורת כוכב כאשר הוא משתמש במראה כדי לראות את פעולתו. משימה זו ידועה בכך שנראה בה שיפור ניקר עם הזמן בעקבות למידה של המוח. כאשר ד"ר מילנר ביצעה שוב על H.M.‎ את אותו מבחן נראה כי למרות שלא זכר כלל שביצע את המבחן בעבר ניכר שיפור ולמידה של הפעולה אצלו, ניסוי זה הוכיח שלא אותם חלקים במוח אחראים על למידה ועל זיכרון. בנוסף היא גילתה שהליקויים שלו באו לידי ביטוי בקושי ליצור תאי זיכרון חדשים ובקושי לקרוא מידע מתאי מידע הקיימים במערכת.[2][7]

לד"ר מילנר הייתה תרומה משמעותית בהבנת תפקיד האונה הרקתית בעיבוד הזיכרון וארגון המידע.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר ברנדה מילנר זכתה במספר תארים ופרסים במהלך חייה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנדה מילנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האתר של אוניברסיטת מקגיל (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 "פרס התרומה המדעית המשמעותית בשנת 1973", הפסיכולוג האמריקאי, 29: 27 - 43
  3. ^ מחקרה החלוצי של ברנדה מילנר בנושא הזיכרון שעליו קיבלה את פרס pearl meister Greengard (באנגלית)
  4. ^ ברנדה מילנר, "התפקוד האינטלקטואלי של האונה הרקתית", העלון הפסיכולוגי, עמ' 42 - 62, ‏ינואר 1954 (באנגלית)
  5. ^ מיצי פרדיו, אגדת המדעים ברנדה מילנר, GEN, ‏15 באפריל 2015 (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ד"ר ברנדה מילנר, קנדים למען מחקרי בריאות, ‏ינואר 2005 (באנגלית)
  7. ^ Scoville, William Beecher, and Brenda Milner. "Loss of recent memory after bilateral hippocampal lesions." Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry20.1 (1957): 11-21
  8. ^ לארי סקווייר (עורך), היסטורית מדעי המוח באוטוביוגרפיות, כרך 2 (עמ' עמ' 257), ‏1998 (באנגלית)