ברנדט דוולין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנדט דוולין
Bernadette McAliskey
Bernadette Devlin (1986).jpg
לידה 23 באפריל 1947 (בת 74)
קוקסטאון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת המלכה של בלפסט עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הפרלמנט ה־44 של הממלכה המאוחדת
17 באפריל 1969–29 במאי 1970
(שנה ו־6 שבועות)
חבר הפרלמנט ה־45 של הממלכה המאוחדת
18 ביוני 1970–אוקטובר 1970
(כ־15 שבועות ויום)
אוקטובר 1970–8 בפברואר 1974
(כ־3 שנים ו־18 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דוולין בדיווח חדשותי מ-1970

ג'וזפין ברנדט דוולין מק'לינסקיאנגלית: Josephine Bernadette Devlin McAliskey; נולדה ב-23 באפריל 1947) היא סוציאליסטית רפובליקנית קתולית מצפון אירלנד. כיהנה כחברת הפרלמנט הבריטי מ-1969 ועד 1974. עם כניסתה לפרלמנט בגיל 21 הייתה האשה הצעירה ביותר שנבחרה כחברת פרלמנט בבריטניה מאז ומעולם. נודעת במזגה הסוער.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה במחוז טיירון שבצפון אירלנד למשפחה קתולית. למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת המלכה בבלפסט, אך לא סיימה. כסטודנטית הצטרפה לתנועת זכויות האזרח שביקשה להשיג שוויון זכויות לקתולים בצפון אירלנד שנשלטה על ידי רוב פרוטסטנטי-יוניוניסטי. ב-1968 בלטה בראש קבוצת "הדמוקרטיה של העם" (People's Democracy). למרות שנכשלה בבחירות 1969 בצפון אירלנד, התמודדה מיד לאחר מכן על ירושתו של חבר פרלמנט שנפטר, הביסה את יריבתה היוניוניסטית ונבחרה לפרלמנט בוסטמינסטר. את נאום הבכורה שלה נשאה ביום בו מלאו לה 22. בניגוד לשיטה שרווחה עד אז אצל נבחרים אירים לפרלמנט הבריטי, אשר נעדרו מן המשכן ככל שיכלו על מנת לא לקחת חלק במשחק הפוליטי הבריטי הצבוע, לדידם, דגלה דוולין באקטיביזם. פעילותה הייתה קולנית, לוחמנית ובלתי מתפשרת למען השמעת קולם של הקתולים בצפון אירלנד. היא משכה את עינם של כתבי החדשות של העת בזכות חוצפתה, דעתנותה, גילה הצעיר והופעתה הבלתי שגרתית לחברת פרלמנט, בחצאית מיני ותספורת אופנתית[1].

ב-12 בדצמבר 1969 השתתפה במצעד למען זכויות אדם בשכונת העוני בוגסייד בעיר דרי שבצפון אירלנד. הצועדים התעמתו עם כוח השיטור המלכותי של צפון אירלנד (Royal Ulster Constabulary - RUC) ועם צועדים פרוטסטנטים-יוניוניסטים ובמקום התפתח קרב-רחוב. דוולין נעצרה על ידי המשטרה. דוולין נעצרה שוב ב-26 ביוני 1970, דבר שעורר מהומות, ונשלחה לכלא לשישה חודשים[2].

ב-1971 ילדה, טרם נישואיה, את בתה רויזין (Róisín), דבר שגרר הסרת תמיכה בקרב בוחריה הקתולים. כשנתיים מאוחר יותר מישאה למייקל מק'לינסקי.

כאשר נודע על יום ראשון העקוב מדם בינואר 1972, בו נהרגו בעיר דרי, 14 קתולים בלתי-חמושים מאש צנחנים בריטים, נאם שר הפנים רג'ינלד מאדלינג (Reginald Maudling) בפרלמנט והאשים את הקתולים בהתגרות. בתגובה סטרה דוולינג לשר על פניו.

לאחר שלא נבחרה לפרלמנט תמכה בפילוג שמאלי ב-IRA (הצבא האירי הרפובליקאי) וביצירת המפלגה האירית הרפובליקאית הסוציאליסטית. כן תמכה ועודדה את מחאות האסירים האירים בבתי הכלא הבריטים, ששיאם בשביתות הרעב הגדולות של לוחמי החופש האירים ב-1980 ו-1981 (בו עשרה אסירים הרעיבו עצמם למוות במחאה על מדיניותה של מרגרט תאצ'ר).

בינואר 1981 התקיפו חברי המיליצייה הלויאליסטית "לוחמי החירות של אלסטר" את ביתה במחוז טיירון וירו בה ובבעלה לעיני ילדיהם. התוקפים ניתקו את קווי הטלפון ובכך עיכבו את הגעת הסיוע הרפואי. בני המשפחה טופלו על ידי כוחות צבא שהוצבו לצורך הגנתם, אך לא מנעו את הירי[3].

ב-2003 נאסרה כניסתה לארצות הברית מן הסיבה שהיא עלולה לסכן את שלום הציבור[4].

בשנת 1969 פרסמה את ספרה The Price Of My Soul ("מחירה של נשמתי")[5].

ב-2011 הופק סרט תיעודי אודותיה בשם Bernadette: Notes On A Political Journey ("הערות על מסע פוליטי")‏[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]