לדלג לתוכן

ברנד לוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנד לוקה
Bernd Lucke
לידה 19 באוגוסט 1962 (בן 62)
ברלין, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תארים דוקטורט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה אלטרנטיבה לגרמניה, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית, אנו האזרחים עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הפרלמנט האירופי
1 ביולי 2014 – 1 ביולי 2019
(5 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברנד לוקהגרמנית: Bernd Lucke; נולד ב-19 באוגוסט 1962) הוא כלכלן גרמני, מרצה, סופר ופוליטיקאי לשעבר, שייסד את מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD).

לוקה נולד בברלין המערבית ב-1962. אביו היה מהנדס, ואמו הייתה מורה. ב-1969 עברה המשפחה להתגורר בהאן שבנורדריין-וסטפאליה.[1]

בשנים 1982–1984 למד לוקה כלכלה, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת בון, לאחר מכן המשיך לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת בון ובאוניברסיטת ברקלי מ-1984 עד 1987, וב-1991 השלים את הדוקטורט שלו בנושא ייצוב מחירים בשוקי החקלאות העולמיים בהנחיית יורגן וולטרס באוניברסיטה החופשית של ברלין.[2] לאחר נפילת חומת ברלין עבד במועצת המומחים הכלכליים של ממשלת מזרח גרמניה ולאחר איחוד גרמניה, כעוזר בסנאט של ברלין.

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנער בגרמניה המזרחית הקומוניסטית, היה לוקה חבר בתנועת "יונגה יוניון", תנועת הנוער של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU), והיה חבר במפלגה במשך שלושים שנה, עד שב-2011 ביטל את חברותו כהתנגדות למדיניות ההצלה של גוש האירו שבה דגלה המפלגה.[3] ב-2013 ניסה להתמודד לראשונה בבחירות המקדימות בסקסוניה התחתונה מטעם מפלגת "הבוחרים החופשיים" (FW), אך לא זכה במועמדות.[4]

לאחר מכן הקים עם אלכסנדר גאולנד, פראוקה פטרי וקונרד אדם את תנועת Wahlalternative 2013 ("אלטרנטיבה אלקטורלית 2013") כדי להתנגד להתנהלותה של ממשלת גרמניה במשבר החוב האירופי, שהפכה באפריל אותה שנה למפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה". לוקה הפך לאחד משלושת דוברי המפלגה, ובמהלך נאומו בכינוס ההקמה של המפלגה, תיאר את האירו כ"טעות היסטורית".[5]

ב-24 באוגוסט 2013 הותקף לוקה בעת שנאם בעצרת בחירות בברמן בגז פלפל על ידי שניים מחברי תנועת אנטיפה הגרמנית. התקיפה גרמה לפגיעתם של מספר אנשים בקהל שנזקקו לטיפול רפואי בשל גירוי בעיניים ובגרון.[6] במהלך הבחירות הכלליות בגרמניה 2013 היה לוקה מועמד מטעם ה-AfD בסקסוניה התחתונה וכן התמודד בבחירה ישירה על המושב של מחוז הרבורג, אך לא נבחר לאף אחד מהם. בבחירות לפרלמנט האירופי 2014 נבחר לוקה כחבר הפרלמנט האירופי וניהל משא ומתן מטעם ה-AfD על הצטרפות לגוש השמרנים והרפורמיסטים האירופים. הוא הצהיר כי השותפים המועדפים על ה-AfD בפרלמנט האירופי יהיו חברי המפלגה השמרנית הבריטית וכי הם לא יחברו למפלגות "שונאות זרים". בעקבות עליית מחאות PEGIDA בגרמניה והאהדה שזכו לה בקרב כמה מהסניפים המקומיים של ה-AfD, הצהיר לוקה כי מרבית הטיעונים שהשמיעו פעילי המחאה לגיטימיים, וכי התנועה היא סימן להתעלמות של פוליטיקאים מחששותיהם של "אנשים רגילים".

ב-4 ביולי 2015 הודח לוקה מראשות ה-AfD על ידי סגניתו לשעבר, פראוקה פטרי, לאחר מספר חודשים של מאבקים פנים-מפלגתיים. ימים ספורים לאחר תבוסתו עזב לוקה את המפלגה והודיע כי המפלגה "נפלה באופן בלתי הפיך לידיים הלא נכונות", והפכה קיצונית מדי באמצעות אימוץ "עמדות נגד זרים". ב-19 ביולי, הוא וחברים אחרים לשעבר ב-AfD הקימו את מפלגת "הברית להתקדמות והתחדשות" (ALFA), שלאחר מכן שינתה את שמה ל"רפורמים ליברלים קונסרבטיביים" (LKR) ובהמשך ל-Wir Bürger ("אנו האזרחים"). לוק הוצב בראש רשימת ה-LKR לבונדסטאג לקראת הבחירות הכלליות בגרמניה ב-2017, אך המפלגה לא התמודדה בסופו של דבר בבחירות. בבחירות לפרלמנט האירופי ב-2019 איבדו כל חברי המפלגה המכהנים את מושביהם, כולל לוקה.

לאחר פרישתו מהפרלמנט המשיך לוקה לשמש כפרשן כלכלי ופוליטי. ב-2017 טען שהתקשורת הגרמנית לא צריכה "לעשות דמוניזציה" ל-AfD, בטענה שמצביעי המפלגה מודאגים מנושאים לגיטימיים, אך הנהגת ה-AfD הפכה לקיצונית מדי.[7] בשנת 2019 תמך לוקה בהצעה של המשרד הפדרלי להגנת החוקה לפקח על ה-AfD וטען כי המפלגה מכילה כעת גורמים ימניים קיצוניים שיוצאים כנגד החוקה הגרמנית.[8]

באוקטובר 2019 פרש לוקה מהפוליטיקה והחל ללמד כלכלה באוניברסיטת המבורג. הוא נעדר משתיים מהרצאותיו לאחר שהותקף על ידי פעיל אנטיפה. במקביל, אגודת הסטודנטים קראה לסילוקו מהאוניברסיטה בשל קשרי העבר שלו ל-AfD ובטענה שסייע לעליית הימין הקיצוני בגרמניה.[9] לוקה סירב להצעה של האוניברסיטה להעביר את הרצאותיו באופן מקוון, וחידש אותן תחת חסות המשטרה. מאז 2019 הוא גם מפרסם טור דעה ב-וולט אם זונטג.[10]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנד לוקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Hendrik Ankenbrand (2013-12-25). "Bernd Lucke. Der Protestant". Frankfurter Allgemeine Zeitung. נבדק ב-2013-12-25.
  2. ^ Prof. Dr. Bernd Lucke : Economic Growth and Business Cycles : University of Hamburg, www.wiso.uni-hamburg.de (באנגלית)
  3. ^ Bernd Lucke: Der Protestant, FAZ.NET, ‏2013-12-14 (בגרמנית)
  4. ^ Torsten Jung Spitzenkandidat der FREIEN WÄHLER Niedersachsen | FREIE WÄHLER Niedersachsen, web.archive.org, ‏2012-11-17
  5. ^ Neue Partei "AfD" will raus aus dem Euro | MDR.DE, web.archive.org, ‏2013-04-16
  6. ^ "Alternative für Deutschland: Angriff im Wahlkampf gegen Bernd Lucke". Der Tagesspiegel Online (בגרמנית). ISSN 1865-2263. נבדק ב-2025-03-11.
  7. ^ "'It's wrong to demonize the AfD'". Deutsche Welle. נבדק ב-2024-01-22.
  8. ^ "Party founder Lucke advocates monitoring the AfD". Der Spiegel. 30 בינואר 2019. נבדק ב-2024-01-22. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Tumults in front of the lecture hall - Bernd Lucke's lecture canceled again". נבדק ב-2024-01-22.
  10. ^ "Third attempt: Lecture by Bernd Lucke at the University of Hamburg - Police secure building". נבדק ב-2024-01-22.