ברנקו לוסטיג
.jpg) | |
| אנדראס מייזלינגר וברנקו לוסטיג (מימין) | |
| לידה |
10 ביוני 1932 אוסייק, קרואטיה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 2019 (בגיל 87) זאגרב, קרואטיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות מירוגוי |
| מדינה |
יוגוסלביה, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1955 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ברנקו לוסטיג (באנגלית: Branko Lustig; 10 ביוני 1932 – 14 בנובמבר 2019) היה מפיק סרטים יהודי-קרואטי. לוסטיג היה יוצא קרואטיה היחידי אשר זכה בשני פרסי אוסקר.[1]
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד באוסייק שבקרואטיה (באותה עת ממלכת יוגוסלביה) למשפחה יהודית קרואטית. אביו עבד כמלצר הראשי בקפה סנטראל, אוסייק, אמו הייתה עקרת בית. בניגוד להוריו, סבו וסבתו של לוסטיג משני הצדדים היו דתיים, והוא הלך עמם בקביעות לבית הכנסת.
בהיותו ילד, במהלך מלחמת העולם השנייה שהה במשך שנתיים באושוויץ וברגן-בלזן. רוב בני משפחתו נספו במחנות ההשמדה ברחבי אירופה, בכללם סבתו שנרצחה בתאי הגזים ואביו שנרצח בצ'אקובץ' ב-15 במרץ 1945. אמו של לוסטיג שרדה את השואה והתאחדה מחדש עמו אחרי המלחמה. ביום שחרורו שקל לוסטיג 66 ליברות (כ-30 ק"ג). [2] [3]
הקריירה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוסטיג החל לעבוד בתעשיית הסרטים ב-1955 כעוזר במאי בידרן פילם (Jadran Film), חברת הפקה קולנועית שבסיסה בזאגרב. ב-1956 הוא עבד כמנהל יחידת הפקה של דרמת מלחמת העולם השנייה Don't Look Back, My Son (Ne okreći se sine), זוכת שלושה פרסי ארנה מוזהבים בפסטיבל הסרטים בפולה של 1956. בשנות השמונים עבד לוסטיג על המיני-סדרה "רוחות מלחמה" (1983) ועל המשכה "מלחמה וזיכרון" (1988), שתיהן התבססו על ספריו של הרמן ווק. הוא היגר לארצות הברית ב-1988.
לוסטיג זכה בפרס האוסקר הראשון שלו ב-1993 עבור הפקת הסרט "רשימת שינדלר", בו הופיע גם כשחקן בתפקיד קטן. הסרט מבוסס על הרומן פרי עטו של תומאס קנילי (שמבוסס על סיפור חייו של אוסקר שינדלר, תעשיין גרמני שהציל מאות יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה). ב-2015 תרם את פסלון האוסקר שקיבל עבור סרט זה ליד ושם.
הוא זכה בפרס האוסקר השני שלו ב-2001, עבור הפקת הדרמה האפית "גלדיאטור", המספרת על מאבקי כוח בקיסרות הרומית. סרטים הוליוודיים מרכזיים אחרים עליהם עבד לוסטיג כמפיק כוללים את "פיסמייקר" (1997), "חניבעל" (2001) ו"בלאק הוק דאון" (2001).
לוסטיג זכה בעיטור הדוכס טרפימיר (Order of Duke Trpimir), מידי הנשיא פרניו טוג'מן על מפעלו הקולנועי. ב-2008 הוא היה לקולנוען הראשון והשני מעולם האמנות (ביחד עם ולדימיר נאזור, שזכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת זאגרב).
ב-2008 סייע לוסטיג לייסד את חברת הפקת הסרטים העצמאית Six Point Films שמטרתה להפיק "סרטים עצמאיים משמעותיים ומעוררי מחשבה." [4]
מוזיאון לוס אנג'לס לשואה העניק לברנקו לוסטיג תואר כבוד בשנה השנייה של ארוחת הערב השנתית שלו ב-8 בנובמבר 2009 במלון בוורלי הילס על מחויבותו ארוכת השנים לחינוך לזיכרון השואה.
לוסטיג זכה באות הוקרה בפסטיבל הסרטים הישראלי ה-24 בלוס אנג'לס, ב-3 ביוני 2009. [5]
נפטר בזאגרב ב-14 בנובמבר 2019.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנקו לוסטיג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ברנקו לוסטיג, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ברנקו לוסטיג, באתר AllMovie (באנגלית)
ברנקו לוסטיג, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- יגאל מוסקו, חגיגה מאוחרת: מפיק "רשימת שינדלר" חגג בר-מצווה באושוויץ, באתר מאקו, 29 באפריל 2011
- ברנקו לוסטיג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Penić, Goran (July 10, 2008). "Oskarovac predavač na Akademiji", (in Croatian). Jutarnji list.
- ^ "Moj put od logora do Hollywooda", (in Croatian). Gloria. May 25, 2009.
- ^ "U Hollywoodu održana večer posvećena Branku Lustigu", (in Croatian). Jutarnji list. April 19, 2007.
- ^ ביוגרפיה קצרה של לוסטיג, cinema.com
- ^ לוסטיג יזכה באות הוקרה בפסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס