ברנרדינו מולינרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מולינרי מנצח על התזמורת הארץ ישראלית, 1945
מולינרי בירושלים, 1945
ברנרדינו מולינריעם המלחין והמנצח מרק לברי מימין במחצית השנייה של שנות ה-40
עטיפה של תוכניית קונצרט בניצוחו של מולינרי

ברנרדינו מולינריאיטלקית: Bernardino Molinari;‏ 11 באפריל 1880 - 25 בדצמבר 1952) מנצח איטלקי.

מולינרי נולד ברומא ולמד באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה שם. הוא התפרסם לראשונה כשהכין את תזמורת אוגוסטאו הרומאית לקונצרט מיצירות ריכרד שטראוס בניצוח המלחין ב-1909.

מולינרי היה המנהל המוזיקלי של התזמורת למעלה מ-30 שנה, משנת 1912. בין השאר, גייס את תמיכתו של מוסוליני כדי לחזק את מעמדה של התזמורת בעיר. למרות שמיעט לנסוע בעולם, הוא ניצח בשנים 1928 וכן 1931-1932 על התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. בשנת 1937 ערך סיבוב הופעות בגרמניה.

באוקטובר 1945 הגיע לראשונה לארץ ישראל וניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית שנקראה אז "התזמורת הארצישראלית". לאחר מכן הפך ליועצה המוזיקלי הקבוע.

בדצמבר 1947, עם פרוץ קרבות מלחמת השחרור, הגיע מולינרי שנית לתל אביב וניצח בין השאר על בכורת הפואמה הכוראוגרפית "יציאת מצרים" (Exodus) מאת יוסף טל עם התזמורת הפילהרמונית הא"י. הוא המשיך לנצח בארץ עד פברואר 1948.

מולינארי היה ידוע בשל עיבודיו למוזיקה סימפונית איטלקית כיצירות מונטוורדי וויואלדי. הוא גם עיבד את "אי האושר" של דביסי לתזמורת, באישור המלחין. אך היה נושא לביקורת על יכולת ניצוחו, במיוחד מצד ארתורו טוסקניני.

אסתרית בלצן גורסת שמולינארי עיבד את ההמנון הישראלי התקווה עוד לפני קום המדינה. יש הטוענים שהעיבוד של מולינרי כולל רק שינויים "קוסמטיים" בתיזמור אותו ערך מלקולם סרג'נט[1]. אסתרית בלצן גורסת שהעיבוד של מולינרי נגנז בגלל ההיסטוריה של שתוף פעולה עם המשטר של מוסוליני. לקראת הטקס הממלכתי לציון שחרור ירושלים מלחמת ששת הימים, לאונרד ברנשטיין התבקש לנצח על התזמורת הפילהרמונית את נגינת התקווה בתזמור אחר, אבל הוא דרש לנצח על התקווה אך ורק בתזמור של מולינרי. מאז, העיבוד של מולינרי הוא זה שמשמש את התזמורת הפילהרמונית הישראלית ותזמורות ברחבי הארץ [1].

המלחין רוברט סטארר מספר על חוויה שהייתה לו כנגן נבל צעיר בתזמורת הסימפונית הארץ ישראלית בשנות הארבעים[2]

"…I sat behind [my] harp, glanced at the most intricate harp part I had ever encountered, and looked with heavily beating heart at the conductor, Bernardino Molinari, a fine, experienced maestro. He must have sensed how I felt, for he gave me every single cue and somehow helped me to get through the first movement without any noticeable mishap…"

ברנרדינו מולינארי מת ברומא ב-1952. ברומא נקרא רחוב על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רכטמן מרדכי, מי באמת עיבד את "התקווה", מוזיקה 1 (1987), ע' 23-24
  2. ^ Starer, Robert. Continuo – A Life in Music, Random House, New York, 1987, ISBN 0-394-55515-5
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.