ברנרדינו משאדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנרדינו משאדו
Bernardino Machado
BernardinoMachado.png
לידה 28 במרץ 1851
ריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית Flag of Brazil (1870–1889).svg
פטירה 29 באפריל 1944 (בגיל 93)
פורטו, המדינה החדשה פורטוגלפורטוגל
מדינה ממלכת פורטוגלממלכת פורטוגל ממלכת פורטוגל
פורטוגלפורטוגל פורטוגל
השכלה אוניברסיטת קוימברה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית הפורטוגזית
בן או בת זוג Elzira Dantas Machado (19 בינואר 188222 באפריל 1942) עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא פורטוגל ה־3 וה-8
5 באוקטובר 191512 בדצמבר 1917
(שנתיים ו־9 שבועות)
11 בדצמבר 192528 במאי 1926
(24 שבועות ויום)
ראש ממשלת פורטוגל
9 בפברואר 191412 בדצמבר 1914
(43 שבועות ו־6 ימים)
2 במרץ 192124 במאי 1921
(12 שבועות)
טומה דה בארוס קווירוס ←
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב (6 באוקטובר 1917)
  • צווארון של מסדר קרלוס השלישי (1917)
  • הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים
  • הצלב הגדול של מסדר החירות עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה
AssinaturaBernardinoMachado.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברנרדינו לואיש משאדו גואימראספורטוגזית: Bernardino Luís Machado Guimarães;‏ 28 במרץ 185129 באפריל 1944) היה מנהיג פוליטי מרכזי בפורטוגל במאה ה-20 המוקדמת. משאדו היה ממנהיגיה של הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה וכיהן כנשיא פורטוגל ה-3 וה-8 (בין 1915 ל-1917 ובין 1925 ל-1926). כמו כן כיהן משאדו כראש ממשלה לשתי קדנציות לא רציפות בתקופת הרפובליקה הראשונה והיה לנשיאה האחרון לפני נפילת המשטר הרפובליקני במהפכת ה-28 במאי בפורטוגל שהעלתה לשלטון את הדיקטטורה הלאומית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משאדו נולד בריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית, והיגר בצעירותו עם משפחתו לפורטוגל. היה פרופסור באוניברסיטת קוימברה, ובהמשך עבר בשנת 1879 אל ליסבון, ממלכת פורטוגל. משאדו נבחר פעמיים ללשכת העמיתים המלכותית כנציג האוניברסיטה (1890, 1894). הוא גם היה שר התשתיות הציבוריות (1893) ויצר את בית הדין הראשון לתיקי פועלים בפורטוגל. בשנת 1902, לאחר שדגל ברפובליקניות, הוא נבחר לנשיא מועצת המנהלים של המפלגה הרפובליקנית. עם הפלת המלוכה (1910), כיהן כשר החוץ (1910–1911), סגן האספה המכוננת וסנאטור (1911), וכשר (לימים תפקיד שהומר לשגריר) ברפובליקה הברזילאית הראשונה (1912). בהיותו ראש ממשלה ושר הפנים בשנת 1914, רצה להתחייב שפורטוגל תצדד לצידה של האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה, אך פורטוגל לא הצטרפה רשמית למדינות ההסכמה עד מרץ 1916. משאדו נבחר לתפקיד הסמלי בעיקרו של נשיא פורטוגל ב-6 באוגוסט 1915, הוא הודח מהשלטון על ידי הפיכת החונטה צבאית בראשות סידוניו פאיש בדצמבר 1917. משאדו שוב מונה לנשיא ב-11 בדצמבר 1925, אך הודח פעם נוספת (28 במאי 1926) בעת הפיכה צבאית חדשה, שהביא לשלטון חונטה צבאית חדשה. משאדו יצא לגלות, אך בשנת 1940 הורשה לשוב לביתו בידי ראש הממשלה הרודני, אנטוניו דה אוליביירה סלזאר.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Introdução à Pedagogia, 1902
  • O Ensino, 1898
  • O Ensino Primário e Secundário, 1899
  • O Ensino Superior, 1900

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנרדינו משאדו בוויקישיתוף