ברנרד הייטינק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנרד הייטינק
Bernard Haitink
Bernard Haitink 1984b.jpg
לידה 4 במרץ 1929
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באוקטובר 2021 (בגיל 92)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Bernard Johan Herman Haitink עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1954–2019 (כ־65 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קונסרבטוריום ואן אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הולנדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Πατρίσια Μπλούμφιλντ (19942021) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר מסדר האמנויות והספרות (1972)
  • עמית כבוד (2002)
  • דוקטור לשם כבוד מהקולג' המלכותי למוזיקה (2004)
  • קצין מסדר הכתר הבלגי (1977)
  • מפקד במסדר האריה של הולנד (2017)
  • פרס גרמופון למפעל חיים (2015)
  • מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1990)
  • פרס ארסמוס (1991)
  • מפקד במסדר אורנז'-נסאו (2002)
  • מדליית הנס פון בילוב
  • אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברנרד יוהאן הרמן הייטינקהולנדית: Bernard Johan Herman Haitink;‏ 4 במרץ 192921 באוקטובר 2021) היה מנצח הולנדי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייטינק נולד באמסטרדם ולמד מוזיקה בקונסרבטוריון שם. תחילה ניגן בכינור בתזמורות ואחר, בשנים 19541955 למד ניצוח אצל פרדיננד לייטנר. הוא התמנה למנצח שני בתזמורת רדיו הולנד בשנת 1955.

הייטינק היה המנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של לונדון בין השנים 19671979 ושל תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית בשנים 19611988 (יחד עם אויגן יוכום עד 1964). בראשית שנות ה-80, איים הייטינק להתפטר מכהונתו בקונצרטחבאו כמחאה על איום הצמצום בתמיכה בתזמורת מטעם ממשלת הולנד, שהיה עלול להביא לפיטוריהם של 23 נגנים מן התזמורת. הבעיה הכספית הוסדרה בסופו של דבר,[1] והייטינק נשאר בכהונת המנצח הראשי עד 1988. ב-1999 הוכרז כמנצח כבוד של תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית. בדצמבר 2012, בהמשך להתייצבותו לצד תזמורת הרדיו הפילהרמונית של הולנד, בעקבות הצעת קיצוצי תקציב לתזמורת ולמוזיקה הולנדית בכלל, הסכים הייטינק לשאת בתואר פטרון תזמורת הרדיו. במרץ 2014 הודיע הייטינק לעיתון ההולנדי "הט פארול" על רצונו לוותר על תואר מנצח כבוד של הקונצרטחבאו ולחדול מהופעות כמנצח אורח של התזמורת, כמחאה על ההנהלה האדמיניסטרטיבית של התזמורת באותה עת. בספטמבר 2015, הודיעה תזמורת הקונצרטחבאו על פיוס עם הייטינק, שהוזמן להופיע כמנצח אורח בעונת 2016–2017.[2]

משנת 1978 עד 1988 היה המנהל המוזיקלי של פסטיבל גליינדבורן ובשנים 19871998 היה המנהל המוזיקלי של בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן. משנת 2002 כהן כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן. ב-2004 הודיע הייטינק על פרישה מניצוח אופרה, וכן כי לא ישוב לנצח בקובנט גארדן. אף על פי כן, בשנת 2007 ניצח הייטינק על 3 הופעות של פרסיפל בציריך, על חמש הופעות Pelléas et Mélisande של דביסי בפריז, וכן הופיע בקובנט גארדן בדצמבר אותה שנה.

בין השנים 2006–2010 היה המנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של שיקגו.

הייטינק ניצח על רפרטואר עשיר ומגוון. בייחוד נודע בהקלטותיו את מכלול הסימפוניות של אנטון ברוקנר, גוסטב מאהלר ודמיטרי שוסטקוביץ'.

ביולי 2019 הודיע הייטינק בן ה-90 על פרישה מתזמורת הקונצרטחבאו, שם כיהן כמנצח כבוד. ביולי 2018 נפל הייטינק בן ב-89 על הבמה בצאתו לקבלת תשואות אחרי ביצוע הסימפוניה התשיעית של גוסטב מאהלר.[3]

נפטר ב-21 באוקטובר 2021.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנרד הייטינק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'יימס ר. אוסטרייך, הניו יורק טיימס:"איש רציונלי במובהק במקצוע שאינו רציונלי" 10 במרץ 2002
  2. ^ הודעה לעיתונות מטעם תזמורת הקונצרטחבאו וברנרד הייטינק 2 בספטמבר 2015
  3. ^ https://theviolinchannel.com/bernard-haitink-conductor ערוץ הכינור, 10 ביולי 2018


הקודם:
אדוארד ון ביינום
מנהל מוזיקלי, תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית

1963 – 1988

הבא:
ריקרדו שאיי
הקודם:
ג'ון פריצ'רד
מנצח ראשי, התזמורת הפילהרמונית של לונדון

1966 – 1979

הבא:
גאורג שולטי
הקודם:
קולין דייוויס
מנהל מוזיקלי, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן

1987 – 2003

הבא:
אנטוניו פאפאנו
הקודם:
דניאל בארנבוים
מנצח ראשי, התזמורת הסימפונית של שיקגו

2006 – 2010

הבא:
ריקרדו מוטי
הקודם:
ג'וזפה סינופולי
התזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן

2002 – 2004

הבא:
פאביו לואיזי