בשורת הנער העמלקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנער העמלקי מגיש לדוד את הכתר והצמיד של שאול

בשורת הנער העמלקי היא סיפור מקראי המתואר בספר שמואל. על פי המסופר, לאחר מות שאול במלחמה בגלבוע, הגיע אל דוד נער עמלקי והודה כי הרג את שאול. על כך, ציווה דוד להורגו.

על מות שאול ויהונתן בנו, קונן דוד את קינת דוד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המלחמה בגלבוע

במהלך המלחמה בהר הגלבוע, החלו הפלשתים לרדוף אחר ישראל, ובתוך כך הרגו את שלושת בני שאול: יהונתן, אבינדב ומלכישוע. כשראה שאול שחיל הקשתים של הפלשתים עומדים להשיג אותו ולהתעלל בו, פנה לנושא כליו וצווה עליו לדקור אותו בחרב. אולם נושא הכלים חשש והיסס, ואז תחב שאול את חרבו באדמה, ונפל עליה. לאחר מכן גם נושא כליו נפל על חרבו.

בעקבות התבוסה, ברחו הישראלים מהערים שבבקעת בית שאן ובעבר הירדן, והפלשתים התיישבו בהן במקומם.

בשורת הנער העמלקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ספר שמואל ב', מסופר שהגיע אל דוד נער עמלקי, שלטענתו לאחר שנפל שאול על חרבו, ביקש ממנו להמית אותו, והוא עשה כבקשתו.

בעקבות זאת דוד האשים את הנער בפגיעה במלך ישראל, והמית אותו בעוון פגיעה במלך.

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה ויאמר וָאֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי. וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה. וַיַּחֲזֵק דָּוִד בבגדו בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ... וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ ה'. וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת. וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ ה'

קינת דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קינת דוד

בעקבות הבשורה על מות שאול ויהונתן, קונן עליהם דוד את קינת דוד, בה ספד להם וביכה את מותם ההרואי.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעניין לשים לב, שהתיאור שמקבל דוד על מות שאול איננו תואם במדויק את התיאור של פרק ל"א על מותו של שאול. ההבדל המרכזי בין שני התיאורים הוא בשאלה כיצד בפועל מת שאול. לפי התיאור בפרק ל"א, שאול מת בנפילה על חרבו, והנער העמלקי אינו נזכר בו כלל. ואילו לפי התיאור של הנער העמלקי, שאול ביקש מהנער העמלקי להרוג אותו.

פרשנים רבים התחבטו בשתי השאלות העולות מהסיפור: ראשית - מדוע בסוף ספר שמואל א' מסופר ששאול שלח יד בנפשו, ואילו כאן מתואר שהנער העמלקי הוא שהרג אותו? ושנית - מדוע הרג דוד את הנער העמלקי? הרי לפי דבריו, שאול ציווה עליו להורגו והוא עשה כבקשתו.

פרופ' יהודה אליצור ז"ל (במאמר בספרו 'ישראל והמקרא') טוען שהנער העמלקי היה מחופש לחייל ישראלי ושימש למעשה כמרגל פלישתי, וכל סיפורו היה בדייה, ולכן הוא הומת[1].

רבי יצחק במדרש פסיקתא דרב כהנא (זכור פסקא ג טז), מזהה את הנער העמלקי עם דואג האדומי, מי שהיה יד ימינו של שאול, המנסה כעת לשרת את האדון החדש ולזכות באמונו על ידי הגשת סממני המלוכה של האדון הקודם, ודוד הורג אותו מפני שמעשה ההריגה שלו היה רצח מתוך כוונה לקבל שכר מדוד ולא מתוך רחמים על שאול[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]