בת'להם (פנסילבניה)
 | |||||||||
| מרכז בת'להם | |||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 פנסילבניה | ||||||||
| מחוז | ליהיי | ||||||||
| ראש העיר | J. William Reynolds | ||||||||
| תאריך ייסוד | 24 בדצמבר 1741 | ||||||||
| על שם |
בית לחם  | ||||||||
| שטח | 50.4 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 109 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 75,781 (1 באפריל 2020) | ||||||||
| קואורדינטות | 40°37′34″N 75°22′32″W / 40.626111111111°N 75.375555555556°W | ||||||||
| אזור זמן | UTC -5 | ||||||||
| https://www.bethlehem-pa.gov/ | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
.jpg)
בת'להם (באנגלית: Bethlehem, הצורה האנגלית של השם בית לחם) היא עיר במחוזות נורת'המפטון וליהיי באזור עמק ליהיי (אנ') במזרח פנסילבניה בארצות הברית.[1] נכון למפקד האוכלוסין של 2020 (אנ'), מנתה בת'להם אוכלוסייה כוללת של 75,781 תושבים, מה שמציב אותה כעיר השנייה בגודל האוכלוסייה באזור עמק ליהיי אחרי אלנטאון והעיר השביעית בגודל האוכלוסייה בפנסילבניה. מכלל אוכלוסייתה נכון לשנת 2020, 55,639 תושבים היו במחוז נורת'המפטון ו-19,343 היו במחוז ליהיי. העיר ממוקמת לאורך הנהר ליהיי (אנ'), יובל באורך 175 קילומטרים של הנהר דלאוור.
בת'להם שוכנת במרכז הגאוגרפי של עמק ליהיי, אזור מטרופולין של 1,890 קמ"ר עם אוכלוסייה של 861,899 נפש לפי מפקד האוכלוסין של 2020, שהוא המטרופולין השלישי בגודלו בפנסילבניה והמקום ה-68 בגודל האוכלוסייה בין המטרופולינים של ארצות הברית. בת'להם גובלת באלנטאון והיא שוכנת 77 ק"מ צפונית לפילדלפיה ו-116 ק"מ מערבית לעיר ניו יורק.
לעיר ארבעה חלקים: מרכז בת'להם, הצד הדרומי, הצד המזרחי והצד המערבי. כל אחד מהחלקים הללו פרח בזמנים שונים בהתפתחות העיר וכל אחד מכיל אתרים המוכרים במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. קו הרכבת Lehigh Line של חברת הרכבת Norfolk Southern Railway, לשעבר הקו הראשי של חברת הרכבות Lehigh Valley Railroad, עובר דרך בת'להם לכיוון מזרח לאיסטון וחוצה את הנהר דלאוור לפיליפסבורג (אנ') בניו ג'רזי. קו הרכבת Reading Line של אותה חברת רכבות רכבת חוצה את בת'להם בדרכו מערבה אל אלנטאון ורידינג (אנ').
לבת'להם יש מערכת יחסים היסטורית ארוכה עם חגיגת חג המולד. העיר נקראה על שם בית לחם שבארץ ישראל בערב חג המולד 1741 על ידי ניקולאוס פון צינצנדורף, בישוף של הכנסייה המוראבית. בשנת 1747, בת'להם הייתה העיר הראשונה בארצות הברית שהציגה עץ חג המולד מעוטר.[2] ב-7 בדצמבר 1937, בטקס מפואר במהלך השפל הגדול, אימצה העיר את הכינוי "עיר חג המולד של ארצות הברית" (Christmas City USA) בטקס גדול.[3] זהו אחד מכמה אתרים באזור עמק ליהיי ששמותיהם נוצרו בהשראת מקומות בביבליה, כולל איג'יפט (אנ') ("מצרים"), אמאוס (אנ') ("אמאוס"), ג'ורדן קריק (אנ') ("נהר הירדן") ונזארת (אנ') ("נצרת").
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיישבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני ההתיישבות האירופית, האזורים סביב בת'להם של ימינו והאזורים הסובבים אותה לאורך הנהר דלאוור ויובליו במזרח פנסילבניה היו מיושבים על ידי עמים ילידים שונים, כולל הלנאפי דוברי שפה ממשפחת השפות האלגונקוויות, שהתחלקו לשלוש חטיבות עיקריות, שנבדלו בניבים בהן דיברו: האונאמי, האונאלאצ'יטגו והמונסי. הם סחרו עם ההולנדים (אנ') ולאחר מכן עם הקולוניאליסטים הבריטיים (אנ') באזור המיד-אטלנטיק, כיום המדינות קונטיקט, דלאוור, מרילנד, וניו ג'רזי והאזורים לונג איילנד ודרום עמק הדסון (אנ') במדינת ניו יורק, ואזורים אחרים בפנסילבניה.
המאה ה-18
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 באפריל 1741 העביר ויליאם אלן (אנ'), סוחר עשיר ודמות פוליטית בפילדלפיה, שייסד מאוחר יותר את העיר אלנטאון, שטח של 2,000 דונם לאורך גדות נחל מונוקאסי (אנ') והנהר ליהיי (אנ') לכנסייה המוראבית (אנ').[4] בערב חג המולד של אותה שנה, ייסדו דוד ניטשמן (אנ') וניקולאוס פון צינצנדורף, שעמדו בראש קבוצה קטנה של מאמינים מהכנסייה המוראבית, את קהילת המיסיון של בת'להם במפגש הנהרות מונוקאסי וליהיי. הם הקימו קהילות מיסיונריות בקרב האינדיאנים ונוצרים מנודים דוברי גרמנית וקראו ליישוב על שם העיירה המקראית בית לחם יהודה, שנאמר כי היא מקום הולדתו של ישו.
בת'להם התחילה כקהילה טיפוסית להתיישבות מוראבית, שבה הכנסייה הייתה בעלת כל הרכוש. עד שנות ה-50 של המאה ה-19, רשמית רק חברי הכנסייה המוראבית הורשו לחכור חלקות קרקע בבת'להם. אבל גם קבוצת משפחות שהיו הוגנוטים התיישבה בבת'להם. בסוף המאה ה-18, הוקמו בבת'להם טחנות דגן ומנסרות, הידועים בשם טחנות קלווין.[5] בית האחים ההיסטורי, בית האחיות, בית האלמנות והגמיינהאוס (Gemeinhaus - בית הקהילה), עם הקפלה העתיקה, הם שרידים מתקופה זו של חיים משותפים.[6]
המוראבים שירתו את הילידים המקומיים בני הלנאפי באמצעות המיסיון באזור, ולאחרים מזרחה יותר במושבה ניו יורק. בבית הקברות ההיסטורי של בת'להם ("שדה אלוהים"), בני הלנאפי שהתנצרו נקברו לצד המוראבים. בשנת 1762 הוקם בבת'להם מפעל המים הראשון באמריקה לשאיבת מים לשימוש הציבור.
בסתיו 1777, במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, ברחו פטריוטים רבים מפילדלפיה לבת'להם והסביבה כאשר הצבא הבריטי התקדם ממזרח. המרקיז דה לה פאייט התאושש בבת'להם מפציעה שספג במפלה של קרב ברנדיוויין (אנ'), וכמה מהחברים הבולטים בקונגרס הקונטיננטלי נמלטו צפונה לבת'להם לפני שהקונגרס בסופו של דבר התכנס מחדש בלנקסטר (אנ'). לפני, במהלך ואחרי המהפכה האמריקאית, ביקרו בבת'להם ג'ורג' וושינגטון ואשתו מרתה, אלכסנדר המילטון, בנג'מין פרנקלין, ג'ון אדמס, סמואל אדמס, ג'ון הנקוק, והמרקיז דה לאפייט. ב-22 בספטמבר 1777, לנו ארבעה עשר חברי הקונגרס הקונטיננטלי השני בפונדק בבת'להם.
המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1845 בת'להם הייתה כפר משגשג ששולב במחוז נורת'המפטון. לאחר הסינוד של הכנסייה המוראבית ב-1848, הפכה בת'להם למטה של המחוז הצפוני של הכנסייה המוראבית באמריקה הצפונית.[7] ב-27 במרץ 1900 הציגה מקהלת באך מבת'להם (אנ') את הופעת הבכורה בארצות הברית של המיסה בסי מינור מאת המלחין הלותרני הגרמני יוהאן סבסטיאן באך, בכנסייה המוראבית המרכזית של העיר. בת'להם הייתה אחת מארבע קהילות מוראביות המובילות בצפון-מזרח ארצות הברית; שלוש האחרות היו אמאוס (אנ'), ליטיץ (אנ') ונזארת (אנ'), כולן בפנסילבניה.
ב-1865, לאחר תום מלחמת האזרחים, הוקם הפרוור סאות' בת'להם. בשנת 1886 הוקם הפרוור וסט בת'להם במחוז ליהיי.
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1901 העיירה הקרובה נורת'המפטון הייטס קיבלה מעמד של עיר. החל משנת 1904 החלה בת'להם במאמץ מרוכז לספח את הרשויות המקומיות השכנות. בשנת 1904 בת'להם קלטה את וסט בת'להם ואחריה זמן קצר לאחר מכן בשנת 1905 את הוטלסוויל. סאות' בת'להם ניסתה להתנגד למיזוג והתאגדה כעיר בפני עצמה בשנת 1913, אולם בית המשפט העליון של פנסילבניה (אנ') ביטל את התאגדותה בנימוק שהייתה בלתי חוקתית בשנת 1915 ובשנת 1917 צורפה סאות' בת'להם לבת'להם.
בעקבות המיזוג עם סאות' בת'להם, התאגדה העיר המאוחדת החדשה בת'להם. ארצ'יבלד ג'ונסטון, מנכ"ל בית לחם סטיל, נבחר לראש העייריה הראשון של העיר החדשה. נורת'המפטון הייטס שולבה בעיר בשנת 1920 לאחר התנגדות מקומית משמעותית ומיזוג מוצע כושל בין נורת'המפטון הייטס והלרטאון (אנ') כדי להפוך לעיר מתחרה. עם סיפוח הוטלסוויל (אנ'), מקאדה (אנ'), אלטונה (אנ') והעיר לשעבר שימרסוויל (אנ'), נקבעו גבולותיה הנוכחיים של בת'להם.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, לעיר שטח כולל של 50.24 קמ"ר, מתוכם 49.98 קמ"ר הם קרקע ו-0.517 קמ"ר (0.88%) הם מים. מכיוון שנדרשו כמויות גדולות של מים בתהליך ייצור הפלדה, העיר רכשה 89,000 דונם של קרקע בהרי הפוקונוס, שם המים שלה מאוחסנים במאגרים. נהר ליהיי, יובל של הדלאוור, זורם דרך בת'להם. הנחלים מונוקאסי וסאוקון נשפכים לנהר ליהיי בבת'להם.
בת'להם שוכנת כ-80 ק"מ צפונית לפילדלפיה וכ-130 ק"מ מערבית לעיר ניו יורק.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים בבת'להם אקלים יבשתי לח (Dfa בשיטת קפן). הקיץ בדרך כלל חם ולח, הסתיו והאביב בדרך כלל מתונים והחורף קר. המשקעים יורדים באופן די אחיד לאורך כל השנה, עם סופות רעמים בקיץ, ממטרים באביב ובסתיו ושלג בחורף. הטמפרטורה הגבוהה הממוצעת משתנה מאוד, מ-3 מעלות צלזיוס בינואר ועד 29 מעלות צלזיוס ביולי. הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה הייתה 41 מעלות צלזיוס, בעוד שהטמפרטורה הנמוכה ביותר שנרשמה הייתה 27- מעלות צלזיוס.
בת'להם משויכת לאזור עמידות 6b של הצמחייה על פי ההגדרות של מחלקת החקלאות של ארצות הברית.[8]
| אקלים בבת'להם | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 3 | 4 | 9 | 16 | 22 | 27 | 29 | 28 | 24 | 18 | 12 | 5 | 16 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -6 | -6 | -2 | 4 | 9 | 14 | 18 | 16 | 12 | 5 | 1 | -4 | 5 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 77 | 71 | 86 | 90 | 105 | 109 | 126 | 94 | 117 | 99 | 89 | 91 | 1,154 |
| מקור: ערוץ מזג האוויר[9] | |||||||||||||
שכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בת'להם מחולקת לחמישה אזורים עיקריים: סנטר סיטי, וסט סייד, איסט סייד, סאות' סייד ונורת' סייד. הווסט סייד ממוקם במחוז ליהיי וארבעת האזורים האחרים נמצאים במחוז נורת'המפטון.
- סנטר סיטי תחום על ידי נחל מונוקאסי ממערב, שדרות דיוברי מצפון ושדרות סטפקו ממזרח.
- הווסט סייד מתחיל בגבולה המערבי של העיר עם אלנטאון וממשיך מזרחה לנחל מונוקאסי וצפונה לעיירה האנובר.
- שכונת מאונט איירי תחומה על ידי שדרת פנסילבניה ממערב, רחוב וסט ברואד מצפון, השדרה השנייה ממזרח ונהר ליהיי מדרום.
- האיסט סייד גובל במערב בסנטר סיטי ובמזרח עם העיירה בת'להם (אנ') ופרימנסבורג (אנ'). האיסט סייד כולל את אזור פמברוק וילג'.
- הגבולות של הסאות' סייד הם פאונטיין היל (אנ') במערב, נהר ליהיי בצפון, "ההר הדרומי" (חלק מרכס הרי האפלצ'ים) בדרום, והלרטאון במזרח.
- הנורת' סייד מתחיל מצפון לשדרות דיוברי ומשתרע במעלה כביש 191 (שדרות לינדן) עד אוקלנד רואד, שם יש הפרדה בין העיר בת'להם והעיירה בת'להם. הנורת' סייד משתרע מערבה עד נחל מונוקאסי על דרך מקאדה ומזרחה עד ההצטלבות בין שדרות איסטון ושדרות סטפקו. הנורת' סייד מתייחס יותר לחלוקה תרבותית מאשר לגבול ממשי.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון למפקד 2020, מתגוררים בעיר 75,781 נפשות. ההרכב הגזעי של העיר הוא 72.7% לבנים, 9.2% אפרו אמריקאים, 0.3% אינדיאנים, 3.1% אמריקאים אסיאתיים, 9.8% מגזעים אחרים ו-7.5% משני גזעים או יותר. היספנים או לטינים מכל גזע הם 29.9% מהאוכלוסייה.
נכון למפקד האוכלוסין של 2010, התגוררו בעיר 74,982 נפשות. היו 31,221 יחידות דיור, כאשר 5.9% לא מאוכלסות. ההרכב הגזעי של העיר היה 76.4% לבנים, 6.9% אפרו אמריקאים, 0.3% ילידים אמריקאים, 2.9% אסייתים, 10.0% מגזעים אחרים ו-3.4% משני גזעים או יותר. היספנים או לטינים מכל גזע היו 24.4% מהאוכלוסייה.
נכון למפקד האוכלוסין של שנת 2000, התגוררו בעיר 71,329 נפשות, מתוכם 17,094 משפחות ו-28,116 משקי בית. צפיפות האוכלוסין הייתה 3,704.4 תושבים לכל מייל רבוע (1,430.3/קמ"ר). היו 29,631 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של 1,538.8 למייל רבוע (594.1/קמ"ר). ההרכב הגזעי של העיר היה 81.85% לבנים, 3.64% אפרו אמריקאים, 0.26% ילידים אמריקאים, 2.22% אסייתים, 0.03% תושבי האיים הפסיפיים, 9.44% מגזעים אחרים ו-2.56% משני גזעים או יותר. היספנים או לטינים מכל גזע היו 18.23% מהאוכלוסייה. היו 28,116 משקי בית, מתוכם ל-26.3% היו ילדים מתחת לגיל 18 שגרים איתם, 44.1% היו זוגות נשואים שחיו יחד, ל-12.8% הייתה בעלת בית ללא בעל נוכח, ו-39.2% היו לא-משפחות. 32.3% מכלל משקי הבית היו יחידים, ול-14.4% היה מישהו שחי לבדו בן 65 ומעלה. גודל משק הבית הממוצע היה 2.34 וגודל המשפחה הממוצע היה 2.95.
פריסת גיל התושבים בעיר הייתה 21.0% מתחת לגיל 18, 14.4% מגיל 18 עד 24, 26.6% מגיל 25 עד 44, 20.1% מגיל 45 עד 64 ו-17.9% בני 65 ומעלה. הגיל החציוני היה 36 שנים. על כל 100 נקבות, היו 91.5 זכרים. על כל 100 נשים בנות 18 ומעלה, היו 88.6 גברים. ההכנסה החציונית למשק בית בעיר הייתה 35,815 דולר, וההכנסה החציונית למשפחה הייתה 45,354 דולר. לגברים הייתה הכנסה חציונית של $35,190 לעומת $25,817 לנשים. ההכנסה לנפש בעיר הייתה 18,987 דולר. כ-11.1% מהמשפחות ו-15.0% מהאוכלוסייה היו מתחת לקו העוני, כולל 20.7% מאלו מתחת לגיל 18 ו-8.8% מבני 65 ומעלה.
פשיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באזור עמק ליהיי היה בבת'להם שיעור פשיעה נמוך יותר נכון לשנת 2018 מאשר באלנטאון, אך שיעור פשיעה גבוה יותר מאיסטון, העיר השלישית בגודלה בעמק ליהיי. בשנת 2018, היה מדד הפשיעה האלימה של בת'להם 273.0, בעוד שמדד הפשיעה האלימה של אלנטאון היה 338.4 ומדד הפשיעה האלימה של איסטון היה 254.1. לצורך התייחסות, הממוצע של ארצות הברית היה 368.9 בשנת 2018.[10]
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית לחם סטיל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית לחם סטיל
.JPG)
בת'להם הפכה למרכז של תעשייה כבדה ומסחר במהלך המהפכה התעשייתית. בית לחם סטיל (1857–2003), שנוסדה ובסיסה בבת'להם, הייתה פעם יצרנית הפלדה השנייה בגודלה בארצות הברית, אחרי U.S. Steel (אנ') שבסיסה בפיטסבורג. החברה הייתה מעצמה באמצע המאה העשרים, עם למעלה מ-30,000 עובדים בשיאה. בית לחם סטיל הייתה גם אחת מחברות בניית ספינות (אנ') הגדולות בעולם ואחת הסמלים המובילים של החברות התעשייתיות והחזקות ביותר של ארצות הברית בעולם, והיא בנתה יותר מ-1,100 ספינות מלחמה בשימוש במלחמת העולם השנייה.
בית לחם סטיל החלה לייצר את הצורות המבניות הרחבות הראשונות שיוצרו בארצות הברית והייתה חלוצה בייצור של "קורת I" (אנ') שנמצאת כעת בכל מקום המשמשת לבניית מבנים עם שלד פלדה, כולל גורדי שחקים. היא ייצרה חומרי בנייה למספר רב של גורדי שחקים עירוניים וגשרים מרכזיים בניו יורק ובערים אחרות .
החברה הפכה לספקית מרכזית של מוצרי לוחות ותחמושת שריון במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה. לאחר כ-140 שנות ייצור המתכת במפעל בבת'להם, בית לחם סטיל הפסיקה את פעילותה שם ב-1995, לנוכח תחרות מעבר לים וירידה בביקוש, והחברה התפרקה ב-2003.
וינד קריק בת'להם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2006 זכתה חברת לאס וגאס סנדס (אנ') ברישיון להפעלת מכונות מזל בקטגוריה 2 על ידי מועצת בקרת המשחקים של פנסילבניה. לאס וגאס סנדס החלה לעבוד על האתר, שסווג הן כפרויקט הפיתוח מחדש הגדול ביותר של מעזבה (אנ')[א] במדינה והן כהשקעה הגדולה ביותר בפיתוח קזינו שנעשתה בפנסילבניה.[11] משימתו הייתה ליצור השקעות מחדש ועיור באזור. בעלות צפויה של 743 מיליון דולר, מפעל הפלדה ההיסטורי של בית לחם סטיל מפותח מחדש כאתר נופש משולב במלואו, כדי לכלול 3,000 מכונות מזל, למעלה מ-300 חדרי מלון, 9 מסעדות,19,000 מ"ר של חנויות קמעונאיות, ו-4,300 מ"ר של חלל חופשי רב-שימושי.[12] בשנת 2007, חברת נופש הקזינו של לאס וגאס סנדס החלה בבניית אתר הנופש סנדס קזינו בת'להם, שלימים מותג מחדש כווינד קריק בת'להם (אנ'). הקזינו צפוי להכניס כמיליון דולר הכנסות ליום נכון לשנת 2009.
מעסיקים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוגן כלכלי מרכזי נוסף לעיר הוא בית החולים סנט לוק הממוקם בפאונטיין היל השכנה. רשת בית החולים והבריאות היא השנייה בגודלה מסוגה בעמק ליהיי. מעסיקים מרכזיים אחרים כוללים את חברת המכשור הרפואי הגרמנית B. Braun (אנ'), אוניברסיטת ליהיי וחברת הביטוח The Guardian Life Insurance Company of America (אנ').[13]
חברות נוספות בבית לחם כוללות את חברת הממתקים Just Born (אנ'). לחברת המסחר האלקטרוני Zulily (נמכרה ב-2024 לחברה מתחרה) הייתה פעילות לוגיסטית גדולה בעיר ששירתה את ארצות הברית.[14]
פיתוח קמעונאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-21, כמה חנויות ומסעדות נפתחו במרכז העיר ובסאות' סייד.[15] באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, הוסב רחוב וסט ברואד בין הרחובות ניו וגטר במרכז העיר לכיכר להולכי רגל. המבנים בצדו הדרומי של הבלוק נהרסו והוחלפו בקניון סגור ובמגדל משרדים בן אחת עשרה קומות. המגדל, בכיכר בת'להם בפינת רחבה וניו, ממשיך לפעול, אך הקניון ששטחו 7,500 מ"ר, שהוקם בתגובה לפיתוח קניונים פרבריים, נכשל. מאז, הבלוק נפתח מחדש לתנועה, והקניון הוסב למשרדים של PowerSchool, חברת תוכנה שבסיסה בפולסום, קליפורניה, ושל שירות הכנסות הפנים.
עסקים קמעונאיים במרכז העיר בת'להם ברחוב הראשי דרומית לרחוב ברואד חוו צמיחה.[16] אזור הקניות בן שני גושי הבניינים מעוגן על ידי הקמפוס של האוניברסיטה המוראבית, הכנסייה המוראבית המרכזית בדרום, הקניון המקורה בת'להם קומון, והפונדק ההיסטורי Moravian Sun Inn, שנבנה ב-1758, בצפון.[17]
בין האטרקציות של האזור ניתן למנות את חנות הספרים המוראבית (אנ'), חנות הספרים הוותיקה במדינה הפועלת ברציפות שנבנתה ב-1756, ואת מלון בת'להם ההיסטורי, שנבנה ב-1922.[17]
בסאות' סייד של העיר, חנויות ומסעדות חדשות נפתחו ברחובות ה-3 וה-4 בתחילת המאה ה-21, בין היתר בשל נוכחותה של אוניברסיטת ליהיי והפתיחה ב-2009 של קזינו וינד קריק בת'להם ו-SteelStacks, קמפוס בשטח של 10 דונם המוקדש למוזיקה ואמנויות, בנכס שהיה בעבר חלק מהמטה העולמי של בית לחם סטיל. קודם לפירוק החברה ב-2001.[15][18]
מחוץ למרכז העיר בת'להם, ישנם חמישה מרכזי קניות נוספים:
- כיכר בת'להם בקצה העיר בעיירה בת'להם (אנ')
- מרכז הקניות ליהיי סנטר בשדרות יוניון על הגבול עם אלנטאון
- מרכז הקניות מרטין קורט בשדרה ה-8 ליד כביש 378
- מרכז הקניות Stefko Boulevard בין שדרות וושינגטון לאיסטון
- קניון וסטגייט, קניון מקורה, בכביש Schoenersville
אומנות ותרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חגיגות חג המולד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבת'להם יש מערכת יחסים היסטורית ארוכה עם חגיגת חג המולד, שנחגגת בעיר באופן בולט מדי שנה. העיר נקראה בת'להם בערב חג המולד, 1741 על ידי ניקולאוס פון צינצנדורף, בישוף של הכנסייה המוראבית. בשנת 1747, בית לחם הייתה העיר הראשונה בארצות הברית שהציגה עץ חג המולד מעוטר.[2]
ב-7 בדצמבר 1937, בטקס מפואר במהלך השפל הגדול, העיר אימצה את הכינוי "עיר חג המולד ארצות הברית" בטקס גדול שכלל את מריון בראון גרייס, אשתו של נשיא בית לחם סטיל יוג'ין גרייס. מאות אזרחים השתתפו בטקס ואלפים נוספים האזינו לנאומים ולמופעים המוזיקליים ברדיו, שנערכו במלון בת'להם, אז בית עץ בן שני חדרים, שבו ערכו המתיישבים המקוריים את פולחן הערב שלהם בערב חג המולד בשנת 1741. כשמיטיבם, הרוזן צינצנדורף, הביט בחיות החווה ששכנו יחד עם התושבים, והאזין למתיישבים השרים את "לא ירושלים, אלא בית לחם השפלה", הוא הכריז על שם היישוב בית לחם. האנשים שהתאספו בטקס של 1937 שמעו את אותן מילים כאשר מקהלת באך שרה את הפזמון הגרמני הישן, "Jesu, Rufe Mich " ("ישו, קרא לי)", מאת אדם דרזה.
העיתון ה-Bethlehem Globe-Times, שהתמזג מאוחר יותר ליומון The Express-Times, שילם עבור כוכב העץ הגדול שהוקם על ראש רכס ההר הדרומי, בעלות של 460 דולר. הכוכב המקורי נוצר עם ארבעה לוחות עץ, חופפים ליצירת כוכב בעל שמונה חודים, שגובהו 20 מטרים ורוחבו 15 מטרים, מותקן על שני מוטות עץ ומואר על ידי 150 נורות 50 וואט. תאגיד PPL ומחלקת המים של בת'להם התקינו את הכוכב, שהוצב בראש ההר הדרומי על נכס בבעלות מחלקת המים, בעיירה סוקון תחתית.
בשנת 1939 הוחלף כוכב העץ בכוכב עשוי פלדה מבית לחם סטיל, בעלות של 5,000 דולר. היו לו שמונה חודים, כאשר הקרן האופקית הראשית ברוחב 25 מטרים והקרן האנכית הראשית בגובה 16 מטר. הכוכב הנוכחי הותקן בשנת 1967. גובהו 28 מטרים, הותקן על מסגרת הפלדה הישנה ונקבע בבסיס בטון ברוחב 7.5 מטרים ובעומק 2 מטרים. פרספקס הותקן כדי להגן על 250 נורות 50 וואט. בקיץ 2006 תיקנה העירייה את הבסיס. צוות חשמלאי עירוני מחליף את הנורות כל שנתיים. החל מאמצע שנות ה-90, הכוכב הודלק מ-16:30. עד חצות, בכל יום בשנה.[3]
מקהלת באך מבת'להם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקהלת באך מבת'להם (אנ'), שנוסדה בשנת 1898, מושכת אלפי מבקרים לפסטיבל הבאך השנתי של בת'להם,[19] הנערך מדי שנה בקמפוס של אוניברסיטת ליהיי ובשטחים ההיסטוריים של התושבים המוראבים הראשונים במדינה. פסטיבלים אחרים של בת'להם כוללים את ה-Celtic Classic, שחוגג את התרבות, האוכל והמוזיקה הקלטית,[20] ואת פסטיבל הסרטים סאות'סייד.[21] העיר מארחת גם את פסטיבל הרוק האמנותי של צפון מזרח, או NEARFest (אנ'), אירוע מוזיקת רוק מתקדם בן שלושה ימים.
הספרייה הציבורית של אזור בת'להם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספרייה הציבורית של אזור בת'להם (Bethlehem Area Public Library) היא יעד פופולרי לבילוי ובידור.[22] Banana Factory מאכלס סטודיו של אמנים מהאזור ופתוח לקהל בכל יום שישי הראשון של החודש.[23] תיאטרון טאצ'סטון, גם הוא בצד הדרומי של בת'להם, מאכלס את להקת התיאטרון המקצועית היחידה בעמק, המפיקה ומציגה הצגות תיאטרון מקוריות.[24]
Musikfest
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בת'להם מארחת את Musikfest, פסטיבל המוזיקה החינמי הגדול ביותר במדינה, מדי שנה בכל אוגוסט. הפסטיבל מתפרש על פני 10 ימים, מושך כמיליון משתתפים מכל העולם, וכולל מאות מופעים מוזיקליים מכל הז'אנרים.
Steel Stacks
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2011 פתחה העיר את Steel Stacks (מילולית "ארובות הפלדה"), קמפוס בשטח של 40 דונם בשטחה לשעבר של בית לחם סטיל, המציג מוזיקה, אמנות, פסטיבלים, סרטים ותוכניות חינוכיות לאורך כל השנה.[25] הוא ממוקם על רקע תנורי הרם של מפעל הפלדה לשעבר.
מרכז אמנויות זואלנר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרכז האמנויות זואלנר (Zoellner Arts Center) של אוניברסיטת ליהיי מציע מגוון אירועים מוזיקליים ודרמטיים במהלך השנה.
אחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום שישי הראשון של החודש, בתי העסק של רובע הקניות סאות'סייד מארחים את "יום שישי הראשון" (First Friday),[26] חגיגה של אמנות ותרבות. חנויות, מסעדות וגלריות לאמנות נשארות פתוחות עד מאוחר ומציעות הנחות מיוחדות, תקרובות, פתיחת גלריות ועוד. תעלת ליהיי מספקת הזדמנויות לטיולים רגליים ולרכיבה על אופניים לאורך שביל הגרירה של התעלה העוקב אחרי נהר ליהיי בבת'להם. גם תעלת ליהיי וגם נחל מונוקאסי קריק פופולריים לדיג ספורטיבי, ולשניהם מוסיפים דגי טרוטה מדי שנה.
אתר המורשת העולמית
[עריכת קוד מקור | עריכה],_Moravian_Bethlehem.jpg)
ביולי 2024 נרשם שטח בגודל 37 דונם במרכז העיר, המוקף באזור חיץ בן 425 דונם, ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו כחלק מהאתר המורשת הסדרתי "יישובי הכנסייה המוראבית" לצד כריסטיאנספלד (דנמרק), הרנהוט (גרמניה) וגרייסהיל (צפון אירלנד).[27]
האתר כולל את ה-Gemeinhaus משנת 1741, הבניין העתיק ביותר בבת'להם, שהאולם בקומה השנייה שלו הוא אתר הפולחן המוראבי העתיק ביותר ששרד. הבניין משמש מאז 1966 כמוזיאון המוראבי של בת'להם; בית הפעמון (Bell House), שנבנה בשנים 1746–1749 וכיום שוכן בו הסמינר המוראבי לבנות; בית האחים הרווקים הראשון משנת 1744, שהפך לבית האחיות הרווקות ב-1748 ושימש ככזה עד 2007 כאשר הוסב למוזיאון המוראבי של בת'להם; בית האחים היחיד השני שנבנה ב-1748, ששימש למטרות שונות לאורך ההיסטוריה שלו וכיום משמש את האוניברסיטה המוראבית; הקפלה העתיקה משנת 1751, אליה נכנסו גברים דרך ה-Geminhaus ונשים דרך בית הפעמון; בית האלמנות משנת 1768, המשמש כיום את האוניברסיטה המוראבית כדירות לסטודנטים וחדרי אירוח; והכנסייה המרכזית של המוראבים, שנבנתה בשנים 1803–1806 עם קיבולת מקורית של 1,200 איש.
אתר המורשת כולל גם את "אדמת האל" (God’s Acre), אחד מבתי הקברות העתיקים ביותר בארצות הברית, שהוקם בשנת 1742 על ידי הרוזן צינצנדורף עצמו, על פי אותם עקרונות כמו בית הקברות בהרנהוט. בבית הקברות ישנם 2,700 קברים של חברי הקהילה האירופים, האפרו-אמריקאים, אינדיאנים וזרים שהתנצרו לפי כללי הקהילה. כל המצבות שוכבות על הקרקע ובגודל דומה. הקבורה האחרונה במקום התרחשה ב-1911.
פארקים ונופש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחומי בת'להם 39 אתרי פארק, המשתרעים על פני 2,300 דונם. בין הפארקים של העיר ניתן למנות את פארק ביוקנן, פארק אלמווד, פארק איליק'ס מיל, פארק ג'ונסטון, פארק מונוקאסי, פארק רוקאנד, פארק רוז, סאנד איילנד, פארק סאוקון, שדה סל, פארק סאות' מאונטיין, פארק טריאנגל, פארק וסט סייד ופארק יוסקו.[28][29]
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשל העיר כולל את ראש העיר ומועצת העיר בת שבעה אנשים. מבחינה פדרלית, בת'להם היא חלק ממחוז הבחירה לקונגרס ה-7 של פנסילבניה.
בבית לחם יש מועצת עיר בת שבעה אנשים הנבחרים במסגרת שתי מערכות בחירות. ארבעה חברים נבחרים בבחירות שבהן נבחר ראש העיר, שלושת החברים האחרים נבחרים בבחירות נפרדות באמצע הקדנציה של ראש העיר. מאז 1998 מועצת העיר מאוישת באופן אחיד על ידי חברי המפלגה הדמוקרטית.
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכללות ואוניברסיטאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בת'להם היא משכן לשלושה מוסדות להשכלה גבוהה. באוניברסיטת ליהיי, הממוקמת על ההר הדרומי בצד הדרומי של בת'להם, יש 5,000 סטודנטים לתואר ראשון ו-2,100 סטודנטים לתארים מתקדמים.[30] האוניברסיטה, אשר נוסדה בשנת 1865, דורגה במקום ה-46 ברמה הלאומית בדירוג המכללות הטובות ביותר של ה-U.S. News & World Report של המכללות הטובות ביותר במדינה בשנת 2025.[31]
האוניברסיטה המוראבית (אנ'), הממוקמת במרכז העיר בת'להם, היא מכללה קטנה לשבע האמנויות החופשיות. נוסדה בשנת 1742 כ"סמינר בת'להם לנשים", בית ספר יסודי.[32] מלבד תוכניות לתואר ראשון, המכללה כוללת גם את הסמינר התאולוגי המוראבי, בית ספר לתארים מתקדמים עם כ-100 תלמידים מיותר מתריסר עדות דתיות.[33]
המכון הבינלאומי לפרקטיקות שיקום הוא בית ספר לתארים מתקדמים המוקדש להשכלה מתקדמת של אנשי מקצוע ולביצוע מחקר שיכול לפתח את התחום ההולך וגדל של "פרקטיקות שיקום (אנ')".[34] המוסד מציע שני תוארי מאסטר: המאסטר של שיטות משקמות וחינוך (MRPE) ו"מאסטר של פרקטיקות שיקום וייעוץ לנוער" (MRPYC). המוסד מציע גם תעודת בוגר של 18 נקודות זכות בפרקטיקות שיקום.[35]
מרכז פאולר של המכללה הקהילתית נורת'המפטון ממוקם בסאות'סייד בת'להם, אך הקמפוס הראשי שלו ממוקם בעיירה בת'להם השכנה.
אמצעי תקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני יומונים משרתים את בת'להם. "The Morning Call", שבסיסו באלנטאון, וה-The Express-Times, שבסיסו באיסטון (אנ'). עיתונים קטנים נוספים כוללים את The Bethlehem Press, Pulse Weekly שבועון עטור פרסים, שבסיסו באלנטאון, Eastern Pennsylvania Business Journal, שבסיסו בבת'להם, ו-Lehigh Valley Sports Extra, ירחון העוסק בספורט שנוסד בשנת 2001. The Globe-Times, יומון שבסיסו בבת'להם, נוסד בשנת 1855, נסגר ב-1991.
תחנת השידור הדתית WBPH היא תחנת הטלוויזיה היחידה בעלת רישיון בבת'להם, אם כי WLVT ערוץ 39, שלוחה של PBS, פועלת בעיר. WFMZ Channel 69, תחנה עצמאית, פועלת מאלנטאון השכנה. בת'להם היא חלק משוק התקשורת של פילדלפיה, הרביעי בגודלו במדינה, ומערכות הכבלים שלה גם קולטות שידורי רדיו וטלוויזיה נבחרים מניו יורק.
בבת'להם יש שתי תחנות רדיו מסחריות מורשות, WGPA-AM המגוונת ו-WZZO-FM של מוזיקת רוק. יש גם תחנה אחת של שידור ציבורי, WLVR-FM, המופעלת על ידי אוניברסיטת ליהיי. תחנת הרדיו הציבורית WDIY-FM, אף שהמטה שלה באלנטאון, מתחזקת את מתקניה בבת'להם. ישנן תחנות רבות אחרות המשדרות מאלנטאון ומאיסטון, המייצגות מגוון פורמטים מסחריים וכמה משכפלים של שידורים של תחנות ציבוריות מפילדלפיה וניו ג'רזי.
תשתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל התעופה הבינלאומי של עמק ליהיי (אנ'), נמל התעופה המסחרי הרביעי בגודלו בפנסילבניה, ממוקם בערך 6.4 ק"מ צפונית לבת'להם באלנטאון.
כבישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לשנת 2022, היו 376.80 ק"מ של כבישים ציבוריים בבת'להם, מתוכם 44.02 ק"מ מתוחזקים על ידי מחלקת התחבורה של פנסילבניה (PennDOT) ו-332.78 ק"מ מתוחזקים על ידי העיר.[36] הכביש הבין-מדינתי 78 הוא הכביש המהיר הבולט ביותר המשרת את בת'להם. הוא חוצה את הפינה הדרום-מזרחית של העיר לאורך קו מזרח–מערב. כביש 22 של ארצות הברית עוקב אחר דרך Lehigh Valley Thruway לאורך קו דרום-מערב-צפון-מזרח דרך הפינה הצפון-מערבית של העיר. כביש 378 של פנסילבניה פונה לכיוון דרום מזרח מכביש 22 של ארצות הברית דרך לב מרכז העיר בת'להם על כביש מהיר, ואז עובר לרחובות עיליים כשהוא חוצה על "גשר מגבעה לגבעה", בעקבות רחוב וויאנדוטה דרומה אל מחוץ לעיר. לבסוף, כביש 412 של פנסילבניה פונה לצפון-מערב מהמחלף שלו עם כביש בין-מדינתי 78, בעקבות Hellertown Road למרכז העיר, ולאחר מכן מגוון רחובות עירוניים לפני שהוא מגיע לקצה הצפוני שלו ב-PA 378.
אוטובוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת האוטובוסים הציבורית LANta מספקת שירות אוטובוסים מקומי בבת'להם, המשרת נקודות בעיר ומספק קישורים לאלנטאון, איסטון, קניון Lehigh Valley ונקודות נוספות באזור עמק ליהיי. מרכז התחבורה של בת'להם ברחובות ברוד וגוטר משמש כמרכז מעבר לאוטובוסי LANTA בבת'להם.[37]
חברת האוטובוסים Trans-Bridge Lines מספקת שירות אוטובוסים בין עירוניים בבת'להם, שעוצרים במרכז התחבורה של בת'להם ובמסוף האוטובוסים וינד קריק בת'להם. Trans-Bridge Lines מספקת שירות מבת'להם למסוף האוטובוסים של Port Authority בניו יורק לאורך שני מסלולים, שאחד מהם עובר מאלנטאון ובת'להם לניו יורק והשני הנוסע מבת'להם לניו יורק דרך דוילסטאון, פנסילבניה ופלמינגטון, ניו ג'רזי. חברת שכירת האוטובוסים OurBus מספקת שירות אוטובוסים מבת'להם לפילדלפיה וקמדן (ניו ג'רזי).[38]
רכבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין כיום רכבות נוסעים לבת'להם. השירות פעל עד 1981, וכיום מגיעות לעיר רכבות משא בלבד.
שירותים ציבוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החשמל בבת'להם מסופק על ידי חברת PPL (אנ') שבסיסה באלנטאון.[39] חברת UGI Utilities מספקת גז טבעי לעיר. המחלקה למשאבי מים וביוב מספקת שירות מים וביוב לבת'להם ולחלקים מ-10 עיריות סמוכות במחוזות ליהיי ונורת'המפטון, ומשרתת 35,000 צרכני מים ו-25,000 צרכני ביוב. אספקת המים של העיר מגיעה מהרי הפוקונוס, כאשר מקורות המים העיליים מכילים 37 מיליון מטרים מעוקבים של מים מתוקים באזור מוגן של 93,000 דונם של פרשת מים.[40] איסוף האשפה בבת'להם מסופק על ידי קבלנים פרטיים ואילו מחלקת המיחזור של עיריית בת'להם מספקת איסוף מיחזור.[41]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערים תאומות לבת'להם הן:[42]
קורפו, יוון
פויאנו די ואל פורטורה, איטליה
מורסקה סובוטה, סלובניה
שווביש גמינד, גרמניה
טונדאבאיאשי, יפן
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בת'להם (באנגלית)- בת'להם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Official visitor website
- Bethlehem news at The Morning Call
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שטח קרקע שפותח בעבר, שננטש או שלא נעשה בו שימוש, ואשר עשוי להיות מזוהם, או שקיימת בו סכנת זיהום, משימוש תעשייתי.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Taft, Chloe E. (2023-09-20), "Bethlehem, Pennsylvania", Oxford Research Encyclopedia of American History (באנגלית), doi:10.1093/acrefore/9780199329175.013.1066, ISBN 978-0-19-932917-5
- ^ 1 2 "A little bit of history about Christmas trees," Texas A&M Agrilife Extension". ארכיון מ-18 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Christmas City USA". ארכיון מ-28 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bethlehem, Pennsylvania 1741-1844". Bethlehem Digital History Project. ארכיון מ-31 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Calvin, Claude (1945). The Calvin Families. University of Wisconsin. p. 59. ארכיון מ-3 ביוני 2021.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Exploring the Religious History of the Lehigh Valley at the Moravian Historical Society Museum". Uncovering PA. 19 באפריל 2017. ארכיון מ-25 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Moravian Church in North America: Our History" (אורכב 29.08.2008 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Agricultural Research Center, PRISM Climate Group Oregon State University. "USDA Plant Hardiness Zone Map". USDA. אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Monthly Averages for Bethlehem, PA". אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Crime in the U.S. 2018: Table 1". FBI Uniform Crime Reports (באנגלית אמריקאית). 2019-09-30. ארכיון מ-11 במאי 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Taft, Chloe E. (2016-04-06). From Steel to Slots: Casino Capitalism in the Postindustrial City (באנגלית). Harvard University Press. ISBN 978-0-674-66049-6. JSTOR j.ctvjnrsg4.
- ^ "Sands Casino - Resort - Bethlehem". 12 במאי 2009. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Top 25 Greater Lehigh Valley Employers - GLVR". אורכב מ-המקור ב-ספטמבר 27, 2015. נבדק ב-ספטמבר 26, 2015.
- ^ "Zulily's Bethlehem warehouse is Lehigh Valley's 'biggest economic' coup of 2014". 12 בספטמבר 2014. ארכיון מ-11 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Bethlehem Pennsylvania Guide, July 2010-July 2011" (PDF). Greater Lehigh Valley Chamber of Commerce. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Zimmermann, Karl (25 בדצמבר 2011), "Bethlehem, Pa.'s German Christmas tradition", Los Angeles Times, ארכיון מ-28 בדצמבר 2011
{{citation}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Get Downtown and Experience Bethlehem: Shopping and Salons". Downtown Bethlehem Association. ארכיון מ-2 בדצמבר 2017. נבדק ב-2017-12-01.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SteelStacks Arts and Cultural Campus". Urban Land Institute. 30 בנובמבר 2015. ארכיון מ-2 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bach Choir of Bethlehem
- ^ "Celtic Classic 2015 - Bethlehem, PA - Highland Games, Irish and Celtic Music Festival". celticfest.org. ארכיון מ-2 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ SouthSide Film Festival
- ^ "Welcome to Bethlehem Area Public Library". bapl.org. ארכיון מ-15 בינואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Banana Factory — Arts & Education Center". bananafactory.org. ארכיון מ-2 בפברואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Touchstone Theatre". touchstone.org. ארכיון מ-31 בדצמבר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SteelStacks - Bethlehem, Pennsylvania". אורכב מ-המקור ב-7 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ First Friday
- ^ Moravian Church Settlements (Denmark, Germany, United Kingdom of Great Britain and Northern Ireland, United States of America)
- ^ "Parks and Recreation, Comprehensive Plan 2008" (PDF). City of Bethlehem. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Parks, Recreation & Public Property". City of Bethlehem website. אורכב מ-המקור ב-8 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "About Lehigh". Lehigh University. אורכב מ-המקור ב-26 בספטמבר 2009. נבדק ב-29 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lehigh University". US News. ארכיון מ-27 בדצמבר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "About Moravian College". Moravian College. אורכב מ-המקור ב-15 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "About MTS". Moravian Theological Seminary. אורכב מ-המקור ב-18 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "International Institute for Restorative Practices". אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Graduate Certificate in RP - International Institute for Restorative Practices". iirp.edu. אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bethlehem City map" (PDF). PennDOT. ארכיון (PDF) מ-16 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ System Map (Map). LANta. ארכיון מ-15 בפברואר 2018. נבדק ב-14 בפברואר 2018.
{{cite map}}: (עזרה) - ^ "Book Commuter Ticket". OurBus. ארכיון מ-12 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Service Area". PPL Electric Utilities. ארכיון מ-20 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bethlehem Water & Sewer Resources". Bethlehem, Pennsylvania. ארכיון מ-28 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Recycling Services". Bethlehem, Pennsylvania. ארכיון מ-28 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sister Cities". bethlehem-pa.gov. City of Bethlehem. ארכיון מ-1 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
 | ||
|---|---|---|
| בירת המדינה | האריסברג | 
|
| אזורים גאוגרפיים | עמק ליהיי • הארץ ההולנדית של פנסילבניה • רמות לורל • הפונקוס • עמק סאסקהאנה | |
| היישובים הגדולים ביותר | פילדלפיה • פיטסבורג • אלנטאון • אירי • רדינג • סקרנטון • בת'להם • נורת'המפטון • לנקסטר • האריסברג • אלטונה • יורק • וילקס-בארה • צ'סטר • ויליאמספורט • איסטון • לבנון • הייזלטון • ניו קאסל • ג'ונסטאון • מק'קיספורט | |
| נושאים נוספים | מחוזות • סמלים • היסטוריה • דמוגרפיה • יהדות פנסילבניה | |
