בתולות מושבעות באלבניה
הבתולות המושבעות של אלבניה (באלבנית: Burrnesha) הן נשים שנודרות נדר בתולין (אנ') ולובשות בגדי גברים כדי לחיות כגברים בחברה הפטריארכלית של אלבניה הצפונית. בסדרת הטלוויזיה "טאבו" (2002) של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", הוערך כי נותרו פחות מ-102 נשים כאלה.[1]
טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונחים אחרים ל"בתולה מושבעת" כוללים "בתולה אלבנית" ו"בתולה מוכרזת". באלבנית, אפשר להגיד burrnesha, vajzë e betuar (המונח הנפוץ ביותר היום, המתאר מצב שבו ההורים מחליטים עבור בתם כשהיא ילדה או תינוקת), mashkull (בן-זמננו, בשימוש באזור שקודרה), ועוד כמה מילים נרדפות לבתולה: virgjineshë, virgjereshë, verginesa, virgjin, vergjinesha; ובטורקית, sadik, כלומר "ישר, צודק".[2]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורת הבתולות המושבעות באלבניה התפתחה מתוך Kanuni i Lekë Dukagjinit (הקנון של לק דוקג’יני, או "הקאנון"),[3] מערך של חוקי התנהגות שניסח לק דוקג'יני במאה ה-15, וחל בעיקר על שבטי צפון אלבניה וקוסובו עד המאה ה-20. "הקאנון אינו מסמך דתי, והוא חל על מגוון קבוצות דת: נוצרים-אורתודוקסים, קתולים, ומוסלמים, בין היתר.[4]
הקאנון קובע שמשפחות הן פטרילינליות (דפוס ירושה שבו רק הגברים של המשפחה יורשים) ופטרילוקלית (דפוס נישואין שבו האישה הנשואה עוברת לגור אצל המשפחה של בעלה).[5] לפי חוקי הקאנון, נשים אינן זוכות לזכויות רבות, והן נחשבות לרכוש המשפחה. אסור להן לעשן, לענוד שעון, להצביע בבחירות מקומיות, לרכוש קרקעות ולעסוק במקצועות מסוימים. בנוסף, הן לא רשאיות להיכנס למוסדות מסוימים.[4][6]
על התופעה של בתולות מושבעות דווחו לראשונה מיסיונרים, מטיילים, גאוגרפים ואנתרופולוגים שביקרו בהרי צפון אלבניה במאה ה-19 ובתחילת מאה ה-20.[7] אדית דורהם (אנ') שצילמה את התמונה בערך זה, הייתה בין המבקרים האלה.
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אישה יכולה לנדור את הנדר ולהפוך לבתולה מושבעת בכל גיל. לפעמים נשים בוחרות להישבע מרצון אישי ולפעמים כדי לרצות את הוריהן.[8] כדי להפוך לבתולה מושבעת, האישה נשבעת שלא להינשא ולהתנזר ממין. שבועה זו לא ניתן לבטלה. בדרך כלל השבועה מתבצעת בפני שנים עשר זקני הכפר או זקני השבט. אחרי השבועה, בתולות מושבעות חיות כגברים והחברה מתייחסת אליהן בהתאם. בדרך כלל אך לא תמיד,[9] אנשים אחרים משתמשים בכינויי גוף זכריים כשמדברים על בתולה מושבעת.[10] אחרי השבועה נשים אלו רשאיות ללבוש בגדי גברים, לבחור שם גברי, לשאת נשק, לעשן, לשתות אלכוהול, לעסוק במקצועות שנחשבים לגבריים, לעמוד בראש המשפחה (אם הן גרות עם אחות או אמא, לדוגמה), לנגן, לשיר ולשוחח עם גברים.[6][7][9]
בתולה מושבעת נחשבת לתפקיד הטרנסג'נדר הגברי היחידי באירופה שהוא מוגדר באופן פורמלי מבחינת החברה.[11] לפי מרינה וורנר, "המין האמיתי של הבתולה המושבעת לעולם לא יוזכר שוב, לא בנוכחותה ולא מחוץ לה, והעונש לזה הוא מוות".[12] היו גם מנהגים דומים בכמה חברות עמים ילידים ביבשת אמריקה .[7]
פעם העונש להפרת שבועה זו היה מוות, אבל ספק אם עדיין משתמשים בעונש זה.[6] היום הרבה בתולות מושבעות מסרבות להפר את השבועה משום שהפרת השבועה עדיין לא מקובלת בקהילתן.[6] עם זאת, אפשר לבטל את השבועה אם הסיבות אשר הובילו אותה להישבע לא קיימות יותר.
מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש סיבות רבות שאישה תרצה להישבע, וחוקרי התופעה ציינו מגוון מניעים. אישה אחת סיפרה שהפכה לבתולה מושבעת כדי להישאר עם אבא שלה, ואישה אחרת נשבעת כדי לחיות ולעבוד עם אחותה. היו כאלה שקיוו להימנע מנישואים כפויים לא רצויים, ואחרות קיוו להימנע מנישואים בכלל. השבועה היוותה עבור נשים פתח מילוט מנישואים מאורגנים; ביטול נישואים בנסיבות אחרות היה עלול לגרור נקמת דם.
שבועה זו הייתה הדרך היחידה שאפשרה לאישה לרשת רכוש משפחתה. עניין הירושה היה חשוב במיוחד בחברה האלבנית שבה נקמות דם (gjakmarrja) גרמו למותם של גברים רבים, והשאירו משפחות רבות ללא יורשים זכרים. עם זאת, האנתרופולוגית מילדרד דיקמן חושבת שהסבר זה פשטני מדי, ומציינת כי אישה עקרה לא הייתה מספקת יורשים למשפחתה, וגם כי היו כמה משפחות שבהן יותר מבת אחת הפכה לבתולה מושבעת, והיו גם מקרים שבהם בת נשארה בתולה מושבעת גם אחרי שנולד בן למשפחה.[9]
על פי מרינה וורנר, לפעמים משפחות דרשו מבתם להפוך לבתולה מושבעת כדי להמשיך נקמת דם קיימת. במקרים אלו הבתולה המושבעת הפכה ל"לוחמת מחופשת כדי להגן על משפחתה כמו גבר".[12] אם בתולה מושבעת נהרגה בנקמת דם, לצורך חישוב דמי הדם מותה נחשב כחיים מלאים (כמו גבר), ולא כמחצית חיים (כמו אישה).[13]
כמו כן, סביר להניח שנשים רבות בחרו להיות בתולות מושבעות כי התפקיד העניק להן חופש רב בתרבות פטריארכלית שבה נשים היו מבודדות ונפרדות מגברים; תרבות שבה נשים היו מאורסות בעודן ילדות בנישואים כפויים, נדרשות להיות בתולות לפני הנישואין ולהביא ילדים ולגדל אותם ללא הרף אחרי הנישואין, ונאלצות לציית לגברים (במיוחד לבעליהן ואבותיהן) ולסבול התעללות פיזית.[4][7][9][14]
דיקמן גורס שלאמהות היה תפקיד חשוב בשכנוע ילדותיהן להפוך לבתולות מושבעות. לאלמנה ללא בנים היו אופציות מעטות באלבניה: לחזור לגור עם משפחתה, להישאר במשפחת בעלה המנוח ולעבוד כמשרתת, או להתחתן מחדש. אבל אם היה לה בן, בין אם ביולוגי ובין אם לא, היא יכלה להמשיך לגור בבית שלה עם ילדיה. מארי מצטט עדות של רנה גרמו: "אם תתחתני אני אהיה לבד, אבל אם תישארי איתי, יהיה לי בן." כששמעה את המלים האלה, ג'ורדג'ה [הבת] "נטשה את הרקמה שלה" והפכה לגבר.[9]
שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנהג נעלם בדלמטיה ובבוסניה, אך עדיין קיים בצפון אלבניה ובמידה פחותה במקדוניה.[7]
הרפובליקה העממית הסוציאליסטית של אלבניה (אנ') לא עודדה נשים להפוך לבתולות מושבעות. נשים החלו לקבל זכויות משפטיות והתקרבו למעמד חברתי שווה, במיוחד באזורי המרכז והדרום. רק באזור הצפוני משפחות רבות עדיין פטריארכליות וצמודות למסורת עד היום.[15] כעת יש בין ארבעים לכמה מאות בתולות מושבעות שנותרו באלבניה, ועוד כמה במדינות הצמודות. רובן מעל גיל חמישים.[4] עד לא מזמן האמינו כי תופעת הבתולות המושבעות כמעט נעלמה אחרי חמישים שנה תחת משטר קומוניסטי באלבניה, אבל מחקרים עכשוויים מראים שזה לא בהכרח נכון;[7] להפך, בעקבות קריסת המשטר הקומוניסטי ההתחדשות של תופעת נקמת הדם עשויה לעודד גם התחדשות של תופעת הבתולות המושבעות .[9]
במהלך המאה ה-20 דעך המנהג בהדרגה. המשטרים הקומוניסטיים באלבניה וביוגוסלביה עודדו שוויון זכויות לנשים ואת עבודתן במקצועות שאינם של צווארון ורוד, ומגמה זו נמשכה גם לאחר שהונהג בהן משטר דמוקרטי בשנות ה-90. לפי ההערכות, נותרו בראשית המאה ה-21 עשרות בודדות של בתולות מושבעות, רובן בנות למעלה מ-50.
בתרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ווירדזינה" (אנ') (1991), סרט דרמה יוגוסלבי המבוסס על המנהג, בבימויו של סרדן קראנוביץ'.[16][17]
- "הבתולה האלבנית" (1994[18]), סיפור קצר של אליס מונרו ב"ניו יורקר", מספר את סיפורה של אישה אנגליה שנלקחה כבת ערובה ונדרה את הנדר כדי להימנע מנישואים כפויים.
- סרטו הראשון של הבמאי האיטלקי לורה ביספורי, "בתולה מושבעת" (אנ')(2015), מתאר את חייה של חנה (תפקיד שבו משחקת השחקנית האיטלקית אלבה רוהרוכר).[19] הסרט מבוסס על הרומן באותו שם מהסופר האלבני אלווירה דונס.[6]
- הרומן הראשון של הסופרת האמריקנית כריסטופר דוקס, "הבתולה המושבעת" (2017), מספר על צעירה לא מסורתית בהרי אלבניה בשנת 1910, אשר אביה נורה בעקבות נקמת דם ישנה, והיא נדרה את הנדר כדי להימנע מנישואים כפויים.[20]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "אלבניה", דודי בילפסקי, 2008
- צילומים מאת ג'יל פיטרס, 2012
- צילומים מאת יוהאן שפנר, "ניו יורק טיימס", 2008
- צילומים מאת פפה הריסטובה, האגודה הגרמנית לצילום, 2009
- תוכנית רדיו BBC על בתולות מושבעות
- "Sworn Virgins", סרט מאת "נשיונל ג'יאוגרפיק" (כ-4 דקות.)
- BBC "מכתב שלנו" 02/09
- AFP, לחיות כגבר ולזכות בחופש. הבתולות המושבעות, באתר ynet, 3 באוגוסט 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "National Geographic's Taboo". natgeo.com. אורכב מ-המקור ב-2010-01-17. נבדק ב-2009-11-11.
- ^ Young, Antonia (בדצמבר 2010). ""Sworn Virgins": Cases of Socially Accepted Gender Change". Anthropology of East Europe Review: 59–75. אורכב מ-המקור ב-2016-09-27. נבדק ב-2019-06-30.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ מטורקיה קאנון, שמשמעותה חוק. זה במקור נגזר מן kanôn היוונית (κανών) כמו בחוק הקאנון,
- ^ 1 2 3 4 Becatoros, Elena (6 באוקטובר 2008). "Tradition of sworn virgins' dying out in Albania". Die Welt. ארכיון מ-26 באוקטובר 2008. נבדק ב-2008-10-22.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Crossing Boundaries:Albania's sworn virgins". jolique. 2008. אורכב מ-המקור ב-2008-10-18. נבדק ב-2008-10-07.
- ^ 1 2 3 4 5 Zumbrun, Joshua (11 באוגוסט 2007). "The Sacrifices of Albania's 'Sworn Virgins'". The Washington Post. נבדק ב-2008-10-07.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Elsie, Robert (2010). Historical Dictionary of Albania (2nd ed.). Lanham: Scarecrow Press. p. 435. ISBN 0810861887.
- ^ Magrini, Tullia, ed. (2003). Music and Gender: Perspectives from the Mediterranean. Chicago: University of Chicago Press. p. 294. ISBN 0226501655.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Murray, Stephen O.; Roscoe, Will; Allyn, Eric (1997). Islamic Homosexualities: Culture, History, and Literature. New York: New York University Press. pp. 198 and 201. ISBN 0814774687.
- ^ Andreas Hemming, Gentiana Kera, Enriketa Pandelejmoni, Albania: Family, Society and Culture in the 20th Century (2012, ISBN 3643501447), page 168: Others relate to them as men, usually using male pronouns both in addressing them and in speaking of them.
- ^ Zimmerman, Bonnie (2000). "Balkan Sworn Virgin". Lesbian Histories and Cultures: An Encyclopedia. p. 91. ISBN 9780815319207.
Traditional European female-to-male transgender. The Balkan sworn virgin is a traditional status, role, and identity by which genetic females become social men, the only such socially recognized transgendered status in modern Europe. Clover (1986) proposed that this may be a survival of a more widespread pre-Christian European status.
- ^ 1 2 Warner, Marina (1994). "Boys Will Be Boys: The Making of the Male". Six Myths of Our Time: Little Angels, Little Monsters, Beautiful Beasts, and More. New York: Vintage. p. 45. ISBN 0-679-75924-7.
- ^ Anderson, Sarah M.; Swenson, Karen, eds. (2002). Cold Counsel: Women in Old Norse Literature and Mythology: A collection of essays. New York: Routledge. p. 50. ISBN 0815319665.
- ^ Wolman, David (6 בינואר 2008). "'Sworn virgins' dying out as Albanian girls reject manly role". London: TimesOnline. ארכיון מ-6 בספטמבר 2008. נבדק ב-2008-10-08.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "At home with Albania's last sworn virgins". The Sydney Morning Herald. 27 ביוני 2008. נבדק ב-2008-10-07.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ וירזינה (בתולה) על IMDb
- ^ Canby, Vincent. "Reviews/Film Festival; A Girl Who Becomes a Boy, and Then a Woman". הניו יורק טיימס.
- ^ Munro, Alice (20 ביוני 1994). "The Albanian Virgin" (באנגלית). נבדק ב-24 בפברואר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "הופעת בכורה רבת עוצמה מציגה התעוררות של" בתולה מושבעת "אלבנית . רויטרס. 12 בפברואר 2015. מקור: 2015-05-03.
- ^ "רומן פמיניסטי משכנע של מאבק של נשים לשמור על חירותה ועצמאותה, מפורטות היטב בדרמה מרתקת, ברקעים היסטוריים ייחודיים,(הקישור אינו פעיל, 23.7.2019)
.jpg)
