בתולות גן העדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בתולות בגן עדן רכובות על גמלים, איור פרסי מהמאה ה־15

72 בתולות גן העדןערבית: حور العين), הן הגמול אותו יקבל שהיד בגן עדן, לפי המסורת המוסלמית. מוטיב זה מבוסס על הבטחת הקוראן למאמינים כי יזכו בבנות זוג כגמול על מעשיהם הטובים בעולם הבא (אך ללא ציון מספר בנות הזוג). המספר 72 שנקשר למושג זה מגיע מהמסורת השיעית. חוסיין, אשר נחשב לאדון המרטירים (סיד השהדאא), הובס ונהרג בקרב כרבלא יחד עם 72 מאנשיו בהיתקלות עם חיילי החליף האומיי יזיד הראשון בשנת 680 לספירה. בעקבות אירוע זה קיבל המספר קונוטציה מרטירית.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזון עמרם בקוראן מופיע תיאור הגמול בעולם הבא למאמינים:

(י"ג) אמרו: האוכל לבשר לכם טוב מזה? זה חלק הישרים מאת אלהים: גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. נשים טהורות ורצון אל תהיינה להם למנה.

הקוראן, תרגום לעברית בידי צבי חיים רקנדורף, מתוך פרויקט בן יהודה

הבטחה דומה מופיעה בהמשך הקוראן בחזון הנשים.

השימוש הערבי במילה "חורי"[דרושה הבהרה] מרמז על צבע עורן הלבן של הבתולות מהשורש ח.ו.ר, ומיוחס גם למלאכים. המילה חורי (חוורא ברבים) מתארת את הניגודיות שבין צבע העיניים של האישה המתוארת ללובן עורה. לפי האמונה, ישנם שני סוגים של חורי, האחד מובטח לבני האדם והשני לשדים ולג'יני. נאמר עליהן כי הן נוצרו מזעפרן, מוסק, ענבר וקמפור וצבען מתחלק ללבן, ירוק, צהוב ואדום. הבשר של החורי כל כך עדין עד שניתן לראות את מרקם שרירי גופן דרך 70 בדי משי. התיאור הפיזי של הנשים מתחיל בגבותיהן השחורות על רקע מצח זוהר כחצי הסהר, ופניהן אשר מקרינות אור שמימי. על חזן רשומים שני שמות; הראשון שמו של אללה, והשני שמו של בעליהן. החוורא מתגוררות בגן עדן בתוך דוכנים ומצודות מעוטרים בפנינה, ומרוהטים ב-70 מיטות מאבן האודם ושטיחים ובהם 70 אלף משרתים המחכים לבעליהן אשר עתידים להגיע. החורי נשארת מסוגרת בחדרה עד הגעתו של בעלה המיוחל, וכאשר יגיע יוכלו לטייל בגן עדן ולשתות יין אשר לא יבשמם. גילן נאמד ב-33 שנים, מספר אשר מיוחס לגילו של ישו. הנבחר, השהיד, יזכה לבתק את בתוליה של החורי, והעונג יהיה מאה פעמים טוב יותר מהעונג שהכיר מחייו בעולם הקיים. הוא יזכה בתענוגותיה כמספר הפעמים אשר צם ברמדאן ועשה מעשים טובים בעולם הקיים.[2] משום היותה טהורה ושמימית, אין היא מכירה וחשה את הכאבים ואי הנוחות אשר נשים בעולם הקיים מכירות. אפיון זה מיוחס במסורות המוסלמיות גם למריה, אמו של ישו, וגם לפאטמה בתו של הנביא, מה שמרמז על היותן דמויות בעלות זיק שמימי.[3] כמו כן, מקורות נוצריים אשר מציגים את גן עדן מעידים על דמויות מלאכיות, בדמות ילדים וילדות צעירים.

המילה שהיד (שהדאא ברבים) היא המקבילה הנוצרית למילה מרטיר, ופירושה המילולי הוא עד. מקור השם הוא עדות האל ומלאכיו לכך שראוי הוא למקום בגן עדן, שכוונותיו טובות וטהורות. כמו כן, הזרמים השונים באסלאם אינם רואים באופן זהה את ההגדרה והמאפיינים ההופכים את המת לשהיד, ועל כן אין היא קבועה. השיעים לדוגמה, מאמינים שהאימאמים של הזרם השיעי הם שהידים מעצם היותם מנהיגי הזרם הנרדף, בעוד שהצופים רואים שהיד ככזה המתקרב לאל על ידי התנזרות וסגפנות ומתרחק מהעולם החומרי.[4] המרטיריות כרעיון נלקחה ככל הנראה ממסורות יהודיות (קרב מצדה, קרב המכבים) והתאפיינה לרוב בקרבות של מעטים מול רבים, התנגדות ופסיביות. משם טבעה לעצמה הנצרות את עקרון ההקרבה העצמית למען האל, תחת האידאולוגיה של ישו להגשת הלחי השנייה, והקרבתם של נוצרים רבים בזירת הגלדיאטורים בזירה הרומית. הג'האד המוסלמי נתן למרטיריות היבט אקטיבי חדש. האסלאם מראשיתו טיפח אתוס סביב ההקרבה העצמית והפך אותו לעקרון מפתח בקרב המאמינים.[5] כמו כן, אין ספק כי השימוש בעלמות הממתינות בגן עדן היה לנדבך משמעותי בתשוקה למות קדושים בקרב המאמינים הראשונים של האסלאם ולאחר מכן.[6] תפיסת המוות באסלאם כחלק מהסדר הטבעי, המרטיריות האקטיבית כעקרון מנחה והגמול המגיע בעקבות כך, הוא מה שהיווה עמוד תווך לביסוס והצדקת מסעי הצלב הנוצרים. הכנסייה הנוצרית אימצה את הלהט הרוחני האופף את ההקרבה עצמית לקדושת האל, ועל כן שעתקה אותו הכנסייה לטובת גיוס לוחמים.

היבט רוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסי המסחר עם השבטים המונותאיסטים בחצי האי ערב והחיכוך עם אזורי החיץ בקרבת סוריה והאימפריה הפרסית, החלו להחדיר רעיונות מונותאיסטים בבדואים של חצי האי ערב והחלו לערער על הסדר השבטי הקיים. בכך, אימצו למעשה את האמונה והרעיון שעוסק בחיים שאחרי המוות.[7] על פי הקוראן, בסורות שהתגלו לנביא בקרב אוחוד, הלוחמים שנפלו בקרב גילו את תענוגות העולם הבא ורצו לספר על כך ללוחמים שלא יחששו מהמוות. "אין משתווים היושבים מן המאמינים, זולת בעלי העלה, ולוחמי הג'האד בשביל אללה, בהונם ובנפשם. העדיף אללה את לוחמי הג'האד בהונם ובנפשם על היושבים בדרגה".[8] כמו כן, נישואין ל-72 בתולות שחורות העין הן אחת מתוך 7 הזכויות שיעניק אללה למת במות הקדושים, אך אין היא נחשבת לנעלה מבין הזכויות.[9] "וכי ילחמו בשביל אללה אלה אשר מוכרים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא, ומי שנלחם בשביל אללה, נקטל או גובר, ניתן לו שכר עצום".[10]

במסורות הכתובות הנביא הכריז כי כבר בטיפת הדם הראשונה של השהיד, אין הוא מרגיש את הכאב של המוות ומיד מגיעות אליו שתי עלמות שחורות עין (חור אל-עין) אשר מסירות את העפר ממצחו ומברכות אותו בשירה. עם זאת, לאל יש את היכולת לדעת את הכוונה האמיתית של הלוחם, ועל כן אם האמונה והכוונה אינן אמיתיות, לא יקבל את הגמול בגן עדן.[11] בחדית'ים מהימנים נאמר כי שמעו את הנביא טוען כי לכל מי שזיכה להגיע לגן עדן, יחכו 80,000 משרתים ו72 נשים איתן יוכל להתחתן. עוד מתואר על שחורות העין כי הן לבנות עור ועדינות, וכי שחור עיניהן שחור משחור ולבן עיניהן לבן מלבן. "ואצלם קצרות המבט, יפות העין כאילו הן ביצים חבויות".[12] "בגינות ומעיינות ילבשו בגדי משי וקטיפה, זה לעומת זה כך, ונשיאם בתולות צחורות עור ושחורות עין".[13] כמו כן, ברגע שהן מחייכות הן מאפילות על השמש והירח, וטיפה מהרוק שלהן מספיקה כדי להפוך אוקיינוס שלם למים מתוקים. נאמר כי לא חוללה וטומאה לא על ידי גברים ולא על ידי יצורים אחרים. על מנת לתאר את יופיין, הקוראן מתאר אותן כאבני ספיר ופנינים בערכן, בצבען ובטהרתן.[14] תאורן כפנינים בתוך צדפותיהן בא לידי ביטוי מכיוון ששום יד לא נגעה בהן, ויתרה מכך הן שמורות לבעליהן המרטירים. "בהן קצרות המבט, שלא חלל את תומתן לפניהם, בן אנוש ולא שד [...] כאילו הן האודם והאלמוגים [...] בהן טובות ויפות [...] עלמות צחורות עור, חבויות באוהלים [...] ישענו על כרים ירוקים ושטיחים נאים".[15] על פי הקוראן, רוב רובן של הנשים נוצרו בגן עדן אך חלקן הגיעו מהעולם הקיים כ"שחוקות" ואללה חידש אותן לטובת בעלן והתאים אותן לגילו.[2] "ובתולות צחורות עור ושחורות עין כפנינים החבויות כגמול על מה שהיו עושים לא ישמעו בהן, לא דברי הבל ולא חטא אלא דברי שלום [...] הנה בראנו אותן בריאה ויצרנו אותן בתולות נעימות, רעות לבעלי הימין רבים מן הראשונים ורבים מן האחרונים".[16] "והשאנו אותם לשחורות העין" הוא הפסוק המאשש למאמינים על כך שמטרתן של שחורות העין להעניק לתושב גן עדן נחת, לשרתו, לענגו אותו ולספק את צרכיו לצד אשתו מהעולם הקיים. עם זאת, לא נאמר בפירוש שהשהידים יקיימו יחסי מין עם שחורות העין. ההסקה נעשתה בעקבות הפסוק כי בגן עדן "יש בו כדי להשביע את הנפש וכדי לשובב את העין, ואתם בו חיים חיי נצח." הרעיון הושרש עמוק בתודעה הדתית, עד כי האמונה טוענת שלאחר שהשהיד יבעל את שחורת העין, יופיע קרום בתוליה בכל בוקר מחדש. לטובת כך, מקבל הצדיק אשר הגיע לגן עדן זקפה נצחית אשר תענה על כל צרכיו.[17]

מקורות אפשריים לאמונה בבתולות גן עדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרום אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה שאפיינה את חצי האי ערב לפני הופעת האסלאם הייתה ברובה עובדת אלילים, לצד יהודים ונוצרים שחיו במקום. האוכלוסייה האלילית הייתה בעלת סדר חברתי שבטי אשר קידשה והעריצה את דמות הלוחם הגברי (מורואה). על כן, המוות היה לחלק אינטגרלי בסדר השבטי בעוד שנקמת דם היה לבסיס חברתי איתן. כמו כן, טקסים אליליים אופיינו בהעלאת קורבן כמנחה לאל לו סגדו. לכן ניתן לשער כי קידוש המוות בעיניי הנביא כסמל לאמונה אמתית נבע דווקא מסימביוזה של הערכים שקדמו לאסלאם הן מהדתות המונותאיסטיות והן מעבודת האלילים. העובדה כי הנביא אהב בנשים, שופכת אור אחר על סוגיית הבתולות ומאפשרת מקום לשיח מיני בזמנים מאוחרים יותר.[18]

נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לנצרות, המאמינים והתומכים של ישו נרדפו ונטבחו. על כן, מרטיריות הייתה לגורם מרכזי בחייו של המאמין הנוצרי על ידי שמירה על דתו ואמונתו. סוג חדש של מרטיריות התפתח במאות הראשונות, אשר לא התאפיין בשפיכת דמים והתנגדות; התנזרות מיחסים מיניים, סגפנות מינית ובתולין. שמירה על הבתולין, אולי כחלק מההערצה השמימית של מריה הקדושה, קיבלה מידת טוהרה גבוה מאוד בקרב המאמינים הנוצרים, עד כי במאה הרביעית נכתב ז'אנר ספרות חדש אשר עסק בבתולין ובטהרתם.[19] השיח המיני התבסס בעיקרו סביב הדוקטרינה הסטואית, אשר טענה כי על האדם בחייו להתגבר על התשוקה בעזרת ההיגיון. דרך התגברות על היצר והתשוקה, עם מותן יכלו נשים להפוך לדמות מלאכית בגן עדן, ולזכות באהבתו של ישו ובקדושה וטוהרה על היותן בתולות. עקרון זה שימש גם ככלי להתגבר על אובדן והצער, דבר אשר מרמז על האפולוגטיקה של חתונתו של השהיד בגן עדן עם הבתולות.

המדינה האומיית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בתקופה האומיית נעשה שימוש צבאי באפולוגטיקה של נשות גן עדן; בספרות האומיית מתואר כיצד יזיד אבן שג'רה, שר הצבא של הח'ליפה האומיי הראשון מעאוויה, אמר בנאומיו לפני הקרבות כי החורי יורדות אל שדה הקרב, מעודדות את החיילים להילחם ונוזפות בהן כאשר מתנהגים כמוגי לב. הוא תיאר כיצד עם מותם, יגיעו שתיים מנשות גן עדן ויקחו את השהידים אל השמיים. כמו כן, חיילים יצרו מערכת יחסים בעלת סממנים מיניים עם החורי דרך חלומות, מפאת גודל הציפייה עקב השימוש בהן.[20]

שיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת השיעית השהיד לא בהכרח לוקח חלק פעיל במערכה, ושהידים יכולים להיות חלק מהמשפחה של האימאם, או צאצאיו של עלי. מי שנלחם נגד מתנגדיו של האימאם ומי שמת בעבור שימור החברה והאמונה השיעית נחשב גם כן לשהיד.[21] בזרם השיעי, החורי יהיו לפיצוי בגין מעשים טובים והן ינקטו במעשים טובים כלפי המאמינים. החוורא הן ההתגלמות האנושית למידות טובות, אשר לא יעלמו עם הזמן, ויהיו מסורות ונאמנות למי שנמסרו.

צופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצופים, כאמור, מאמינים בהתקרבות לאל דרך סגפנות, התנזרות ממין ומהחיים החומריים כשלעצמם. השקפתם בסוגיית השהיד, אם כן, שונה מהזרמים המוסלמים האחרים ומתאפיינת בטוהר מידות המאמין על ידי התקרבות רוחנית מקסימלית לאל. הם רואים ביחסי גבר-אישה כגורם מעכב מבחינה דתית, ועל כן רואים בנשים כדמות רוחנית יחסית נחותה ומושא הערצה מיני יחסית פסול. סוגיה זו יצרה בנייה של מודל תשוקה חדש, אהבת נערים לא מזוקנים וראייתם כדמות מינית נחשקת. סוגיה זו התפתחה בעיקרה באזור טורקיה ואיראן, והאמונה היא כי נער צעיר יכול להזכיר ביופיו את הדמות המלאכית שהנביא ראה בחזיונותיו. הם מאמינים כי נער יפה, אשר טרם צמח זקנו, הוא התגלמות האל בעולם הקיים, והוא הדמות הטהורה של שהיד. קיימים אזכורים בספרות ובשירה הצופיות להתגלמות ואף נאמר כי דמותו היפה ביותר של האל היא דמותו של נער צעיר.[22] הם מאמינים כי הסגידה ליופי אלוהי כל כך טהור, המתגלם בצורה האנושית של צעיר יפה תואר, ללא כל יחסים מיניים ותשוקה מחייבת ומצדיקה כל סבל וגם את המוות בעצמו. המוות לו הצופים מייחלים, היא הכניעה האולטימטיבית לרצון האל, והמוות הוא ביטוי הכמיהה למות כקדוש מעונה למימוש האהבה האפלטונית שעל כדור הארץ. הצופים לא מתייחסים לגמול שלהם בדמות הבתולות, אלא לכל המוטיבים מהתקופה המוקדמת (נחיצות הכאב והתקיימות האהבה) כאשר הם מעורבבים בצורה הרמונית יחד עם אהבתו של האל ודמותו של הנער הצעיר.[23]

חשישיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כת החשישיון האיסמעילית אשר התבססה באזור פרס וסוריה והיוותה אופוזיציה להגמוניה הסונית במאות ה-11 עד ה-13. מאמיניה היו יוצאים למשימות התאבדות באמונה כי לאחר מכן יזכו להיכנס לגן עדן. חסן אלצבאח, מנהיג הכת אחריו הלכו באמונה עיוורת משום שראו בו כאימאם, היה משקה את המאמינים בחשיש על מנת להגביר את הלהט הדתי שדבק במאמינים ובשליחים. מרקו פולו, בביקורו, טען כי אלצבאח נהג להשקות את המאמינים ולאחר מכן להוציא אותם אל גן המצודה בה ישבו. תחת השפעת החשיש מלווים בנשים אשר האכילו אותם, שרו להם ורקדו, חשבו המאמינים שהם נמצאים בגן עדן. לאחר מכן היה משיב אותם אלצבאח לחדרם כאשר הם ישנים ואומר להם כי על מנת לחזור לגן עדן הנכסף, אותו הגן בו בילו תחת השפעת החשיש, עליהם לצאת למשימה ממנה לא יחזרו. על כן, המתנקשים שיצאו למשימות אשר קיבלו, לא רק שלא פחדו מהמוות אלא רצו וקיוו למות במשימה על מנת שיוכלו להיכנס לגן עדן.[24]

היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתוס 72 הבתולות הוא גורם מניע משמעותי בגיוס מאמינים למשימות במות קדושים. גופי טרור רבים ותנועות מיליטנטיות רבות לוקחות חלק פעיל במערכה הגלובלית באמונה כי זהו כרטיס הכניסה לגן עדן. עקרונות אלו נשענים על דבריו של מוחמד שגרס כי "גן עדן בצל החרבות", ועל כן מניחים ארגוני הטרור העולמיים כי שהיד יכנס לגן עדן לאחר שלקח חלק במערכה למען אללה.[25] דוגמה לכך היא תנועת החמאס, אשר מחנכת בבתי הספר לעקרון זה כבר מגיל צעיר מאוד. החינוך ברוח זו יוצר ציפייה ומעודד צעירים לפעולות התאבדות והתנגדות הנובעים מהציפייה הגדולה להתאחד עם הבתולות. על כך מעידים דבריו של ד"ר יונס אל-אסטל, מרצה במחלקה להלכה אסלאמית באוניברסיטה האסלאמית בעזה: "האמריקאים והסריסים שלצדם [הכוונה לשליטי מדינות ערב והאסלאם] חושבים שאם הם יהרגו בנו הם ינצחו", "הם אינם יודעים שבאמצעות נשקם הם רק מזרזים את הגעתנו לגן עדן. אל גן עדן אנו משתוקקים כבר להגיע, שהרי זהו מקום מגורינו, ובו מצויות שחורות העין, השמורות בסוכות-הגן, ואף יש בו [נשים] מושפלות מבט, שלא חוללו לפנינו על ידי אדם או ג'ין. לעומת זאת, ערכו של העולם הזה בו אנו חיים, שהם [הכוונה לאמריקאים ול"סריסים" שלצדם] חושבים שהם זכו בו, אינו שווה בעינינו אפילו לכנף יתוש".[26] מעבר למחילה על כל החטאים, והייחוס המשפחתי שבא בעקבות פעולת ההתאבדות, הורים רבים מאמינים כי זה הוא הגורל הטוב ביותר לילדיהם. אימהות רבות שרואיינו לאחר שבניהן מתו במות הקדושים, לא התאבלו על ילדיהם ומעבר לכך, שמחו על כך שילדיהן מתחתנים עם נשות גן עדן. גם התנועות המיליטנטיות אשר שולחות את המאמינים לפעולת השהיד, מברכות על חתונת השהיד עם שחורות העין, ולא מוסרות תנחומים למשפחה.[27]

נשים בגן עדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים צדיקות אשר מגיעות לגן עדן יהיו עליונות לחורי 70 אלף פעמים, לא יישאו בנטל אשר מיוחס לנשים בעולם הקיים, ויבלו את זמנן נהנות מתענוגות גן עדן.[2] במידה ואישה נכנסה לגן עדן ובעלה תושב גן עדן גם הוא, יתאחדו השניים. לעומת זאת, כאשר אישה מגיעה לגן עדן, ובעלה עדיין בעולם הקיים, היא ניתנת לאחד מתושבי גן עדן המתאימים לה במעמדה. במידה ואישה נישאה בעולם הקיים ליותר מגבר אחד ובעליה תושבי גן עדן, עומדת זכות הבחירה בפני האישה לטוב ביותר בשבילה. זהו עקרון חסר תקדים בחלק מהזרמים המוסלמים השונים, בה מעמד האישה לרוב אינו מקנה לה זכות בחירה. עם זאת, הסוגיה באשר לנשים אשר מגיעות לגן עדן וטרם נישאו אינה ברורה.[27] מעבר לכך, קיימת השערה כי המין של החורי יותאם למין של הצדיק או הצדיקה. החוורא מתוארות במגוון תיאורים אך לא קיימת התייחסות ממשית למין שלהן, אלא רק להיותן לא מבותקות וטהורות. על כן, יש הסוברים כי החוורא יכולים להופיע גם בדמות נשית וגם בדמות גברית. יתרה מכך, בקוראן מופיעים אזכורים בנוגע לילדים צעירים אשר ישרתו את המאמינים בגן עדן.[28]

מתנגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתפיסה המתארת את גן עדן כמחוז תענוגות פיזי מתנגד הזרם האסלאמי שטוען כי המוח האנושי לא יכול להכיל את הבריאה האלוהית בגן עדן, ומשום כך החוויה לא יכולה להיתפס על ידי האדם. גישה זו משתייכת לזרם האורתודוקסי, ובין היתר גם לשוני בתפיסות הסוניות והשיעיות, על סוגיית "בילא כיפ" (מבלי לשאול איך), הגורסת שמאמין צריך את אמונתו כפשוטה בלא לשאול על מה שמעבר לקיום. גרסה נוספת היא כי עקרון החורי מגיע לפתור את הבעיות הרגשיות בקרב המאמינים, ומביא מענה פסיכולוגי לסוגיות אותן הנביא לא הצליח לפתור. מאמיניה הראשונים של הקהילה המוסלמית היו עבדים ואנשים מהשכבה הנמוכה יותר באוכלוסייה. אנשים אלו, לא היו בעלי פטרונות או הגנה, וגורלם לא האיר להם פנים בקשר למעמדם. על כן, הצליח מוחמד לסחוף אחריו באמונה עיוורת את המאמינים והלוחמים שלקחו חלק בקרבות הראשונים של האסלאם לצורך ביסוסו. לאחר שהקהילה המוסלמית התרחבה מעט, ולא כללה רק אנשים מהמעמד הנמוך, נתקל הנביא בקשיים אותם היה צריך לפתור. קשיים אלו, אשר לא היו בתקופה במדינה, היו צריכים לענות על ההסבר הלוגי בדבר המלחמה אליה דרש מוחמד שמאמיניו יצאו. על כן אין אזכורים של החורי בתקופה המוקדמת, אלא רק בתקופה המאוחרת יותר, מה שמעיד על המיתוס כפתרון אשר ענה על קשיים אלו דרך עידון המוות והגמול המיני.[2] יש הטוענים כי האמונה בגמול מסוג זה למות הקדושים אינה אלא הצדקה כדאית למוות, על מנת שאנשים יוכלו להתגבר על פחד המוות. כמו כן, התיאור של גן עדן על פי המקורות, הוא כזה העונה על כל משאלותיה של אוכלוסייה נוודית; מזג אוויר מושלם, מים זורמים, נשים לבנות ועדינות ועושר בלתי נגמר. הוכחה לכך היא העובדה כי במסדרים צופיים יש המאמינים כי 72 הבתולות יופיע בהתגלמותן של ילדים צעירים שטרם גדל זקנם, דבר אשר מהווה במסדרים הצופיים מושא לאהבה ותשוקה ואף התגלמות אלוהית עלי האדמות, מרמז על היענות על הצרכים של קהל היעד אותו רוצים לגייס לטובת המאמץ. כמו כן, הנושא מניע ומלהיט צעירים רבים ברחבי העולם לצאת למשימות התאבדות בשמם של גופים אסלאמיים פונדמנטליסטים-מיליטנטיים ונותן למשימות מסוג זה לגיטימציה על אף שההתאבדות אסורה באסלאם. השימוש בטרמינולוגיה מינית וחיים משמעותיים ונחשקים בעולם הבא, עונים על הצורך שבתסכול המיני בקרב צעירים. אותם צעירים אינם יכולים ליצור קשרים חברתיים עם המין השני בגין קודים מוסריים-תרבותיים וחברתיים. על כן, זוכה הגמול של 72 הבתולות להדגשה מיוחדת דווקא היום בזמנים המודרניים.[29]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסר, ולי. 2011: התחייה השיעית. תל אביב: ידיעות אחרונות. 26
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopaedia-of-islam-2/hur-SIM_2960?s.num=1&s.f.s2_parent=s.f.book.encyclopaedia-of-islam-2&s.q=houri
  3. ^ http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopaedia-of-islam-2/fatima-COM_0217?s.num=10&s.f.s2_parent=s.f.cluster.Encyclopaedia+of+Islam&s.q=houri
  4. ^ קולברג, איתן. "מות קדושים והקרבה עצמית באסלאם הקלסי." Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, no. 75 (1998): 5-26.
  5. ^ חטינה, מאיר. 2016. מגע המוות: על הקרבה עצמית באסלאם. תל אביב: רסלינג (57–67)
  6. ^ Cook, david. 2007. Martyrdom in Islam. Cambridge University Press P. 38.
  7. ^ אמסטרונג, קארן. 2004. מוחמד- הביוגרפיה של הנביא. Keter Publishing House Ltd, עמ' 71
  8. ^ הקוראן, תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: סובחי על עדוי, חיפה: גסטליט חיפה בע"מ, 2015, עמ' 88-94
  9. ^ (קולברג, איתן. "מות קדושים והקרבה עצמית באסלאם הקלסי." Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, no. 75 (1998): 5-26. עמ' 11
  10. ^ הקוראן, תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: סובחי על עדוי, חיפה: גסטליט חיפה בע"מ, 2015, עמ 85 פסוק 73
  11. ^ קולברג, איתן. "מות קדושים והקרבה עצמית באסלאם הקלסי." Pe'amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, no. 75 (1998): 5-26. עמ' 14
  12. ^ הקוראן, תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: סובחי על עדוי, חיפה: גסטליט חיפה בע"מ, 2015, עמ 370–371 פסוק 47-49
  13. ^ הקוראן, תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: סובחי על עדוי, חיפה: גסטליט חיפה בע"מ, 2015, עמ 411 פסוק 51-54
  14. ^ הקוראן, תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: סובחי על עדוי, חיפה: גסטליט חיפה בע"מ, 2015, עמ' 444 פסוק 58
  15. ^ הקוראן, תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: סובחי על עדוי, חיפה: גסטליט חיפה בע"מ, 2015, עמ 444–445 פסוק 55-77
  16. ^ הקוראן, תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: סובחי על עדוי, חיפה: גסטליט חיפה בע"מ, 2015, עמ 446 פסוק 21- 40
  17. ^ אאח'ר סאעה (מצרים) 9.5.2001
  18. ^ Schimmel, Annmarie. In Afaf Lutfi al-Sayyid Marsot (ed.), Society and the Sexes in Medieval Islam, (Undena Publications, 1979), 130
  19. ^ Castelli, Elizabeth. "Virginity and Its Meaning for Women's Sexuality in Early Christianity." Journal of Feminist Studies in Religion 2, no. 1 (1986): 66-69
  20. ^ Cook, david. 2007. Martyrdom in Islam. Cambridge University Press P. 38.
  21. ^ נסר, ולי. 2011: התחייה השיעית. תל אביב: ידיעות אחרונות. 29
  22. ^ Schimmel, Annemarie. 1979. Eros- Heavenly and not so heavenly- In Sufi literature and life. Harvard University, 131-133
  23. ^ Schimmel, Annemarie. 1979. Eros- Heavenly and not so heavenly- In Sufi literature and life. Harvard University, 138-140
  24. ^ http://www.acpr.org.il/nativ/articles/2005_6_yitzhak.pdf
  25. ^ אפרים הררה וגדעון מ. קרסל 2009: ג'האד בין הלכה למעשה. תל אביב: משרד הביטחון, 56
  26. ^ אל-רסאלה (רש"פ), 11.10.2001.
  27. ^ 27.0 27.1 http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=875141_memri&act=show&dbid=articles&dataid=462
  28. ^ https://www.dawn.com/news/635343/are-all-houris-female
  29. ^ חטינה, מאיר. 2016. מגע המוות: על הקרבה עצמית באסלאם. תל אביב: רסלינג (57–67). 270