בתיה בת פרעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"משה נמשה מן היאור בידי בת פרעה"- פרסקו מבית הכנסת בדורה אירופוס.

בִּתְיָה בַת-פַּרְעֹה היא דמות מקראית המופיעה בדברי הימים. על פי מדרש חז"ל, היא מזוהה עם בת פרעה המופיעה בספר שמות, אשר מצאה את משה כשהוא בתוך תיבת גומא ביאור, וגידלה אותו בילדותו.

בת פרעה בספר שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו של פרעה, ששיעבד את בני ישראל במצרים, מוזכרת במקרא כמי שמצאה את משה כשירדה לרחוץ ביאור, ולאחר מכן העניקה לו את השם "משה", לזכר משייתו מן המים. היא גידלה אותו כבן בבית אביה. זאת, על אף גזירת האב על הרג כל התינוקות הזכרים העברים, אותה גזירה שבגללה הושם משה בתוך תיבת גומא ביאור (שמות ב'). על-פי התלמוד בבלי[1] בת פרעה כפרה בעבודת אלילים, בניגוד לכל בית אביה.

אישיותה של בת פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת פרעה מצילה את משה מהיאור (ז'אן-ז'ק לגרנה, המאה ה-18)

בת פרעה מתנגדת לאביה ולחוקיו, מושיעה את משה מן היאור ומגדלת אותו למרות הידיעה שהוא עברי. ספר התנ"ך אינו מספר עליה רבות, אך ריבוי הפעלים בפסוקים[2] המתארים את בת פרעה מרמז על אישיות פעילה ועצמאית. בפסוקים אלו מיוחסות לה שבע פעולות שונות, חלקן הכרעות מוסריות כבדות משקל:

  1. "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר"
  2. "וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף"
  3. "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ"
  4. "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד"
  5. "וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה"
  6. "וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ"
  7. "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה"

המצרים התייחסו לבת פרעה כאל אלה ואף נתנו לה מעמד אלי. בספרו של יוסף בן מתתיהו, שמה של בת פרעה מספר שמות הוא תרמותיס, כשמה של האלה המצרית. שם זה מוזכר גם בספר היובלים (מז, ה). היו שטענו כי קיים דמיון רב בין תרמותיס לבת פרעה[3].

האלה תרמותיס הייתה אלת הפריון והתאפיינה בערמומיות כנחש ונקראה גם "המיינקת". היא מוצגת כאישה עם זנב נחש והיא התגלמותה של הערמומיות הנשית. לפי האנלוגיה בין האלה לבת פרעה ניתן להבין כי גם בת פרעה התאפיינה בערמומיות ונקראה "המינקת", ואכן, בזכות ערמומיותה הונתה בת פרעה את אביה והצילה את משה. על פי שמה "המינקת" ניתן להבין שהניקה את משה, אף על פי שבספר שמות כתוב כי היא איננה המניקה את משה אלא המינקת, בספרות המצרית, היא זאת שהניקה את משה[דרוש מקור].

בתיה בדברי הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר דברי הימים נזכר שמה של בת פרעה נוספת: "... וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת-פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד." (דברי הימים א', ד', י"ח) בפרשנות חז"ל מזוהה בת פרעה של דברי הימים כאותה בת פרעה של ספר שמות, ובעלה מרד מזוהה במסכת מגילה י״ג ככלב בן יפונה כי מרד בחטא המרגלים.

על מקור שמה מספר מדרש רבה:

"אמר לה הקב"ה: משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף אני, לא את בתי ואני קורא אותך בתי - בת-יה שנאמר 'ואלה בני בתיה בת-פרעה – בת י-ה'". מדרש שמות רבה אף משבח את בת פרעה ואומר: "מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר.[4]"

בספרה "שבע אימהות", מנתחת הסופרת יוכי ברנדס את דמותה של בת פרעה וכן את מדרש חז"ל, הטוען שבתיה בת פרעה היא אותה בת פרעה שאימצה את משה. ברנדס, השוללת את הפרשנות של חז"ל, כותבת:

אבל חז"ל, שלא אוהבים שיש בתנ"ך אנשים לא מזוהים, החליטו שמרד הוא כלב בן יפונה, ובִתיה היא לא אחרת מאשר הנסיכה המצרית שאמצה את משה לבן. ולא משנה שלכלב מלאו ארבעים שנה בזמן יציאת מצרים (על פי עדות מפורשת בספר יהושע) ואילו בת פרעה היתה באותו הזמן בת מאה לפחות (כאמור שמונים שנה חלפו מלידת משה עד יציאת מצרים).[5]

אגדה סקוטית הנזכרת לראשונה במהדורה של ההיסטוריה בריטונום מן המאה ה-11 מספרת על בת פרעה בשם סקוטה (Scota) שנישאה לנסיך סקיתי אגדי וייסדה עמו את סקוטלנד. בימי מלחמות העצמאות הסקוטיות בשלהי המאה ה-13 יוחסה לסקוטה העברתה של אבן סקון (עליה כביכול נרדם יעקב) מארץ ישראל לסקוטלנד, אף כי גאולוגים בני ימינו אימתו את מוצאה הסקוטי של אבן סקון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]