בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלקת חללי מבצע קדש בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים

בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל הוקמו על ידי שלטונותיה על מנת שיהוו את מקום קבורתם של חללי מערכות ישראל. כיום קיימים בישראל 42 בתי קברות צבאיים, וב-93 בתי קברות אזרחיים הוקמו חלקות מיוחדות לקבורתם של חללי מערכת הביטחון.[1]

הקמת בתי הקברות הצבאיים ועיצובם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949, לאחר הקמת המדינה ובסיומה של מלחמת העצמאות, הוחל בהקמתם של בתי קברות צבאיים שבהם יובאו לקבורה אלפי חלליה של מלחמה זו. לצורך כך קיבלה הכנסת את חוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950. מקצת בתי הקברות הוקמו באתרים מיוחדים שבהם נקברו חללים במהלך המלחמה עצמה – דוגמת בית הקברות הצבאי בקריית ענבים ובתי הקברות הצבאיים בצפת, ראש פינה ודגניה א'.[2]

מלכתחילה נקבע כי הקבורה בבתי הקברות הצבאיים תהיה שוויונית, וללא הקצאת חלקות מיוחדות לקצינים בכירים או לקצינים ובעלי דרגות אחרות בכלל.

בתי הקברות הוקמו על פי דפוסים אחידים בעיצוב חלקות הקבורה והגינון בהם. עיצובם נקבע בעקבות תחרות לאדריכלים שנערכה מטעם הממשלה באביב 1949 לעיצוב בתי הקברות הצבאיים נחלת יצחק שבתל אביב ובעפולה. בתחרות זו נבחרה תוכניתו של האדריכל ד"ר אשר חירם (מתוך 18 תוכניות שהוגשו), אשר הסתמכה בחלקה על התפיסה האדריכלית של בתי הקברות הצבאיים הבריטיים בארץ ישראל. התבנית הבסיסית של תוכנית זו הועתקה בהמשך ליתר בתי הקברות הצבאיים הישראליים, תוך התאמתה לתנאיו של כל אתר. חירם גם היה לאדריכל הבית של המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון (אחר כך שונה שמה ליחידה להנצחת החייל), ובתפקידו זה מילא תפקיד מרכזי בעיצוב בתי הקברות הצבאיים, כמו גם בעיצוב אנדרטאות שונות שבנתה המחלקה.[3]

עד שנת 1954 נבנו בישראל 14 בתי קברות צבאיים,[4] ובמהלך השנים הוקמו בישראל בסך הכל 42 בתי קברות צבאיים. האחרון שבהם הוקם בכפר הדרוזי בית ג'ן, שרבים מבניו נהרגו במהלך שירותם הצבאי. בכל אחד מבתי הקברות נבנתה רחבת טקס - רחבה פתוחה ובה קיר זיכרון, שלמרגלותיו נערך מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה טקס אזכרה לנופלים.

בנוסף להקמת בתי הקברות הצבאיים, ובעקבות מסירת זכות הבחירה של מקום קבורת הנופל בידי קרוביו (ראו להלן), הוקמו עם השנים חלקות צבאיות בתחומיהם של 93 בתי קברות אזרחיים ביישובים בישראל. רבים מהם הם יישובים שהוקמו והתפתחו לאחר קום המדינה. כך למשל, בשנת 2001 נפתחה חלקה צבאית בעיר קריית מלאכי, ובשנת 2006 נפתחה חלקה צבאית בעיר מודיעין. החלקות הצבאיות נבנו לרוב על פי אותם העקרונות העיצוביים שקבעו את תכנונם ומראם של בתי הקברות הצבאיים. בחלקות צבאיות אין בדרך כלל רחבת טקס, וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אין נערכים בהן טקס אזכרה ממלכתי.

בתי הקברות הצבאיים והחלקות הצבאיות מנוהלים ומתוחזקים על ידי היחידה להנצחת החייל, הפועלת במסגרת אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון.

המצבה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן המצבה על קברו של חייל אלמוני בבית הקברות הצבאי בהר הרצל

מאז הקמת בתי הקברות הצבאיים הונהג עיצוב אחיד גם למצבות שהוקמו בהם על קבריהם של הנופלים. המצבה היא תבנית אבנים נמוכה הממולאת אדמה, כדי לאפשר שתילת צמחים בה (אם כי חלק ממשפחות הנופלים בוחרות לכסות אותה בלוח אבן). בראש המצבה מונחת אבן מצבה שבה חקוקים פרטיו של הנופל על פי מתווה אחיד. מתווה זה נקבע בעיקרו על ידי ועדה שכונסה מטעם המועצה הציבורית להנצחת החייל (אם כי המדינה אימצה מתווה פחות מפורט מזה שהציעה אותה ועדה), והוא פורסם בשנת 1951‏.[5] אלו הפרטים על מצבות הנופלים על פי מתווה זה:

  • שמו של הנופל
  • שמות הוריו
  • מקום לידתו
  • מועד עלייתו לישראל - אם עלה
  • נסיבות מותו
  • מועד מותו
  • גילו בעת נפילתו
  • הכיתוב ת.נ.צ.ב.ה (תהא נשמתו צרורה בצרור החיים).

בפינת אבן המצבה נחקק סמל צה"ל - או סמלו של ארגון אחר שאליו השתייך הנופל, לפי העניין - דרגתו ומספרו האישי של הנופל.

באבן המצבה שעל קבריהם של נופלים אלמונים נחקקו לרוב רק המילה "אלמוני" וכן נסיבות מותו ומועדו.

מועד מותו של הנופל צוין על פי הלוח העברי, אך מאז שנות ה-90 הותר לרשום אותו על פי הלוח הגרגוריאני, אם רצתה בכך משפחת הנופל. כמו כן, במהלך שנות ה-90, לאחר שהתעוררה דרישה ציבורית לכך ובעקבות דיונים משפטיים בסוגיה, הוחלט לאפשר לבני משפחותיהם של הנופלים להוסיף למצבותיהם כיתוב בנוסח שיבחרו, וזאת לא על גבי אבן המצבה אלא על גבי לוח אבן הצמוד לפאה העליונה של המצבה, בתחתיתה.

על מצבתו של כל חלל מונח בית נר בעיצוב אחיד לצורך הדלקת נר נשמה לזכרו.

משפחות הנופלים רשאיות להגיש בקשה לכיתוב אישי על המצבה מעבר לפרטים של המתווה האחיד.[6] בדרך כלל משרד הביטחון אינו מאפשר כיתובים אישיים כגון שמות האחים של הנופלים,[7][8] אולם במספר מקרים אושרו כיתובים חריגים.[9]

סמלים על מצבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבורה בבתי הקברות הצבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום מלחמת העצמאות נטה משרד הביטחון לתפיסה, שהמדינה היא זו שתקבע היכן ייקבר חלל של צה"ל, ולא קרוביו של הנופל. גישה זו נדחתה במסגרת נוסחו של חוק בתי קברות צבאיים, ומאז נקברים חללי הצבא, המשטרה ומערכת הביטחון באחד מבתי הקברות הצבאיים או החלקות הצבאיות על פי בחירת שארי בשרם הקרובים, וללא תלות במקום מגוריו של הנופל ערב מותו.[10] בנוסף, במאות בתי קברות אזרחיים בישראל שאין בהם חלקה צבאית נקברו חללים של צה"ל ומערכת הביטחון, וזאת על פי בחירת קרוביהם, אך מצבה צבאית נבנתה על קברם אם רצו הקרובים בכך.

בחלק מבתי הקברות הצבאיים הובאו נופלים לקבורה בקברי אחים. במרבית המקרים היו אלו חללים, אשר נהרגו בקרבות מלחמת העצמאות.

ככלל, אין נקברים בבתי הקברות הצבאיים אזרחים, אלא רק מי ששירתו בעת מותם בשירות סדיר, שירות קבע או שירות מילואים בצה"ל או ששירתו בשירות פעיל במשטרה או באחת מזרועות מערכת הביטחון. עם זאת, במקרים בודדים בעבר התירו שרי הביטחון את קבורתם של אזרחים בבתי הקברות הצבאיים. הדבר היה בדרך כלל כאשר מתו יחד - ומשום כך בנסיבות טראגיות חריגות - שני בני משפחה (זוגות נשואים או אחים) שאחד מהם היה איש צבא.[11] חריג לכלל זה הוא זכותם של ראשי המטה הכללי של צה"ל או אלופיו בעבר - וכן של מפכ"לי המשטרה וניצביה בדימוס - להיקבר בבית קברות צבאי.[12]

הר הרצל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית הקברות הצבאי בהר הרצל
גן הנעדרים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל (מראה חלקי)

בית הקברות הצבאי המרכזי של המדינה הוא בית הקברות בהר הרצל בירושלים (אם כי הוא איננו בית הקברות הצבאי הגדול ביותר מבחינת מספר החללים שנטמנו בו). בית קברות זה הוקם ב-1949 במורדותיו הצפוניים של ההר, שעל פסגתו נטמן חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ומכאן שמו. נקברו בו חללים רבים שנהרגו בירושלים וסביבותיה במהלך מלחמת העצמאות, ובהם אנשי מחלקת הל"ה וחללי קרבות גוש עציון. כמו כן, עם השנים נקברו בו - על פי בקשת קרוביהם – חיילים רבים אחרים שלא היו תושביה של ירושלים. רבים מאלו נהרגו בקרבות בירושלים במלחמת ששת הימים.

עובדה המבטאת את מעמדו המרכזי של בית הקברות היא, שבתחומיו הוקם מספר רב של אנדרטאות – לזכר הנופלים מקרב מתנדבי היישוב העברי בארץ ישראל במלחמת העולם השנייה, לזכר חיילים יהודים בצבאות שונים של בעלות הברית שנהרגו במלחמה זו, ולזכר קבוצות של חללים שנהרגו במלחמת העצמאות ואחריה – דוגמת נעדרי הצוללת דקר. בבית הקברות גם הוקמו אנדרטת חללי פעולות האיבה לזכר חללי פעולות הטרור, ולאחרונה - האנדרטה לזכר יהודי אתיופיה שמתו בדרך העלייה לישראל במהלך שנות ה-80 וה-90.

בבית הקברות נערך מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה טקס האזכרה הממלכתי המרכזי לנופלי צה"ל ומערכת הביטחון, במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, נשיא בית המשפט העליון והרמטכ"ל. בית הקברות הוא גם אתר טקס האזכרה הממלכתי המרכזי לחללי פעולות האיבה, הנערך באותו יום.

גן הנעדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גן הנעדרים

בשנת 2004 הוקם בבית הקברות "גן הנעדרים" – האתר המרכזי להנצחת זכרם של חללי צה"ל ומערכת הביטחון, שמקום קבורתם לא נודע. בו מתקיים מדי שנה הטקס לזכרם, ביום ז' באדר – יום מותו של משה רבנו. בגן מצויה גם מצבת זיכרון לזכר המרגל הישראלי אלי כהן שנשפט וניתלה בדמשק. גן הנעדרים בא במקומה של חלקת ההנצחה לחללי צה"ל הנעדרים.[13]

היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל

היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל הוא מיזם של משרד הביטחון להנצחת זכרם של כל חללי מערכות ישראל בהגנה על הארץ ומחוצה לה מאז שנת 1860 ועד היום. ההיכל נבנה בכניסה הראשית אל בית הקברות הצבאי מצפון, לכניסה הראשית אל הר הרצל.[14][15] ונחנך בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בשנת 2017.

אתרי בתי הקברות הצבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי קברות צבאיים רגילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי קברות צבאיים הוקמו בישראל ביישובים אלו, על פי אזורי הארץ השונים (ובתוכם - לפי סדר הא'-ב')

(האתרים המסומנים בכוכבית הוקמו בשלב הראשון של הקמת בתי הקברות הצבאיים - 1948–1954‏[4]):

בית הקברות הצבאי בבית ג'אן
רחבת הטקס בבית הקברות הצבאי קריית שאול בתל אביב
אזור הגליל העליון והגליל התחתון

אזור הגליל המערבי וחיפה

אזור המרכז

אזור גוש דן

אזור ירושלים

אזור הדרום

בתי קברות צבאיים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקומות בודדים בישראל קיימים בתי קברות צבאיים קטנים וסגורים לקבורה - למעשה חלקה קטנה או קבר אחים - שבהם נקברו חללים אשר נהרגו בקרב שהתנהל במקום (אך נקברו תחילה במקום אחר). כאלו הם אתר גשר א-זיב,[16] בית הערבה ומצודת כ"ח.

בתי קברות צבאיים ארעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה בכניסה לאתר בית הקברות הארעי ליד קיבוץ בארי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבורה זמנית במלחמות ישראל

במהלך מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הקימה הרבנות הצבאית בתי קברות צבאיים ארעיים לשם קבורת חירום של חללי הקרבות.

במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים[17] ובמלחמת יום הכיפורים הוקם בית קברות צבאי ארעי מצפון-מזרח לקיבוץ בארי שבנגב המערבי, ובו נקברו חללי הקרבות בסיני. לאחר כל אחת משלוש המלחמות הועברו החללים, בתוך שנה ממועד נפילתם, מבית קברות זה למקום קבורתם הקבוע, שנקבע לפי בחירת בני משפחותיהם, ובית הקברות פורק. באתר מוצבת כיום אנדרטה לזכר הנופלים שנקברו בו.[18]

במהלך מלחמת ששת הימים נקברו חללי הקרבות בצפון הארץ באופן ארעי בחלקה בבית הקברות הצבאי בעפולה. לאחר המלחמה ניתנה הברירה לבני משפחותיהם להציב מצבות קבע על קברותיהם בעפולה, או להעבירם משם לבית קברות אחר.[19]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

סמל פורטל צה"ל.png

פורטל צה"ל הוא שער לכל הערכים והנושאים הקשורים בצבא הגנה לישראל. הפורטל מציג את יחידות הצבא ומבנהו, חילותיו, אמצעי הלחימה שלו, אישים, היסטוריה צבאית וקרבות בהם לקח חלק ועוד.


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רמי יזרעאל, "לתולדותיהם ולאופיים של בתי הקברות הצבאיים בישראל", אריאל, מס' 171-‏172, אוקטובר 2005, עמ' 83–94.
  • יוסי כץ, לב ואבן - סיפורה של המצבה הצבאית בישראל 2006-1948, תל אביב: משרד הביטחון, 2007.
  • מעוז עזריהו, פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים, 1948-1956, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1995.
  • רות בונדי, אהד זמורה, רפאל בשן (עורכים), לא על החרב לבדה, בת-ים: א. לוין-אפשטיין, תשכ"ח.
  • שבתי טבת, חשופים בצריח, ירושלים: שוקן, תשכ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיאור אתר במסגרת ערך זה כבית קברות או כחלקה נעשה על פי האמור באתר יזכור של משרד הביטחון.
  2. ^ יזרעאל, עמ' 89, 91, 92, 93.
  3. ^ עזריהו, עמ' 174-175.
  4. ^ 4.0 4.1 עזריהו, עמ' 172.
  5. ^ עזריהו, עמ' 181-184.
  6. ^ הוראת אגף משפחות והנצחה מס' 240.01.
  7. ^ האם יש להתיר להורים שכולים להוסיף כיתוב אישי על מצבת בנם בבית קברות צבאי?, באתר אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
  8. ^ שירלי סיידלר, משפחת החלל מ'צוק איתן' רוצה לחקוק את שמות אחיו, המדינה לא מאפשרת, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2014
  9. ^ מקרה כזה זכה לפרסום לאחר מבצע צוק איתן בו נהרג בניה שראל סמוך למקום בו שכנה בעבר ההתנחלות מורג בגוש קטיף, ועל מצבתו נכתב, לבקשת המשפחה, "נפל בקרב בפאתי מורג". המשפחה ביקשה להוסיף גם את המילים "תבנה ותיכונן" אך צה"ל לא הסכים לבקשה (יונתן אוריך, על מצבת בניה שראל: ”נפל בפאתי מורג“, באתר nrg‏, 1 בספטמבר 2014))
  10. ^ עזריהו, עמ' 170.
  11. ^ פליקס פריש ואפרת וייס, תקדים: הרוגת הפיגוע נקברה לצד בעלה בחלקה הצבאית, באתר ynet, 22 במרץ 2002; יעל ואייל שורק עמדו להפוך להורים, באתר ynet, 9 ביוני 2002.
  12. ^ כך, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל נקברו הרמטכ"ל השני יגאל ידין והרמטכ"ל התשיעי דוד אלעזר, וכן האלופים יוסף אבידר, שמעון מזא"ה, עוזי נרקיס, רחבעם זאבי, דוד שאלתיאל, יהושפט הרכבי, אסף שמחוני ואחרים. הרמטכ"לים מרדכי גור, חיים לסקוב, מרדכי מקלף, צבי צור ודן שומרון נקברו בבית הקברות הצבאי קריית שאול בתל אביב.
  13. ^ על ״גן הנעדרים״ מתוך אתר הפלי״ם וההעפלה
  14. ^ ליאל קייזר, יום הזיכרון - שר הביטחון אהוד ברק הכריז על הקמת היכל זיכרון לאומי בהר הרצל, באתר הארץ, 18 באפריל 2010
  15. ^ נועם דביר, תוכנית היכל הזיכרון: קיר לבנים כמספר הנופלים, באורך 250 מטרים, באתר הארץ, 21 באפריל 2010
  16. ^ על יד לי״ד, אנדרטה הנמצאת בגשר א-זיב וכוללת חלקת קבורה של שרידי 13 הנופלים בפיצוץ גשר א-זיב (אכזיב) שהיה במקום זה באתר יזכור
  17. ^ טבת, עמ' 306.
  18. ^ בית הקברות הצבאי, באתר של קיבוץ בארי.
  19. ^ לא על החרב לבדה, עמ' 342.