לדלג לתוכן

ב.ק.ס. איינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ב.ק.ס. איינגר
B. K. S. Iyengar
לידה 14 בדצמבר 1918
Bellur, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוגוסט 2014 (בגיל 95)
פונה, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Bellur Krishnamachar Sundararaja Iyengar עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים Geeta Iyengar עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פדמה ויבהושן (2014)
  • פדמה בהושן (2002)
  • פרס פאדמה שרי לספרות וחינוך (1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.bksiyengar.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלור קרישנמצ'ר סונדרראג'ה איינגר (באנגלית: Bellur Krishnamachar Sundararaja Iyengar; נולד ב-14 בדצמבר 1918 – 20 באוגוסט 2014) היה מורה יוגה הודי, סופר ומייסד סגנון יוגה כתרגול גופני הידוע בשם איינגאר יוגה. הוא נחשב לאחד ממורי היוגה המשפיעים והבולטים ביותר בתקופה המודרנית.[1]

איינגר חיבר שורה של ספרים חשובים על תרגול היוגה ועל הפילוסופיה העומדת בבסיסה, בהם אור על היוגה (Light on Yoga), אור על פראניאמה, אור על סוטרות היוגה של פטנג'לי ו-אור על החיים. כתביו נחשבים לאבני יסוד בלימוד היוגה ברחבי העולם.[1]

הוא היה מתלמידיו הראשונים של טירומלאי קרישנמצ'ריה – המכונה "אבי היוגה המודרנית" – ותרם תרומה עצומה להפצת היוגה מחוץ להודו, תחילה בקרב קהלים מקומיים ובהמשך גם בזירה הבין-לאומית.

ממשלת הודו העניקה לאיינגר את עיטור פאדמה שרי ב-1991, את פדמה בהושן ב-2002 ואת פדמה ויבהושן ב-2014.[2][3] ב-2004 נכלל ברשימת טיים 100 של מגזין טיים.[4][5]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב.ק.ס. איינגר נולד למשפחה ענייה מזרם שְׁרי וַיְשְׁנוַואיזם של קהילת איינגר בכפר בלור שבמחוז קולאר, מדינת קרנאטקה, הודו.[6][7] הוא היה ה-11 מבין 13 ילדים (מתוכם 10 שרדו) שנולדו לשרי קרישנמצ'ר, מורה בבית ספר, ולששמה.[8] כשהיה בן חמש, עברה משפחתו לבנגלור. בגיל תשע איבד את אביו עקב דלקת התוספתן.[8]

בלור, עיירת הולדתו, סבלה ממגפת שפעת הספרדית בזמן לידתו, והתקף של המחלה השאיר את הילד הצעיר חלש וחולני במשך שנים רבות. במהלך ילדותו התמודד עם מלריה, שחפת, טיפוס הבטן ותת-תזונה כללית. "זרועותיי היו דקות, רגליי היו צנומות ובטני בלטה בצורה לא חיננית", כתב. "ראשי היה נוטה מטה, והייתי צריך להרים אותו במאמץ רב."[9]

לימודי היוגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 ביקש גיסו של איינגר, היוגי שרי טירומלאי קרישנמצ'ריה, שיבוא למייסור כדי לשפר את בריאותו באמצעות תרגול אסאנות יוגה.[8][10] קרישנמצ'ריה ביקש מאיינגר ומתלמידים אחרים להדגים אסאנות בחצר המהרג'ה במייסור, מה שהשפיע לטובה על איינגר.[8][11] איינגר ראה בקשר עם גיסו נקודת מפנה בחייו, ואמר כי במהלך שנתיים "הוא (קרישנמצ'ריה) לימד אותי במשך כעשרה או חמישה עשר ימים בלבד, אך אותם ימים קבעו את מה שהפכתי להיות כיום!"[12] ק. פטאבהי ג'ויס טען כי הוא, ולא קרישנמצ'ריה, היה המורה של איינגר.[13] ב-1937 שלח קרישנמצ'ריה את איינגר לפונה, בגיל שמונה עשרה, כדי להפיץ את תורת היוגה.[8][14]

למרות הערכתו הרבה לקרישנמצ'ריה,[12] היו לאיינגר יחסים מורכבים עם מורו במהלך תקופת לימודיו.[15] בתחילה, קרישנמצ'ריה חזה כי הנער הנוקשה והחולני לא יצליח ביוגה. הוא הוזנח והוטלו עליו מטלות ביתיות. רק כאשר התלמיד המועדף של קרישנמצ'ריה, קשוומורתי, עזב, החל אימון רציני.[16] קרישנמצ'ריה לימד סדרה של תנוחות קשות, ולעיתים אמר לאיינגר לא לאכול עד שישלוט בתנוחה מסוימת. חוויות אלו השפיעו על דרכו כמורה.[17]

איינגר דיווח כי בגיל 90 המשיך לתרגל אסאנות שלוש שעות ופראניאמות שעה מדי יום. בנוסף, הוא ציין כי לעיתים מצא את עצמו מבצע פראניאמות באופן לא מתוכנן.[12][15]

הכרה בין-לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1952 התיידד איינגר עם הכנר יהודי מנוחין.[18] מנוחין סיפק לאיינגר את ההזדמנות שהפכה אותו ממורה יוגה הודי אנונימי יחסית לגורו בין-לאומי. לאחר שאיינגר לימד את הפילוסוף ג'ידו קרישנמורטי, הוא הוזמן לבומביי לפגוש את מנוחין, שהיה ידוע בעניינו ביוגה. מנוחין אמר שהוא עייף ויכול להקדיש רק חמש דקות. איינגר ביקש ממנו לשכב בשוואסאנה (תנוחת המנוחה), ומנוחין נרדם. לאחר שעה התעורר רענן והקדיש שעתיים נוספות עם איינגר. מנוחין האמין שתרגול יוגה משפר את נגינתו, וב-1954 הזמין את איינגר לשווייץ. בסוף הביקור העניק לו שעון עם הכיתוב: "למורה הכינור הטוב ביותר שלי, ב.ק.ס. איינגר". מאז ביקר איינגר במערב באופן קבוע.[19] בשווייץ הוא גם לימד את ונדה סקרבלי, שפיתחה סגנון יוגה משלה.[20]

איינגר לימד יוגה למפורסמים רבים, כולל קרישנמורטי וג'איאפרקש נראיאן.[21] הוא לימד שירשאסאנה (עמידת ראש) לאליזבת, מלכת בלגיה כשהייתה בת 80.[22] בין תלמידיו היו הסופר אלדוס האקסלי, השחקנית אנט בנינג, הבמאית מירה נאיר, המעצבת דונה קארן, שחקן הקריקט סאצ'ין טנדולקר והשחקנית קרינה קאפור.

ב-1956 ביקר איינגר לראשונה בארצות הברית, שם לימד באן ארבור, מישיגן, וקיים הרצאות והדגמות. הוא חזר לאן ארבור ב-1973, 1974 ו-1976.[23]

ב-1966 פרסם איינגר את ספרו הראשון, אור על היוגה, שהפך לרב-מכר בין-לאומי. עד 2005 הוא תורגם ל-17 שפות ונמכר בשלושה מיליון עותקים. לאחריו פרסם 13 ספרים נוספים בנושאי פראניאמה ופילוסופיית יוגה.[24]

ב-1967 קראה רשות החינוך של לונדון הפנימית (ILEA) לשיעורי "האתה יוגה" ללא פילוסופיית יוגה, אך כולל אסאנות ופראניאמות המתאימות במיוחד לאנשים מעל גיל 40. פיטר מקינטוש מה-ILEA צפה בשיעוריו של איינגר, התרשם מספרו אור על היוגה, ומשנת 1970 הופעלה הכשרת מורים ליוגה בלונדון על ידי תלמידתו של איינגר, סילבה מהטה. איינגר הקפיד לעמוד בהנחיה שלא לכלול פילוסופיית יוגה ועודד את תלמידיו לעקוב אחר מסורותיהם הדתיות, במקום לעקוב אחר מסורת הווישישטאדווייטה של משפחתו.[25][26]

ב-1975 פתח איינגר את מכון הזיכרון ליוגה על שם רמאמני איינגר בפונה, לזכר אשתו המנוחה. הוא פרש רשמית מהוראה ב-1984, אך המשיך להיות פעיל בעולם יוגת איינגר, לימד שיעורים מיוחדים, נתן הרצאות וחיבר ספרים. בתו, גיטה איינגר, ובנו, פראשנט, זכו להכרה בין-לאומית כמורים.

איינגר משך תלמידים בכך שהציע להם את מבוקשם – בדרך כלל כוח גופני וגמישות. הוא ערך הדגמות ובשלב מאוחר יותר, לאחר שתאונת קטנוע גרמה לפריקת חוליות בעמוד השדרה, החל לחקור שימוש באביזרים כדי לסייע לאנשים עם מוגבלויות בתרגול יוגה. הוא שאב השראה מאלוהויות הינדיות כמו יוגה נרסימה ומסיפורים על יוגים שתמכו באסאנות שלהם בעצים. עם זאת, תלמידיו ראו בו לעיתים קשוח בהתאמות שהכניס ליישור הגוף; ההיסטוריון של היוגה אליוט גולדברג מציין כי איינגר היה ידוע בצעקות על תלמידים, וזכה לכינוי "באנג, קיק, סלאפ" (Bang, Kick, Slap) על בסיס ראשי התיבות של שמו, B.K.S.[27] לדעת גולדברג, איינגר הצדיק את השפלת תלמידיו כתוצאה הכרחית מדרישותיו לסטנדרטים גבוהים.[28] עם זאת, הוא מסכם כי איינגר הסתיר "חמלה שקרישנמצ'ריה מעולם לא היה מסוגל לה", ותלמידיו זכרו גם את שובבותו לצד מזגו הבלתי צפוי.[28]

פילנתרופיה ואקטיביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איינגר תמך בשימור הטבע והדגיש את החשיבות של שמירה על כל בעלי החיים והציפורים.[29] הוא תרם 2 מיליון רופי לגן החיות צ'אמארג'נדרה במייסור, תרומה שנחשבת לגדולה ביותר של יחיד לגן חיות בהודו.[29] הוא גם אימץ נמר וגור נמר לזכר אשתו, שנפטרה ב-1973.[29]

איינגר תמך בהעלאת המודעות לטרשת נפוצה עם היחידה של אגודת הטרשת הנפוצה של הודו בפונה.[30]

הפרויקט הצדקתי החשוב ביותר של איינגר כלל תרומות לכפר מולדתו בלור, במחוז קולאר בקרנטקה. באמצעות קרן בלור שהקים, הוא הוביל שינוי משמעותי בכפר, תוך תמיכה בפעילויות צדקה רבות. הוא בנה בית חולים, מקדש ראשון בהודו המוקדש לפטנג'לי, בית ספר חינמי המספק מדים, ספרים וארוחת צהריים חמה לילדי בלור והכפרים הסמוכים, וכן בית ספר תיכון ומכללה.[31]

משפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1943 נישא איינגר לרמאמני בת ה-16 בנישואים שתוכננו על ידי הוריהם. על נישואיהם אמר: "חיינו ללא קונפליקט, כאילו שתי נשמותינו היו אחת." יחד גידלו חמש בנות ובן. רמאמני נפטרה ב-1973 בגיל 46, ואיינגר קרא למכון היוגה שלו בפונה על שמה – מכון הזיכרון ליוגה רמאמני איינגר.[32]

בתו הבכורה, גיטה איינגר (1944–2018), ובנו, פראשנט, הפכו למורים בעלי שם בין-לאומי. ילדיו האחרים הם ואניטה, סוניטה, סוצ'יטה וסאוויטה.[33] גיטה, שעסקה רבות ביוגה לנשים, פרסמה את הספר יוגה: פנינה לנשים (2002); פראשנט חיבר מספר ספרים, כולל שיעור אחרי שיעור: יוגה, מדע משולב (1998) ויוגה והמילניום החדש (2008). לאחר מותה של גיטה, פראשנט משמש כמנהל מכון הזיכרון ליוגה רמאמני איינגר (RIMYI) בפונה.[34] נכדתו של איינגר, אבהיג'אטה סרידהר איינגר, התאמנה תחת הדרכתו שנים רבות וכיום מלמדת במכון בפונה וברחבי העולם.

איינגר נפטר ב-20 באוגוסט 2014 בפונה, בגיל 95.[35][36]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

3 באוקטובר 2005 הוכרז כ"יום ב.ק.ס. איינגר" על ידי מועצת המפקחים של סן פרנסיסקו.[37] האנתרופולוג ג'וזף ס. אלטר מאוניברסיטת פיטסבורג ציין כי לאיינגר "הייתה ההשפעה העמוקה ביותר על התפשטות היוגה בעולם."[37] ביוני 2011 הוענק לו בול דואר זיכרון לכבודו על ידי סניף דואר סין בבייג'ינג. באותה עת היו מעל 30,000 תלמידי יוגת איינגר ב-57 ערים בסין.[38]

המונח "איינגר", קיצור של "יוגת איינגר", מוגדר במילוני אוקספורד כ"סוג של האתה יוגה המתמקד ביישור נכון של הגוף, תוך שימוש ברצועות, קוביות עץ וחפצים אחרים כעזרים להשגת התנוחות הנכונות."[39]

ב-14 בדצמבר 2015, ביום שבו היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-97, הונצח איינגר בגוגל דודל. הדודל הוצג בהודו, צפון אמריקה, חלקים נרחבים מאירופה, רוסיה ואינדונזיה.[40] הסרט התיעודי יוגצ'אריה ב.ק.ס. איינגר: מאחדים דרך יוגה, בבימויו של וישאל דסאי, יצא לאור לציון מאה שנים להולדתו ב-2018.[41] סרט תיעודי נוסף, קפיצת אמונה (2008), בבימוי אדיטי מקים וולנטינה טריוודי, עסק בחייו מילדות לבגרות והמכשולים שפגש בקריירה.[42]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ב.ק.ס. איינגר בוויקישיתוף
  • ב.ק.ס. איינגר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Sjoman 1999, p. 41.
  2. ^ "Ruskin Bond, Vidya Balan, Kamal Haasan honoured with Padma awards". Hindustan Times. HT Media Limited. 25 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2014. נבדק ב-22 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Padma Awards Announced". Press Information Bureau, Ministry of Home Affairs. 25 בינואר 2014. נבדק ב-26 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "2004 Time 100 – B.K.S. Iyengar". Time. 2004.
  5. ^ Iyengar, B. K. S. "Yoga News & Trends – Light on Iyengar". Yoga Journal. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2007. נבדק ב-15 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "B. K. S. Iyengar Biography". Notablebiographies.com. נבדק ב-26 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Iyengar, B.K.S. (1991). Iyengar – His Life and Work. C.B.S. Publishers & Distributors. p. 3.
  8. ^ 1 2 3 4 5 Iyengar, B.K.S. (2006). Light on Life: The Yoga Journey to Wholeness, Inner Peace, and Ultimate Freedom. USA: Rodale. pp. xvi–xx. ISBN 9781594865244. נבדק ב-8 בינואר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ "B. K. S. Iyengar, Who Helped Bring Yoga to the West, Dies at 95". The New York Times. 21 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Smith & White 2014, p. 124.
  11. ^ Singleton, Mark (2010). Yoga Body : the origins of modern posture practice. Oxford University Press. pp. 184, 192. ISBN 978-0-19-539534-1. OCLC 318191988.
  12. ^ 1 2 3 . Interview by R. Alexander Medin. "3 Gurus, 48 Questions" (PDF). Namarupa (Fall 2004): 9. 2004. אורכב מ-המקור (PDF) ב-7 במרץ 2013. נבדק ב-30 במרץ 2013. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: others (link)
  13. ^ Sjoman 1999, p. 49.
  14. ^ Iyengar, B.K.S. (2000). Astadala Yogamala. New Delhi, India: Allied Publishers. p. 57. ISBN 978-8177640465.
  15. ^ 1 2 "Being BKS Iyengar: The enlightened yogi of yoga(part1-2)". YouTube. 22 ביוני 2008. נבדק ב-15 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Pag, Fernando. "Krishnamacharya's Legacy". Yoga Journal. Yogajournal.com. נבדק ב-15 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Being BKS Iyengar: The enlightened yogi of yoga(part2-2)". YouTube. 22 ביוני 2008. נבדק ב-15 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ SenGupta, Anuradha (22 ביוני 2008). "Being BKS Iyengar: The yoga guru". IBN live. אורכב מ-המקור ב-14 בדצמבר 2013. נבדק ב-8 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "BKS Iyengar obituary". The Guardian. 20 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Wishner, Nan (5 במאי 2015). "The Legacy of Vanda Scaravelli". Yoga International. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Life is yoga, yoga is life". Sakal Times. 13 בדצמבר 2012. אורכב מהמקור ב-16 בפברואר 2013. נבדק ב-9 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  22. ^ "Light on Iyengar". Yoga Journal. San Francisco: 96. בספטמבר–באוקטובר 2005. נבדק ב-10 בינואר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ "Yogacharya B. K. S. Iyengar Dies August 20" (PDF). IYNAUS. 20 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "au:B. K. S. Iyengar". WorldCat. נבדק ב-6 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Newcombe, 2007
  26. ^ Newcombe, 2019, pp=99, 236–239
  27. ^ Goldberg, 2016, p=382
  28. ^ 1 2 Goldberg, 2016, p=384
  29. ^ 1 2 3 "Zoo felicitates B.K.S. Iyengar". The Hindu. 10 ביוני 2009. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "BKS Iyengar to participate in multiple sclerosis awareness drive". The Indian Express. 22 במאי 2010. נבדק ב-9 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Bellur Trust". Iyengar Yoga UK. נבדק ב-11 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "The Pune Institute". Iyengar Yoga (UK). נבדק ב-16 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ BKS Iyengar Archive Project 2007. IYNAUS. 2007. תבנית:No ISBN
  34. ^ Biography: Geeta Iyengar
  35. ^ "Yoga guru B. K. S. Iyengar passes away". The Hindu. 20 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "B. K. S. Iyengar, Who Helped Bring Yoga to the West, Dies at 95". The New York Times. 20 באוגוסט 2014. B. K. S. Iyengar … died on Wednesday in the southern Indian city of Pune. He was 95. … The cause was heart failure, said Abhijata Sridhar-Iyengar, his granddaughter. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 Stukin, Stacie (10 באוקטובר 2005). "Yogis gather around the guru". Los Angeles Times. נבדק ב-9 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Krishnan, Ananth (21 ביוני 2011). "Indian yoga icon finds following in China". The Hindu. Chennai, India. נבדק ב-22 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Oxford Dictionaries. "Iyengar". Oxford: Oxford University Press. אורכב מ-המקור ב-24 בדצמבר 2013. נבדק ב-11 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "97th birthday of B. K. S. Iyengar". Google Doodles Archive. 14 בדצמבר 2015. נבדק ב-14 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Yogacharya B. K. S. Iyengar: Uniting Through Yoga". Apple TV. 18 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Leap of Faith. OCLC 1014029967 – via WorldCat.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ב.ק.ס._איינגר&oldid=40972619"