ג'אגדיש בהאגוואטי
 | |
| לידה |
26 ביולי 1934 (בן 89) מומבאי, הראג' הבריטי  |
|---|---|
| ענף מדעי |
כלכלה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
צ'ארלס פ. קינדלברגר |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
ג'ין גרוסמן, Asad Alam, Lorenzo Garbo, Kar-yiu Wong, Francisco L. Rivera-Batiz, David Scott Laster, Kenneth S. Flamm, Debojyoti Sarkar, Cornelia H. McCarthy, Rupa Chanda, Ahmad Ahsan, James George Benedict, Vivek Harsha Dehejia, Aparna Guha, Michael D. Pelcovits, John Huk-Tau Cheh, Pravin Krishna, Sayuri Shirai, דונלד דייוויס, רוברט פינסטרה, Chaiyawat Wibulswasdi, קרוליין פרוינד, Mark W. Frankena, Mary Ann Baily, Adolf Leon Vandendorpe, Lucy Adams Cardwell, David Morawetz, Eugene Charles Beaulieu |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Padma Desai |
| צאצאים |
Anuradha Bhagwati |
  | |
ג'אגדיש בהאגוואטי (באנגלית: Jagdish Bhagwati; נולד ב-26 ביולי 1934) הוא כלכלן הודי-אמריקאי, פרופסור באוניברסיטת קולומביה, ידוע בשל תרומתו לחקר תחום הסחר הבינלאומי וכאחד התומכים הבולטים בגלובליזציה כלכלית ונגד פרוטקציוניזם. במהלך הקריירה שלו כתב למעלה מארבעים ספרים ומעל שלוש מאות מאמרים.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהאגוואטי נולד במומבאי שבהודו, בן למשפחה עתירת השגים, אביו היה שופט בבית המשפט העליון של הודו ונשיאן של שתיים מהאוניברסיטאות הגדולות במדינה, אחיו הבכור נהיה לנשיא בית המשפט העליון של הודו ואח אחר הוא מהבולטים שבנוירוכירורגים המתמחים ברפואת ילדים.
בהאגוואטי נשוי לפדמה דסאי, כלכלנית בולטת בפני עצמה שהייתה שותפה לחלק ממאמריו, לבני הזוג ילדה אחת.
קריירה אקדמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1954 יצא ללימודים באוניברסיטת קיימברידג' בה למד בסנט ג'ונס קולג' וסיים תואר ראשון בכלכלה ב-1956. כבר בשנתו השנייה בקיימברידג' כתב מאמר בנושא סחר בינלאומי וצמיחה כלכלית, במאמר זה הצביע על תופעה אותה כינה Immiserizing growth (בתרגום חופשי: צמיחה מזיקה), מצב בו צמיחה דרך סחר חוץ מביאה בתנאים מסוימים להרעה ברווחה.
לאחר השלמת התואר הראשון עבר ללמוד במחלקה לכלכלה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס וב-1957 חזר לאנגליה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד.
ב-1961 חזר בהאגוואטי להודו ועבד במכון לסטטיסטיקה בדלהי וב-1963 הצטרף לבית הספר לכלכלה באוניברסיטת דלהי. באותה שנה פרסם עם עמיתו וי. קיי. ראמאסוואמי (V. K. Ramaswamy) מאמר ב-Journal of Political Economy בו הראו השניים כי בניגוד לתפישה המקובלת, נקיטת צעדי הגנה נגד סחר חופשי במקרה של כשל שוק מקומי, לא יביאו לתוצאה האופטימלית, ועל המדינה להעדיף נקיטת מדיניות המכוונת לפתירת כשל השוק ולדבוק בסחר חופשי.
ב-1966 שב לארצות הברית, תחילה לאוניברסיטת קולומביה וב-1968 הצטרף לסגל MIT בו התקדם ונהיה לפרופסור מן המניין. אחד מתלמידיו הבולטים היה פול קרוגמן לימים חתן פרס נובל לכלכלה וממבקריו החריפים של בהאגוואטי בנושא דבקותו בסחר החופשי. ב-1971 ייסד את כתב העת האקדמי Journal of International Economics שהפך לכתב העת החשוב ביותר, שמתרכז בחקר הכלכלה הבינלאומית.
ב-1980 עבר לאוניברסיטת קולומביה, פרסם סדרת מאמרים בתחום הכלכלה הפוליטית וייסד ב-1989 כתב עת אקדמאי נוסף בשם Economics & Politics. בהאגוואטי קרא לקובעי המדיניות להעדיף צעדים המכוונים לסחר בינלאומי חופשי, בין השאר התנגד ליישומה של תקנה 301 בחוק הסחר האמריקאי בו ניתנת לנשיא חופש נרחב לנקוט בסנקציות כלכליות כנגד מדינות הפוגעות לכאורה במסחר האמריקאי. הוא הראה במאמרו מ-1987 שלעיתים כדאי למדינה לאמץ מדיניות של הרחבת הייבוא (VIEs).
ב-1999 יצא לכינוס ארגון הסחר העולמי בסיאטל ובו התעמת עם מתנגדי הגלובליזציה ובראשם ראלף ניידר, לקראת הכינוס, בהאגוואטי ארגן קבוצה של משכילים, אקטיביסטים ומנהיגי עובדים מאסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית שמחו על הכנסת מגבלות עבודה ותקינה בנושאי איכות הסביבה לתוך הסכמי הסחר הבינלאומיים. על פי תפיסתו, בעולם של שוק חופשי אין צורך במגבלות אלו, הסחר החופשי יביא בסופו של דבר לשגשוג גם במדינות העניות יותר ובמידה ויש עוול, למשל בנושא ניצול עובדים, הרי שמודעות הצרכנים אליו, המגיעה מתקשורת ההמונים המפותחת בימינו, תביא לביטולו. תופעה זו כינה בספרו Protectionism בשם "אפקט דרקולה" (כשם שאור השמש מחסל את הערפד כך החשיפה תחסל הניצול).
בהאגוואטי היה יועץ מיוחד לארגון האומות המאוחדות בנושא גלובליזציה ויועץ לשר האוצר ההודי, מאנמוהאן סינג. מכהן כדירקטור בלשכה הלאומית למחקר כלכלי (NBER) ודירקטור ב-Human Rights Watch אסיה, משמש כיועץ לארגונים לא ממשלתיים בארצות הברית ובהודו.
בהאגוואטי הוא עמית בחברה האקונומטרית, בחברה הפילוסופית האמריקאית ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. הוא אחד משמונה כלכלנים בכירים (בהם חמישה זוכי פרס נובל לכלכלה), שגיבשו את "הסכמת קופנהגן" (Copenhagen Consensus), פרויקט לקידום הרווחה העולמית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'אגדיש בהאגוואטי, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- עמוד הבית של בהאגוואטי באתר אוניברסיטת קולומביה
- ג'אגדיש בהאגוואטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)