ג'אמבטיסטה נולי
![]() |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגום לקוי.
| |
![]() | |
מפת נולי הראשונה המתארת את העיר רומא - 1748 | |
לידה |
9 באפריל 1701 קומו, איטליה ![]() |
---|---|
פטירה |
3 ביולי 1756 (בגיל 55) רומא, מדינת האפיפיור ![]() |
תקופת הפעילות |
1720–1756 (כ־36 שנים) ![]() |
יצירות ידועות |
La Nuova Topografia di Roma ![]() |
צאצאים |
קרלו נולי ![]() |
![]() ![]() |

ג'אמבטיסטה נולי (באיטלקית: Giovanni Battista Nolli; וכן ג'ובאני בטיסטה - Giovanni Battista; 9 באפריל 1701 – 1 ביולי 1756) היה אדריכל איטלקי וממציא "מפת נולי" למדידת הצפיפות בערים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולי נולד בעיר קומו באיטליה ולאחר מכן עבר לרומא הודות לחסותן של משפחות האצולה "אלבאני" ו"קורסיני". הוא ידוע בעיקר בזכות תוכנית האיכונוגרפיה של רומא, Pianta Grande di Roma אשר החלה בשנת 1736 ונמדדה בשנת 1748 וכיום ידועה כ"מפת נולי". מפה זו מורכבת מ-12 תחריטים הכוללים צלחת נחושת וגודלה הוא 176x208 סנטימטר ופורסמה בהוקרה לכבוד האפיפיור בנדיקטוס הארבעה עשר.
מפת נולי משקפת המפה של "בופליני" משנת 1551, שממנה שאב נולי את ההשראה ליצירת המפה, אולם נולי עשה מספר חידושים חשובים. ראשית, מדד את העיר ממזרח (שהיה רגיל בזמן) לצפון המגנטי, בהסתמכותו על מצפן כדי להשיג השפעה על הטופוגרפיה של העיר. שנית, אף הוא יצר את המפה בדומה אל בופליני באמצעות ייצוג קרקעות של שטח בנוי עם רחובות ובניית מוצללים, נולי יצג שטח מוקף שטחים ציבוריים כגון העמודים בכיכר פטרוס הקדוש בותיקן ואת הפנתיאון ושטחים פתוחים בעיר. לבסוף, המפה הייתה שיפור משמעותי בדיוק, שבאה גם לציין את חוסר הסימטריה של המדרגות הספרדיות. המפה שימשה בתכנון הממשלה האיטלקית של העיר רומא עד שנת 1970 ושימשה בסיס למיפוי כל המפות הרומאיות עד תאריך זה.
מפת נולי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת נולי היא מפה למדידת צפיפות הערים בעיקר בצבעי שחור ולבן. מפת נולי הומצאה בשנת 1748 בעת שהאדריכל האיטלקי ג'אמבטיסטה נולי שרטט את מפת רומא עבור האפיפיור בנדיקטוס ה-14. נולי היה אחד האנשים הראשונים שהשתמשו בייצוג אורתוגונלי של העיר במפה, לעומת הייצוגים המקובלים בזמנו של מבטים ממעוף הציפור. המפה מדויקת וניתן להשוות אותה לצילום אוויר.
נולי בחר לייצג את המרחב של העיר באופן ייחודי: בזמן שהבניינים מוצגים בשחור, נולי מציג בלבן את כל המרחב הציבורי של העיר, שכולל את המרחב הפנימי של הכנסיות וגם את החצרות הפנימיות בארמונות ובמנזרים. שיטת הייצוג הזו הפכה למקובלת בעיצוב עירוני ו-מורפולוגיה עירונית, כדרך להציג את המרחב הציבורי. כתוצאה מצורת ייצוג זו ניתן לעמוד על היופי והגוון הרב של המרחב הציבורי ברומא, ועל כך שכל פינה ממנו היא "חיובית". בכל מקום שאתה נמצא, אתה חלק ממרחב קמור שמקיף אותך כמו חדר. תכונה מעניינת נוספת היא ההשלמה והשילוב שיש בין המרחב הפתוח והבנוי כהגדרתם. הבניינים מגדירים את המרחב הפתוח, והמרחב הפתוח את הבניינים. זאת לעומת השיטה הנפוצה כיום שהיא בניינים הצפים במרחב ללא התייחסות אליו.