ג'אנקרלו דה סיסטי
 | ||||
| דה סיסטי, 1969 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
13 במרץ 1943 (בן 81) רומא שבאיטליה | |||
| שם מלא | ג'אנקרלו דה סיסטי | |||
| גובה | 1.69 מטרים | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
ג'אנקרלו דה סיסטי (באיטלקית: Giancarlo De Sisti; נולד ב-13 במרץ 1943 ברומא) הוא כדורגלן ומאמן עבר איטלקי.
דה סיסטי, שהיה ידוע בכינויו פיצ'ו (באיטלקית: Picchio, נקר), שיחק בעמדת הקשר, וחילק את הקריירה בין שתי קבוצות בלבד, רומא ופיורנטינה. כקשר נבחרת איטליה, רשם דה סיסטי 29 הופעות, וזכה עם נבחרתו באליפות אירופה ביורו 1968 ובמקום השני במונדיאל 1970. לאחר פרישתו, עבר דה סיסטי לקריירת אימון, במהלכה הוביל בין היתר את פיורנטינה ואודינזה.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה סיסטי החל את דרכו בקבוצת הנוער של רומא מעיר הולדתו. הוא רשם את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת ב-12 בפברואר 1961, במהלך עונה בה עדיין היה חלק מקבוצת הנוער. החל מעונת 1961/1962 כבר היה שחקן קבוע של הקבוצה הבוגרת, והחל להשתלב כמחליף בקבוצה עם 11 הופעות ליגה. בעונה זו גם רשם את שערו הראשון בסרייה א' בניצחונה של רומא 1-0 על פיורנטינה ב-11 במרץ 1962. בעונת 1963/1964 כבר היה לשחקן הרכב בקבוצה, וסייע לה לזכות בקופה איטליה, לאחר ניצחון במשחק גמר כפול על טורינו. לאחר עונה נוספת כשחקן הרכב, ובעקבות קשיים כלכליים של המועדון, נמכר דה סיסטי לפיורנטינה לקראת עונת 1965/1966.
דרכו של דה סיסטי במדי פיורנטינה התחילה בצורה מוצלחת. הוא שותף בכל משחקי הליגה בעונה הראשונה בקבוצה, שהסתיימה במקום הרביעי, וזכה עם הקבוצה בשני תארים, הגביע האיטלקי וגביע מיטרופה. לקראת עונת 1967/1968 קיבל דה סיסטי את תפקיד הקפטן, תפקיד אותו מילא עד לעזיבתו ב-1974. בעונת 1968/1969 זכה דה סיסטי עם קבוצתו באליפות איטליה, האליפות היחידה בקריירה שלו, והשנייה בהיסטוריה של המועדון. בכל תשע העונות שלו בקבוצה היה דה סיסטי חלק חשוב ומרכזי במרכז הקישור. דה סיסטי צבר 348 הופעות בכל המסגרות במדי הקבוצה, והוא ממוקם במקום השישי בטבלת ההופעות במועדון בכל הזמנים.
לקראת עונת 1974/1975 חזר דה סיסטי לרומא, שם ראה בו המאמן נילס לידהולם חלק חשוב מהקבוצה, וייעד לו את תפקיד הקשר ההתקפי, מתחת לחלוץ. כבר בעונה הראשונה שלו בחזרה ברומא, סייע לה להתברג במקום השלישי ואף כבש את שער הניצחון במשחק הדרבי מול לאציו. מבחינה קבוצתית הייתה זו עונת השיא בקדנציה השנייה של דה סיסטי. הוא הוסיף לשחק ברומא עוד ארבע עונות נוספות, ובסיום עונת 1978/1979 פרש ממשחק פעיל בגיל 36.
דה סיסטי הוא אחד משלושת הכדורגלנים היחידים בהיסטוריה שצברו 200 הופעות לפחות במדי שתי קבוצות שונות בסרייה א', יחד עם לוצ'יאנו קסטליני (טורינו ונאפולי) וצ'ירו פרארה (נאפולי ויובנטוס).
נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה סיסטי החל את דרכו בנבחרת איטליה ב-1 בנובמבר 1967 בניצחון 5-0 על קפריסין במסגרת מוקדמות יורו 1968. למרות שצבר שתי הופעות בינלאומיות בלבד, זומן דה סיסטי על ידי פרוסיו ולקרג'י לסגל הנבחרת לקראת יורו 1968 הביתי. דה סיסטי רשם הופעה אחת בטורניר, במשחק הגמר החוזר (הראשון הסתיים בשוויון לאחר הארכה), כשפתח בהרכב בניצחונה של איטליה 2-0 על יוגוסלביה, בישל את השער השני לפייטרו אנסטסי, והיה שותף לתואר האירופי הראשון של נבחרתו.
דה סיסטי, שהפגין יכולת גבוהה בפיורנטינה ובמרכז הקישור של הנבחרת, היה לחלק חשוב בסגל האיטלקי לקראת מונדיאל 1970 במקסיקו. הוא פתח בהרכב כל משחקיה של איטליה בטורניר. בשלב הבתים, איטליה גברה 1-0 על שוודיה, והסתפקה בתוצאות שוויון 0-0 מול אורוגוואי וישראל כדי להעפיל מהמקום הראשון. ברבע הגמר דילגה הנבחרת מעל מקסיקו המארחת עם ניצחון 4-1, וחצי הגמר היה אחד מהמשחקים הגדולים שידע טורניר גביע העולם, כשאיטליה גברה על גרמניה המערבית בתוצאה 4-3 לאחר הארכה, במשחק שזכה לכינוי משחק המאה. דה סיסטי זכה למקום בהרכב גם במשחק הגמר בו הפסידה איטליה 4-1 לברזיל.
כארבעה חודשים לאחר הטורניר, החלה איטליה את דרכה במוקדמות יורו 1972. ב-31 באוקטובר 1970, במסגרת טורניר המוקדמות, כבש דה סיסטי את שערו הראשון בהופעתו ה-20 במדי איטליה, שגברה 2-1 על אוסטריה. דה סיסטי הוסיף וכבש גם בשתי ההופעות הבאות שלו בנבחרת, ושערו הרביעי והאחרון במדיה היה ב-20 בנובמבר 1971, שוב מול אוסטריה.
לאחר שכשלה להעפיל לטורניר יורו 1972 בעקבות הפסד ברבע הגמר במוקדמות מול בלגיה, סיים דה סיסטי את דרכו הבינלאומית ולא זומן יותר לנבחרת. בחמש שנים בנבחרת רשם דה סיסטי 29 הופעות (מתוכן שש במונדיאל ואחת באליפות אירופה), וכבש ארבעה שערים.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד לאחר פרישתו ממשחק, החל דה סיסטי בקורס מאמנים, ובמקביל הצטרף לצוות הטכני של קבוצת רומא, במדיה פרש, עד שקיבל את רישיון האימון שלו ב-1980. בינואר 1981 קיבל דה סיסטי את המשרה הראשונה שלו, כשהתמנה למאמן פיורנטינה, אחת מהקבוצות בהן כיכב כשחקן.
דה סיסטי הגיע לקבוצה לאחר כחצי עונה, בה נקלעה פיורנטינה למאבק נגד הירידה. מיד עם הגיעו לקבוצה חל שינוי מהותי ביכולתה. היא הפסידה רק פעמיים בחצי העונה השנייה, ועלתה במעלה הטבלה עד שסיימה את העונה במקום החמישי. בזכות היכולת שהפגינה פיורנטינה, פתח דה סיסטי עם הקבוצה את עונת 1981/1982. פיורנטינה תחת דה סיסטי ובכיכובם של דניאל ברטוני, ג'אנקרלו אנטוניוני, פייטרו ורכובוד ופרנצ'סקו גרציאני חזרה לאחר כעשור להתמודד שוב על האליפות ואף הובילה את טבלת הסרייה א' במשך תקופה ארוכה עד למחזור הנעילה, בו הפסידה את התואר ליובנטוס בסיומו של מחזור מעורר מחלוקת בו כשלה פיורנטינה לנצח את קליארי, עם החלטות שופטים גבוליות (שער לזכות פיורנטינה שנפסל באופן מעורר מחלוקת, פנדל גבולי שניתן ליובנטוס). פיורנטינה סיימה את העונה במקום השני בטבלה, נקודה מתחת לאלופה יובנטוס.
לאחר עונה אחת בשלהי הצמרת, חזרה פיורנטינה של דה סיסטי לצמרת הגבוהה כשסיימה במקום השלישי בעונת 1983/1984. הייתה זו העונה המלאה האחרונה של דה סיסטי בקבוצה. בקיץ 1984, בפתיחת עונת 1984/1985, אושפז דה סיסטי בעקבות מורסה שהתגלתה במוחו. לאחר התעקשות של הבעלים שהאמין מאוד במאמן, הוא חזר לספסל לאחר 45 ימים בלבד, על אף שנצטווה לנוח כחצי שנה. לאחר שהוצע לו כי פרוסיו ולקרג'י ימונה לצידו, החליט דה סיסטי לעזוב את הקבוצה, והוחלף על ידי ולקרג'י בדצמבר 1984.
דה סיסטי חזר למגרשים בינואר 1986 כשהתמנה לתפקיד מאמן אודינזה, שנאבקה נגד הירידה. הוא הצליח להציל את הקבוצה ולהשאיר אותה בליגה, אך באותו קיץ נחשפה פרשת הטיית משחקים בכדורגל האיטלקי, ובעקבות מעורבותה של הקבוצה בפרשה (דה סיסטי לא היה מעורב באופן אישי ולא הואשם) היא פתחה את עונת 1986/1987 לאחר שתשע נקודות הופחתו ממאזנה. אודינזה סיימה את העונה במקום האחרון וירדה לסרייה ב'. הירידה הוכרעה בעקבות העונש שספגה הקבוצה, שכן היא צברה יותר נקודות מיריבותיה לתחתית וללא העונש היא הייתה צריכה לסיים את העונה מקום אחד מעל הקו האדום.
ב-1988 התמנה לתפקיד ראש מחלקות הנוער של נבחרת איטליה, שכללו את הנבחרות עד גיל 18, 16 ו-15. הוא הצטרף לצוות המקצועי של אזליו ויצ'יני לקראת מונדיאל 1990 הביתי, בו סיימה איטליה במקום השלישי, ובקיץ 1991 אימן את נבחרת הצבא האיטלקי והוביל אותה לזכייה באליפות העולם לנבחרות צבאיות.
לקראת עונת 1991/1992 חזר לאמן במסגרת הסרייה א', כשהתמנה לתפקיד המאמן של אסקולי, העולה הטרייה מהסרייה ב'. לאחר כחצי עונה בה לא הצליח להתחמק עם הקבוצה מקרבות התחתית, הוא פוטר מתפקידו. בסיום העונה ירדה אסקולי בחזרה לליגת המשנה.
ב-2001, לאחר כעשר שנים מחוץ לתפקיד מקצועי, חזר דה סיסטי לעולם הכדורגל כשהתמנה לתפקיד המנהל המקצועי של מחלקת הנוער בקבוצת לאציו, היריבה העירונית הגדולה של קבוצת נעוריו רומא. הוא החזיק בתפקיד עד לשנת 2004, וסיים את תפקידו יחד עם סיום דרכו של המאמן רוברטו מנצ'יני.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות אירופה: 1968
- גביע העולם: 1970 (מקום שני)
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | בגביע | באירופה | אחר | סה"כ | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
| 1960/1961 | רומא |  סרייה א' |
2 | 0 | 1 | 1 | 1 | 0 | - | - | 4 | 1 |
| 1961/1962 | 11 | 1 | 1 | 0 | 1 | 0 | 0 | 0 | 13 | 1 | ||
| 1962/1963 | 18 | 2 | 0 | 0 | 5 | 1 | - | - | 23 | 3 | ||
| 1963/1964 | 28 | 7 | 4 | 0 | 4 | 2 | 1 | 0 | 37 | 9 | ||
| 1964/1965 | 28 | 3 | 1 | 1 | 5 | 1 | - | - | 34 | 5 | ||
| 1965/1966 | פיורנטינה | סרייה א' |
34 | 5 | 6 | 0 | 3 | 1 | 2 | 0 | 45 | 6 |
| 1966/1967 | 30 | 6 | 1 | 0 | 2 | 1 | 4 | 0 | 37 | 7 | ||
| 1967/1968 | 30 | 6 | 2 | 0 | 4 | 1 | - | - | 36 | 7 | ||
| 1968/1969 | 30 | 2 | 3 | 0 | 6 | 0 | - | - | 39 | 2 | ||
| 1969/1970 | 27 | 2 | 6 | 1 | 6 | 0 | - | - | 39 | 3 | ||
| 1970/1971 | 29 | 3 | 11 | 3 | 4 | 0 | - | - | 44 | 6 | ||
| 1971/1972 | 29 | 1 | 10 | 2 | - | - | 6 | 0 | 45 | 3 | ||
| 1972/1973 | 27 | 1 | 4 | 2 | 1 | 0 | 7 | 1 | 39 | 4 | ||
| 1973/1974 | 19 | 2 | 3 | 1 | 2 | 0 | - | - | 24 | 3 | ||
| 1974/1975 | רומא | סרייה א' |
29 | 5 | 10 | 0 | - | - | - | - | 39 | 5 |
| 1975/1976 | 28 | 2 | 4 | 0 | 6 | 0 | - | - | 38 | 2 | ||
| 1976/1977 | 28 | 2 | 4 | 1 | - | - | - | - | 32 | 3 | ||
| 1977/1978 | 25 | 0 | 4 | 0 | - | - | - | - | 29 | 0 | ||
| 1978/1979 | 25 | 0 | 4 | 0 | - | - | - | - | 29 | 0 | ||
| סך הכל רומא | 222 | 22 | 33 | 3 | 22 | 4 | 1 | 0 | 278 | 29 | ||
| סך הכל פיורנטינה | 256 | 28 | 46 | 9 | 22 | 3 | 19 | 1 | 348 | 41 | ||
| סך הכל קריירה | 478 | 50 | 79 | 12 | 44 | 7 | 20 | 1 | 626 | 70 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת איטליה | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1967 | 2 | 0 |
| 1968 | 2 | 0 |
| 1979 | 6 | 0 |
| 1970 | 11 | 2 |
| 1971 | 5 | 2 |
| 1972 | 3 | 0 |
| סה"כ | 29 | 4 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- נתוני נבחרת באתר RSSSF (באנגלית)
| נבחרת איטליה – יורו 1968 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 אלברטוסי • 2 אנסטסי • 3 אנקילטי • 4 ברצלינו • 5 בורניץ' • 6 בולגרלי • 7 קסטאנו • 8 דה סיסטי • 9 דומנגיני • 10 פאקטי • 11 פריני • 12 גארנרי • 13 ג'וליאנו • 14 לודטי • 15 מאצולה • 16 פראטי • 17 ריבה • 18 ריברה • 19 רוסאטו • 20 סלבדורה • 21 ויירי • 22 זוף • מאמן: ולקארג'י |
| |
| נבחרת איטליה – מונדיאל 1970 (מקום שני) | ||
|---|---|---|
|
1 אלברטוסי • 2 בורניץ' • 3 פאקטי • 4 פולטי • 5 צ'רה • 6 פרנטה • 7 ניקולאי • 8 רוסטו • 9 פויה • 10 ברטיני • 11 ריבה • 12 זוף • 13 דומנגיני • 14 ריברה • 15 מאצולה • 16 דה סיסטי • 17 ויירי • 18 ג'וליאנו • 19 גורי • 20 בונינסניה • 21 פורינו • 22 פראטי • מאמן: ולקרג'י |
| |