ג'ואנה ביילי
 | |
| לידה |
11 בספטמבר 1762 בות'וול, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 1851 (בגיל 88) המפסטד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תקופת הפעילות |
מ-1790 |
  | |
ג'ואנה ביילי (באנגלית: Joanna Baillie; 11 בספטמבר 1762 - 23 בפברואר 1851) הייתה מחזאית ומשוררת בריטית ממוצא סקוטי. בין יצירותיה הידועות ניתן למנות את "מחזות על התשוקה" (בשלושה כרכים, 1790-1812) ו"פסוקים חולפים" (1840).[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ואנה ביילי נולדה בבות'וול שליד גלאזגו, סקוטלנד, לדורותיאה האנטר וד"ר ג'יימס ביילי, נצר לשושלת של הפטריוט הסקוטי ויליאם וולאס. היו לה 3 אחים גדולים: ויליאם, שנפטר מספר שעות אחר לידתו; אגנס; ומת'יו, שגדל להיות רופא בעל שם והיה הראשון שתיאר היפוך יציאת כלי הדם הגדולים של הלב. כשהייתה בת 10, החלה ביילי את לימודיה בבית הספר המילטון היוקרתי, שם רכשה אוריינות בקריאה וכתיבה, וגילתה כישרון רב בציור, מתמטיקה וספרות. 4 שנים לאחר מכן, אביה מונה כפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת גלאזגו, והמשפחה עברה בעקבותיו לעיר.[1]
שנתיים לאחר המינוי נפטר אביה. כשביילי הייתה בת 21 נפטר גם דודה מצד אמה, ד"ר ג'ון האנטר. כך, כאשר עבר אחיה מת'יו לאוקספורד לצורך לימודי רפואה, הוא קיבל את הדירה שהייתה בבעלות דודו המנוח. מת'יו הזמין את אמו ואחיותיו להתגורר בביתו: מאז ואילך חיה ביילי בסביבת לונדון - אזור אינטלקטואלי בו תישאר למשך כל 68 שנות חייה הבאות. דרך דודתה אן האנטר, שהייתה משוררת ואירחה בביתה סלון ספרותי, היא הכירה בלונדון נשים משכילות ממעגל הבלוסטוקינג, כגון פרנסס ברני, אליזבת קרטר ואליזבת מונטגיו.[1]
בגרות ויצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביילי כתבה את ספרה הראשון ב-1790, כשהייתה באנגליה. הפרסום היה אוסף פתגמים ופסוקים קצרים, אך הוא לא זכה כלל למכירות. באחר-צהריים אחד, כשסרגה ביילי לצד אימה עלה בדעתה להפוך את אוסף הפתגמים למחזה. זה היה המחזה הראשון שכתבה ביילי, הנקרא "ארנולד" (Arnold). אף על פי כן, ביילי לא הייתה שבעת רצון מהתוצר הסופי, והיא השמידה את המחזה.[2]
לאחר שעברה ביילי לרובע האמפסטיד שבצפון לונדון, בעקבות נישואיו של מת'יו, העניקה לה הסביבה האינטלקטואלית החדשה השראה לכתיבת מחזות נוספים, רציניים יותר. התוצר הסופי יצא לאור בשנת 1798 והוא נחשב ליצירת המופת של ביילי - שלושה כרכים של מחזות הנקראים "מחזות על התשוקה". מחזותיה הועלו מספר פעמים בלונדון עוד בימי חייה, והקנו לה מוניטין כאחת מגדולי המחזאים הבריטיים לאורך הדורות.[2]
חייה המאוחרים ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1831–1832 חוותה ביילי תקופה של בריאות מעורערת, שמנעה ממנה להמשיך בכתיבה. כשהתאוששה, החלה בהכנת 3 כרכים של "מחזות שונים", וספרי השירה "שירה דרמטית" (Dramatic Poetry) ו"פסוקים חולפים" (Fugitive Verses). ביילי לא נישאה ולא הביאה ילדים. היא נפטרה ב-23 בפברואר 1851, בהאמפסטיד, לונדון, בגיל 89. אחותה, אגנס, חיה עד גיל 100. שתיהן נקברו על-יד אימן בחצר הכנסייה בהאמפסטיד.
בשנת 1899, הוקמה אנדרטה לכבודה של ביילי, במקום הולדתה בבות'וול, סקוטלנד, בגובה 16 רגל (כ-5 מטרים).[2]
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המניע של ביילי לכתיבת הפרוזה הדרמטית שלה היה רצונה לשבח את מוסריותו של מעמד הביניים בתקופתה. יש חוקרים הטוענים כי המחזות של ביילי אף שימשו ככלי חינוכי המעודד חמלה וסימפתיה.[3] הטרגדיות שלה נודעו בסגנון האינטימי שלהן - שיש הטוענים כי הקדים את זמנם של הקולנוע והטלוויזיה המודרניים.[1]
כבתו של פרופפסור לתאולוגיה, הדת הנוצרית הייתה קרובה תמיד לליבה של ביילי. ביטוי לכך ניתן למצוא, למשל, ב"הקדוש המעונה" (The Martyr), טרגדיה דתית שכתבה ב-1826, הנועדה לקריאה בלבד.[1]
כרכי "מחזות על התשוקה" נחשבים ליצירה הגדולה והחשובה ביותר של ביילי. זהו אוסף מחזות, שבוחן מספר רגשות אנושיים עוצמתיים (כגון אהבה, שנאה, קנאה) דרך קומדיה וטרגדיה. על אף שהמהדורה הראשונה פורסמה בעילום שם, המהדורה השנייה נחתמה בשמה של ביילי והביאה לה תהילה בהמשך חייה. את שיא יצירתה ראתה ביילי במחזה "אותוולד" - טרגדיה על שאפתנות הנכללת ב"מחזות על התשוקה".
לביילי היו יחסים קרובים עם נשים נוספות בתקופתה שעסקו בספרות. אחת מהן, מריה אדג'וורת, תיעדה ביקור אצל ביילי בשנת 1818 במילים אלו:[1]
גם ג'ואנה [ביילי] וגם אחותה מנהלות שיחות נעימות וחדשות ביותר. לא שוב ספרות ישנה ונטולת ערך, אלא כזו על נסיבות חדשות שראוי לספרן... תצפיות כנות על אופי... שום רכילות של בלוסטוקינג. שום הרגלים של הערצה לאחרים, או של להיות נערצות.
נשים מעטות כביילי זכו לשבחים שהיא קיבלה עוד בימי חייה: לאחר שפרסמה את "מחזות על התשוקה", המשורר הסקוטי סר וולטר סקוט כינה אותה "הכותבת הדרמטית הטובה ביותר מאז שייקספיר ומסינג'ר", והמשורר לורד ביירון טען כי ביילי היא "המחזאית הגדולה היחידה לאחר תומאס אוטווי".[2] הסופרת בת זמנה של ביילי, הרייט מרטינו, אף טענה כי "[ביילי] זכתה לתהילה שאין לה הקבלה … נאמר לה מדי יום, במשך שנים, שהיא שנייה רק לשייקספיר".[1]
אף על פי כן, לאחר מותה, מחזותיה כמעט לא הועלו כלל עד המאה ה-20 - אז, חוקרי ספרות והיסטוריונים של הרומנטיקה גילו מחדש את יצירתה וחשיבותה של ביילי: כתאורטיקנית דרמה, וכדמות מרכזית במקומן של נשים בספרות המאה ה-19.[1]
יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1790-1812: "מחזות על התשוקה (Plays on Passion). בין השאר: "הדוכס באזיל" ו"המשפט" - טרגדיה וקומדיה (בהתאמה) על אהבה ; "דה מונטפור" ו"הבחירות" - טרגדיה וקומדיה על שנאה; "אתוולד" (אותו ראתה ביילי כשיא יצירתה) ו"הנישואים השניים" - על שאפתנות.
- 1826: "הקדוש המעונה" - (The Martyr) - טרגדיה דתית.
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1821: "אגדות אודות דמויות נעלות (Metrical Legends of Exalted Characters)" - קובץ שירים על דמויות הרואיות, כגון ויליאם ואלאס וכריסטופר קולומבוס.
- 1836: שלושה כרכים של "שירה דרמטית" (Dramatic Poetry)
- 1840: ספר השירה "פסוקים חולפים" (Fugitive Verses)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ואנה ביילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ג'ואנה ביילי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- ג'ואנה ביילי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Norma Clarke, "Baillie, Joanna", Oxford Dictionary of National Biography, May 30 2013
- ^ 1 2 3 4 P. M. Zall, The Cool World of Samuel Taylor Coleridge: The question of Joanna Baillie, The Wordsworth Circle, 1982
- ^ Melissa M. Whalen, The Suffering Stage: Joanna Baillie, Spectacle, and Sympathetic Education, European Romantic Review, 2013