ג'ואנה סאות'קוט
 | |
| לידה |
25 באפריל 1750 דבון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 1814 (בגיל 64) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
  | |
ג'ואנה סאות'קוט (באנגלית: Joanna Southcott; אפריל 1750 – 27 בדצמבר 1814) הייתה על פי תיאורה שלה "נביאה דתית", מדבון, אנגליה. תנועה דתית, שכּוּנתה בשמה, המשיכה בצורות שונות לאחר מותה.[1]
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ואנה סאות'קוט נולדה בכפר טליפורד, הוטבלה באוטרי סנט מרי וגדלה בכפר גיטישאם, כולם בדבון. אביה, ויליאם סאות'קוט (נפטר בשנת 1802), ניהל חווה קטנה. היא עשתה עבודות במשק המשפחתי כילדה, ולאחר מות אמה נכנסה לעבודות שירות. תחילה עבדה בחנויות שונות, ואחרי תקופה מסוימת הפכה לעובדת בית באקסטר. בסופו של דבר היא פוטרה מכיוון שחשדו שהיא "משתגעת".[2]
גילוי עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור היא הייתה בכנסייה אנגליקנית. בשנת 1792 לערך היא הצטרפה לזרם ווסליאנים המתודיסטי באקסטר. לאחר שהשתכנעה שיש לה תכונות על טבעיות, היא כתבה והכתיבה נבואות בחרוזים, והכריזה על עצמה כאשת האפוקליפסה עליה מדברים בקטעים הנבואיים בספרי הקודש, על ההתגלות האלוהית.
כשהגיעה ללונדון לבקשתו של הצייר ויליאם שארפ, החלה סאות'קוט למכור מסמכים שכתבה שהיו אמורים להבטיח את מקומם של המחזיקים בהם בקרב 144,000 האנשים שייבחרו לחיי נצח.[3]
המשיח החדש והמוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 64 סאות'קוט אישרה כי היא בהריון ותלד את המשיח החדש. ה־19 באוקטובר 1814 היה התאריך שנקבע ללידה, אך היא לא הופיעה, והוסבר שהיא נמצאת בטראנס.
הייתה לה צורת גוף שהעניקה לה מראה של אשה בהריון והדבר הניע את חסידיה, שהגיעו למספר של כ־100,000 בשנת 1814, בעיקר באזור לונדון.
סאות'קוט נפטרה זמן לא רב לאחר מכן. תאריך המוות הרשמי נקבע ב־27 בדצמבר 1814, אך סביר להניח שהיא נפטרה קודם, מכיוון שחסידיה שמרו על גופתה זמן מה מתוך אמונה שהיא תקום מהמתים. הם הסכימו לקבורתה רק לאחר שהגופה החלה להתפורר.
היא נקברה בסנט ג'ון ווד בינואר 1815.[4]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנועה ה"סאות'קוטית" לא הסתיימה עם מותה בשנת 1814. חסידיה מנו למעלה מ־100,000 איש, אך מספרם התמעט מאוד בסוף המאה ה-19. בשנת 1844 השאירה גברת בשם אן אסאם סכומי כסף גדולים עבור "הדפסה, פרסום והפצה של כתבי הקודש של ג'ואנה סאות'קוט". קיום הצוואה היה במחלוקת בשנת 1861 על ידי אחייניתה. נימוקיה של האחיינית כללו טיעונים כי הכתבים של ג'ואנה סאות'קוט היו חילול הקודש, בית המשפט ביטל את תקפות הירושה מאחר שהיא מנוגדת לחוקים עוד מימי הביניים.
בשנת 1881 הייתה קהילה של חסידיה שהתגוררו באזור צ'את'ם, מזרחית ללונדון, אשר נבדלו בזקנם הארוך ובנימוסיהם הטובים.
סאות'קוט השאירה קופסת עץ אטומה עם נבואות, המכונה "תיבת ג'ואנה סאות'קוט", עם ההוראה שהיא תיפתח רק בזמן משבר לאומי, ואז תפתח רק בנוכחות כל 24 הבישופים של הכנסייה האנגליקנית המכהנים באותה תקופה, שהיו צריכים ללמוד את הנבואות שלה.
נעשו ניסיונות לשכנע את הכנסייה לפתוח אותה במהלך מלחמת קרים ושוב במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1927, החוקר הארי פרייס טען כי הוא קיבל רשות לפתוח את התיבה בנוכחות איש דת אחד, הבישוף של גרנתאם. נמצא כי התיבה הכילה רק מעט פריטים ועיתונים לא חשובים, ביניהם כרטיס לוטו ואקדח. טענותיו של פרייס כי הייתה לו התיבה האמיתית נראית חשודה בידי היסטוריונים ועל ידי חסידי סאות'קוט.
חסידיה, שהכחישו את האותנטיות של התיבה שנפתחה בשנת 1927, המשיכו ללחוץ על פתיחת התיבה האמיתית. קמפיין פרסומי בשלטי חוצות ובעיתונים לאומיים בבריטניה כמו "סאנדיי אקספרס" נערך בשנות השישים והשבעים על ידי קבוצה בולטת אחת של חסידיה, אגודת הפנאצאה בבדפורד (הוקמה בשנת 1920), כדי לנסות לשכנע את 24 הבישופים להחזיק את התיבה כשתפתח. סיסמת האגודה הייתה: "מלחמה, מחלות, פשע ושוד, והמצוקה יתגברו עד שהבישופים יפתחו את תיבת ג'ואנה סאות'קוט."[5]
על פי האגודה, התיבה האמיתית נמצאת ברשותם במקום סודי, כאשר מקום הימצאותה ייחשף רק כאשר תקבע אספת בישופים. סאות'קוט התנבאה שיום הדין יגיע בשנת 2004.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ואנה סאות'קוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Southcott, Joanna". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ Dictionary of National Biography, 1885–1900, vol. 53, p. 277.
- ^ G. Denham, Remarks on the Writings and Prophecies of Joanna Southcott: being an attempt to prove her assertions inconsistent with the will of God as revealed in the scriptures of eternal truth, Dean&Munday, 1815. (באנגלית)
- ^ Joanna Southcott Web Site, web.archive.org, 2006-11-18
- ^ The Panacea Society, www.panacea-society.org