ג'ובאני סקיאפארלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ובאני וירג'יניו סקיאפארלי
Giovanni Virginio Schiaparelli
Giovanni Schiaparelli 1890s.jpg
לידה 14 במרץ 1835
סאביליאנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביולי 1910 (בגיל 75)
מילאנו, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה
ארצות מגורים איטליה
מקום קבורה בית הקברות הגדול במילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טורינו עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט יוהאן אנקה, אוטו וילהלם פון שטרובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה נחתת סקפארלי על מאדים, מכתשים על הירח ועל מאדים
פרס לאלנד, מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה, מדליית ברוס
תרומות עיקריות
חקר המאדים, קשר בין מטר מטאורים לכוכבי שביט.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ובאני וירג'יניו סקיאפארלי (באיטלקית: Giovanni Virginio Schiaparelli;‏ 14 במרץ 18354 ביולי 1910) היה אסטרונום איטלקי והיסטוריון מדע. נודע בעיקר בזכות תצפיותיו על מאדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפיימונטה, ממלכת סרדיניה במרץ 1835. התעניינותו באסטרונומיה התחילה עוד בגיל 4, כאשר אביו לקח אותו לצפות בכוכבים. לפי זכרונותיו, התלהבותו גדלה עם ליקוי החמה של 1842, בו צפה כילד יחד עם אמו[1]. למד באוניברסיטת טורינו, וסיים ב-1854 עם תואר בהנדסה הידראולית וארכיטקטורה אזרחית[2]. למד במצפה המלכותי של ברלין, תחת הנחייתו של האסטרונום הגרמני יוהנס פרנץ אנקה (Encke). בשנת 1854 מונה כמתצפת זוטר (assistant observer) במצפה הכוכבים פולקובו שם נשאר עד 1860. לאחר מכן עבר למצפה הכוכבים בברארה, מילאנו שם קיבל בתחילה אותה משרה. הוא נשאר לעבוד במצפה למעלה מ-40 שנה, והחל לנהל אותו בשנת 1862. בשנת 1900 פרש מעבודתו[3] לאחר שראייתו החלה להדרדר, והוא לא סמך יותר על תצפיותיו[1].

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 באפריל 1861 גילה את האסטרואיד 69 הספרייה (Hesperia)[3]. בשנת 1865 הדגים כי מטרי מטאורים אשר קורים במועד קבוע בכל שנה הינם בעלי מאפייני מסלול דומים למספר כוכבי שביט, והסיק מכך שהם מורכבים משאריות של אותם כוכבי שביט שהתפרקו במהלך מסלולם כאשר התקרבו לשמש. לדוגמה, הוא הראה כי מטר הלאונידים השנתי דומה במסלולו למסלול השביט טמפל-טאטל (Tempel-Tuttle), וייתכן כי נגרם משובל האבק שכוכב השביט משאיר אחריו. כמו כן מתצפיותיו על כוכב חמה וכוכב הלכת נוגה הוא מדד את זמן הסיבוב העצמי של כוכבי הלכת הללו. מתצפיותיו הסיק כי כוכבי הלכת האלו בעלי תהודה מסלולית ועל כן תמיד מפנים את אותו צד של הכוכב לכת אל השמש[3]. רק בשנת 1965, עם התגליות והשיפורים במדע ובתצפיות מכ"ם ניתן היה להראות כי תצפיותיו לא היו מדויקות. לאחר פרישתו, הוא חקר את נושא התצפיות האסטרונומיות העתיקות כפי שהופיעו בכתבי התנ"ך ובכתבים בבליים עתיקים[3].

מאדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מאדים לפי תצפיות סקיאפארלי, משנת 1888

סקיאפארלי נודע בעיקר בזכות תצפיותיו ומחקריו על מאדים. במהלך תצפיותיו הראשוניות, הוא קרא לאזורים כהים שראה כ"ימות", ואזורים בהירים כ"יבשות". הוא השתמש בביטויים לטיניים ומקורות מהמיתולוגיה כדי לתת שמות למאפיינים שראה, לדוגמה לאזור מסוים קרא אולימפוס ניקס, שלימים נתגלה להיות הר הגעש אולימפוס מונס. בשנת 1877, הוא ציין כי הוא ראה רשת צפופה של מאפיינים בעלי קוים ישרים על פני השטח, להם קרא בשם ערוצים. המילה ערוצים באיטלקית הינה "canali", והיא תורגמה לאנגלית כ"canal", כלומר "תעלות". כך, בשל התרגום השגוי, רבים הניחו כי מדובר בדבר מלאכותי שנוצר על ידי בעלי תבונה, והאמינו כי יש חיים על מאדים. האסטרונום פרסיוול לוול היה מהתומכים העיקריים של החיים על מאדים[4]. עם זאת, סקיאפארלי לא היה בטוח באופיין המלאכותי של מאפיינים אלו, והיה יותר זהיר בתיאוריו. השערות על התעלות שעל מאדים השפיעו על תרבות המדע בדיוני בספרות ובאומנות. עם הזמן, ובעיקר לאחר תצפיותיו של האסטרונום האיטלקי וינצ'נזו צ'רולי (Cerulli) הגיעו המדעים למסקנה כי מדובר באשליות אופטיות. צילומי לוויינים של מאדים, כגון מארינר 4 הוכיחו כי אין מבנים על מאדים המזכירים תעלות.

מפת סקיאפארלי לכוכב חמה

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1873 – כוכבים נופלים Le stelle cadenti
  • 1893 – החיים על מאדים La vita sul pianeta Marte
  • 1905 – כתבים על ההיסטוריה הקלאסית של אסטרונומיה בתנ"ך (רק חלק, רוב מחקרו פורסם לאחר מותו בשנים 1925–1927 על ידי תלמידו)

כתביו אוגדו לשני אוספים[7]:

  • Le opere di G.V.Schiaparelli, 11 vols. (Milan, 1929–1943
  • (Scritti sulla storia della astronomia antica, Luigi Gabba, ed., 3 vols. (Bologna, 1925–1927.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ובאני סקיאפארלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Giovanni Schiaparelli: Visions of a colour blind astronomer, ויליאם שיהאן, מאמר Journal of the British Astronomical Association, vol.107, no.1, p.11-15, 1997JBAA..107...11S
  2. ^ hydaulic engineering and civil architecture לפי המאמר בAAS, מקור 1
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ג'ובאני סקפארלי באתר בריטניקה
  4. ^ אנשי עטלף על הירח, כוכב הלכת וולקן ותעלות על מאדים - חמש מהתאוריות המצחיקות של המדע אתר עיתון הסמית'סוניאן, מאת אריק וושהאם, דצמבר 2010
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 מאפיינים במערכת השמש הנושאים את השם סקיאפארלי באתר קבוצת העבודה לשמוש פלנטרים של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי
  6. ^ נחתת אקסו מארס תקרא סקפארלי אתר סוכנות החלל האירופאית, מתאריך 8 בנובמבר 2013
  7. ^ ג'ובאני סקפארלי באתר encylopedia.com