ג'ובאני פרנצ'סקו אנריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ובאני פרנצ'סקו אנריו
לידה 1567
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 1630 (בגיל 63 בערך)
גראץ, ממלכת הבסבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ובאני פרנצ'סקו אנריואיטלקית: Giovanni Francesco Anerio‏; סביבות 156712 ביוני 1630) היה מלחין איטלקי מן האסכולה הרומאית, מסוף תקופת הרנסאנס וראשית תקופת הבארוק. ג'ובאני פרנצ'סקו היה אחיו הצעיר של פליצ'ה אנריו. חשיבותו העיקרית של אנריו בתולדות המוזיקה הייתה בתרומה שהרים להתפתחות המוקדמת של האורטוריה; הוא ייצג את המגמה הפרוגרסיבית באסכולה הרומאית, השמרנית בכל מובן אחר, אף כי היה גם שותף לכמה מן המגמות הסגנוניות של אחיו, שחב רבות לג'ובאני פלסטרינה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנריו נולד ברומא[1] ותאריך הולדתו המדויק אינו ידוע. החלטתו להיעשות לכומר התגבשה בעליל כבר בגיל צעיר והוא התוודע לאורטוריה של פיליפו נרי בסביבות 1583. בשנת 1595 עבד כנגן עוגב בסאן מרצ'לו ונראה שהיה למאסטרו די קאפלה (ממונה על המוזיקה) בבזיליקה די סאן ג'ובאני בלאטראנו, אחרי פרנצ'סקו סוריאנו, בין השנים 1600 או 1601 ל-1603. בשנת 1609 כיהן במשרה דומה בקתדרלה של ורונה, כהונתו הראשונה מחוץ לרומא; הוא נשאר שם עד 1610, אז חזר לרומא ושם נשאר, להוציא אי-אילו מסעות, עד 1624, בתפקידים שונים (עד שהתמנה לבסוף לכומר בשנת 1616). ב-1624 התמנה למשרת מנצח מקהלה בחצר זיגיסמונד השלישי מלך פולין בוורשה. לפולין היו כמה מרכזים מוזיקליים פעילים בשלהי המאה ה-16 וראשית המאה ה-17, ביניהם קרקוב וורשה, שנהגו להעסיק איטלקים וגרמנים; אנריו היה בין הבולטים במוזיקאים הנוכרים שהשתכנו בפולין. אנריו נפטר בגראץ, אוסטריה, בדרכו לשוב הביתה ונקבר שם ב-12 ביוני 1630.

סגנונו המוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מן המדריגלים שלו היו מונודיות, שאילה מסגנון, שמוצאו בפירנצה ובמקומות אחרים בצפון. המוטטים והמיסות שלו, לעומת זאת, שמרנים באופיים וכתובים בסגנון פלסטרינה, אף כי המוטטים כוללים בס ממוספר, עוד חידוש מן העשור הראשון של המאה ה-17. השפעה מסוימת של ויאדאנה ניכרת ביצירות אלה.

כמה מן המיסות של אנריו הן פוליכוראליות, טכניקה העושה שימוש בקבוצות אחדות, נפרדות ומרוחקות זו מזו, של זמרים. אף כי גם טכניקה זו התפתחה בוונציה, היא נפוצה למקומות רבים עד סוף המאה ה-16: כמעט כל מלחיני הפוליפוניה הכנסייתית השתמשו בטכניקה פוליכוראלית בזמן זה או אחר, בייחוד אלה שעבדו בסביבות אקוסטיות רחבות ידיים (כמו רוב הקתדרלות באירופה).

הישגו החשוב ביותר של אנריו הצעיר היה ה-Teatro armonico spirituale שלו משנת 1619, שאפשר לראות בה את האורטוריה הראשונה. היא כוללת את כתיבת האובליגטו המוקדמת ביותר לכלי נגינה ששרדה מן האסכולה הרומאית. האינסטרומנטאציה מותווית בהקפדה יוצאת דופן וחילופי הקטעים בין כתיבה אינסטרומנטלית לווקאלית השפיעו רבות על יצירות בעשורים הבאים. שלא כיצירות שנכתבו באסכולה הוונציאנית, שרבות מהן היו ביסודן מוטטים גרנדיוזיים, ה"תיאטרו ארמוניקו ספיריטואלה" נכתב באיטלקית; הוא כלל סיפורים שתוארו במוזיקה אך לא הוצגו (כפי שהיה הדבר נעשה באופרה) וקולות התחלפו לסירוגין בכלי נגינה פרק אחר פרק. היצירה כללה מוזיקה לסיפור "הבן האובד" ו"המרת דתו של שאול".

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנריו היה מלחין פורה, שכתב מוטטים, מחרוזות מזמורים, אנטיפונים, "קונצ'רטי מקודשים", רספונסאריות, מזמורי תהילים, מדריגלים, מוזיקת קודש ומוזיקה חילונית מסוגים שונים וקומץ יצירות אינסטרומנטליות. רוב יצירותיו יצאו לאור ברומא; עד כה לא זוהו יצירות, שאפשר לשייכן בוודאות לתקופת שהותו בפולין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Article "Giovanni Francesco Anerio," in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • Manfred Bukofzer, Music in the Baroque Era. New York, W.W. Norton & Co., 1947. ISBN 0-393-09745-5
  • מאמר "ג'ובאני פרנצ'סקו אנריו" במילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן 1980.
  • גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות' 1954.
  • מנפרד בוקופצר, "מוזיקה בתקופת הבארוק,, ניו יורק, נורטון ושות' 1947.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]