ג'וזף אייבור לינטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'וזף אייבור לינטון
אין תמונה חופשית
לידה 2 ביולי 1900 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במרץ 1982 (בגיל 81) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיפלומט, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'וזף אייבור לינטוןאנגלית: Joseph Ivor Linton‏; 2 ביולי 1900 - 1 במרץ 1982) היה דיפלומט ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברוסיה הקיסרית בראשית המאה ה-20 והיגר לאנגליה ב-1919, שם עסק בפעילות ציונית מטעם הסוכנות היהודית לארץ ישראל. עם קום מדינת ישראל כיהן כציר מטעם ישראל באוסטרליה[1] (6 בדצמבר 1950 - 9 במאי 1952), יפן[2] (26 בדצמבר 1952 - 1 באוגוסט 1957), תאילנד (ציר שאינו תושב, 1954-1958) ושווייץ (1958-1961). ב-1961 כיהן כראש המשלחת הישראלית לוועידת האומות המאוחדות שבסופה נחתמה אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים באוסטריה. פרש משירות החוץ הישראלי ב-1963.

לינטון היה ידיד אישי של נשיא מדינת ישראל, חיים ויצמן, אותו הכיר באנגליה. לינטון סירב לפעולות התגמול של צה"ל נגד אזרחים במדינות ערב השכנות. הוא כיהן גם כמזכיר המדיני של משרד הסוכנות היהודית בלונדון[3].

לינטון היה דיפלומט יוצא דופן. הוא לא ידע עברית, וכתב את כל הדיווחים הדיפלומטיים שלו באנגלית. הוא גם היה מאוד הפכפך ורגשני, כתוצאה מחוסר האמון שרחשו לו הממונים עליו במשרד החוץ.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]