ג'וזף גולדברגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'וזף גולדברגר
Joseph Goldberger 01.jpg
לידה 16 ביולי 1874
סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בינואר 1929 (בגיל 54)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הסיטי קולג' של ניו יורק, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'וזף גולדברגראנגלית: Joseph Goldberger; בהונגרית: Goldberger József;‏ 16 ביולי 1875 - 17 בינואר 1929) היה רופא ואפידמיולוג יהודיאמריקאי. חקר את הקשר בין עוני לתחלואה ונאבק למען הכרתו על ידי הממסד הרפואי והפוליטי. תרם תרומה חשובה לגילוי האטיולוגיה של מחלת הפלגרה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף גולדברגר נולד בשנת 1875 בגיראלט, במחוז שארוש בממלכת הונגריה (אז ב-אימפריה האוסטרו-הונגרית, בימינו גיראלטובצה בסלובקיה) במשפחה יהודית. הוריו היו מגדלי כבשים ועדרם הושמד על ידי מחלה. ג'וזף היה הצעיר שבין ששה ילדים. בגיל 8, בשנת 1883 היגר עם הוריו לארצות הברית. המשפחה התיישבה בניו יורק בלואר איסט סייד במנהטן ופתחה מכולת ברחוב פיט.[1]. האב והאחים עשו מאמצים כדי לשלוח את ג'ו, בן הזקונים, לבתי ספר נאותים.[2] אחרי סיום התיכון נרשם לסיטי קולג' של ניו יורק בכוונה ללמוד הנדסת מכרות ומחצבים. אולם בשנה השנייה, ב-1892 אחרי ששמע בבית החולים בלוויו הרצאה של הפיזיולוג אוסטין פלינט הבן, החליט ללמוד רפואה ולעבור למכללת בית החולים בלוויו, שהפכה לימים לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק. בגיל 20 כבר סיים את לימודיו שם עם תואר דוקטור לרפואה.[1]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדברגר פתח בהמשך קליניקה פרטית בעיירה ווילקס-באר, פנסילבניה. כעבור שנתיים בשנת 1899 החליט להצטרף לשרות הבריאות הציבורי שבאותם הימים נקרא "שירות האשפוז של הצי". עבר את בחינות הקבלה הנדרשות ובמסגרת עבודתו החדשה הועסק תחילה בנמל ניו יורק, וניהל בה את הבדיקות הרפואיות של המהגרים החדשים. בשנים 1906-1902 עבד בתחום האפידמיולוגיה במקסיקו, בפוארטו ריקו ובמדינות מיסיסיפי ולואיזיאנה של ארצות הברית. עסק ברפואה מונעת ובחקר התזונה והשתתף במאמצים להיאבק במחלות זיהומיות וטרופיות כמו הקדחת הצהובה, טיפוס הבהרות, קדחת דנגי וטיפוס הבטן. הוא נודע גם בשיעוריו שלימד בבוסטון, מסצ'וסטס על תפקידם של הטפילים בהעברת מחלות. בשנת 1909 פרסם גולדברגר את מחקרו על מחלה זיהומית שנגרמה על ידי קרדיות שפגעה באוכלוסייה הענייה העירונית. יחד עם ג'ון פ. אנדרסון חקר את ההידבקות בחצבת ובטיפוס.

פלגרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור חגורת הכותנה בדרום ארצות הברית, שבו תושבים רבים מן המעמד הנמוך היו נגועים במחלת הפלגרה
אריסים, אחרי שגורשו, בשנת 1936
חולה פלגרה

בשנת 1914 נתבקש גולדברגר על ידי הרופא הראשי של ארצות הברית, רופרט בלו, לחקור את הפלגרה - "המוות האדום", שהייתה אז מחלה אנדמית בדרומה של ארצות הברית. באירופה ממזרחה ועד לצרפת וספרד המחלה הייתה ידועה כקטלנית עוד מזה מאתיים שנה.[3] הפלגרה התאפיינה בפריחות עוריות, נגעים בפה, שלשולים ובהמשך בדיבור בלתי מובן, וקיהיון. התמותה בבין מקרי הפלגרה שאושזפו בבית החולים הגיעה לשיעור של 30-40%.[4] גולדברגר סבר שהמחלה קשורה לתזונה בניגוד לדעות בקרב החוגים הרפואיים כי מדובר במחלה זיהומית.

התאוריה הזיהומית הייתה נפוצה גם בקרב הציבור הרחב. היו מקומות שבהם ניסו לטפל באתרים הנגועים באמצעות החדרת עשן והכניסו חולים רבים להסגר תחת איום של רובים.[5] גולדברגר חשד כי הסיבה האמיתית היא בתזונה. הוא סייר בבתי החולים, בתי המחסה לחולי נפש ובתי יתומים שב"חגורת הכותנה" ומצא שאיש בצוות המטפל לא נדבק במחלה ושרוב רובם של החולים היו עניים מרודים. היו ביניהם הרבה אפרו-אמריקאים ואריסים, קבוצות אוכלוסין שאכלו מזון ממלא את הבטן ועמילני, המבוסס על קמח תירס. גולדברגר שם לב שאפילו בבתי החולים המשיכו החולים לאכול אותם הסוגים של מזון, להבדיל מן הצוות. בבית יתומים הבחין כי רוב החולים בפלגרה נמנו עם שכבת גילאי 6-12, שבעילה כי עדיין אינם עובדים, מזונם לא כלל בשר וחלב והיה מבוסס יותר על קמח תירס, ביסקוויטים, סירופ מקנה הסוכר, ודבשה.[6] השוואת התזונה לכל שכבות הילדים לפי המלצת גולדברגר הביאה בשנים הבאות לריפוי הילדים החולים ולהעלמות מקרי הפלגרה בקרבם.[7] גולדברגר לא הקים מעבדה בקטריולוגית אלא המליץ מתן תזונה הכוללת חלבונים טריים כטיפול ומניעה.

בשנת 1915 שנה שבה רק במדינת מיסיסיפי מתו 1535 בני אדם מפלגרה, באישור מושל המשינה ג'.ה. וילר, ערך גולדברגר ניסוי ראשון על אסירים בבית הסוהר רנקין באותה מדינה. אחרי מחקרים מרובים באמצעות תוכניות תזונה שונות שנערכו על אסירים למשך כמה שנים, היה גולדברגר מסוגל להוכיח שאנשים שצרכו תזונה המבוססת על כמויות גדולות של תירס עד כדי הזנחת דברי מזון מסוג אחר, היו בסיכון גבוה לחלות בפלגרה. על אף מחקריו המדויקים, תגליתו של גולדברגר נמצאה בלתי מקובלת מבחינה חברתית ופוליטית והוא התקשה להשיג מימון בטיפול בפלגרה לפי שיטתו.

מאוחר יותר, ב-1937 גילה קונרד אלווהיים את המנגנונים הספציפיים של היווצרות המחלה על רקע חוסר בסוג של ויטמין B שנקרא ניאצין (B3 או ויטמין PP), יחד עם רמות נמוכות של החומצה האמינית טריפטופן. לפתרון הטיפולי במחלה תרם גם ד"ר תום שפיס (1960-1902).

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף גולדברגר לקה בגידול כליה מסוג היפרנפרומה. למשך חודשיים 20 רופאים מן השירות הצבורי תרמו לו מנות דם. הוא עבר ששה ניתוחים, אך מצבו הרפואי המשיך להתדרדר. הוא נפטר בבית החולים של הצי האמריקאי בינואר 1929 בהתאם לבקשתו שנוסחה עוד 22 שנה קודם לכן, אפרו נשרף בטקס שבו השתתף הרב אברהם סיימון ואחר כך פוזר מעל נהר הפוטומק.[8] השאיר אלמנה ו-4 ילדים: 3 בנים ובת. אחרי מותו בהתערבות הקונגרס של ארצות הברית הוחלט להקצות לאלמנתו קצבה ממשלתית חודשית בשווי 125 $ כאות הכרה בתרומת בעלה לחברה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1940 - הופק הסרט הקצר " A Way in the Wilderness ( "דרך במדבר") על ידי ג'ון נסביט בבימוי פרד זינמן ובהשתתפות השחקן שפרד סטרדוויק, על סיפור מחקריו של ג'וזף גולדברגר

באותה שנה שודר גם ברדיו פרק בשם "המוות האדום" בתוכנית " Cavalcade of America" שהוקדש למפעלו של גולדברגר בתחום חקר הפלגרה, בהשתתפות השחקנים ריי קולינס ואגנס מורהד.

  • 2012 – הופקה בערוץ הטלוויזיה Science התוכנית True Dark Matters: Twisted But על מחקריו את הפלגרה
  • ארכיון מסמכיו נמצא בספרייה הלאומית לרפואה בבתסדה.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 התחתן ג'וזף גולדברגר עם מרי פראר, אישה נוצריה, על אף התנגדותן של שתי משפחותיהם.

מבחר מחקרים וכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The etiology of pellagra: The significance of certain epidemiological observations with respect thereto. Public Health Rep. 1914;29(26):1683-86.
  • with Waring CH, Tanner WF: Pellagra prevention by diet among institutional inmates. Public Health Rep. 1923;38(41):2361-68.
  • with Wheeler GA: The experimental production of pellagra in human subjects by means of diet. Hygienic Laboratory Bulletin. 1920; 120:7-116.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Joann G. Elmore, Alvan R. Feinstein - Joseph Goldberger: An Unsung Hero of American Clinical Epidemiology, Annals of Internal Medicine, 1 september 1994 (Ann Intern Med. 1994;121(5):372-375.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Karen Bryla – art. Joseph Goldberger

Alan Kraut באתר NIH

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 A.Kraut
  2. ^ P.de Kruif ע' 336
  3. ^ P.de Kruif ע' 335-337
  4. ^ P.de Kruif ע' 337
  5. ^ P.de Kruif ע' 337
  6. ^ P.de Kruif ע' 345-341
  7. ^ P.de Kruif ע' 345
  8. ^ כתבת הספד באתר סוכנות החדשות היהודית JTA ‏ 20.01.1929