ג'וזף דאנקן

ג'וזף דאנקן
Joseph Duncan
	ג'וזף דאנקן
לידה	22 בפברואר 1794; פריז, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	15 בינואר 1844 (בגיל 49); ג'קסונוויל, אילינוי, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות דיימונד גרוב, ג'קסונוויל, אילינוי, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הוויגית
	3 בדצמבר 1834 – 7 בדצמבר 1838; (4 שנים)
סגני מושל אילינוי	אלכסנדר ג'נקינס ; ויליאם דייווידסון
	→ ויליאם לי יואינג תומאס קרלין ←
	4 במרץ 1827 – 21 בספטמבר 1834; (7 שנים ו־28 שבועות)
	4 במרץ 1827 – 21 בספטמבר 1834; (7 שנים ו־28 שבועות)
	1825–1829; (כ־4 שנים)
	1825–1829; (כ־4 שנים)
חתימה

ג'וזף דאנקן (באנגלית: Joseph Duncan;‏ 22 בפברואר 1794 – 15 בינואר 1844) היה פוליטיקאי אמריקאי מאילינוי, שכיהן כמושל אילינוי השישי בשנים 1834–1838, היחידי מטעם המפלגה הוויגית שמשל במדינה. לפני היותו מושל, כיהן דאנקן ארבע תקופות כהונה בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף דאנקן נולד בפריז, קנטקי. הוא שירת במלחמת 1812 ובמלחמת בלאק הוק (אנ').

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1818, השנה בה הפכה אילינוי למדינה בארצות הברית, עבר אליה דאנקן, והתיישב בבראונסוויל שבמחוז ג'קסון. כאן הוא היה חבר בלשכת הבונים החופשיים. ב-1830 הוא עבר לג'קסונוויל.

לפני היותו מושל, הייתה לדאנקן קריירה פוליטית מרשימה. הבחירות הראשונות בהן הוא ניצח היו לתפקיד נציג בבית הנבחרים של אילינוי, בו הוא כיהן בשנים 1825–1829. ב-1829 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, אז הייתה אילינוי בכללותה מחוז בחירה אחד לקונגרס. הוא נבחר לתפקיד לאחר שניצח את מתנגד העבדות וחבר בית הנבחרים הוותיק, דניאל פופ קוק. כוחם של חברי סיעתו של אנדרו ג'קסון במפלגה הדמוקרטית עלה אז באילינוי, וחנו של קוק סר בעיניהם כאשר הוא הצביע נגד ג'קסון בבחירות לנשיאות של 1824, שהוכרעו בהצבעת בית הנבחרים. דאנקן התמודד בבחירות בהצלחה כחבר סיעת הג'קסונים, וזכה ב-6,322 קולות מול 5,619 הקולות של קוק. הוא נבחר לשתי כהונות נוספות בבית הנבחרים כנציג אילינוי בכללותה, וב-1832 הוא נבחר לכהונה רביעית, הפעם מטעם מחוז הבחירה השלישי שנוצר אז. בראשית ימיו בקונגרס היה דאנקן דמוקרט ג'קסוני, אך יחסיו עם מפלגתו של הנשיא ג'קסון הורעו במהלך שנותיו כמחוקק. ב-1834 הוא כבר הצביע יותר ויותר עם האופוזיציה הוויגית. הניתוק הסופי שלו עם הדמוקרטים התרחש ביוני 1834,כאשר הוא הצביע בעד הארכת הזיכיון של הבנק השני של ארצות הברית (אנ'). בסיועם של הדמוקרטים, שלא היו מודעים לשינוי בעמדתו הפוליטית של דאנקן, הוא נבחר באותה שנה כמושל אילינוי, זאת מבלי שניהל כלל מסע בחירות, ומבלי שהגיע בכלל לאילינוי.

מושל אילינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום אמצע הכהונה שלו שנתיים לאחר מכן, ביקש דאנקן מבית המחוקקים המדינתי להעביר חוק לעבודות ציבוריות, שיאפשר את סלילתם של כבישים, מסילות ברזל וכבישים רבים, וביצוע שיפורים בנמל ובתעלות בכל רחבי המדינה. בנסותו להתמודד עם הפאניקה של 1837 (אנ') שהכתה בכל ארצות הברית, ובראותו שהעלויות של העבודות הציבוריות הלכו וגדלו, ביקש דאנקן מבית המחוקקים לבטל את התוכנית. המחוקקים התעלמו מבקשתו, ואף הוסיפו מיזמים נוספים לתוכנית. בעוד שמספר העבודות הציבוריות היה קטן, התוכנית גרמה לצבירת חוב שכמעט גרם למדינה לפשיטת רגל. החוק הראשון, על הלוואה של 15 מיליון דולר לתשלום התוכנית, יותר מהכפיל את ההכנסה השנתית של המדינה. החוב שנוצר כתוצאה מחוק העבודות הציבוריות לא שולם במלואו עד 1882, ועלה למדינה בריבית שערכה עלה על עלות העבודות עצמן.

במהלך כהונתו כמושל עברה בירת אילינוי מוואנדליה שבמחוז פאייט, לבירה הנוכחית ספרינגפילד שבמחוז סאנגמון. מהלך שנוי במחלוקת זה בוצע בין השאר כתוצאה ממהלכי מנהיגות מוצלחים של הנציגים מספרינגפילד, שנודעו כ"תשעת הארוכים", שאחד מהם היה אברהם לינקולן. לינקולן ושמונת הנציגים האחרים הצליחו להעביר את בירת המדינה לספרינגפילד לאחר שהבטיחו לנציגים אחרים בבית הנבחרים שתמכו בהחלטה שיתבצעו מיזמי עבודות במחוזותיהם. מהלך זה הוביל לתוכנית העבודות הציבוריות הכושלת.

ב-1842, ארבע שנים לאחר תום כהונתו כמושל, ניסה דאנקן להתמודד פעם נוספת בבחירות לתפקיד. על אף שיריבו המרכזי במערכת הבחירות נפטר במאי אותה שנה, נבחר בסופו של דבר הדמוקרט תומאס פורד כמושל אילינוי השמיני, ובאותה שנה השיגו הדמוקרטים את השליטה על שני בתי המחוקקים של המדינה.