ג'וזף טאוסיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וזף טאוסיג
Joseph Taussig
לידה 30 באוגוסט 1877
דרזדן, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 29 באוקטובר 1947 (בגיל 70)
בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים)
מקום קבורה בית הקברות הלאומי ארלינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הימית של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Joseph K. Taussig Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצי האמריקניהצי האמריקניצי ארצות הברית
תקופת הפעילות 19411895
19471943
דרגה תת אדמירל (צי ארצות הברית) תת-אדמירל
תפקידים בשירות
מפקד המשחתת אמן
מפקד המשחתת וודסוורת'
מפקד המשחתת ליטל
מפקד סיירת ממוגנת קליבלנד
מפקד מספנת נורפוק
פעולות ומבצעים
מלחמת ארצות הברית–ספרד
מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
מדליית השירות המצוין
לגיון ההצטיינות (לגיונר)לגיון ההצטיינות
לב הארגמן
מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וזף קנפלר טאוסיגאנגלית: Joseph Knefler Taussig;‏ 30 באוגוסט 187729 באוקטובר 1947) היה תת-אדמירל יהודי בצי האמריקאי. זכה לעיטורים צבאיים רבים. שירת בצי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד, במלחמת ארצות הברית–הפיליפינים, בעת הנסיגה מקובה, במלחמת העולם הראשונה, בפלישה של ארצות הברית לניקרגואה כחלק ממלחמות הבננה, ובמלחמת העולם השנייה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנם של אדמירל משנה אדוארד טאוסיג ורעייתו אלן קנפלר, ג'וזף טאוסיג נולד בדרזדן, גרמניה, שם אביו, אז בדרגת לוטננט, הוצב בשירות מיוחד בשייטת האירופית (חלק מהצי האמריקני בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20) החל מפברואר 1877 ועד ינואר 1880. כאחד מחמשת בניהם של אדוארד ואלן, החל ג'וזף את הכשרתו באקדמיה הימית של ארצות הברית (USNA), ב-1895. אחיו הבכור, פול טאוסיג, נרשם לאקדמיה הימית של ארצות הברית, אך נפטר ביולי של השנה הקודמת בשל התפרצות פתאומית של דלקת התוספתן. ג'וזף טאוסיג, כמו אחיו המנוח, הצטיין באתלטיקה באקדמיה הימית של ארצות הברית. ככוכב פוטבול הוא שימש כקוורטרבק של נבחרת חיל הים האמריקאי ב-1899. טאוסיג הצטיין גם בתחרויות מסלול ושדה, וכיהן כנשיא התאחדות האתלטיקה של האקדמיה הימית של ארצות הברית. ג'וזף טאוסיג היה השני מבין ארבעה דורות של בוגרי האקדמיה הימית של ארצות הברית במשפחתו, אשר שירתו ברציפות בין השנים 18631970, שושלת שהחלה עם אביו, אדמירל משנה אדוארד טאוסיג (18471921), המשיכה עם בנו של ג'וזף, קפטן ג'וזף טאוסיג ג'וניור (19201999), והסתיימה עם נכדו של ג'וזף, קפטן ג'וזף טאוסיג (נולד ב־1945), מחיל הנחתים של ארצות הברית.

מלחמת ארצות הברית–ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפרצה מלחמת ארצות הברית–ספרד באפריל 1898, היה טאוסיג בשנתו האחרונה להכשרתו כצוער (כפי שנקראו פרחי קצונה באקדמיה הימית של ארצות הברית החל מ-1882 ועד 1902). טאוסיג הוצב לשירות באוניית הדגל של אדמירל ויליאם סמפסון, הסיירת ניו יורק, ושירת על סיפונה במהלך ההפצצה האמריקנית על עמדות ספרדיות, באגואדורס ובסנטיאגו דה קובה, כחלק מקרב אגואדורס ב-1 ביולי 1898, כמו גם בקרב הימי על סנטיאגו דה קובה, ב-3 ביולי 1898, שם נמחק הצי הספרדי והאדמירל פסקואל סרוורה נפל בשבי.

טאוסיג היה עיתונאי וסופר פורה ומוכשר לאורך כל שנות הקריירה הצבאית שלו. בשנים מאוחרות יותר, כנותו הישירה וההוגנת עוררה כלפיו את סלידתו המקצועית של תת-מזכיר הצי של ארצות הברית, ולאחר מכן נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, כמו גם את סלידתו המקצועית של מזכיר הצי של ארצות הברית עצמו, ג'וזפוס דניאלס.

טאוסיג שב לאקדמיה הימית של ארצות הברית ב-1899, והשלים בהצלחה את לימודיו שם באותה השנה.

מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום לימודיו, הוצב טאוסיג לשירות בסיירת ממוגנת Newark, אשר עזבה את מספנת המעגן בניו יורק במרץ 1899, בדרכה אל הפיליפינים. הספינה עצרה לצורכי הצטיידות באיים הקאריביים, בבירת ונצואלה קראקס, בבירת אורוגוואי מונטווידאו, ובנמלים בצ'ילה ובפרו, בטרם הפליגה במעלה חופה של קליפורניה אל הבסיס הימי Mare Island הסמוך לסן פרנסיסקו לצורך הצטיידות ותיקונים, לקראת הפריסה עם הפלגה האסיאתית. לאחר עזיבתה את החוף המערבי, עצרה ה-Newark בהוואי ובגואם, במסלול אל האוקיינוס השקט, ולבסוף עגנה בפרובינציית קאוויט שבפיליפינים בנובמבר 1899. בחמשת החודשים הבאים, שימשה ה-Newark כ-station ship (ספינה שהוקצתה לתחנה מסוימת, המשמשת כלי שיט, או מספקת חיילים, מתקני תדלוק או תיקון וכו', בהתאם לדרישה), בויגאן שבאי לוזון. במהלך תקופה זו היווה טאוסיג חלק מחוליית חוף שיצאה לפמפלונה, על מנת להציל אזרחים אמריקאים שהוחזקו כבני ערובה על ידי מורדים, אשר פעלו על רקע התנגדותם לשליטתה של ארצות הברית בפיליפינים. כך או אחרת, בעת שהותה שם, הצטוותה חוליית החוף לחזור לספינה. בדצמבר, עברה ה-Newark לעיר אפארי שבפרובינציית קגאיאן, שם קיבלה את כניעתם של המורדים בפרובינציות איזבלה, קגאיאן ובאטאן.

משלחת הסיוע לסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1900 הצטוותה ה-Newark להפליג ליפן, ולאחר מכן לטאקו שבסין, כחלק ממשלחת הסיוע לסין - משלחת של הכוחות המזוינים של ארצות הברית שמטרתה הייתה להציל את אזרחי ארצות הברית, אזרחים אירופים ואזרחים זרים אחרים במהלך השנים האחרונות של מרד הבוקסרים. הכוח הימי המשותף היה תחת פיקודו של סגן האדמירל אדוארד הוברט סימור מהצי המלכותי הבריטי, לצד קפטן באומן מק'קלה, מצי ארצות הברית, השני בבכירותו בשרשרת הפיקוד של המשלחת. כחבר בכוח הנחיתה הבין-לאומי, שלימים נודע כ"משלחת הסיוע של סימור", שירת טאוסיג כתף אל כתף לצד ג'ון ג'ליקו ודייוויד ביטי, שהתקדמו מאוחר יותר בשירותם בצי הבריטי, ומונו שניהם, לימים, לתפקיד אדמירל הצי, ואשר איתם רקם טאוסיג שותפות מקצועית וחברית ארוכת ימים.

ב-7 ביוני 1900, 2,100 חברי משלחת הסיוע של סימור יצאו ברכבת מטיינג'ין לבייג'ינג, במטרה לשחרר את עובדי הנציגויות הזרות הנצורים. עם זאת, ההתקדמות הופסקה שוב ושוב בשל הצורך לתקן את מסילת הרכבת, ולהתגונן מפני התקפות הלוחמים הסינים, שהתעצמו עם התקדמות הרכבת שעליה חייליו של סימור. הכוחות האימפריאליים של אלמנת הקיסר היו בעלי ברית של הלוחמים הסינים, והצטרפו למתקפות. שבעה ימים בלבד לאחר שהחלה משימת ההצלה, נאלצה המשלחת לסגת לטיינג'ין, בשל הפגיעה במסילת הרכבת, הן מצפון והן מדרום ליאנג צון, שנגרמה על ידי הלוחמים הסינים, וניתקה את קווי האספקה, מה שמנע את האפשרות לחדשהּ. במהלך הנסיגה נפצע טאוסיג בצורה חמורה ברגלו, כתוצאה ממתקפה של הלוחמים הסינים. ביפן החלים טאוסיג מהפציעה ברגלו. 43 שנים מאוחר יותר הוענק לטאוסיג עיטור לב הארגמן על פציעתו בקרב.

בדומה להתנהלותו בעת מלחמת ארצות הברית–ספרד, כתב טאוסיג ביומנו באופן יומיומי על קורותיו בעת שהותו בפיליפינים, ומאוחר יותר על תקופתו בסין, בעודו מוצב על סיפונה של ה-Newark כצוער. יומנו זה הכיל תיאורים מפורטים של חבריו לספינה ושל קציניו, בכלל זה של קפטן באומן מק'קלה, של סגן האדמירל סימור, ושל ההתקדמות והנסיגה של מסע סימור, הדינמיקה הפוליטית, מנהגים חברתיים ונופש בסין, ושֹרטוטים של פרטים הנדסיים של ה-Newark, ושל ההתרחשויות העירוניות בוויגאן ובפמפלונה. תיעודים בעלי משמעות טקטית כוללים רשימה של הנמלים בהם עגנה ה-Newark לצורכי הצטיידות ותיקונים, ודו"ח מודיעיני על הביצורים של סידני, אוסטרליה ועל ממשלת מדינת ניו סאות' ויילס. טאוסיג הגיש את יומנו לקפטן ג'ון פרימונט מספינת האספקה USS Culgoa, אשר אימת את הפרטים והצהיר על יומניו של טאוסיג כעבודה מצוינת. היומן בן 120 העמודים שכתב טאוסיג בתקופה שהיה על סיפונה של ה-Newark, היה הבסיס למאמרו באפריל 1927 על מסע הסיוע של סימור, אחד מארבעים וארבעה מאמרים שכתב בסופו של דבר לכתב העת Proceedings, של מכון צי ארצות הברית.

השכנת שלום בקובה ושנות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההחלמה מהפציעה ברגלו, הוצב טאוסיג בספינת התותחים נשוויל בפיליפינים, ולאחר מכן לספינת העזר Culgoa, ספינת אספקה הנושאת מכולות מזון עבור הצבא, מאוסטרליה לפיליפינים. לאחר מכן הוצב בספינת התותחים יורקטאון, בפיקודו של אביו, קומנדר (מקביל ללוטננט קולונל) אדוארד טאוסיג. בעת ששירת על היורקטאון, בנמל יוקוהמה, הציל טאוסיג את חייו של עמית לספינה, אשר הציל בעצמו את חייו של אדם אחר שטבע. חייהם של שני הטובעים ניצלו, ובשל גבורתו הוענקה לטאוסיג על ידי מחלקת האוצר של ארצות הברית ב-1902, Silver Life Saving Medal. בין שלל האותות והעיטורים שהוענקו לטאוסיג לאורך חייו, הייתה מדליה זו היקרה לו מכל.

לאחר שנתיים כצוער, בהן השתתף בשלושה עימותים נפרדים, אשר פרצו ביוזמתם של ילידים שהתנגדו להתערבות זרה, החל טאוסיג, ב-28 בינואר 1901, בגיל 23, את שירותו כקצין זוטר וזכה לסדרה של קידומים בדרגה ואותות הצטיינות שהוענקו לו, ואשר ציינו את שירותו בחיל הים. עם שובו לארצות הברית משירותו בפלגה האסיאתית, הוצב באוניית המערכה טקסס ב-1902, ואז שירת כנווט על סיפון ספינת התותחים טופקה. ב-1905 הוצב לשרת על סיפון האמפיטריט (Amphitrite), האונייה הראשונה בסדרתהּ, אשר שימשה כ-station ship של מפרץ גואנטנמו שבקובה. בשנה שלאחר מכן שימש כנווט וכ-executive officer (קצין שאחראי בדרך כלל על תפעול הארגון וניהול הפעילות השוטפת) על סיפון ספינת האספקה Celtic. ב-1907 הצטרף טאוסיג לצוות הקצינים של הפרה-דרדנוט קנזס, אחת מספינות הצי הלבן הגדול, אשר הקיף את כדור הארץ ב-1907, כהפגנה לנוכחותה הגלובלית של ארצות הברית, ולעוצמתו של הכוח הימי של ארצות הברית, אשר יכול לפעול במים עמוקים, ובכל מקום בעולם. לאחר שהקיף הצי את כף הורן, ושייט במעלה החופים המערביים של צפון ודרום אמריקה, הוא ניתק מהקנזס במספנת הצי שבמארה איילנד, והוטל עליו לחבור לכוח בפיקודו של אביו, אדוארד טאוסיג, שהיה אז תת-אדמירל ומפקד מספנת צי ארצות הברית בנורפוק. ב-1910 מונה טאוסיג לעוזרו של תת-אדמירל צ'ארלס ורילנד, מפקד החטיבות השנייה והרביעית של פיקוד כוחות צי ארצות הברית.

עם קידומו לדרגת לוטננט קומנדר (מקביל לרב-סרן) ב-1911, קיבל טאוסיג את הפיקוד על המשחתת אמן (Ammen), ולאחר מכן הוצב ב-Bureau of Navigation שבוושינגטון די. סי. עד 1915. תפקיד זה העניק לטאוסיג את הניסיון והרקע הצבאי שסייעו לקדם את חשיפתו לגורמים בכירים באגף כוח האדם של הצי לאחר מלחמת העולם הראשונה, מה שתרם לקידומו בחיל. ב-1915 החל טאוסיג להתעמת עם תת-מזכיר הצי דאז, ולימים נשיא ארצות הברית ה-32, פרנקלין דלאנו רוזוולט, ועם הממונה עליו, מזכיר הצי של ארצות הברית ג'וזפוס דניאלס, כשטאוסיג, יחד עם כמה קציני צי אחרים, המוכר ביניהם אז היה האדמירל ויליאם סימס, הביעו עמדות ביקורתיות ביחס לתוכנית שאיפשרה שימוש בפושעים משוחררים, לצורך מילוי השורות המתרוקנות בנגדים ובחוגרים. ב-1915 חזר טאוסיג אל הים, כמפקד המשחתת וודסוורת' (Wadsworth), וכמפקד החטיבה השישית של חיל המשחתות בפיקוד כוחות צי ארצות הברית. בשנה שלאחר מכן קודם טאוסיג לדרגת קומנדר (מקביל לסגן-אלוף).

מלחמת העולם הראשונה - "אנו מוכנים כעת, המפקד."[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1916, לאחר ששירת באוניות מערכה, סיירות ומשחתות, מונה טאוסיג לפקד על כוח משחתות, דיוויז'ן 8 (Division 8)‏, חלק מפיקוד כוחות צי ארצות הברית. בעת שבריטניה סבלה קשה מהתקפות לא מרוסנות של צוללות הצי הגרמני כנגד משלוחים מסחריים, בצפון האוקיינוס האטלנטי, הורה נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון לדיוויז'ן 8 לצאת לקווינסטאון (כיום קוב) שבאירלנד, במאי 1917. הייתה זו הקבוצה הראשונה של משחתות אמריקאיות שנשלחה אל מעבר לים במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר חציית האוקיינוס האטלנטי, שארכה תשעה ימים, רובם תחת סערה דרומית-מזרחית קשה, הגיע כוח המשחתות לקווינסטאון, כשההוראות שלו הן לשתף פעולה עם הצי המלכותי הבריטי. בארוחת ערב שנערכה בלילה בו הגיעו הכוחות האמריקניים, שאל מפקד החופים של אירלנד, תת-אדמירל סר לואיס ביילי את טאוסיג: "מתי תהיו מוכנים לצאת לים?"; טאוסיג השיב במילים שהתפרסמו מאז: "אנו מוכנים כעת, המפקד, כלומר, ברגע שנגמור לתדלק". בגין התקפה על צוללת גרמנית, ב-29 ביולי 1917, הוענקה לטאוסיג מדליית השירות המצוין של הצי, באותה העת, פרס הגבורה השני הגבוה ביותר של הצי. בדצמבר 1917 חזרה טאוסיג לארצות הברית, על מנת לפקד על המשחתת שהוזמנה זה מקרוב, Little. במאי 1918 הייתה ה-Little באירופה, ופיטרלה לאורך חופי צרפת. היומן שכתב טאוסיג על שירותו במלחמת העולם הראשונה, יצא לאור בשנת 1996 בהוצאת מכללת המלחמה של הצי, תחת הכותרת "The Queenstown Patrol, 1917". כשהמלחמה התקרבה אל סיומה, נשלח טאוסיג אל ה-Bureau of Navigation, באוגוסט 1918.

עימות עם תת-מזכיר הצי של ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קידומו לדרגת קפטן (מקביל לאלוף-משנה) בספטמבר 1918, הוצב טאוסיג בראש ה-Division of Enlisted Personnel, חלק מה-Bureau of Navigation. בזכות הניסיון שרכש בשירותו בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה, היה מודע טאוסיג לאי ההתאמות ששררו ביחס למצבת כוח האדם של הצי, ועל רקע זה הסתבך טאוסיג, ב-1920, בסכסוך מתוקשר עם תת-מזכיר הצי של ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט. טאוסיג אף העיד בפני תת-הוועדה של הסנאט של ארצות הברית לענייני הצי (U.S. Senate Subcommittee on Navy Affairs), בנוגע למחסור בכוח אדם בצי והצהיר כי "ראשי המחלקות בצי נכשלו בנקיטת צעדים מתאימים לאספקת כוח אדם חיוני להתנהלות ראויה של הצי במהלך המלחמה". בבטאו בפומבי עמדות אלו, רכש לו טאוסיג את עוינותו הנצחית של רוזוולט, שבאותה העת ניהל קרב פוליטי מול המפלגה הרפובליקנית בנוגע למינויו כסגן נשיא ארצות הברית. רוזוולט כתב מכתב חריף לתת-הוועדה לענייני הצי, בו הכחיש את האשמותיו של טאוסיג.

טאוסיג המשיך להצהיר בפה מלא כי "הצי היה רחוק מלהיות מוכן למלחמה... וכוח האדם שגויס היה לחלוטין לא מתאים לאיוש ראוי של ספינותינו שנבנו, תחת הנחות שתשרורנה תקופות של שלום, ובוודאי שאיוש כנ"ל היה בלתי הולם בצורה מסוכנת, במקרה בו ניזרק פתאום למלחמה".

מזכיר הצי של ארצות הברית, ג'וזפוס דניאלס, זעם על התבטאויותיו הביקורתיות של טאוסיג, ודחה את פרסום מאמרו זוכה הפרס של טאוסיג, אודות כוח האדם של הצי, בהוצאת מכון צי ארצות הברית.

השנים שבין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1919 השתתף טאוסיג בקורס לקצינים בכירים במכללת המלחמה של הצי, סיים אותו בהצלחה ב-1920 ומונה לחבר בצוותו של נשיא מכללת המלחמה של הצי. בשנה שלאחר מכן הוא היה חבר צוות במחלקת הטקטיקה. ב-1921 מונה לפקד על אוניית הנוסעים Great Northern, שלאחר מכן שונה שמה ל-Columbia, ואשר לזמן קצר הייתה ספינת הדגל של הצי האטלנטי. ב-1922 הסיירת הממוגנת עליה פיקד, Cleveland, העניקה סיוע לקורבנות רעידת אדמה וצונאמי שפקדו את צ'ילה בנובמבר אותה השנה. על פעולותיו, הוענק לטאוסיג אות מסדר ההצטיינות של צ'ילה, בגין מאמצי הסיוע שהושיט למדינה ולאזרחיה שנפגעו ברעידת האדמה. ב-1923 מונה טאוסיג, למשך שישה חודשים, למשרת עוזרו של הילרי פי. ג'ונס, מפקד ה-United States Fleet.

החל מיולי 1923 ועד יוני 1926, שימש טאוסיג כחלק מהצוות הפיקודי של מכללת המלחמה של הצי, שם כיהן כראש מחלקת אסטרטגיה. ב-1926 הוענק לו הפיקוד על הסיירת הקלה Trenton. בין 1927 ל-1930 כיהן שוב במכללת המלחמה של הצי, בתפקיד ראש המטה, וב-16 במאי 1930, קיבל את הפיקוד על אוניית המערכה Maryland. ב-1 ביולי 1931 קודם טאוסיג לדרגת אדמירל משנה ושימש כראש מטהו של האדמירל ריצ'רד לי. ב-1933 מונה טאוסיג לעוזרו של ראש המבצעים הימיים במחלקת הצי של ארצות הברית. עם זאת, בהינתן שבינואר אותה השנה החל פרנקלין דלאנו רוזוולט לכהן כנשיא ארצות הברית, אפסו סיכוייו של טאוסיג, אליבא דאדמירל פרדריק ס. וייטינגטון, להתקדם אי פעם לדרגה הגבוהה מאדמירל משנה, בשל המחלוקת שלו עם רוזוולט בשנות ה-20. על רוזוולט נמתחה ביקורת על ידי בעלי הטורים דרו פירסון ורוברט אלן, כאשר, ב-1936, במקום למנות את טאוסיג לתפקיד מפקד ה-United States Fleet, מונה טאוסיג לתפקיד מפקד ה-Battleship Division 3. ב-1937, עדיין בדרגת אדמירל משנה, מונה טאוסיג לפקד על ה-Scouting Force. במאי 1938 מונה טאוסיג למפקד מספנת נורפוק ולמפקד ה-Fifth Naval District [כיום, ה-Commander, Navy Installations Command (פיקוד האחראי לכל מתקני החוף שבשליטת הצי האמריקאי)], עמדה בה ניצב אביו, אדוארד טאוסיג, 30 שנים קודם לכן.

עימות נוסף עם פרנקלין דלאנו רוזוולט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1940 התעמת טאוסיג שוב עם פרנקלין דלאנו רוזוולט, שבתקופה זאת כבר כיהן כנשיא ארצות הברית, כאשר הסנאטור ממסצ'וסטס דייוויד וולש הזמין את טאוסיג להעיד בשימוע של הסנאט של ארצות הברית, ביחס לתוכניות להרחבת הצי של ארצות הברית. טאוסיג צידד בבניית אוניות המערכה מסדרת איווה ומסדרת מונטנה, והעיד באשר לתוכניות האגרסיביות והאימפריאליסטיות של האימפריה היפנית, אשר תכננה לספח את סין, את הפיליפינים ואת איי הודו המזרחיים ההולנדיים. טאוסיג הזהיר מפני עליונות צי הסוחר היפני, ביחס לזה האמריקני, וביחס לצורך לחדש את בסיסי ארצות הברית באוקיינוס השקט ולהתכונן להגנה על הפיליפינים, באומרו "אני לא יכול לראות כיצד נוכל להימלט מלהיגרר למלחמה, בהתבסס על המגמות הנוכחיות של האירועים". עדותו של טאוסיג עוררה מחלוקת שנדונה בעיתונות במשך שבועות ארוכים, והציתה את זעמו של פרנקלין דלאנו רוזוולט, אשר שאף לראות את טאוסיג מפנה את מקומו כמפקד מספנת נורפוק ומפקד ה-Fifth Naval District. כך או אחרת, ראש המבצעים הימיים, האדמירל הארולד סטארק, שכנע את רוזוולט לשקול מחדש את החלטתו, ובסופו של דבר נמנע רוזוולט מפעולה. עם זאת, סטארק הצהיר בפומבי כי השקפותיו של טאוסיג עמדו בניגוד לעמדת מחלקת הצי של ארצות הברית בנושא, וב-23 באפריל 1940, פרסם נזיפה שנכללה בתיקו האישי של טאוסיג.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמירל משנה טאוסיג נאלץ להתפטר בספטמבר 1941 בשל גילו המתקדם, חרף עתירתו להמשיך בשירות פעיל, על רקע המשבר הבין-לאומי הממשמש ובא. טאוסיג קודם לדרגת תת-אדמירל ב-22 באוקטובר 1941, עקב שירותו במרד הבוקסרים. באפריל 1940 העיד טאוסיג בפני ועדת הסנאט לעניינים ימיים, כי מלחמה עם יפן על הפיליפינים היא בלתי נמנעת, אם לא יתרחש שינוי במדיניות. עדותו כללה תחזיות מדויקות ביחס למלחמה הקרבה ובאה באוקיינוס השקט. על פי מאמר שנכתב על ידי העיתונאי דרו פירסון ב-9 במאי 1940, אולץ טאוסיג לפרוש לגמלאות בשל תחזיתו הפומבית שמלחמה עם יפן היא בלתי נמנעת. במאמר שפרסמו פירסון ורוברט אלן ב-9 ביוני 1940, התייחסו אל טאוסיג הכותבים כ"האינטלקטואל הכוכב והאסטרטג של צי ארצות הברית".

ב-8 בדצמבר 1941 פקד הנשיא רוזוולט להסיר את הנזיפה שספג טאוסיג מתיקו האישי, לאחר שבנו, ג'וזף טאוסיג ג'וניור, נפצע באורח קשה ואיבד את רגלו, בעת ששירת על אוניית המערכה Nevada, במהלך המתקפה על פרל הארבור. טאוסיג ג'וניור זכה על אירוע זה בצלב הצי.

בקשתו של טאוסיג לשוב לשירות פעיל התקבלה בסופו של דבר ב-1943, והוא שירת במשרדו של מזכיר הצי של ארצות הברית בוועדת החנינה והבקרה של הצי של ארצות הברית, במועצה לבדיקת המשמעת בצי, ובמינהל הרכש והפרישה, עד ל-1 ביוני 1947, חודשים ספורים לפני מותו.

תת-אדמירל טאוסיג הלך לעולמו ב-29 באוקטובר 1947, במרכז הרפואי הצבאי הלאומי וולטר ריד בעיר בת'סדה שבמדינת מרילנד.

טאוסיג השאיר אחריו את אשתו מזה 38 שנים, לולי ג'ונסטון טאוסיג; שתי בנות, אמילי ויטני שרמן ומרגרט פיליפ הלמר, ואת בנו, ג'וזף טאוסיג ג'וניור. ביתו מרגרט הייתה נשואה לקפטן ג'ורג' פיליפ ג'וניור, עד מותו ב-1945.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המשחתת (USS Joseph K. Taussig (DE-1030 נקראה על שמו, בעוד שה-USS Taussig, נקראה על שם אביו.
  • שדרות טאוסיג בנורפוק, וירג'יניה, בסמוך לבסיס חיל הים נורפוק, נקראות על שמו.
  • רחוב טאוסיג בטיירהסאנטה שבסן דייגו, קליפורניה, במתחם השיכון הצבאי שבקניון מרפי, נקרא על שמו.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכדתו של טאוסיג נשואה לעורך הדין ומנחה תוכנית האירוח הרדיופונית, יו יואיט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזף טאוסיג בוויקישיתוף