ג'וזף סינקה

ג'וזף סינקה
Sengbe Pieh
	ג'וזף סינקה; פורטרט משנת 1939
לידה	1814?; סיירה לאון הבריטית, האימפריה הבריטית
פטירה	1879? (בגיל 65 בערך); סיירה לאון הבריטית, האימפריה הבריטית
מדינה	סיירה לאון
מקום קבורה	סיירה לאון הבריטית
השקפה דתית	הכנסייה האפיסקופלית
חתימה

סנגבה פיה (ידוע יותר בשם ג'וזף סינקה; Joseph Cinqué או Cinquez; סביבות 1814 - סביבות 1879), היה אדם יליד מערב אפריקה שנחטף לעבדות ולחם לחירותו. הוא וחבריו החטופים השתלטו על ספינת העבדים הספרדית לה אמיסטאד בה הובלו. הוא נתפס והובל לארצות הברית שם התנהל משפט שהיה אירוע בעל חשיבות במאבק נגד העבדות. בסופו של דבר זכו סינקה וחבריו במשפט בחירותם והוחזרו לאפריקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנגבה פיה נולד בשנת 1814 בקירוב, בנו של ראש שבט מקומי במאני שבסיירה לאון. כאשר נלכד על ידי חוטפי עבדים ספרדים בשנת 1839 הוא היה חוואי שגידל אורז, נשוי ואב לשלושה ילדים.

הספרדים העניקו לו את השם סינקה, ולקחו אותו כעבד להוואנה שבקובה, ומשם נמכר והובל באוניה "אמיסטאד" לפוארטו פרינציפה (Puerto Principe, כיום: קמגואיי), יישוב בדרומה של קובה. ב-2 ביולי 1839 הצליח סינקה להשתחרר מכבליו, שחרר את שאר העבדים ויחד הם החלו במרד במהלכו נהרג רב החובל, והספינה "אמיסטאד" עברה לידי המורדים של סינקה.

סינקה הורה לאנשי הצוות הספרדים שהושארו בחיים לשוט לכיוון אפריקה במשך היום, כך שיהיה בטוח שלא ירמו אותו, אך בניסיון להתחכם הובילו אנשי הצוות את הספינה לעבר קובה במשך הלילה. כך במשך 63 ימים שטה הספינה בזיגזגים, עד שנסחפה לכיוון לונג איילנד שבניו יורק שם משמר החופים השתלט על הספינה, והעבדים כולל סינקה, שניסה לקפוץ למים, נלקחו למאסר בניו הייבן.

הספרדים דרשו את החזרתם של העבדים לקובה. מרטין ואן ביורן, נשיא ארצות הברית, נטה להסכים אך התעקש שישפטו על רצח בארצות הברית. שיקוליו היו לרצות את הספרדים ותומכי העבדות בדרום על מנת להיבחר לכהונה נוספת.

עורכי דין הפעילים לביטול העבדות לקחו את המקרה לטיפולם, וגייסו לצידם את התקשורת ואת דעת הקהל בניו יורק. בבית המשפט נטען כי אף שהעבדות הייתה חוקית בקובה, הבאת העבדים מאפריקה הייתה בניגוד לחוק, כך שזאת הייתה בעצם חטיפה והייתה לחטופים הזכות הטבעית להשתמש באלימות להשתחרר ולזכות בעצמאותם. השופט הסכים לטיעון על אף שהיה ידוע כתומך נלהב ברעיון עליונות האדם הלבן, ופסק לזכות העבדים המורדים.

אולם ממשלת ארצות הברית עתרה לבית המשפט העליון. הנשיא לשעבר ג'ון קווינסי אדמס, שאביו הנשיא ג'ון אדמס היה מחותמי הצהרת העצמאות, נטל על עצמו בגיל 73 את ההגנה בתיק מול הממשלה. למשפט ניתן סיקור עיתונאי נרחב. נאומו המרגש בן שמונה השעות של הנשיא לשעבר, שיש הרואים אותו כרגע התהילה שלו, הביא לשחרור העבדים המורדים.

לואיס טאפאן והאגודה אמריקאית לביטול העבדות (American Anti-Slavery Society) שגייסה כספים למימון המשפט, גייסו די כספים למימון השבת 35 העבדים המורדים ששרדו בחזרה לאפריקה. לבסוף הם חזרו לאפריקה, בינואר 1842, יחד עם חמישה מיסיונרים, שם ייסדו מיסיון נוצרי נגד עבדות.

סינקה גילה שאשתו ושלושת בניו נהרגו בעת העדרו. לאחר שעזב את המיסיון פנה לעסוק במסחר. קיימות טענות שעסק בעצמו במסחר בעבדים, אולם נראה שאינן מבוססות.