ג'ולי טיימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ולי טיימור
Julie Taymor
Julie Taymor at Opening Ceremony of the Tokyo International Film Festival 2022 (52461091576).jpg
לידה 15 בדצמבר 1952 (בת 70)
ניוטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • קליפורניה
  • בית ספר ניוטון הצפוני
  • אוברלין קולג'
  • L'École Internationale de Théâtre Jacques Lecoq עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1986–הווה (כ־37 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אליוט גולדנטל עריכת הנתון בוויקינתונים*אליוט גולדנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ולי טיימוראנגלית: Julie Taymor; נולדה ב-15 בדצמבר 1952) היא במאית קולנוע, אופרה ותיאטרון יהודייה־אמריקאית. בזכות בימוי המחזמר "מלך האריות" (1997), טיימור זכתה בפרס לבימוי מחזמר.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיימור נולדה ב-15 בדצמבר 1952 למשפחה יהודית־אמריקאית במסצ'וסטס, ארצות הברית, כבת זקונים מבין ארבע אחיות. אמה, בטי ברנסטיין טיימור, הייתה אקטיביסטית במפלגה הדמוקרטית, ואביה, מלווין טיימור, היה רופא נשים. טיימור התעניינה בתיאטרון מגיל צעיר, וכילדה היא ואחיותיה העלו הצגות מול הוריהן. בגיל עשר, התחילה טיימור ללכת לשיעורי משחק בתיאטרון לילדים של בוסטון.

במהלך שנות התיכון שלה, טיימור נסעה לתקופה לסרי לנקה והודו. טיול זה עיצב את הקריירה העתידית שלה, כי בזכותו קיבלה טעימה ראשונה מהתיאטרון האסייתי, שהשפיע משמעותית על הסגנון שלה.[1]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל שש עשרה סיימה טיימור את התיכון ועברה ללמוד בפריז במשך שנה, ב-"L’Écôle de Mime Jacques LeCoq". כשחזרה מפריז, טיימור התחילה ללמוד באוניברסיטת אוברלין שבאוהיו. בשנותיה באוניברסיטה עבדה בלהקות תיאטרון ניסיוני בניו יורק ולקחה שיעורי אנתרופולוגיה באוניברסיטת קולומביה. ב-1974 טיימור סיימה את לימודיה ובזכות מענק המשיכה לשנה של טיול ביפן, אירופה ואינדונזיה, במטרה לחקור תיאטרון ברחבי העולם. היא תכננה להישאר באינדונזיה כשלושה חודשים, אך בפועל נשארה שנה שלמה. באינדונזיה טיימור פתחה קבוצה של רקדנים, זמרים, בובנאים ושחקנים מרחבי העולם, שאיתם הפיקה את עבודות התיאטרון הראשונות שלה.[1]

חיים בוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחזרה לניו יורק בתחילת שנות השמונים, טיימור העלתה מחדש על הבמה את המופעים עליהם עבדה באינדונזיה, ובאותה תקופה פגשה את בן זוגה אליוט גולדנת'ל, שהיה שותפהּ במספר רב של פרויקטים. אחד מהם היה המחזה Carnivor Mass.

Carnivor Mass היה העבודה המשמעותית ביותר של טיימור בשנות השמונים. חוץ מכתיבת הפרויקט עם בן זוגה, טיימור הייתה אחראית לבובות ולמסכות שנכללו במחזה. המחזה עסק ביגואר שהופך לילד בזכות אהבה אנושית, אך הופך בחזרה למרושע בגלל שנאה. טיימור הופיעה עם המחזה בישראל בתחילת שנות התשעים. באותה תקופה טיימור גם עבדה כבמאית במספר מחזות כמו Taming of the Shrew, Titus Andronicus, The Temptest.[2]

בשנת 1996 טיימור הייתה במאית ומעצבת שותפה במחזה The Green Bird. באותן שנים הספיקה טיימור גם לעבוד בפרויקטים מעולמות אחרים, כמו קולנוע ואופרה, לדוגמה: Fools fire (1992) שהיה סרט אותו ביימה וכתבה על בסיס הסיפור הקצר Hog-Frog ו-Oedipus Rex שהיה הראשון מתוך מספר אופרות שטיימור ביימה, כמו חליל הקסם של מוצרט שביימה בשנת 1993, Salome שהפיקה בשנת 1995 ו-The Flying Dutchman שביימה בשנת 1995 ואף הופיעה אתו ב-1998 בתל אביב. במות האופרה של טיימור היו ידועות ברמת הפירוט הגבוהה שלהן.[2]

אירוע משמעותי בקריירה של טיימור היה מופע הברודוויי "מלך האריות" שביימה בשנת 1997. טיימור קיבלה את ההזדמנות לביים אותו מת'ומאס שומאכר, נשיא קבוצת תיאטרון דיסני. טיימור הצליחה לבטא את הסגנון האישי שלה ולהוסיף עומק למחזה המצליח, וזכתה בפרס טוני על בימויו.

אחרי ההצלחה בברודוויי המשיכה טיימור לעוד עבודות קולנוע כמו טיטוס בשנת 1999, פרידה בשנת 2002, מעבר ליקום בשנת 2007, ובנוסף כתבה תוכנית טלוויזיה ביחד עם שרה רוהל בשנת 2020 הנקראת The Glorias.[2]

למרות עבודתה בקולנוע, טיימור לא הפסיקה לעבוד באופרה ובתיאטרון. היא ביימה עוד גרסה של חליל הקסם בשנת 2004 בניו יורק ובנוסף ביימה את Grendel עם בן זוגה בשנת 2006 בניו יורק ולוס אנג'לס. הפרויקט הבא של טיימור בברודוויי אחרי מלך האריות היה Spider-Man Turn Off The Dark. הוא היה הפרויקט היקר ביותר שהופק בברודוויי, בעלות של 75 מיליון דולר. המופע נסגר בשנת 2014 אחרי הפסד של 60 מיליון דולר. אחרי הכישלון של ספיידרמן, טיימור ביימה מופע נוסף של שייקספיר A Midsummer Night’s Dream בשנת 2013 והצגת יחיד בשם Grounded בשנת 2015. טיימור חזרה לברודוויי כבמאית ב-2017 למחזה M. Butterfly.[2]

כיום טיימור מתגוררת עם בן זוגה אליוט בארצות הברית.

פרסים משמעותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1996 מועמדות ל-5 פרסי טוני ביחד עם Juan Darién על המחזה Carnival Mass.
  • 2002 מועמדות לשישה פרסי האקדמיה וזכייה בשניים על הסרט פרידה.
  • 2007 מועמדות לסרט הטוב ביותר בפרס גלובוס הזהב לסרט מעבר ליקום.
  • 1994 מועמדות לפרס המוזיקה הקלאסית הבין לאומי ביחד עם ג'סי נורמן ל-Oedipus rex.
  • 1998 מלך האריות:
  1. שני פרסי טוני – אחד לתחפושות הטובות ביותר ואחד לבימוי.
  2. שלושה פרסי Molière.
  3. פרס Myriad לתחפושות מקוריות.
  4. פרס Drama League לבימוי.
  5. פרס Outer Critics Circle לבימוי.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ולי טיימור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]