ג'וליס
פסל אבן של מכונית בכניסה לג'וליס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שם בערבית | جولس | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדינה | ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מחוז | הצפון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש המועצה | וסאם נבואני | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 110 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב 5,000–9,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יוני 2022 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 6,708 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה | 213 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.3% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 1,556 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות | 146 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[2] | 4,310 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג שטח שיפוט | 205 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
32°56′32″N 35°11′01″E / 32.9421301929094°N 35.1835901544926°E | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2017[3] |
4 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.3952 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג מדד ג'יני | 147 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרופיל ג'וליס נכון לשנת 2019 באתר הלמ"ס |
ג'וליס (בערבית: جولس) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1967. כל תושבי ג'וליס הם דרוזים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם כנראה בנומן "יוליוס" שהיה בשימוש על ידי הדיקטטור יוליוס קיסר ושלושת הקיסרים הראשונים של רומא: אוגוסטוס, טיבריוס וקליגולה, דבר אשר מעיד על תקופת הבניה הראשונה מאמצע המאה הראשונה לפנה"ס עד אמצע המאה הראשונה לספירה, או מהמילה "ג'לס" בערבית (جلس) שפירושה "ישב" היות שהיישוב "יושב" על אזור יחסית שטוח ונמוך לעומת ההרים המתנשאים ממזרח ובמיוחד היישוב השכן-ירכא.
בג'וליס התקיים יישוב בתקופת התלמוד ובימי הביניים. לפי תעודות בארכיון הטורקי, במאות ה-14 וה-16 הייתה בג'וליס קהילה יהודית. ב-1388 העתיק סעדיה בן יעקב את "ספר המספיק" מאת תנחום הירושלמי "בעיר ג'ולס דעל מי בורות הסמוכה לעכו, די על שפת הים".[4] לפי יצחק בן-צבי קיומה של קהילה יהודית בתוך כפר חקלאי מובהק שאיננו מרכז מסחרי מעיד כי אנשיה עסקו גם הם בחקלאות.[5]
היישוב הנוכחי הוקם במאה ה-16.[דרוש מקור]
במסגרת תוכנית החירום הכלכלית של 2003 אוחדה ג'וליס עם שכנותיה, אבו סנאן, יאנוח-ג'ת וירכא לרשות מקומית אחת - גיי"א. תושבי הכפרים התנגדו לאיחוד ופעלו לסיכולו. כעבור כשנה בוטל האיחוד וג'וליס חזרה להיות מועצה מקומית עצמאית.
בג'וליס נמצא קברו של המנהיג הרוחני הקודם של העדה הדרוזית בישראל, השיח' אמין טריף, בבית שבו התגורר.
ג'וליס היא מקום מושבם של מחליפו נכדו השייח' מוואפק טריף שמכהן בתפקיד זה מאז וגר בסמיכות לבית סבו, ושל השייח' נעים כאמל הנו, קאדי בית הדין השרעי הדרוזי בישראל.
ב-5 בספטמבר 2016 ירה ראש המועצה סלמאן עאמר למוות בקבלן הגינון מוניר נבואני, לאחר שזה תקף אותו. האירוע כולו נתפס במצלמות האבטחה של בניין המועצה[6]. כעבור יומיים הוצת מבנה עמותת "עמירים" בג'וליס[7]. בעקבות האירוע עזבו זמנית את ג'וליס 30 מבני משפחת עאמר מחשש לנקמת דם.[8] צו איסור פרסום הוצא על מהות הסכסוך בינו לבין נבואני[9].ב-28 ביולי 2020 הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה ברצח[10]
בשנת 2018 נבחר בסיבוב השני וסאם נבואני כראש המועצה.
אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יוני 2022 (אומדן), מתגוררים בג'וליס 6,708 תושבים (מקום 213 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.3%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2020, לג'וליס דירוג של 4 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2017. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ף (2019-2020) היה 86.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 7,252 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[11]
אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קבר שיח' עלי פארס
- ביתו וקברו של השיח' אמין טריף שהיה שנים רבות מנהיג העדה הדרוזית במדינת ישראל.
- מכינת קדם-צבאית ארזי הגליל[12]
- גני אל מונא בחצר ביתו של נאג'י עבאס.
ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|
ג'מיל נבואני | 1967-1983 | |
סאלח טריף | 1993–1983 | לימים ח"כ בכנסת ה-12 (עבודה) ושר בלי תיק |
עאדל עאמר | 1993-1998 | |
סלמאן נגיב הנו | 1998-2002 | כיהן ראשון ברוטציה במשך 3.5 שנים |
נביה נבואני | 2002-2003 | כיהן שני ברוטציה במשך 1.5 שנים |
נדים עמאר | 2003-2008 | |
סלמאן מחמד הנו | 2008-2013 | |
סלמאן עאמר | 2013–2018 | ב-5.9.2006 נעצר באשמת רצח |
וסאם נבואני | 2018–מכהן |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל ג'וליס נכון לשנת 2019 באתר הלמ"ס
- מידע על אתר ג'וליס, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- רותם בר כהן, ג'וליס, הכפר הדרוזי שלא הכרתם, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה ביישובים בעלי 2,000 תושבים ומעלה, ובמועצות האזוריות לפי אומדן סוף פברואר 2022 באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביישובים פחות מ-2,000 לפי טבלת יישובים של למ"ס נכון לסוף 2020.
- ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2020
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2017
- ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, ידיעות אחרונות, 2001. יצחק בן-צבי, שאר ישוב: מאמרים ופרקים בדברי ימי היישוב העברי בא"י וחקר המולדת, תרפ"ז, עמ' 168.
- ^ יואל רפל (עורך), תולדות ארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989, עמ' 490
- ^ ראש מועצת ג'וליס סלמאן עאמר יורה בקבלן מוניר נבואני בהילוך איטי פי 4, יוטיוב
- ^ נעה שפיגל, יומיים אחרי הרצח בג'וליס: בניין עמותה שהקים ראש המועצה הוצת, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2016
- ^ יפה ברנס, ג'וליס: 30 גברים עזבו זמנית מחשש לנקמת דם, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 8 בספטמבר 2016
- ^ בש"פ 7217/17 מדינת ישראל נ' סלמאן עאמר
- ^ חסן שעלאן, "ירה 7 כדורים": ראש מועצת ג'וליס לשעבר הורשע ברצח, באתר ynet, 28 ביולי 2020
- ^ פרופיל ג'וליס באתר הלמ"ס
- ^ יאיר קראוס, אזרחי זה הכי: המכינה שתשנה את העדה הדרוזית, באתר nrg, 27 בינואר 2017