ג'ון אלמיידה
 | |
| לידה |
5 באוקטובר 1930 גלאזגו, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1 בדצמבר 2007 (בגיל 77) בקסהיל, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
ibaumaleon |
| ענף מדעי |
וירולוגיה |
| מוסדות |
|
  | |
ג'וּן דלזיאל אלמיידה (באנגלית: June Dalziel Almeida; 5 באוקטובר 1930 – 1 בדצמבר 2007) הייתה וירולוגית סקוטית, חלוצה בתחום הדמיה, זיהוי ואבחון של נגיפים.[1] כישוריה במיקרוסקופיית אלקטרונים הביאו לה מוניטין בין־לאומי בתחום.[2]
אלמיידה נולדה בגלזגו, ובגיל 16 נשרה מלימודי התיכון. למרות זאת, הצליחה למצוא עבודה כטכנאית בבית החולים בגלאזגו.
בשנת 1964 אלמיידה גויסה לבית הספר לרפואה של בית החולים סנט תומאס בלונדון. בשנת 1967 היא קיבלה תואר דוקטור למדעים (Sc.D.) על בסיס מחקריה והפרסומים שיצאו מהם, בעת שעבדה בקנדה, במכון הסרטן באונטריו ובסנט תומאס.[2] לאחר מכן היא המשיכה במחקר בבית הספר המלכותי הרפואי לתארים מתקדמים (RPGMS), שהפך לימים לחלק מבית הספר לרפואה של האימפריאל קולג'.
היא הצליחה לזהות נגיפים שלא היו ידועים לפני־כן, כולל, בשנת 1966, קבוצה של נגיפים שנקראה לימים נגיף קורונה.[Publications 1][3] החידושים והתובנות שלה בתחום מיקרוסקופיית האלקטרונים החיסונית (IEM) תרמו למחקר שקשור לאבחון של צהבת B, אדמת, HIV, ומחלות נגיפיות אחרות. מיקרוגרפי האלקטרונים שלה ממשיכים להיכלל בספרי הלימוד וירולוגיה, עשרות שנים לאחר שהפיקה אותם.[2]
תרומות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרם To Catch a Virus (2013), ג'ון בוס ומרילין ג' אוגוסט מתארים כיצד אלמיידה "מילאה תפקיד מכריע בהתאמת מיקרוסקופ האלקטרונים לעבודה וירולוגית לאבחון קליני."[1]
לפני עבודתם של אלמיידה ואנתוני פיטר ווטרסון בשנות השישים, נעשו מעט מאוד שיפורים בהוכחת ההיתכנות מ־1941 לצבירת נוגדנים ייחודיים לנגיפים שניתן לראות במיקרוסקופ אלקטרונים. בשנת 1963, אלמיידה ניסתה לראשונה טכניקה של מיקרוסקופיית אלקטרונים חיסונית (IEM) להמחשה משופרת של נגיפים באמצעות שימוש בנוגדנים לצבירתם.[Publications 2] בשנות השישים השתמשו אלמיידה ו־ווטרסון בצביעה שלילית (negative staining) במיקרוסקופיית אלקטרונים של נגיפים, טכניקה מהירה ופשוטה, וסיפקו תצפיות מפורטות ומצוינות למורפולוגיה של נגיפים, שחוללו בתחום מהפכה בן לילה.[1]
בשנת 1966, בעזרת הטכניקות החדשות שלה, הצליחה אלמיידה לזהות קבוצה של "נגיפי נשימה אנושיים שלא אופיינו בעבר", תוך שיתוף פעולה עם דייוויד טיירל,[3][1] אז מנהל מרכז המחקר להצטננות[2] בסולסברי.[4] טיירל הציע לקרוא לקבוצה החדשה "נגיפי קורונה" (coronaviruses). משפחת הנגיפים כוללת כעת את הנגיף שגרם להתפרצות מחלת הסארס ב־2003, ואת נגיף ה־SARS-CoV2, הגורם למחלת נגיף הקורונה 2019.
בשנת 1967, בשיטת צבירת מיקרוסקופיית האלקטרונים החיסונית (IEM aggregation), היא הפיקה את ההדמיה הראשונה של נגיף ה-אדמת.[2][5][6]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון דלזיאל הארט (June Dalziel Hart) נולדה ב־5 באוקטובר 1930 בגלאזגו לג'יין דלזיאל (סטיבן) ולהארי לאונרד הארט, נהג אוטובוס.[1][2][7]
בשנת 1947, כאשר היא הייתה בת 16, היא עזבה את בית הספר, ולמרות כישרונה האקדמי, לא היו לה את האמצעים הכספיים ללמוד באותה עת באוניברסיטה.[2] היא החלה לעבוד כטכנאית היסטופתולוגיה, תחילה במרפאה המלכותית בגלאזגו, ואחר כך בבית החולים סנט ברתולומיו, שם עבדה עד 1954.
מכון הסרטן באונטריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1954 היא נשכרה לתפקיד חדש כטכנאית מיקרוסקופיה אלקטרונית במכון הסרטן באונטריו,[2][1] שם עבדה במשך עשר שנים.
בזמן שעבדה כמפעילת מיקרוסקופ אלקטרונים, היא ועמיתיה למכון הסרטן הפיקו סדרה של מחקרים המיישמים צביעה שלילית על בעיות קליניות.[1]
בשנת 1963 היא הייתה הראשונה משלושה כותבים שפרסמו יחד מאמר בכתב העת Science, שבו הם זיהו חלקיקים דמויי נגיף בדם של חולי סרטן.[8]
בשנת 1963 היא פרסמה עם עוד שני חוקרים מחקר שבו ביצעה צביעה שלילית של אנטיגן ונוגדן" במיקרוסקופ אלקטרונים.[Publications 2]
בית הספר לרפואה של בית החולים סנט תומאס[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1964, אלמיידה קיבלה תואר דוקטור למדעים, על סמך פרסום תוצאות מחקריה שנערכו במכון הסרטן באונטריו ובסנט תומאס על מיקרוגרפיית אלקטרונים של נוגדנים.[1]
בשנת 1964, טוני ווטרסון, שמונה זמן קצר לפני־כן לתפקיד יו"ר מחלקת המיקרוביולוגיה בסנט תומאס, פגש את אלמיידה בזמן ביקורו בטורונטו, וגייס אותה להצטרף לצוות המחקר שלו[3] באחד מבתי הספר לרפואה הוותיקים והיוקרתיים ביותר בבריטניה – בית הספר לרפואה של בית החולים סנט תומאס, לימים חלק מקינגס קולג'. בסנט תומאס עבדה אלמיידה על נגיף הפטיטיס B ועל נגיפים שגורמים להצטננות. בשנת 1966 שיתפו ווטרסון ואלמיידה פעולה עם הרופא ומנהל המחקר על הצטננות דייוויד טיירל, שעבד על מערכת חדשה של תרבית איבר. צוותו של טיירל ניסה לגלות את נוכחותם של נגיפי רינו בתרביות רקמות של תאים שייצרו במעבדה. הם רצו לגלות נגיף נשימה מסוים שהם קראו לו B814. הפרופסור השוודי ברטיל הורן היה מסוגל ליצור את כל הנגיפים הנשימתיים של טיירל בתרביות איברים של תאים מדרך נשימה אנושית במעבדה, למעט הנגיף B814. המשמעות של קיום מערכת תרבית איברים זו הייתה שהם לא היו תלויים במתנדבים אנושיים כדי לחקור נגיפים אלה. הם רצו שיטה אמינה לגילוי הנגיף B814.[3]
בספר "מלחמות קרות" (Cold Wars, יצא בשנת 2002), שטיירל כתב עם מייקל פילדר, הוא תיאר כיצד כאשר הוא פגש לראשונה את אלמיידה, היא נראתה כמי שמרחיבה היכולות של מיקרוסקופ האלקטרונים. על פי טיירל, לפני העבודה החדשנית של אלמיידה, היה מקובל לחשוב שנגיפים צריכים להיות מרוכזים ומטוהרים כדי שיהיה אפשר לזהות אותם עם מיקרוסקופ אלקטרונים. כאשר אלמיידה אמרה לטיירל שהיא יכולה "למצוא חלקיקי נגיף" בתרביות האיבר שהם אספו בטכניקות החדשות המשופרות שלה הוא היה סקפטי.
צוותו של טיירל שלח דגימות לאלמיידה בלונדון. אלה כללו דגימה שהוכנה עם נגיף B814, יחד עם דגימות שנדבקו במחלות השפעת וההרפס, שהיו ידועות היטב. כאשר בחנה אלמיידה את הדגימות דרך סריגי המיקרוסקופ שלה, היא זיהתה את כל הנגיפים הידועים, ותמונותיה חשפו את המבנה שלהם בצורה יפהפייה. אך חשוב מכך, היא ראתה גם חלקיקי נגיפים בדגימה של B814. היא אמרה לטיירל כי דגימות ה־B814 הזכירו לה חלקיקים שחקרה בעבר במחלה שנקראה דלקת סמפונות זיהומית של תרנגולות ובמחלה אחרת – דלקת כבד של צהבת עכברים. המאמרים שלה על אלה נדחו מכיוון שהבודקים התייחסו למיקרוגרפים האלקטרוניים שלה כאל "תמונות גרועות" של חלקיקי נגיף שפעת ידועים. היא אמרה לו שעתה היא יודעת ששלושת הנגיפים האלה היו משהו די חדש.
לדברי טיירל, לאחר שאלמיידה זיהתה את קבוצת הנגיפים הזאת, שלא הייתה מוכרת לפני־כן, הם נפגשו במשרדו של ווטרסון כדי להחליט על שמה. הנגיפים נראו כאילו היו מוקפים ב"הילה", שנקראת בלטינית "קורונה", וכך נולד השם "coronavirus" – "נגיף קורונה".[3]
בשנת 1966, אלמיידה וטיירל כתבו: "החלקיקים האלה מרובי צורות (פלאומופרפיים), בגודל 800 עד 1200 Å, והם מוקפים בשוליים ארוכים של 200 Å. אי־אפשר להבדיל ביניהם לבין דלקת סמפונות של עופות, הנגיף היחיד שהיה ידוע לפני־כן בתור בעל מורפולוגיה כזאת."[Publications 1]
בית הספר המלכותי הרפואי לתארים מתקדמים בלונדון (RPGMS)[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוש שנים מאוחר יותר, ב־1967, כשווטרסון נכנס לתפקיד בבית הספר המלכותי הרפואי לתארים מתקדמים (RPGMS), גם היא עברה לעבוד שם.
בשנת 1968 היא פרסמה יחד עם טיירל מאמר בכתב העת Journal of General Virology, בנושא "דלקת סמפונות זיהומית של עופות".[Publications 3]
בשנת 1971, תוך שימוש בטכניקת מיקרוסקופיית האלקטרונים החיסונית שלה, היא עשתה את התגלית פורצת הדרך, כי נגיף הפטיטיס B הכיל "שני מרכיבים נבדלים אימונולוגית – מעטפת חיצונית ומרכיב פנימי קטן".[9]
מכון ולקאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
את השנים האחרונות של הקריירה המקצועית שלה בילתה במכון ולקאם לפני שפרשה לגמלאות. בזמן שעבדה בוולקאם, שמה הופיע במספר פטנטים בתחום הדמיית נגיפים.[10]
בגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתה ממכון ולקאם, היא חזרה בסוף שנות השמונים לתפקיד מייעץ, כאשר סייעה לייצר מיקרוגרפים של נגיף ה־HIV.[2]
במהלך פרישתה פנתה לתחומים נוספים, הפכה למורה ליוגה, סוחרת עתיקות, ואף התמחתה בשיפוץ חרסינות סיניות עתיקות.
פרסומיה כוללים את "המדריך לאבחון מעבדתי מהיר של נגיף" (1979) עבור ארגון הבריאות העולמי.[Publications 4]
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית הספר המלכותי הרפואי לתארים מתקדמים בלונדון (RPGMS), בשנת 1970, אלמיידה לימדה את אלברט קפיקיאן את הטכניקה של מיקרוסקופיית אלקטרונים חיסונית (IEM). קפיקיאן, שביקר בבית הספר למשך כחצי שנה מטעם מכון הבריאות הלאומי של ארצות הברית, השתמש בטכניקות שלה בזיהוי הגורם לגסטרואנטריטיס לא־חיידקי, שנקרא תחילה נגיף נורוולק, ולאחר מכן נורו־וירוס.[2]
עבודתה של אלמיידה זכתה לתשומת לב מחודשת במהלך החודשים הראשונים של מגפת הקורונה ב־2020. הסיפור שלה, שלא היה ידוע מאוד, פורסם לראשונה על ידי העיתון הראלד בסקוטלנד ב־7 במרץ, על ידי ה־BBC ב־15 באפריל,[4] ועל ידי הנשיונל ג'יאוגרפיק ב־17 באפריל.[11] על פי הפרופסור לבקטריולוגיה יו פנינגטון, מדענים סינים זקפו לזכותה את עבודתה, כולל הטכניקות שפיתחה, את הזיהוי המוקדם של מחלת נגיף קורונה 2019. פנינגטון עצמו כינה את אלמיידה "החונכת" שלו.[12]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלמיידה עברה לטורונטו, אונטריו ועבדה במכון לחקר סרטן לאחר נישואיה ב־11 בדצמבר 1954 לאנריקה רוזליו (הנרי) אלמיידה (1913–1993), אמן מוונצואלה, שאיתו נולדה לה הבת ג'ויס.
לבתה ג'ויס, פסיכיאטרית, יש שתי בנות.[2]
נישואיה הראשונים הסתיימו בגירושים בשנת 1982.
היא פרשה לגמלאות בשנת 1985 לבקסהיל-און-סי שבמזרח סאסקס עם בעלה השני, פיליפ סמואל גרדנר, וירולוג.[2]
אלמיידה מתה בבקסהיל מהתקף לב בשנת 2007.
פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Almeida, June D.; Tyrrell, D. A. J. (1967). "The Morphology of Three Previously Uncharacterized Human Respiratory Viruses that Grow in Organ Culture". Journal of General Virology. 1 (2): 175–178. doi:10.1099/0022-1317-1-2-175. ISSN 0022-1317. PMID 4293939.
- ^ 1 2 Almeida, June; Cinader, Bernhard; Howatson, Allan (1 בספטמבר 1963). "The Structure of Antigen-Antibody Complexes: A Study by Electron Microscopy". Journal of Experimental Medicine (JEM). 118 (3): 327–340. doi:10.1084/jem.118.3.327. ISSN 0022-1007. נבדק ב-18 באפריל 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Berry, D. M.; Almeida, June D. (1968). "The Morphological and Biological Effects of Various Antisera on Avian Infectious Bronchitis Virus". Journal of General Virology (JGV). 3 (1): 97–102. doi:10.1099/0022-1317-3-1-97. ISSN 0022-1317. PMID 5692879.
- ^ Almeida, June D. (1979). "Manual for rapid laboratory viral diagnosis" (PDF). World Health Organization (WHO).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כבר ב-1964: הראשונה שראתה את הקורונה, באתר ynet, 24 באפריל 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Booss, John; August, Marilyn J. (2013). "Chapter 7: Imaging viruses and tagging their antigenes". To Catch a Virus. Washington, DC: ASM Press. pp. 197–249. ISBN 978-1-55581-507-3. נבדק ב-18 באפריל 2020.
ASM: "This chapter first examines the refinements in electron microscopy (EM) that greatly expanded the understanding of the structure and replication of viruses and facilitated the application of EM to viral diagnosis. The refinements included thin sectioning, negative staining, and immunoelectron microscopy (IEM) developed for clinical diagnostic work. The use of EM in discovering the viral causes of acute gastroenteritis and infectious hepatitis are then considered."
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Almeida, Joyce (28 ביוני 2008). "June Almeida (née Hart)". The BMJ. BMJ Group. 336 (7659): 1511.1–1511. Bibcode:1963Sci...142.1487A. doi:10.1136/bmj.a434. PMC 2440895. נבדק ב-18 באפריל 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Tyrrell, David; Fielder, Michael (2002). Cold wars: the fight against the common cold. Oxford, England: Oxford University Press. p. 253.
- ^ 1 2 Brocklehurst, Steven (15 באפריל 2020). "The woman who discovered the first coronavirus". BBC Scotland News. נבדק ב-17 באפריל 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Best, Jennifer M; Banatvala, J. E.; Almeida, June D; Waterson, A. P. (29 ביולי 1967). "Morphological characteristics of rubella virus". The Lancet. 290 (7509): 237–239. doi:10.1016/S0140-6736(67)92302-1. ISSN 0140-6736. נבדק ב-18 באפריל 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Paterson, Andrew (2017). Brilliant! Scottish inventors, innovators, scientists and engineers who changed the world. London: Austin Macauley. p. 577. ISBN 9781786294357.
- ^ "The Times & The Sunday Times".
- ^ Almeida, June D.; Hasselback, Richard C.; Ham, Arthur W. (13 בדצמבר 1963). "Virus-Like Particles in Blood of Two Acute Leukemia Patients". Science. 142: 1487–1489. doi:10.1126/science.142.3598.1487. PMID 14077540. נבדק ב-18 באפריל 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Nahmias, André J.; O'Reilly, Richard J. (2012-12-06). Immunology of Human Infection: Part II: Viruses and Parasites; Immunodiagnosis and Prevention of Infectious Diseases. Springer Science & Business Media. ISBN 978-1-4684-1012-9.
- ^ Almeida, June Dalziel, patents, accessed October 2012
- ^ Combs, Sydney (17 באפריל 2020). "She Discovered Coronaviruses Decades Ago—But Got Little Recognition". National Geographic Society. National Geographic. נבדק ב-18 באפריל 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "June Almeida, tribute to Scotland's forgotten hero of the coronavirus". Herald Scotland. 7 במרץ 2020. נבדק ב-18 באפריל 2020.
{{cite news}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|