ג'ון בויד אור
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1880 קילמארוס, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
25 ביוני 1971 (בגיל 90) ברצ'ין, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| ענף מדעי |
תזונה אנושית, רפואה, ביולוגיה, פיזיולוגיה, dietetics |
| השכלה |
|
| מנחה לדוקטורט |
אדוארד פרובן קתקארט |
| תפקיד |
|
| תארים |
מוסמך אוניברסיטה, דוקטור במדעים, M.B, דוקטור לרפואה, בוגר במדעים Baron Boyd-Orr |
| אב |
Robert Clark Orr |
| אם |
Annie Morton Boyd |
| בת זוג |
Elizabeth Pearson Callum (21 בפברואר 1915 – 1948 (כ־32 שנים) ) |
| ילדים |
אליזבת ג'ואן בויד אור, הלן אן בויד אור, דונלד נואל בויד אור |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ג'ון בויד אור (באנגלית: John Boyd Orr; המכונה גם ברון בויד אור מברכין מרנס - 23 בספטמבר 1880 - 25 ביוני 1971). היה מורה, רופא, ביולוג, פוליטיקאי, תזונאי ופסיכולוג סקוטי, זוכה פרס נובל לשלום בשנת 1949.[1]
בויד אור נודע כחלוץ בתחום המחקר התזונתי, והשפיע רבות על עיצוב מדיניות בריאות ותזונה ציבורית בבריטניה ובעולם. ייסד את מכון רווט למחקר תזונתי, ועמד בראשו במשך למעלה מ-30 שנה. במהלך מלחמת העולם השנייה כיהן כיועץ ממשלתי למדיניות מזון, ולאחריה שימש כמנכ"ל הראשון של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות (FAO).
פועלו חצה גבולות מדעיים ופרלמנטריים, והוא נחשב לדמות מפתח בעיצוב מוסדות בינלאומיים לשיתוף פעולה תזונתי וכלכלי. מורשתו משתקפת במדיניות רווחה, מוסדות אקדמיים וניסיון להקמת ממשל עולמי, אליו הקדיש את שנותיו המאוחרות.
ראשית חייו והשכלתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון בויד אור נולד בקילמורס, סמוך לקילמרנוק שבמזרח איירשייר, סקוטלנד, כילד האמצעי במשפחה בת שבעה ילדים. אביו, רוברט קלרק אור, היה בעל מחצבה וחבר בכנסיית סקוטלנד החופשית (1843–1900), ואמו, אני בויד, הייתה בתו של בעל מחצבה אמיד יותר, ששימש בעבר כראש לשכת הבונים החופשיים.
בויד אור למד לקרוא בגיל צעיר, בסיועה של סבתו האלמנה שחיה עם המשפחה[2]. בבית המשפחה הייתה ספרייה עשירה, ואביו, שהיה אדם משכיל, עודד עיסוק בפוליטיקה, סוציולוגיה, מטאפיזיקה ודת. הדיונים הביתיים בנושאים אלה השפיעו על התפתחותו האינטלקטואלית של בויד אור[2].
בהיותו בן חמש, בעקבות אובדן אונייה שהייתה בבעלות אביו, חוותה המשפחה משבר כלכלי ונאלצה לעבור לוסט קילברייד שבצפון איירשייר. למרות הקשיים הכלכליים, המעבר נתפס על ידי בני המשפחה כשיפור באיכות החיים. בויד אור למד בבית הספר המקומי עד גיל 19, ובארבע שנותיו האחרונות שימש גם כמורה-תלמיד. בתקופה זו נחשף ללימודי תנ"ך כחלק מרכזי מהשיטה החינוכית בסקוטלנד, והשפעה זו ניכרה עליו בהמשך חייו[3].
בגיל 13 זכה במלגה לאקדמיית קילמרנוק, אך לימודיו הופסקו לאחר מספר חודשים עקב מעורבותו בעבודות המחצבה של אביו. הוא שב לבית הספר בוסט קילברייד, שם המשיך את לימודיו תחת המנהל ג'ון ג. לייאונס. בתקופה זו עבד גם כמורה-תלמיד בשכר, ובמקביל למד לבחינות הכניסה לאוניברסיטה ולהכשרת מורים, תוך שהוא מסייע בעסקי אביו[3].
כשהיה סטודנט לתואר ראשון בגלאזגו, הוא חקר את העיר בסופי שבוע. הוא נדהם ממה שגילה בשכונות העוני והשיכון שהיו חלק גדול מהעיר. בקרב הילדים הייתה תת-תזונה, בחלק מהמקרים ג'ון היה רואה אותם שיכורים. לקשישים ולמבוגרים כמעט שלא היה רכוש. לאחר שסיים את התואר השני בשנת 1902 הוא היה מורה בבית ספר בשכונת עוני, ובשיעור הראשון שלו הייתה צפיפות רבה. הילדים היו רעבים מאוד, לא היו לבושים בצורה נכונה ומכבדת, הם היו מלוכלכים ונראו נורא במבנם הגופני. ג'ון התפטר כעבור כמה ימים מפני שלא היה מסוגל ללמד ילדים במצב קשה כל כך והבין שאין דבר שיוכל לעשות כדי להקל על סבלם. אחר כך עבר לעבוד אצל אביו למשך כמה חודשים. לאחר מכן לימד במשך שלוש שנים בבית הספר שגם הוא היה באזור עני אך פחות נוראי מהרחובות של גלאזגו.
חזרה ללימודים והשכלה גבוהה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך הגדלת הכנסתו כמורה, החל ג'ון בויד אור ללמד שיעורי ערב בחשבונאות וניהול חשבונות. לאחר שעבר את הבחינות הדרושות, החל להורות בכיתה, והידע שצבר במהלך הלימוד וההוראה שימש אותו בהמשך דרכו המקצועית. עם זאת, עניינו המרכזי לא היה בהוראה, ולאחר שסיים את חובות ההוראה בהתאם למלגותיו, שב לאוניברסיטת גלאזגו ללימודי ביולוגיה, תחום בו התעניין מילדות. בנוסף, נרשם גם ללימודי רפואה כאמצעי זהירות.
במהלך לימודיו התרשם מהמרצים שפגש, בהם דיארמיד נואל פאטון, פרופסור לפיזיולוגיה, ואדוארד פרובאן קת'קארט, ראש תחום כימיה פיזיולוגית.[4] כמו כן הושפע מגישתו החברתית של פרופסור סמואל ג'מיל, שלימד רפואה קלינית.
באמצע לימודיו אזלו מקורות המימון שעמדו לרשותו, והוא נמנע מלפנות למשפחתו בבקשה לעזרה. לצורך מימון המשך לימודיו רכש בניין דירות באמצעות משכנתה ומשיכת יתר מהבנק, והשכיר את הדירות לשוכרים. את שכר הדירה השקיע בתשלום שכר הלימוד. עם סיום לימודיו מכר את הנכס ברווח מתון.
בשנים 1910 ו-1912 השלים את תאריו B.Sc ו-MB Ch.B. בגיל 32, ודורג במקום השישי מתוך 200 תלמידים. בשנת 1914 סיים את לימודיו בהצטיינות וזכה במדליית Bellahouston עבור עבודת התזה המצטיינת של השנה.
תחילת דרכו המדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם סיום לימודיו באוניברסיטה, קיבל בויד אור תפקיד כקברניט על ספינת סחר בין סקוטלנד למערב אפריקה. הוא בחר במשרה זו כדי לשלם את משיכת היתר הבנקאית שלו במהירות. לאחר ארבעה חודשים, ולאחר שפרע את חובו, עזב את המשרה.[5]
בהמשך ניסה לעבוד כממלא מקום של רופא משפחה ב־Saltcoats, ואף הוצעה לו שותפות, אך משהבין כי קריירה רפואית אינה מתאימה לו, בחר לקבל מלגת מחקר לשנתיים מטעם קת'קרט. את המחקר ביצע במעבדת קרנגי, שם עסק בחקר תת-תזונה, חלבון, קריאטין ומטבוליזם. הוא חקר את השפעת צריכת מים על המטבוליזם החנקני בבני אדם ואת הוצאת האנרגיה של טירונים צבאיים במהלך אימוניהם.
ייסוד מכון המחקר רווט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב -1 באפריל 1914,[6]בוייד אור לקח על עצמו מכון מחקר חדש באברדין, פרויקט של ועדה משותפת למחקר בנושא תזונה לבעלי חיים של צפון סקוטלנד קולג' לחקלאות ואוניברסיטת אברדין. הוא הוצע למשרה על פי המלצת א.פ. קאתקארט, שבמקור הוצע לו התפקיד, אבל דחה אותו לטובת כיסא בפיזיולוגיה בלונדון.
הוועדה המשותפת הקצתה תקציב של 5,000 ליש"ט להוצאות הון ו -1,500 ליש"ט עבור עלויות ריצה שנתיות. בויד אור זיהה מיד שסכומים אלה אינם מספיקים. באמצעות ניסיונו בעסקיו של אביו של תכנון תוכניות והערכת עלויות, הוא הגיש תקציב של 50,000 ליש"ט להוצאות הון ו -5,000 ליש"ט עבור עלויות ריצה שנתיות. בינתיים, עם 5,000 לירות שטרלינג הוא כבר הקצה, הוא השכיר בניין, לא של עץ כפי שחזו בוועד, אלא של גרניט ומעוצב כדי שיוכל לשמש ככנף של המכון שהציע 50,000 דולר. הוא קיבל את המכרז הנמוך ביותר של 5,030 ליש"ט, ואמר לקבלנים להתחיל לעבוד מיד. הוועדה לא הייתה מרוצה, אך נאלצה לקבל את העובדה. עם פרוץ המלחמה התבקשו הקבלנים לסיים את הקירות והגג, אך לא לעשות עוד לעת עתה.
שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ביקש ג'ון בויד אור להצטרף להצבא הבריטי, ופנה לעמיתו לשעבר, אדוארד פרובאן קת'קרט, בבקשה לסייע לו לקבל מינוי רפואי ביחידת חיל רגלים מעבר לים. קת'קרט סבר כי תרומתו תהיה יעילה יותר בגבולות בריטניה, והציב אותו תחילה בוועדה רפואית שעסקה בשיפור תנאי תברואה במחנות אימונים. המחנות סבלו מבעיות היגיינה חמורות, ובויד אור פעל לשיפור התנאים באופן שהפחית משמעותית את שיעור התחלואה.
לאחר כשנה וחצי, מונה לקצין רפואה ב"יחידת היערנים הראשונים של שרווד". במסגרת תפקידו בשדה הקרב, בעיקר במהלך קרב הסום וקרב פשנדייל, פעל תחת אש כבדה והעניק טיפול רפואי לפצועים בתנאים קשים. על גבורתו ומסירותו זכה בהצלב הצבאי ובפקודת השירות המצוין. בנוסף, פעל לשיפור תזונת חייליו באמצעות איסוף ירקות משדות נטושים, מה שסייע במניעת מחלות תזונתיות ונעדרויות רפואיות. הוא אף פעל להתאמת נעלי חייליו כדי למנוע תחלואה בכפות הרגליים.
למרות תרומתו בשטח, חש בויד אור שהוא מתנתק מהתפתחויות מדעיות בתחומי הרפואה והתזונה, וביקש לעבור להצי המלכותי הבריטי, שם העריך כי יוכל להקדיש זמן ללמידה ומחקר. לאחר מאמצים, הועבר לתפקיד בבית החולים הימי בצ'טהאם, שם עבד וטיפל בחולים תוך כדי לימוד עצמי אינטנסיבי. לאחר מכן שירת כרופא ב־HMS Furious, תפקיד שאיפשר לו להעמיק בלימוד דרישות התזונה של חיילים – נושא שיהפוך מאוחר יותר למרכזי בפעילותו המדעית והציבורית.
הרחבת מכון רווט ופעילותו לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשובו לאברדין בתחילת 1919, טרם אושרה תוכניתו של ג'ון בויד אור להרחבת מכון המחקר שבראשו עמד. אף שתוכניותיו למענק תחזוקה שנתי קיבלו אישור מהפרופסור לחקלאות באוניברסיטת קיימברידג', תומאס בארלו ווד, ונהנו מתמיכת ראש הממשלה, נדחו בתחילה יוזמות ההרחבה. עם זאת, הצליח בויד אור להגדיל את המענק השנתי לסך של 4,000 ליש"ט.
בשנת 1920 הציג בויד אור את תוכניתו בפני איש העסקים ג'ון קווילר רווט, אשר הביע נכונות לסייע כלכלית. רווט התחייב לתרום 10,000 ליש"ט בכל אחת משתי השנים הראשונות, וכן הוסיף 2,000 ליש"ט לרכישת משק חקלאי, בתנאי שעבודת המכון תכלול גם מחקר בעל השלכות על תזונת האדם. משרד האוצר הבריטי הסכים לתנאים אלה, והמדינה התחייבה לממן את מחצית מעלות ההרחבה. בספטמבר 1922 הושלמו עבודות הבנייה, והמכון – שנקרא כעת מכון המחקר רווט – נפתח מחדש בטקס בהשתתפות המלכה מרי.
בויד אור הוכיח את עצמו כמיומן בגיוס משאבים מממשלות ומממנים פרטיים. הוא פעל להרחבת שטח החווה המחקרית ל-1,000 דונם, להקמת ספרייה, ולהרחבת מבני המחקר. המכון הפך למרכז מחקר בינלאומי בזכות פרסומיו המרובים של בויד אור ומוניטין שצבר. עם זאת, בשל הזמן הרב שהקדיש להשגת מימון, תפוקתו המדעית נפגעה. ברבות השנים תיאר בויד אור את עבודת גיוס התרומות כ"משפילה", וציין כי נאלץ להקדיש לה מחצית מזמנו.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, התמקד בויד אור בעיקר במחקר תזונת בעלי חיים, אך במקביל החל לעסוק גם בתזונת האדם, הן כמדען והן כלוביסט ופעיל ציבורי. בשנת 1927 פרסם מחקר שהצביע על תרומת חלב לתזונת ילדים, דבר שהוביל להנהגת חלוקת חלב חינם בבתי ספר בבריטניה. בדו"ח שפרסם בשנת 1936, שכותרתו "Food, Health and Income", קבע כי לפחות שליש מהאוכלוסייה בבריטניה סובלים מתת-תזונה כתוצאה מהכנסה נמוכה, וכי קיים קשר הדוק בין עוני, תזונה לקויה והישגים ירודים במערכת החינוך.
בין השנים 1929–1944 שימש כיועץ מדעי ללשכה הקיסרית לתזונת בעלי חיים, אשר הפכה מאוחר יותר ללשכה הקהילתית לתזונה במסגרת לשכות חבר העמים לענייני חקלאות (Commonwealth Agricultural Bureaux). הלשכה פעלה מתוך מכון רווט.
קריירה בין-לאומית ופוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1945 נבחר ג'ון בויד אור לתפקיד רקטור של אוניברסיטת גלאזגו כמועמד עצמאי. באותה שנה נבחר גם לכהן כחבר פרלמנט עצמאי מטעם המושב של האוניברסיטאות הסקוטיות המאוחדות, אולם פרש מהפרלמנט בשנת 1946.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, פרש בויד אור מתפקידו במכון רווט, ומונה למנכ"ל הראשון של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות (FAO). במהלך כהונתו הקצרה בתפקיד (1945–1948), פעל להקלת המחסור העולמי במזון באמצעות הקמת ועדת החירום הבינלאומית (IEFC), וקידם יוזמות לשיפור ייצור המזון וחלוקתו באופן שוויוני, לרבות הצעה להקמת מועצת מזון עולמית. אף שהצעה זו לא התקבלה על ידי ממשלות בריטניה וארצות הברית, הניח בויד אור תשתית לפעולתה של הסוכנות החדשה במסגרת האו"ם.
לאחר פרישתו מן ה-FAO, עסק בפעילות עסקית ושימש כמנהל במספר חברות. הוא נודע כמשקיע מוצלח, והצליח לצבור הון אישי משמעותי.
בשנת 1949 זכה בויד אור בפרס נובל לשלום, על פועלו לקידום ביטחון תזונתי עולמי. את כספי הפרס תרם לארגונים שפעלו לקידום שלום עולמי ולהקמת ממשל פדרלי עולמי. באותה שנה קיבל תואר אצולה ונקרא ברון בויד-אור מברכין מינס שבמחוז אנגוס.
בשנת 1960 נבחר לנשיאה הראשון של האקדמיה העולמית לאומנויות ולמדעים, גוף מדעי שהוקם ביוזמת מדענים בולטים לקידום שיתוף פעולה מדעי עולמי.
שמו של בויד אור הונצח במספר אתרים: אוניברסיטת גלאזגו קראה על שמו את "בניין בויד אור" ואת "מרכז בויד אור לאוכלוסיות ולמערכות אקולוגיות", בו גם שמורה מדליית פרס נובל שהוענקה לו.[7] שמו ניתן לרחובות בערים שונות בסקוטלנד, ובהן קילמארס, ברכין, פניקויק, וסולטקוטס.
תרומתו והישגיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ון בויד אור היה מחלוצי המחקר התזונתי, והשפיע באופן נרחב על מדיניות ציבורית, חקלאית ובינלאומית.
מחקר מדעי ותזונתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בדו"ח "Food, Health and Income" משנת 1936, הדגים כי לפחות שליש מהאוכלוסייה הבריטית אינם מסוגלים להרכיב תפריט מזין במסגרת התקציב העומד לרשותם, והוכיח קשר ישיר בין הכנסה נמוכה, תת-תזונה והישגים לימודיים נמוכים.[8]
- מחקריו על מתן חלב לתלמידים הובילו להכרה בתועלות בריאותיות, ולמדיניות ממשלתית של חלוקת חלב חינם בבתי הספר.
מדיניות ציבורית בתקופת המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שימש חבר בוועדת המדע של הממשלה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ותרם לעיצוב מדיניות הרכש וההפצה של מוצרי מזון, שתרמה לשיפור מדדי הבריאות בקרב אוכלוסיות מוחלשות.
מוסדות ומימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות בינלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הציג את רעיון תוכנית המזון העולמית בפני הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט במהלך המלחמה, ופעל ליצירת מדיניות תזונה עולמית בחסות חבר הלאומים.
- שימש כמנכ"ל הראשון של ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות (FAO) בין השנים 1945–1948. יזם את הקמת ועדת החירום הבינלאומית למזון (IEFC), והציע את הקמת מועצת המזון העולמית, שלא אושרה אך תרמה לעיצוב מדיניות עתידית בתחום.[9]
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנת 1949 זכה בפרס נובל לשלום על פועלו למיגור הרעב והעוני.
- תרם את כספי הפרס לארגוני שלום עולמי וקרנות התומכות בממשל עולמי פדרלי.
- הוענק לו תואר אצולה ונעשה לברון בויד-אור מברכין.
- זכה למדליית Bellahouston ולעיטורי כבוד מההחברה המלכותית הבריטית וממוסדות אקדמיים נוספים.[10]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פועלו ממשיך להשפיע על מדיניות בריאות ותזונה. שמו מונצח באוניברסיטת גלאזגו, במכון רווט ובמוסדות חינוך ורחובות במספר ערים בסקוטלנד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Boyd Orr, John (1905). Scotch Church Crisis: The Full Story of the Modern Phase of the Presbyterian Struggle. Glasgow: John M'Neilage.
- Boyd Orr, John (1929). Minerals in Pastures and Their Relation to Animal Nutrition. London: Lewis.
- Boyd Orr, John (1934). The National Food Supply and Its Influence on Public Health. London: King.
- Boyd Orr, John (1936). Food, Health and Income. London: Macmillan.
- Boyd Orr, John (1937). Nutritional Science and State Planning.in John Boyd Orr (ed.). What Science Stands For. London: Allen & Unwin.
- Boyd Orr, John (1940). Nutrition in war. London: Fabian Society.
- Boyd Orr, John (1942). Fighting for What?. London: Macmillan.
- Boyd Orr, John (1943). Food and the People. London: Pilot Press.
- Boyd Orr, John (1946). A Charter for Health. London: Allen & Unwin.
- Boyd Orr, John (1948). Food: The Foundation of World Unity. London: National Peace Council.
- Boyd Orr, John (1950). International Liaison Committee of Organisations for Peace: A New Strategy of Peace. London: National Peace Council.
- Boyd Orr, John (1957). Feast and famine: The wonderful world of food. London: Rathbone Books.69pp
- Boyd Orr, John (1958). The Wonderful World of Food: The Substance of Life. Garden City, NY: Garden City Books.
- Boyd Orr, John; David Lubbock (1964) [1953]. The White Man's Dilemma: Food and the Future (2nd ed.). London: Allen & Unwin.124pp
- Boyd Orr, John (1966). As I recall: the 1880s to the 1960s. with an introduction by Ritchie Calder. London: MacGibbon & Kee.
- Boyd Orr, John; Robert Nelson Beck (1970). Ethical Choice. London: Free Press. ISBN 0-02-902070-0. 444pp
- Kay, H. D. (1972). "John Boyd Orr. Baron Boyd Orr of Brechin Mearns 1880–1971". Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society. 18: 43–81. doi:10.1098/rsbm.1972.0004. PMID 11615751.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון בויד אור, ברשת החברתית Goodreads- ג'ון בויד אור, באתר פרס נובל (באנגלית)
ג'ון בויד-אור לורד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "John Boyd Orr, Baron Boyd-Orr of Brechin Mearns | Scottish scientist". Encyclopedia Britannica (באנגלית).
- 1 2 Kay 1972, p. 43.
- 1 2 Kay 1972, p. 44.
- ↑ E. P. Cathcart, J. B. Orr, The influence of carbohydrate and fat on protein metabolism, The Journal of Physiology 48, 1914-05-18, עמ' 113–127
- ↑ University of Glasgow :: World Changing:: Winning the Nobel Peace Prize, www.worldchanging.glasgow.ac.uk
- ↑ The Glasgow Herald - Google News Archive Search, news.google.com
- ↑ University of Glasgow – The Boyd Orr Centre for Population and Ecosystem Health, www.gla.ac.uk (באנגלית)
- ↑ Sir John Boyd Orr | Rowett Centenary | The University of Aberdeen, www.abdn.ac.uk
- ↑ The Nobel Peace Prize 1949 - Presentation Speech, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
- ↑ John Boyd Orr | lubbock.co.uk (באנגלית אמריקאית)
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|