ג'ון גיל שורטר

ג'ון גיל שורטר
John Gill Shorter

ג'ון גיל שורטר
לידה	23 באפריל 1818 מונטיצ'לו, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	29 במאי 1872 (בגיל 54) יופאולה, אלבמה, ארצות הברית
מדינה
מקום קבורה	יופאולה, אלבמה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ג'ורג'יה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אלבמה ה־17 2 בדצמבר 1861 – 1 בדצמבר 1863 (שנתיים) → אנדרו מור תומאס ה. ווטס ←
נציג אלבמה בקונגרס הזמני של קונפדרציית המדינות של אמריקה 4 בפברואר 1861 – 2 בדצמבר 1861 (43 שבועות ויום)

ג'ון גיל שורטר (באנגלית: John Gill Shorter;‏ 23 באפריל 1818 – 29 במאי 1872) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-17 בשנים 1861–1863 במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. טרם כהונתו כמושל הוא שימש כנציג מטעם אלבמה לקונגרס הזמני של קונפדרציית המדינות של אמריקה מפברואר ועד דצמבר 1861.

ראשית חייו

ג'ון גיל שורטר נולד במונטיצ'לו, ג'ורג'יה. ב-1833 עבר אביו של שורטר למזרח אלבמה, שם הוא החל לרכוש אדמות באירווינטאון (מאוחר יותר יופאולה) ובסביבתה, שבמחוז ברבור. שורטר הצטרף למשפחתו ב-1837, לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת ג'ורג'יה. באמצע שנות ה-40 כבר רכשה משפחת שורטר מספיק קרקעות כדי שהיא תדורג בין המשפחות האמידות ביותר במחוז ברבור. שורטר ואחיו אלי, הקימו יחד את אחד ממשרדי עורכי הדין המוצלחים ביותר בחלק זה של המדינה. ב-1843 נשא שורטר לאישה את מרי ג'יין בטל, גם היא מיופאולה, ונולדה להם בת אחת.

ראשית הקריירה הפוליטית

כמו צעירים רבים במקצועם, עשו האחים שורטר שימוש בהשפעתם המקומית כדי לפתח לעצמם קריירות פוליטיות. בהיותו בנו של אדם שהיה מסור לעקרונות של סיעת הג'קסונים של המפלגה הדמוקרטית, הצטרף שורטר לשורות המפלגה במחוז ברבור. ב-1845 הוא ניצח בבחירות לסנאט של אלבמה וכיהן בו תקופת כהונה אחת. ב-1851 שב שורטר לחיים הציבוריים ונבחר לבית הנבחרים של אלבמה. הוא סיים את כהונתו כאשר המושל הנרי קולייר מינה אותו כשופט נודד. ב-1852 הוא ניצח בבחירות למשרת השיפוט וכיהן בה עד לבחירתו כמושל המדינה.

אף על פי שנכנס לפוליטיקה כאיש סיעת הג'קסונים, עד מהרה הוא עזב אותם. יחד עם תומך זכויות המדינות ויליאם לונדס ינסי, ופוליטיקאים דמוקרטים צעירים אחרים, קרא שורטר תיגר על הדמוקרטים הוותיקים והיה שותף להקמת סיעה שהייתה מסורה להגנה על העבדות ולקידום הפיתוח הכלכלי של הדרום. יחד עם עמיתיו הנציגים לוועידת נאשוויל של 1850, שאף שורטר להוביל להרחבת העבדות לטריטוריות שסופחו ממקסיקו, סוגיה מרכזית בפוליטיקה של הדרום באותה תקופה. אף על פי שבראשית שנות ה-50 הוא לא תמך בפרישת מדינות הדרום, האמינו הוא ובני בריתו שהאזור צריך להכין את עצמו לאפשרות שלא יהיה מענה לדרישות הדרום באמצעים אחרים. במהלך אותו עשור, התמסר שורטר לשכנוע קהל בוחריו שההצעות להגביל את העבדות היו הצעד הראשון לקראת ביטול של מוסד העבדות במקומות בו הוא כבר היה מונהג.

מטרותיו הפוליטיות של שורטר לא הוגבלו רק להגנה על מוסד העבדות. כמי שהיה מודאג מהעתיד הכלכלי של הדרום, הוא הצטרף לדמוקרטים צעירים אחרים באלבמה בקישור בין רעיון הפרישה לבין חזון פיתוח כלכלי שונה מזה של הג'קסונים. שלא כמו הג'קסונים הוותיקים, תמך שורטר בסחר חופשי, בהשקעות ממשלתיות בחינוך, ובקיום עבודות ציבוריות. שילוב זה של חינוך ושל פיתוח כלכלי, האמין שורטר, ירחיב את ההזדמנויות הכלכליות עבור האזרחים הלבנים, ובמקביל ישים קץ לתלות הדרום בצפון. שורטר סבר שדרום עצמאי יותר מבחינה כלכלית יהיה מסוגל לצבור מספיק השפעה כדי להיאבק באיומים על קיומו של מוסד העבדות. במידה שפרישה תהיה בלתי נמנעת, אזי הפיתוח הכלכלי יכין את הדרום להפרדה מהאיחוד ולהקמת אומה עצמאית.

מבחינתו של שורטר, משמעות בחירתו של אברהם לינקולן לנשיאות ארצות הברית הייתה קץ פשרת הדרום מול מתנגדי העבדות. הוא הצטרף לתומכי הפרישה במהלך הקמתה של קונפדרציית המדינות של אמריקה. המושל אנדרו מור מינה אותו כשליח לג'ורג'יה כדי לשכנע את אנשי מדינה זו לשתף פעולה בהחלטה על הפרישה. לאחר מכן הוא התמודד וניצח בבחירות כנציג בקונגרס הזמני של הקונפדרציה, בו הוא פעל לכינון חוקת הקונפדרציה. שורטר היה זה שעמד מאחרי הפשרה על סוגיית צירוף מדינות חדשות לקונפדרציה, ששמה קץ למחלוקת מרירה על מעמד העבדות בטריטוריות שהיו אמורות להצטרף בהמשך לקונפדרציה.

מושל אלבמה

באוגוסט 1861 הביס שורטר את תומאס ה. ווטס בבחירות, והיה למושל אלבמה הראשון שנבחר תחת דגל הקונפדרציה. בנאום ההשבעה שלו הוא קרא לאחד את תושבי המדינה כעם נבדל מזה של "הגזע היאנקי" ודיבר על הצורך לשים קץ לתלות המסחרית, החברתית והפוליטית במדינות הצפון. שורטר הביע את התקווה שהעם יקדיש את עצמו להקרבה שתידרש במהלך העימות הקרב ובא.

עד מהרה אילצה המציאות של המלחמה את שורטר להתפשר על העקרונות שבהם הוא תמך באופן ציבורי בעשור הקודם. אף על פי שהוא היה אדם שהגן על זכויות המדינות ותמך בממשלה פדרלית מוגבלת, הוא לקח אז חלק במהלך ההרחבה הגדולה ביותר של סמכות הממשלה המרכזית הקיצוני ביותר בהיסטוריה האמריקאית. זמן קצר לאחר השבעתו, באפריל 1862 קיבלה הקונפדרציה חוק שחייב את הגברים לשרת בצבא הקונפדרציה, ושורטר, לאחר כמה מחאות, סייע לאכיפתו. מבחינתם של תושבי אלבמה, ושל רוב תושבי ארצות הברית האחרים, לא הייתה הפרה גדולה יותר של חירויות הפרט מאשר לאלץ אדם לשרת בצבא.

באי רצון הרחיב שורטר את סמכויות ממשלת המדינה. תוך שהוא התמודד עם מחסור בכוח אדם לבניית מערכי ההגנה של מוביל, הוא שאף לקבלת חוק שיאפשר לו לדרוש מבעלי העבדים לספק עבדים לטובת המאמץ המלחמתי. עד שחוק זה התקבל באוקטובר 1862, הוא גייס עבדים לשירות על פי סמכויות החירום שלו. עד לתום תקופת כהונתו כמושל, ספג שורטר ביקורת מצד בעלי העבדים על מדיניותו זו. גם כאן נטש שורטר את עקרונותיו כאשר התמודד עם מציאות קשה, ובשל כך שילם מחיר פוליטי.

באופן עקבי עם התנגדותו עוד לפני פרוץ המלחמה לדאגת המדינה לעניים, התנגד שורטר להרחבת תוכנית הסיוע של המדינה למשפחות החיילים. כאשר החל בית המחוקקים המדינתי לשקול את העברת החוקים לשליטה בעליית המחירים כדי שאנשים יוכלו להרשות לעצמם רכישת מזון, טען שורטר שחקיקה שכזאת תחמיר את המצב עוד יותר. הוא לא הטיל וטו על החוק, אך נוסח החוק עליו הוא חתם היה מתון יותר בשל התנגדותו. בכל אופן, ב-1863, לא יכול היה כבר שורטר להתעלם מהדרישה ציבורית לפעולה ציבורית לסיוע למעוטי היכולת. בשל כך הוא תמך בחקיקת חוק להקצאת כספים שיחולקו למחוזות לסיוע לחלשים. הוא גם העסיק עובדי מדינה לרכישת מזון לנזקקים בכל רחבי המדינה.

התדרדרות המצב הצבאי בצפון אלבמה והאיום המתמשך על מוביל, הפכו לאתגר עבור שורטר וממשלתו. כוחות צבא האיחוד התקדמו לתוך צפון אלבמה, ועד לתום כהונתו של שורטר כמושל נכבש רוב שטחה של המדינה. שורטר מינה את קודמו בתפקיד, אנדרו מור, כעוזרו הצבאי, והנחה אותו להקים כוחות להתנגדות מול כוחות צבא האיחוד, אך מחסור בכוח אדם ובכלי נשק סיכלו את מאמציו של מור. על רקע אי יכולתו להרחיק את כוחות הצפון מצפון אלבמה, קיווה שורטר למנוע את כיבוש מוביל. במשך כל תקופת כהונתו, החזיק צי ארצות הברית כוחות במפרץ מוביל, ואילץ את ממשלת המדינה לעשות שימוש מוגבל במשאבים להגנה כנגד פלישה אפשרית מכיוון דרום.

עם התקרב מערכת הבחירות למשרת המושל של 1863, שורטר, שתמיד התנגד להרחבת סמכות הממשלה, התמודד אז עם התנגדות פוליטית הגדולה ביותר בהיסטוריה של אלבמה. רבים במדינה שרדו את המלחמה בזכות התמיכה המוגבלת שהממשלה סיפקה. אך שיקול זה לא הניע את הבוחרים להצביע עבור שורטר בבחירות לכהונה שנייה. אנשים שסברו שהממשלה עשתה יותר מדי, חברו לאנשים שסברו שהממשלה עשתה מעט מדי, ובחרו במועמד הוויגים תומאס ה. ווטס. שורטר אפילו לא ניצח במחוז הבית שלו, מחוז ברבור. עד לסיום המלחמה, הוא סייע למושל ווטס כאשר התבקש לעשות כן. לאחר המלחמה שב שורטר ליופאולה, שם הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין.

ג'ון גיל שורטר נפטר ביופאולה ב-29 במאי 1872.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון גיל שורטר בוויקישיתוף

• ג'ון גיל שורטר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• ג'ון גיל שורטר באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
• ג'ון גיל שורטר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• ג'ון גיל שורטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)