ג'ון גרגורי דאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון גרגורי דאן
John Gregory Dunne
אין תמונה חופשית
לידה 25 במאי 1932
הרטפורד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 2003 (בגיל 71)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פרינסטון, Portsmouth Abbey School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרות בלשית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1994 – 30 בדצמבר 2003 (כ־9 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'ואן דידיון (25 במאי 193230 בדצמבר 2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון גרגורי דאןאנגלית: John Gregory Dunne;‏ 25 במאי 193230 בדצמבר 2003) היה סופר, מסאי, מבקר, תסריטאי, ועיתונאי אמריקאי.[1] בראשית הקריירה שלו עבד כעיתונאי בכתב העת טיים, ובהמשך שלח את ידו גם בכתיבת ביקורת, מאמרים, רומנים ותסריטים.[2] לעיתים קרובות שיתף פעולה עם אשתו, ג'ואן דידיון.[3][4]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאן נולד בהרטפורד, קונטיקט, והיה אחיו הצעיר של הסופר דומיניק דאן. הוא היה בנם של דורותי פרנסס (לבית ברנס) וריצ'רד אדווין דאן (1894–1946), מנתח לב ידוע ורופא ראשי בבית חולים.[5][6] הייתה זו משפחה אירית קתולית גדולה ועשירה. סבם מצד אמם, דומיניק פרנסיס ברנס (1857–1940), ייסד בנק קטן בשם פארק סטריט טראסט.[7]

דאן הצעיר פיתח גמגום חמור ופנה לכתיבה כדי לבטא את עצמו. הוא למד להתגבר על הגמגום דרך התבוננות באחרים. הוא סיים תיכון בבית הספר Portsmouth Priory והשלים תואר ראשון באוניברסיטת פרינסטון ב־1954.[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאן החל לעבוד כעיתונאי בניו יורק בכתב העת טיים. הוא ראה במסאי הפוליטי, נואל פרמנטל מורה וחונך.[2]

בסוף שנות ה־50, פגש דאן את ג'ואן דידיון בעיר ניו יורק, שם הייתה עורכת בכתב העת ווג. בראיון משנת 2005 נזכרה דידיון, "שעשענו זה את זה והוא נראה לי פיקח. הוא הבין בהרבה דברים שבהם לא הבנתי, כמו פוליטיקה והיסטוריה. הצלחתי לסיים את בית הספר מבלי לקלוט כמעט כלום, מלבד הרבה שירה."[8] הוא הזמין אותה לנסוע לקונטיקט בסוף שבוע אחד בשנת 1963 כדי לבקר את משפחתו: משפחה אירית קתולית של ניו אינגלנד, עם שישה ילדים. דידיון אמרה שהיא "אהבה את הסידור, אהבה להיות שם, ואהבה אותו".[9]

לאחר שנישאו ב-1964, עברו בני הזוג לבית מבודד בקו החוף של קליפורניה; דידיון עבדה על רומן שני, בעקבות רומן הבכורה שלה "Run, River", ודאן עבד על ספר בנושא שביתת קוטפי הענבים בקליפורניה. במשך שנים כתבו טור משותף לכתב העת "Saturday Evening Post".[4]

דאן ודידיון ליקטו בהדרגה הזמנות כתיבה מהוצאות ספרים ומכתבי עת, נסעו יחד במשימות עיתונות, ובנו דפוס עבודה ששימש אותם במשך 40 השנים הבאות. היה להם שיתוף פעולה מתמיד של ייעוץ, ביקורת, ועריכה הדדית. שניהם פרסמו ספרים שזכו באהדת הביקורת והפכו רבי מכר, בהם הספר הסטודיו מאת דאן, ספר העיון שלו על חברת אולפני פוקס המאה ה־20.[2]

בני הזוג שיתפו פעולה גם בעבודה על סדרה של תסריטים, כולל בהלה בפארק הסמים (1971), גרסת 1976 של הסרט כוכב נולד ו־"True Confessions" משנת 1981, שהיה עיבוד לרומן של דאן בשם זה. דאן חיבר ספר עיון על הוליווד, בשם "Monster: Living Off the Big Screen".[2]

כמבקר ספרות ומסאי, כתב דאן בקביעות בכתב העת "The New York Review of Books". מאמריו קובצו בשני כרכים, :Quintana & Friends" ‏(1980) ו־"Crooning"‏ (1990).[2]

דאן פרסם כמה רומנים, ביניהם True Confessions, שהתבסס באופן רופף על פרשת הרצח שכונתה הדליה השחורה, ו־"Dutch Shea, Jr"‎.. הוא היה התסריטאי והקריין של הסרט התיעודי של PBS משנת 1990, "L.A. is It with John Gregory Dunne", שבו סקר עבור הצופים את הנוף התרבותי של לוס אנג'לס.[2]

מאוחר יותר, עברו דאן ודידיון למנהטן. ב־30 בדצמבר 2003 מת שם מהתקף לב.[10] הרומן האחרון שלו, "Nothing Lost", שהיה בהגהות בזמן מותו, ראה אור ב־2004.[11]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאן התחתן עם דידיון ב־30 בינואר 1964 במיסיון סן חואן באוטיסטה בקליפורניה.[12] הוא היה בן 31 והיא בת 29. בשנת 1969 שקלו שניהם להגיש בקשה לגירושין, כתבה דידיון באחד ממאמריה.[13]

בני הזוג לא הצליחו להביא ילדים לעולם, ועל כן אימצו בשנת 1966 תינוקת בלידתה וקראו לה קינטנה רוֹ, על שם המדינה המקסיקנית בשם זה. קינטנה מתה בשנת 2005 לאחר שורה של מחלות.[14]

דאן היה דודם של השחקנים גריפין דאן (שכיכב בסרט "זאב אמריקאי בלונדון") ודומיניק דאן (שכיכבה בסרט "פולטרגייסט").[3]

בשנת 2005, פרסמה דידיון ספר בשם "שנה של מחשבות מופלאות", ממואר על השנה שלאחר מות דאן, שבמהלכה אף חלתה בתם במחלה קשה. הספר זכה לשבחי המבקרים ובפרס הספר הלאומי.[15]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Delano: The Story of the California Grape Strike. Farrar, Straus & Giroux. 1967.; University of California Press, 2007, מסת"ב 978-0-520-25433-6
  • The Studio (1969)
  • Vegas (1974)
  • True Confessions, E.P. Dutton, (1977) reprinted 2005 Thunder's Mouth Press
  • Quintana and Friends (1978)
  • Dutch Shea, Jr. (1982)
  • The Red White and Blue (1987)
  • Harp (1989)
  • Crooning (1990)
  • Playland (1994)
  • Monster: Living Off the Big Screen (1997)
  • Nothing Lost. Alfred A. Knopf. 2004.; reprint, Random House, Inc., 2005, מסת"ב 978-1-4000-3501-4
  • Regards: The Selected Nonfiction of John Gregory Dunne. Thunder's Mouth Press. 2006. ISBN 978-1-56025-816-2.

תסריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Eric Homberger (2 בינואר 2004). "John Gregory Dunne". The Guardian. London. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Severo, Richard (1 בינואר 2004). "John Gregory Dunne, Novelist, Screenwriter and Observer of Hollywood, Is Dead at 71". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "A Death in the Family". Vanity Fair (באנגלית אמריקאית). 2008-09-19. נבדק ב-2022-01-05.
  4. ^ 1 2 Bart, Peter (2021-12-23). "Joan Didion & Husband John Gregory Dunne Lived In Both Hollywood And New York Worlds". Deadline (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-01-05.
  5. ^ McNally, Owen (26 באוגוסט 2009). "Celebrity Author And Hartford Native Dominick Dunne Dies At Age 83". The Hartford Courant. אורכב מ-המקור ב-28 באוגוסט 2009. נבדק ב-26 באוגוסט 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Sudyk, Bob (24 במאי 1998). "Dunne's Trials from Hartford to Hollywood to Hadlyme with a Writer Who's Known the Peak of Fame and Despair's Deepest Trough". The Hartford Courant. ארכיון מ-3 בספטמבר 2009. נבדק ב-26 באוגוסט 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Morin, Monte (2 בינואר 2004). "John Dunne Dies; Wrote 'The Studio'". Star-News. p. 7. נבדק ב-31 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Benson, Richard (2005). "East Side Elegy". Telegraph Magazine (Interview). Interviewed by Joan Didion.
  9. ^ (Interview). {{cite interview}}: חסר או ריק |title= (עזרה)
  10. ^ Morin, Monte (31 בדצמבר 2003). "'The Studio' Author John Gregory Dunne Dies". Los Angeles Times. ISSN 0458-3035. ארכיון מ-24 בינואר 2016. נבדק ב-2 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Severo, Richard (2004-01-01). "John Gregory Dunne, Novelist, Screenwriter and Observer of Hollywood, Is Dead at 71". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-01-05.
  12. ^ "Joan Didion, Writing a Story After an Ending". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2022-01-05.
  13. ^ "How Joan Didion the Writer Became Joan Didion the Legend". Vanity Fair (באנגלית אמריקאית). 2016-02-02. נבדק ב-2022-01-05.
  14. ^ "In Sorrowful 'Blue Nights,' Didion Mourns Her Daughter". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2022-01-05.
  15. ^ Yardley, Jonathan (22 בינואר 2006). "Jonathan Yardley". The Washington Post. נבדק ב-31 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)