ג'ון ויין גייסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון ויין גייסי
John Wayne Gacy
לידה 17 במרץ 1942
בית החולים אדג'ווטר, שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 10 במאי 1994 (בגיל 52)
Stateville Correctional Center, Crest Hill, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים Cicero, Norwood Park Township עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • נורת'ווסטרן קולג'
  • פרוסר קאריר אקדמי
  • Cooley Vocational High School עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1972–1978 (כ־6 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Marylynn Myers (ספטמבר 196418 בספטמבר 1969)
  • Carole Hoff (1 ביולי 19722 במרץ 1976) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון ויין גייסיאנגלית: John Wayne Gacy;‏ 17 במרץ 194210 במאי 1994), הידוע גם בכינוי Killer Clown, היה רוצח סדרתי ועבריין מין אמריקאי.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון ויין גייסי נולד בשיקגו שבאילינוי, והיה השני מבין שלושה ילדים. ממוצא דני ופולני. אביו, ג'ון סמואל גייסי, היה אלכוהוליסט, ונראה שנהג לכנותו בכינויי גנאי לעיתים תכופות. גייסי היה קרוב לאמו, מריון אליין רובינסון.

כשהיה בן 11 קיבל גייסי מכה בראש מנדנדה, המכה גרמה להיווצרות קריש דם במוחו. הדבר לא זוהה עד גיל 16, אז החל לסבול מאירועים של איבוד הכרה.

הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גייסי נהג לשוטט באזור כיכר בגהאוס בשיקגו ולהציע מריחואנה לנערים, וכך פיתה אותם להיכנס למכוניתו. אלה שנענו לפיתויו שוחררו מוכים ומדממים. אלה שסירבו הורדמו בכלורופורם, נאנסו ונרצחו. גייסי נהג להציע לנערים גם עבודה בחברת הבנייה שלו בתשלום גבוה. הוא כונה "הליצן הרוצח", משום שבשנים שבהן ביצע את מעשי הרצח, הוא נהג להופיע באירועי צדקה בבתי חולים, מחופש לליצן בשם "פוגו".[1]

גייסי נעצר בדצמבר 1978, כאשר שוטרים דפקו על דלת ביתו ושאלו אותו מספר שאלות לגבי רוברט פיאסט בן ה-15, נער שפנה לגייסי בבקשת עבודה ימים ספורים לפני היעלמותו. תשובותיו של גייסי (שהיה באותו זמן בן 36) סיפקו את השוטרים, אך לאחר שגילו שבעבר הוא הורשע במעשה מגונה בקטין, שבו למחרת אל ביתו ועצרוהו.

מבלי שנתבקש הראה גייסי לשוטרים דלת ברצפה המובילה לחלל מדופן מתחת לבית. בתוך החלל התגלו גופות רבות של נערים, שנאנסו ונחנקו למוות. גייסי הודה כי מתחת לבית ובמוסך קבורות עשרים ושבע גופות, וכי חמש גופות נוספות (כולל גופתו של רוברט פיאסט) הושלכו לנהר הסמוך, מפאת חוסר מקום בחלל מתחת לבית. בפועל נמצאו מתחת לבית עשרים ושמונה גופות - גופה אחת נשמטה מזכרונו של גייסי.

הגופות היו קבורות ללא סדר ושיטה, וכל הקורבנות היו זכרים בני חמש עשרה עד עשרים וחמש. זיהוי כל הגופות ארך מספר שנים.

ב-13 במרץ 1980 הורשע גייסי בשלושים ושלושה אישומי רצח. הוא נידון למוות ובמשך ארבע עשרה שנים נאבק לביטול פסק הדין, אך לשווא. ב-10 במאי 1994 הוצא גייסי להורג בזריקת רעל.

בשנת 2011 חודשה החקירה לזיהוי קורבנותיו של גייסי. בעקבות הוצאת שרידי שמונה גופות מקברן, נקראו קרובי משפחה של נעדרים מהשנים שבהן פעל גייסי, לתת דגימות רוק. בתוך מספר שבועות זוהתה גופתו של ויליאם באנדי, פועל בניין בן 19. בשנת 2017 זוהתה גופתו של ג'ימי האקנסון, בן 16. באוקטובר 2021 זוהתה גופתו של פרנסיס ויין אלכסנדר, שנרצח בין השנים 1976–1977, כשהיה בן 21 או 22. הזיהוי הושג בשיתוף פעולה של משרד השריף של מחוז קוק באילינוי, עם "DNA Doe Project" (אנ'), ארגון ללא כוונת רווח המשתמש במידע גנטי לצורך איתור קרובי משפחה של מתים שלא זוהו.[2] (באנגלית, המילה "Doe" משמשת כינוי התייחסות לפלונים שזהותם לא ידועה).

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר ".John Wayne Gacy Jr" מאת סופיאן סטיבנס (מופיע באלבומו "אילינוי" מ-2005) מספר את סיפורו של גייסי.[3]

פסיכופתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת הפטירה של גייסי.

בספטמבר 1968, ציווה בית המשפט על גייסי לעבור הסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים של אוניברסיטת איווה. שני רופאים שבדקו אותו במשך תקופה של 17 ימים הגיעו למסקנה שגייסי סובל מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית.[4] במהלך ההסתכלות גם נמצא כי לגייסי מנת משכל של 118.[4] לפי דו"ח המפרט את ההערכה הפסיכיאטרית שלו מאותה שנה נכתב: "ההיבט הבולט ביותר של תוצאות ההסתכלות הוא ההתכחשות המוחלטת של הנבדק לאחריות. הוא יכול לייצר 'אליבי' לכל דבר. הוא מציג את עצמו כקורבן של הנסיבות ומאשים אנשים אחרים בכך שהם רוצים להרע לו... הנבדק מנסה לזכות בסימפתיה על ידי תיאורו כאדם שנתון לחסדיה של סביבה עוינת".[4]

מומחים רבים מטעם ההגנה העידו במשפט של גייסי על כך שהוא סובל מסכיזופרניה פרנואידית, ואחרים מטעם ההגנה אבחנו אותו עם סכיזופרניה גבולית ו"ארגון אישיות גבולי עם תת-סוג פסיכופתי".[5] מומחה מטעם התביעה בשם ד"ר ארתור הרטמן איבחן את גייסי "אישיות פסיכופתית או אנטיסוציאלית עם סטייה מינית" ו"מאפיינים קלים של תגובות היסטוריוניות ופרנואידיות".[5] אחרי האבחון של ד"ר הרטמן, עלה לדוכן העדים ד"ר רייפמן, פסיכיאטר שמסר חוות דעת משלו ותקף את זאת של מומחי ההגנה. לדעתו של רייפמן, גייסי הפגין הפרעת אישיות נרקיסיסטית.[5] שני המומחים האחרונים שהעידו מטעם התביעה אבחנו את גייסי עם הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית עם מאפיינים היפו-מאניים וסאדיזם מיני. בנוסף, ציינו המומחים מטעם התביעה כי גייסי התחלה מול מומחי ההגנה.[5]

לפי הערכה שנעשתה על ידי רוברט הייר בספרו "ללא מצפון" בשנת 1999, גייסי סבל מפסיכופתיה ולא הביע חרטה על פשעיו.[6] בזמן שדיבר על הרציחות אמר על עצמו גייסי שהוא הקורבן מספר 34: "הייתי הקורבן. רימו אותי מהילדות שלי". הוא תהה בינו לבין עצמו אם "יש מישהו איפה שהוא שיכול להבין עד כמה זה כואב להיות ג'ון ויין גייסי".[6] לפני שהוצא להורג, הצהרתו הסופית לעורך הדין שלו הייתה שהריגתו לא תפצה על אובדן חייהם של אחרים, וכי המדינה רוצחת אותו.[4] לפי ספר שנכתב על ידי עורך דינו של גייסי ועל פי דיווחים שונים, המילים האחרונות שלו היו: "שקו לי בתחת. אתם אף פעם לא תמצאו את השאר".[7]

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2022 עלתה לנטפליקס סדרה מוגבלת הנקראת ״שיחות עם רוצח״ ובה הקלטות של ג׳ון. כמו כן, דמותו מופיע בתפקיד קצר בסדרה דאהמר - מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר בנטפליקס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון ויין גייסי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחרי 45 שנה: זוהה קורבן של הרוצח הסדרתי "פוגו הליצן", באתר ynet, 26 באוקטובר 2021
  2. ^ New victim of serial killer John Wayne Gacy identified using DNA. The Guardian, October 25, 2021
  3. ^ John Wayne Gacy, Jr., סרטון בערוץ "של סופיאן סטיבנס", באתר יוטיוב, 30 בנובמבר 2014
  4. ^ 1 2 3 4 Terry Sullivan, Killer clown : the John Wayne Gacy murders, New York: Pinnacle Books, 1983, עמ' 256-278, ISBN 0-7860-1422-9
  5. ^ 1 2 3 4 Charles Patrick Ewing, Chapter 4: John Wayne Gacy, Insanity : Murder, Madness, and the Law., Oxford: Oxford University Press, USA, 2008, עמ' 51, ISBN 978-0-19-804369-0
  6. ^ 1 2 Robert D. Hare, Without conscience : the disturbing world of the psychopaths among us, 1999, עמ' 43, ISBN 978-1-57230-451-2
  7. ^ Sam L. Amirante, John Wayne Gacy : defending a monster, Revised and updated edition, 2015, עמ' 363, ISBN 978-1-63220-363-2