ג'ון וסלי
![]() | |
דיוקן של וסלי מאת ג'ורג' רומני, בגלריה הלאומית לפורטרטים בלונדון. | |
לידה |
28 ביוני 1703 אפסוורת', לינקולנשייר, אנגליה |
---|---|
פטירה |
2 במרץ 1791 (בגיל 87) לונדון, אנגליה |
מקום קבורה |
Wesley's Chapel ![]() |
מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה ![]() |
השכלה |
|
עיסוק | איש כמורה, תאולוג, איש אקדמיה, סופר |
השקפה דתית | הכנסייה האנגליקנית, מתודיסט |
בת זוג | מרי וזייל (Mary Vazeille) |
חתימה |
![]() |
ג'ון וסלי (באנגלית: John Wesley; 28 ביוני 1703 – 2 במרץ 1791) היה כומר אנגליקני ותאולוג נוצרי, מייסד התנועה המתודיסטית. וסלי נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של הנצרות הפרוטסטנטית.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וסלי נולד באפסוורת' שבמחוז לינקולנשייר באנגליה, בנם החמישה עשר של סמואל וסוזאנה וסלי (לבית אנסלי).[1] בדומה למשפחות רבות בתקופתו, זכה וסלי לחינוך מוקדם בביתו, תחת השגחת הוריו. כל ילדי המשפחה, לרבות הבנות, למדו קרוא וכתוב כבר בגיל חמש. בנוסף, הם נדרשו לשלוט בשפות לטינית ויוונית, ולשנן בעל-פה קטעים מרכזיים מכתבי הברית החדשה. בשנת 1714, בגיל 11, נשלח וסלי לבית הספר צ'ארטרהאוס בלונדון, שם המשיך באותו סגנון חיים קפדני, שיטתי ודתי, כפי שהורגל בביתו.
אירוע מכונן בחייו של ג'ון וסלי, אשר השפיע עליו עמוקות, התרחש ב-9 בפברואר 1709, בהיותו בן חמש. בלילה, סמוך לשעה 11:00, עלה באש גג בית הכומר שבו התגוררה משפחתו. ניצוצות אש שנפלו על מיטות הילדים וקריאות "אש" שנשמעו מהרחוב העירו את בני הזוג וסלי, אשר הצליחו לחלץ את כל ילדיהם מהבית, למעט ג'ון, שנותר לכוד בקומה העליונה.[2] בעוד המדרגות עולות באש והגג עומד לקרוס, חולץ וסלי מחלון הבית על ידי אחד מבני הקהילה, שעמד על כתפיו של אדם אחר. וסלי עצמו תיאר מאוחר יותר את האירוע כ"אוד מוצל מאש" (ספר זכריה, פרק ג', פסוק ב'). חילוץ זה ממוות בטוח הפך בהמשך לחלק מהאגדה סביב דמותו של וסלי, ונתפס כאירוע המעיד על ייעודו המיוחד ועל שליחותו יוצאת הדופן.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1720, החל וסלי ללמוד בכריסט צ'רץ', אוקספורד. לאחר שסיים את לימודיו ב-1724, הוא נשאר בכרייסט צרץ' ללימודי ההתואר השני.[3]
וסלי הוסמך לכהונה ב-25 בספטמבר 1725, לקראת מינויו כעמית ומורה באוניברסיטת אוקספורד. ב-17 במרץ 1726, נבחר פה אחד כעמית בלינקולן קולג', אוקספורד, תפקיד שזיכה אותו בקבלת חדר במכללה ומשכורת קבועה.[4] במהלך תקופה זו, הוא לימד יוונית ופילוסופיה, הרצה על הברית החדשה והנחה דיונים יומיים באוניברסיטה. באוגוסט 1727, לאחר שסיים את לימודי התואר השני, חזר וסלי לאפסוורת'.[3]
המועדון הקדוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לתקופת הלימודים של וסלי, אחיו הצעיר צ'ארלס וסלי (1707–1788), שהיה אז סטודנט, הקים יחד עם שני חבריו לקולג' קבוצה קטנה, שמטרתה הייתה לימוד וחתירה לחיים נוצריים אדוקים.[3] עם שובו של ג'ון וסלי, הוא קיבל על עצמו את הנהגת הקבוצה, אשר גדלה במספר חבריה והתחזקה בדבקותה בנצרות בגרסתה האנגליקנית: הקבוצה נהגה להיפגש מדי יום בין השעות שש לתשע בבוקר לתפילה, לשירת מזמורי תהילים וקריאה של הברית החדשה ביוונית. הם הקדישו מספר דקות לתפילה בכל שעה של ערות. בעוד שהנוכחות בכנסייה הייתה נהוגה רק שלוש פעמים בשנה, חברי הקבוצה נטלו לחם קודש מדי יום ראשון. הם נהגו לצום בימי רביעי ושישי עד השעה שלוש אחר הצהריים, כפי שהיה נהוג בכנסייה העתיקה בשנת 1730 החלה הקבוצה לבקר אסירים בבתי הכלא. חבריה נהגו להטיף, לחנך ולסייע בשחרור כלואים בגין חובות בכל הזדמנות אפשרית, וכן טיפלו בחולים.[5]
קבוצתו של וסלי עוררה באוקספורד ביקורת רבה. חברי הקבוצה נתפסו כ"פנאטים דתיים" וחוגי האוניברסיטה כינו אותם בלעג "המועדון הקדוש".[6] ההתנגדות התגברה לאחר התמוטטות עצבים ומותו של ויליאם מורגן, חבר בקבוצה. בתגובה לטענות ש"צום מופרז" זירז את מותו, ציין וסלי במכתב כי מורגן הפסיק לצום שנה וחצי קודם לכן. באותו מכתב, שזכה לתפוצה רחבה, התייחס וסלי לשם "מתודיסט", שבו "כמה משכנינו שמחים להחמיא לנו". שם זה הופיע במנשר אנונימי שפורסם ב-1732, שכינה את וסלי וקבוצתו, "המתודיסטים של אוקספורד".[7]
הנסיעה לסוואנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1735 הפליגו וסלי לאמריקה, במטרה לשרת ככומר בג'ורג'יה, בסוואנה, מושבה שנוסדה לא מכבר. בתקופה זו, וסלי עדיין היה כומר אנגליקני, והוא ראה בנסיעה הזדמנות להפיץ את הנצרות בקרב המתיישבים ובקרב הילידים האמריקאים.[8]
במהלך המסע, פרצה סערה ושברה את תורן הספינה. בעוד שהאנגלים בספינה נכנסו לפאניקה, מאמינים מוראבים, קבוצה נוצרית מגרמניה, שרו בשלווה מזמורים והתפללו. האמונה האישית העמוקה שבה דבקו המוראבים השפיעה רבות על וסלי כמנהיג דתי, וניכרת בתאולוגיה המתודיסטית שלו.
בפברואר 1736 הגיע וסלי למושבת ג'ורג'יה, שם שאף להחיות את "הנצרות הקדומה" בסביבה פרימיטיבית. אף שמטרתו הראשונית הייתה להמיר את דתם של הילידים האמריקאים, מחסור בכהני דת הגביל את שירותו בעיקר למתיישבים אירופאים בסוואנה. עם זאת, התנהלותו הכנסייתית עוררה מחלוקת בקרב המתיישבים.[8]
כהונתו של וסלי בג'ורג'יה הסתיימה באכזבה לאחר פרשת אהבים עם סופיה הופקי. לאחר לבטים רבים בשל תפקידו כמיסיונר, ולאחר שסופיה עצמה העבירה לו מסרים סותרים לגבי כוונותיה, החליט שלא לשאת אותה לאישה. בדצמבר 1737, לאחר שנפתחו הליכים משפטיים כנגדו בשל החלטתו שלא לאפשר לסופיה להשתתף בסעודת האדון, ולאחר שהבין שלא יזכה למשפט הוגן, נמלט וסלי מהמושבה וחזר לאנגליה.[8][9] אחת מתרומותיו המשמעותיות בג'ורג'יה הייתה פרסום "אוסף תהילים ומזמורים", ספר מזמורים אנגליקני ראשון באמריקה, שכלל תרגומים של מזמורים גרמניים.
חוויית אלדרסגייט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שובו מאמריקה, היה וסלי שרוי במשבר רוחני. הוא חש תסכול מחוסר היכולת שלו לחוות אמונה אישית ומשמעותית, בפרט לאחר שנחשף לתנועה המוראבית, שהדגישה את חשיבות החוויה האישית של אמונה.
ב-24 במאי 1738, השתתף וסלי בפגישה של מאמינים ברחוב אלדרסגייט בלונדון. במהלך הפגישה, הקריאו את הקדמתו של מרטין לותר ל"האיגרת אל הרומאים".[10] וסלי תיאר את חווייתו כך: "בערך ברבע לתשע, בזמן שהוא מתאר את השינוי שאלוהים עובד בלב דרך אמונה במשיח, הרגשתי שלבי מתחמם באופן חריג. הרגשתי שאני סומך על המשיח, על המשיח בלבד, לישועה; וניתנה לי הבטחה שהוא לקח את חטאי, אפילו את שלי, והציל אותי מחוק החטא והמוות".[11]
חוויית אלדרסגייט נתנה לווסלי את הביטחון שהוא קיבל ישועה דרך אמונה במשיח. היא נתנה לו את הביטחון וההשראה להתחיל את פעילותו הדתית, שהובילה להקמת התנועה המתודיסטית. בהמשך וסלי הדגיש את חשיבות החוויה האישית של אמונה, שהפכה למאפיין מרכזי של המתודיזם.
ראשית התנועה המתודיסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1738 יצא וסלי למסע לגרמניה, במטרה לבקר בהרנהוט שבסקסוניה וללמוד את שיטותיהם של המוראבים. עם שובו לאנגליה, ארגן וסלי חוקים ל"להקות" של קבוצת פטר ליין, ופרסם עבורם אוסף מזמורים. הוא נהג להיפגש תדיר עם קבוצות דתיות אלו ואחרות בלונדון, אך לא הרבה להטיף במהלך שנה זו, כיוון שרוב כנסיות הקהילה היו סגורות בפניו.
ידידו של וסלי מאוקספורד, האוונגליסט ג'ורג' ווייטפילד, נדחה אף הוא מכנסיות בריסטול עם שובו מאמריקה. כשווסלי הגיע לבריסטול, העיר פרחה עם פיתוח תעשייתי ומסחרי חדש. למרות התנגדות של חלק מהתושבים, רבים מהאנגליקנים גילו התלהבות דתית שהפכה אותם לפתוחים למסר ולגישתו של וסלי. בפברואר 1739, נשא ווייטפילד דרשה באוויר הפתוח בפני קבוצת כורים בכפר הסמוך קינגסווד. וסלי היסס לקבל את קריאתו של ווייטפילד לחקות את הצעד הנועז הזה, מתוך נאמנות לליטורגיה האנגליקנית, וראה בכך "כמעט חטא". אך לאחר שהתגבר על חששותיו, הטיף לראשונה, בהזמנתו של ווייטפילד, דרשה באוויר הפתוח, במגרש לבנים ליד סנט פיליפס מארש, ב-2 באפריל 1739. וסלי הבין שהטפה באוויר הפתוח מאפשרת גישה לקהלים רחבים יותר, כולל כאלה שלא פקדו את הכנסיות. במשך חמישים שנה, וסלי המשיך להטיף במקומות שונים, כולל כנסיות, שדות, אולמות, קוטג'ים וקפלות, כאשר כנסיות סירבו לארח אותו.[12]
התנגדות ורדיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 1739 ואילך, וסלי והמתודיסטים נרדפו על ידי אנשי כמורה ואנשי דת. אף שווסלי הוסמך ככומר אנגליקני, מנהיגים מתודיסטים רבים אחרים לא הוסמכו. ווסלי עצמו התעלם מתקנות רבות של כנסיית אנגליה בנוגע להתנהלות של קהילות ולסמכות ההטפה. הדבר נתפס כאיום על מוסדות הכנסייה האנגליקנית. אנשי כמורה תקפו אותם בדרשות ובכתב, ולעיתים הותקפו על ידי המון זועם. והם הוקעו כמפיצי דוקטרינות מוזרות, מסיתים למהומות דתיות, כפנאטים עיוורים המוליכים אנשים שולל, טוענים למתנות נס, תוקפים את אנשי הכמורה של כנסיית אנגליה ומנסים לבסס מחדש את הקתוליות.
וסלי חש שהכנסייה אינה עושה די כדי להחזיר חוטאים בתשובה, וכתוצאה מכך שאנשים אובדים בחטאיהם. הוא האמין שהוא נצטווה על ידי אלוהים להביא להתעוררות בכנסייה, ושאף התנגדות, רדיפה או מכשולים לא יוכלו לגבור על העוצמה של ציווי זה. וסלי היה נחוש בדעתו, כך שדעותיו המוקדמות, בין אם היו קשורות להכשרתו הכנסייתית, לטקסים, לרציפות השליחים או לאמונותיו האישיות, לא מנעו ממנו לפעול.
כאשר נוכח לדעת שמאמציו המשותפים עם מספר מצומצם של אנשי כמורה לא הניבו את התוצאות הרצויות, אישר וסלי בשנת 1739 מינוי של מטיפים מקומיים. וסלי נהג לבחון את כשירותם של מועמדים, ואישר גם לגברים שלא הוסמכו רשמית על ידי הכנסייה האנגליקנית להטיף ולבצע פעילות פסטורלית. הרחבה זו של שורות המטיפים העממיים הייתה גורם מרכזי בצמיחתה המואצת של התנועה המתודיסטית.[13]
התרחבות התנועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל שהקהילות שלו נזקקו לבתי תפילה, וסלי החל לספק קפלות, תחילה בבריסטול ב"חדר החדש" (New Room), לאחר מכן בלונדון ובמקומות אחרים.[14] בית התפילה בבריסטול נוהל בתחילה בידי נאמנים. בעקבות חוב גדול שהצטבר, ולאחר שחבריו של וסלי דחקו בו להשאיר אותו תחת שליטתו, ובוטל שטר החוב והוא הפך לנאמן יחיד. בעקבות תקדים זה, כל בתי התפילה המתודיסטים הופקדו בנאמנות בידיו, עד שבאמצעות "שטר הצהרה" כל האינטרסים שלו בהם הועברו לגוף של מטיפים בשם Legal Hundred.
כאשר התעורר חוסר סדר בקרב חלק מחברי הקהילות, וסלי אימץ מנגנון של חלוקת כרטיסים לחברים, עם שמותיהם הכתובים בכתב ידו. כרטיסים אלה חודשו מדי שלושה חודשים. מי שנחשב כלא ראוי לא קיבל כרטיס חדש, ולא התאפשר לו להמשיך להיות חבר בקהילה. כאשר חוב של קהילה הפך לנטל, הוצע מנגנון של איסוף תרומות על ידי חברי הקהילה. מתוך כך צמחה מערכת מפגשי הקהילות המתודיסטיות בשנת 1742. וסלי לקח על עצמו לבקר כל קהילה באופן קבוע במה שהפך לביקור הרבעוני. משגדל מספר הקהילות, וסלי לא יכול היה לשמור על קשר אישי, ובשנת 1743 הוא ניסח מערכת כללים עבור הקהילות. כללים היו הגרעין של ה"דיסציפלינה" המתודיסטית, שעדיין מהווה את הבסיס של המתודיזם המודרני.
כדי להתמודד עם חוסר סדר בקרב חלק מחברי הקהילות, וסלי יזם חלוקת כרטיסי חבר, שנשאו את שמותיהם של החברים בכתב ידו. כרטיסים אלו חודשו אחת לשלושה חודשים. חבר שלא נחשב ראוי, לא קיבל כרטיס חדש, ובכך חדל מחברותו בקהילה.
עם התרחבות פעילותה של הקהילה המתודיסטית, נדרש פתרון לכיסוי הוצאותיה. כאשר בית תפילה נקלע לחובות, הוצע כי כל חבר מתוך קבוצה של 12 היה אחראי לאיסוף תרומות מ-11 חברים שהוקצו לו. מנגנון זה סייע להתפתחות מערכת הקהילות המתודיסטיות. ג'ון וסלי עצמו נהג לפקוד את הקהילות באופן סדיר, במסגרת מה שכונה "הביקור הרבעוני". ככל שגדל מספר הקהילות, וסלי התקשה לשמור על קשר אישי עם כל אחת מהן. בשנת 1743 הוא ניסח מערכת כללים עבור הקהילות, אשר היוו את הבסיס ל"דיסציפלינה" המתודיסטית. מערכת כללים זו מהווה עד היום את אחד היסודות של המתודיזם המודרני.
וסלי הניח את היסודות למבנה הארגוני של הכנסייה המתודיסטית כפי שהוא מוכר כיום. לאורך זמן, התפתח מבנה היררכי מורכב שכלל אגודות, מעגלים, פגישות רבעוניות, כנסים שנתיים וכיתות.[15] ברמה המקומית, פעלו אגודות רבות בגדלים שונים, אשר קובצו למעגלים. לכל מעגל מונו מטיפים נודדים לתקופה של שנתיים. ראשי המעגלים נפגשו מדי רבעון תחת פיקוחו של מטיף נודד בכיר או "עוזר". כנסים שנתיים בהשתתפות וסלי ומטיפים נערכו במטרה לתאם את הדוקטרינה והמשמעת בקרב כלל הקהילות. כיתות, שכללו כעשרה חברים, נפגשו מדי שבוע לצורך שיתוף רוחני והדרכה.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מסעותיו התכופים, כשהוא בדרך כלל רכוב על סוס, נהג וסלי להטיף פעמיים או שלוש פעמים ביום. הוא הקים קהילות, פתח קפלות, בדק והסמיך מטיפים, ניהל ארגוני צדקה, רשם תרופות לחולים, ופיקח על בתי יתומים ובתי ספר. וסלי היה צמחוני, ובשנותיו המאוחרות נמנע משתיית יין מטעמי בריאות.[16] הוא הזהיר מפני סכנות השימוש לרעה באלכוהול בדרשתו המפורסמת "השימוש בכסף" הצהרותיו נגד שימוש באלכוהול התייחסו בעיקר למשקאות חריפים ולא לבירה דלת אלכוהול, שלעיתים קרובות הייתה בטוחה יותר לשתייה מהמים המזוהמים של אותה תקופה. הכנסיות המתודיסטיות הפכו לחלוצות בתנועת ההתנזרות המוחלטת מהאלכוהול במאות ה-19 וה-20, ובהמשך הפכה לתנאי הכרחי במתודיזם הבריטי.
וסלי תואר כבעל גובה נמוך מהממוצע, פרופורציות גוף טובות, מבנה חזק, עיניים בהירות, עור פנים צלול ופנים המקרינות קדושה ואינטלקט. אף שהעדיף חיי רווקות, בשנת 1751, בגיל 48, הוא נישא בחוסר רצון לאלמנה מרי וזייל. נישואין אלה התגלו כלא מוצלחים, והיא עזבה אותו מספר פעמים עד שעזבה אותו סופית לאחר שבע שנות נישואין. הסיבה לעזיבתה הייתה, כפי שנטען, חוסר יכולתה להתמודד בתחרות על זמנו ומסירותו לתנועה המתודיסטית שהמשיכה להתפתח. וסלי עצמו הגיב באירוניה ביומנו: "לא אני עזבתי אותה, לא אני שלחתי אותה, ולא אני אקרא לה לחזור."[17]
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – מתודיזם
התנועה המתודיסטית התפשטה במהירות ברחבי אנגליה ובעולם, והפכה לאחת התנועות הפרוטסטנטיות המשפיעות ביותר. תפיסתו התאולוגית של וסלי, המכונה "ארמיניאניזם וסליאני", הדגישה את חשיבות החסד האלוהי ואת חופש הרצון האנושי. וסלי כתב חיבורים תאולוגיים רבים, מזמורים ופרסומים אחרים, שהשפיעו רבות על התפתחות הנצרות הפרוטסטנטית.
המתודיזם מתאפיין בקבלת הדוקטרינות של הנצרות ההיסטורית, תוך דגש על דוקטרינות המצביעות על כוחו של רוח הקודש לאשר את אמונת המאמינים ולשנות את חייהם האישיים. ליבת התנועה המתודיסטית טמונה במערכת יחסים אישית עם אלוהים, ומתבטאת בפשטות בפולחן, שותפות בין כמרים מוסמכים ופשוטי העם בניהול הכנסייה, ובדאגה למעוטי היכולת ולשיפור תנאים חברתיים.
תמיכה בביטול העבדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]וסלי היה פעיל בתנועה לביטול העבדות, פרסם מאמרים ודרשות נגד סחר העבדים וגינה את העבדות כ"פסגת הרוע". בחיבורו "מחשבות על עבדות" (1774), טען כי "החירות היא זכותו הטבעית של כל אדם מרגע לידתו, ואין חוק אנושי היכול לשלול זכות זו". השפעתו של וסלי חרגה מעבר לגבולות אנגליה, והוא השפיע רבות גם על ג'ורג' ווייטפילד, דבר שתרם להעלאת נושא העבדות לדיון ציבורי נרחב במושבות האמריקאיות. בנוסף, נחשב וסלי לאחד הגורמים שהשפיעו על ביטול העבדות באימפריה הבריטית.[18]
פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף חייו, בריאותו של וסלי התדרדרה מאוד והוא חדל להטיף. בחודשיו האחרונים טופל וסלי על ידי רופאו, ג'ון ווייטהד. מאמינה מתודיסטית בשם אליזבת ריצ'י סעדה אותו והקריאה לו מכתבי הקודש, מכיוון שאיבד את הראייה כמעט לחלוטין.
הוא נפטר ב-2 במרץ 1791, בגיל 87.[15] בעודו שוכב על ערש דווי, חבריו התאספו סביבו, וסלי אחז בידיהם, וחזר שוב ושוב על המילים, "הטוב מכל הוא, שאלוהים איתנו". הוא נקבר בקפלה שלו ברחוב סיטי, לונדון, כאשר מורשתו כוללת 135,000 חברי קהילה ו-541 מטיפים מתודיסטים. מאחר שהוא נפטר ללא כל, נאמר עליו "כשג'ון וסלי הובל לקברו, הוא הותיר אחריו ספרים רבים, גלימת כומר שחוקה היטב ואת הכנסייה המתודיסטית".[15]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ BBC, John Wesley at Epworth, www.bbc.co.uk
- ^ Susanna Wesley, Susanna Wesley: The Complete Writings, Oxford University Press, 1997-06-26, ISBN 978-0-19-987945-8
- ^ 1 2 3 Stephen Tomkins, John Wesley: A Biography, Lion, 2003, ISBN 978-0-7459-5078-5. (באנגלית)
- ^ Francis Young, Inferior Office: A History of Deacons in the Church of England, 1, The Lutterworth Press, 2015, ISBN 978-0-227-17488-3
- ^ The method of early Methodism: The Oxford Holy Club | UMC.org, The United Methodist Church (באנגלית)
- ^ The Holy Club, web.archive.org, 2023-12-05
- ^ Kenneth Cracknell, Susan J. White, An Introduction to World Methodism, Cambridge University Press, 2005-05-05, ISBN 978-0-521-81849-0. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 John Wesley and Savannah, web.archive.org, 2000-01-19
- ^ Episode 43 - The Courtship of Sophie Hopkey, historyofmethodism.com
- ^ The Wesley Center Online: John Wesley the Methodist, wesley.nnu.edu
- ^ Frederick A. Dreyer, The Genesis of Methodism, Lehigh University Press, 1999, ISBN 978-0-934223-56-0. (באנגלית)
- ^ BBC - Religions - Christianity: Methodist Church, www.bbc.co.uk (באנגלית בריטית)
- ^ Barrie Tabraham, Authority and order. John Wesley and his preachers. By Adrian Burdon. Pp. vi+117. Aldershot–Burlington, VT: Ashgate, 2005. £40. 0 7546 5454 0, The Journal of Ecclesiastical History 58, 2007-10, עמ' 778–778 doi: 10.1017/S0022046907001698
- ^ Kenneth Morgan, John Wesley and Bristol, Bristol Historical Association, 1990
- ^ 1 2 3 John Fletcher Hurst, John Wesley the Methodist: A Plain Account of His Life and Work, Eaton & Mains, 1903. (באנגלית)
- ^ Rod Preece, Sins of the Flesh: A History of Ethical Vegetarian Thought, UBC Press, 2009-07-01, ISBN 978-0-7748-5849-6. (באנגלית)
- ^ Robert Southey, The Life of Wesley: And the Rise and Progress of Methodism, Evert Duyckinck and George Long; Clayton & Kingsland, printers, 1820. (באנגלית)
- ^ David N. Field, JOHN WESLEY AS A PUBLIC THEOLOGIAN: THE CASE OF THOUGHTS UPON SLAVERY, Scriptura: Journal for Biblical, Theological and Contextual Hermeneutics 114, 2015, עמ' 1–13 doi: 10.7833/114-0-1136