ג'ון ליסט (כלכלן)
לידה |
25 בספטמבר 1968 (בן 56) מדיסון, ארצות הברית |
---|---|
ענף מדעי | כלכלה |
מקום מגורים | ארצות הברית |
מקום לימודים | |
מנחה לדוקטורט | שלבי דלוס גרקינג |
מוסדות | אוניברסיטת שיקגו (2004) |
תלמידי דוקטורט | סאלי סיידוף, ג'יימס תומאס אדוארדס, דניאל הדבלום, ג'ונתן אליוט איילוי, מין סוק לי, טיי טארלי, יאנג שו, כרים חג'ג' |
פרסים והוקרה | |
ג'ון אוגוסט ליסט (באנגלית: John August List; נולד ב-25 בספטמבר 1968) הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליסט סיים תואר ראשון באוניברסיטת ויסקונסין-סטיבנס פוינט ואת הדוקטורט קיבל מאוניברסיטת ויומינג ב-1996. משרת ההוראה הראשונה שלו הייתה באוניברסיטת מרכז פלורידה ולאחר מכן עבר ללמד באוניברסיטת אריזונה ובאוניברסיטת מרילנד, קולג' פארק, שם הוא עודנו מחזיק במשרת מורה מן החוץ, לפני שעבר לשיקגו. ליסט שהה גם באוניברסיטת טילברך וב-Resources for the Future(אנ'), מוסד ללא כוונת רווח המקיים מחקר עצמאי בתחומי איכות הסביבה, אנרגיה וסוגיות משאבי טבע, בעיקר באמצעות חוקרים מתחומי הכלכלה ומדעי החברה האחרים. החל ממאי 2002 שימש כלכלן בכיר במועצת היועצים הכלכלית לסביבה ולמשאבים כלכליים של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, שם עסק, בין היתר, במוסדות שוק רב-לאומיים ובמחלוקת המתמשכת בין קנדה וארצות הברית ביחס לסחר בעץ מעצים חשופי זרע.
במישור האקדמי נודע ליסט במיוחד בזכות השימוש החדשני שלו בניסויי שדה, גישה מחקרית אותה הוא מקשר לכלכלן השוודי פיטר בוהם. בזכות עבודתו בתחום ניסויי השדה, בחר בו דן אריאלי בטור שפרסם בכתב העת פורבס ב-2010 לאחד משבעה הכלכלנים הצעירים המובילים בעולם[1].
ליסט משתמש בניסויי שדה על מנת להציע תובנות חדשות בתחומים שונים של מחקר כלכלי דוגמת חינוך, אספקה פרטית של טובין ציבוריים, העדפות חברתיות, תורת הערך, כלכלה סביבתית והשפעות השוק על החלטות מדיניוּת של תאגידים וממשלות.
במאמר שפורסם בבלומברג סימן גארי בקר, חתן פרס נובל לכלכלה את ליסט כמועמד בולט לפרס נובל בעתיד, על ניסויי השדה שהוא מבצע. ב-9 במרץ 2008 הגדיר הניו יורק טיימס את ליסט כחלוץ בתחום ניסויי השדה, על עבודתו בנושאי גיוס כספים לצדקה.
ליסט זכה במספר פרסים על עבודתו: ב-2004 זכה מאמרו “Informational Cascades: Evidence from a Field Experiment with Market Professionals”, במקום הראשון בתחרות בה התמודדו מאות מחקרים. ביולי 2010 זכה ליסט בפרס ג'ון קנת גלבריית, אות הכבוד הגבוה ביותר מטעם ה-Agricultural & Applied Economics Association(אנ'). הפרס הוענק לליסט בעבור "תגליותיו פורצות הדרך בכלכלה ועל תרומתו יוצאת הדופן לאנושות באמצעות מנהיגות, מחקר ושירות, ובפרט, עבודתו מתוות הדרך של ליסט באמצעות ניסויי שדה בכלכלה". סטיבן לוויט, זוכה מדליית ג'ון בייטס קלארק ואחד ממחברי הספר פריקונומיקס(אנ') התייחס לליסט כאל הכלכלן הצעיר בעל הסיכוי הגבוה ביותר לזכות בעתיד בפרס נובל. ב-2011 נבחר ליסט לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
עבודתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו של ליסט מתרכזת בסוגיות מיקרו כלכליות וכוללת למעלה מ-150 מאמרים מדעיים שפרסם. בין מאמרים אלה ניסויי שדה תוך שימוש בשווקים שונים כדי לקבל נתונים, כולל פעילויות גיוס תרומות לצדקה, מועצת המסחר של שיקגו, מנכ"לים בקוסטה ריקה, שוק המכוניות החדשות, שוקי מזכרות ספורט, שוקי המטבע, שוקי תיקון מכוניות, שווקים פתוחים בכל מקום - מארצות הברית דרך מרוקו והודו ומקומות שונים כמו רשת האינטרנט, אתרי מכירות פומביות, קניונים, שוק העבודה ובתי ספר תיכוניים.
כלכלה התנהגותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו של ליסט בתחום הכלכלה ההתנהגותית התמקדה בבחינת תאוריות כמו כלכלת מתנה, העדפה חברתית ותורת הערך. בדיקות מסורתיות של תאוריות אלה הסתמכו על גיוס סטודנטים להשתתף בניסויים תמורת סכום כסף קטן. ליסט, לעומת זאת, גייס נבדקים מהשווקים הממשיים להשתתף בניסוייו, לעיתים אף ללא ידיעת הנבדקים. מחקריו של ליסט לגבי כלכלת מתנה הוכיחו שהיא אינה מניע כה חזק למאמץ בעבודה, בניגוד לממצאים של מחקרים מוקדמים יותר.
עבודתו האחרונה של ליסט בתחום הכלכלה ההתנהגותית הראתה שמסגור עשוי להביא להגברת יעילות העובדים וממצאיה אומצו על ידי תאגידים שונים בעולם.
תוצאות מחקריו בנושא רוכזו בספר שהוא פרסם ביחד עם אורי גניזי.
כלכלה סביבתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליסט פרסם מחקר על ההשפעה של רגולציה סביבתית על הייצור הכלכלי ועל בעלי חיים בסכנת הכחדה. מחקרו של ליסט התמקד בבדיקת השפעתם של תמריצים שונים שעשויים לקדם אימוץ טכנולוגיות ידידותיות לסביבה.
צדקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליסט הביא גם העדפות חברתיות ואת הערך של מוצרים ציבוריים לשוק באמצעות בדיקת הגורמים למתן צדקה. הוא מצא שכמה מן הטכניקות המסורתיות בעולם הפילנתרופיה אינן מובנות היטב. כך למשל, ככל שההון הראשוני גבוה יותר, כך עולה נכונותם של אנשים להעניק מכספם. כמו כן, מענקים תואמים מגדילים את הנתינה, אולם אין זה משנה אם המענק הוא ביחס של 1 ל-1 או 3:1. ליסט גם מצא שמתן תרומה מושפע בקלות מקיומם של תמריצים שגורעים מהחשיבות של אלטרואיזם כמניע למתן תרומה. כך, למשל, מצא ליסט שיופי ולחץ חברתי הם מניעים חשובים לתרומה. כמה מממצאי ניסויי השדה האחרונים של ליסט בנושא גיוס כספים לצדקה פורסמו בהבלטה במגזין יום ראשון של הניו יורק טיימס.
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקריו העדכניים של ליסט מתמקדים בהגברת ההישגים הלימודיים. ב-2008 עבד ליסט עם עיריית שיקגו הייטס, אילינוי, על מנת לתכנן תמריצים במזומנים עבור תלמידי כיתה ט' והוריהם, במטרה להביא לשיפור הביצועים האקדמיים. ב-2009 זכה במענק בסך 10 מיליון דולר מטעם קרן גריפין על מנת ללמוד על תשואות החינוך לגיל הרך וכדי לבחון את השפעת התמריצים על מורים בשיקגו הייטס.
מחקרים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקריו האחרים של ליסט התמקדו בכלכלה של האפליה ומצאו, כי קיימת נטייה חזקה בקרב מיעוטים לקבל הצעות ראשוניות וסופיות הנופלות מאלו שמקבלות קבוצות הרוב וכי האפליה בשווקים מוּנעת לעיתים רחוקות מאיבה והנתונים מייצגים "אפליה סטטיסטית".
ליסט חקר גם הבדלים בין המינים בתחרות ובשכר ומצא כי גברים, יותר מנשים, נוטים להגיש מועמדות לעבודות המציעות תמריצים. ליסט חקר גם את הבדלי המגדר בחברות פטריארכליות ומטריארכליות/מטריליניאליות ומצא שנשים בחברות מטריליניאליות בוחרות להפגין רמות דומות של תחרותיות כמו גברים בחברות פטריארכליות.
בנוסף, ביצע ליסט מספר מחקרים בתחום המימון.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליסט מתגורר עם רעייתו וחמשת ילדיהם בפלוסמור, אילינוי. בזמנו הפנוי הוא מאמן את קבוצות הבייסבול של ילדיו. אשתו, ג'ניפר, השיקה זה לא מכבר קו ביגוד לילדים בשם "Seven Smooches".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ון ליסט, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- ג'ון ליסט, באתר SSRN
- טים הארפורד, מה גורם לאנשים לתרום כסף?, באתר גלובס, 10 במאי 2009
- טים הארפורד, כלכלן אחד מפריע לכל השאר, באתר גלובס, 12 בנובמבר 2009
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ My Picks: New Economists, Forbes (באנגלית)