ג'ון מאייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בהופעה בספרד, 2007
מנגן במפוחית פה בהופעה באיטליה, 2007

ג'ון מאיילאנגלית: John Mayall;‏ נולד ב-29 בנובמבר 1933) הוא מוזיקאי בלוז בריטי, זמר, נגן גיטרה חשמלית, פסנתר, תופים ומפוחית פה. ידוע בעיקר כמנהיג להקת John Mayall's Bluesbreakers בה ניגנו כנגנים צעירים אריק קלפטון, מיק טיילור (לפני שעבר ללהקת האבנים המתגלגלות), שלושת מייסדי להקת פליטווד מק (פיטר גרין, ג'ון מקווי ומיק פליטווד) ורבים אחרים שיצאו לאחר מכן לקריירות סולו או הפכו לנגנים מבוקשים. כשרונו באיתור כשרונות וטיפוחם זיכה אותו בכינוי "סנדק הבלוז הבריטי"[1][2][3]. מאייל פעיל לאורך חמישה עשורים והוציא תחת שמו למעלה מ-60 תקליטים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכפר בצ'שייר, בריטניה לא רחוק ממנצ'סטר, אביו היה נגן ג'אז. כבר מגיל צעיר נמשך מאייל למוזיקת ג'אז ובלוז מאוסף התקליטים של אביו ובפרט לגיטריסטים אדי לאנג ולדבלי ונגני פסנתר בסגנון בוגי ווגי. בגיל 18 התגייס לחיל ההנדסה המלכותי ושירת שלוש שנים בקוריאה. בשנת 1962 חבר לאלכסיס קורנר וניגן עמו במועדון מרקי ובהיותו בן 31 (ב-1964) ייסד את לקהתו, ה-John Mayall's Bluesbreakers, הלהקה ליוותה בין היתר אמני בלוז מארצות הברית בהופעותיהם בבריטניה, בהם ג'ון לי הוקר, טי-בון ווקר וסוני בוי וויליאמסון. באפריל 1965 פרש אריק קלפטון מלהקת היארדבירדס ומאייל צירף את הגיטריסט בן ה-20 ללהקתו. קלפטון פרש פחות משנה לאחר מכן, יחד עם נגן הבס של הלהקה, ג'ק ברוס, על מנת להקים את להקת קרים, אך לא לפני שהקליט את התקליט John Mayall's Bluesbreakers featuring Eric Clapton שהיה לרב מכר ושאתר Allmusic הכתיר כ"תקליט הבלוז הבריטי הטוב ביותר"[4]. לאחר מכן ניגנו בגיטרה מובילה בהרכב, פיטר גרין (19661967; פרש עם נגני הלהקה ג'ון מקווי ומיק פליטווד ללהקת פליטווד מק) ומיק טיילור (19671969; פרש ללהקת האבנים המתגלגלות). אתר Allmusic מציין שנגנים צעירים ומוכשרים אלה האפילו על כשרונו הבינוני יחסית של מאייל עצמו, אך שהוא היה זה שגילה אותם והעניק להם תנאים ליצירה והקלטה[5].

לאחר שהכריז מאייל על פירוק הלהקה במאי 1969 הקליט תקליט בעל צליל שונה, אקוסטי, ללא גיטרה חשמלית דומיננטית וללא מתופף בשם The Turning Point. בתקליט ניגן מאייל בגיטרת פנדר טלקסטר, מפוחית פה ומגוון כלי הקשה ויחד עמו ניגנו ג'וני מרק בגיטרה אקוסטית, ג'וני אלמונד בסקסופונים וחלילים ונגן הבס סטיב תומפסון, שאף חיבר חלק מהלחים והעניק לתקליט גוון ג'אזי. התקליט, שהוקלט בהופעה חיה והופק על ידי מאייל עצמו, זכה להערכה ודורג כאחד מתקליטיו הטובים ביותר[6][7][8]. לאור הצלחת האלבום בחוף המערבי של ארצות הברית יצא מאייל למשך מספר שנים לארצות הברית.

ב-1982 קיבץ מחדש את ה-Bluesbreakers לסיבוב הופעות בו צולם הסרט התיעודי Blues Alive בהשתתפות ג'ון מקווי, מיק טיילור ועם אורחים כאלברט קינג, באדי גאי ואטה ג'יימס. ב-1984 הקים הרכב חדש וצעיר של ה-Bluesbreakers בלוס אנג'לס. במהלך השנים הופיעה הלהקה עם חברים רבים מן העבר של ה-Bluesbreakers ומוזיקאי בלוז אורחים בהם ג'ון לי הוקר, בילי גיבונס מלהקת זי זי טופ, בילי פרסטון, גארי מור וג'ף הילי. הופעה גדולה של ההרכב ביום הולדתו ה-70 של מאייל שהתקיימה בליברפול ב-2003 עם נגנים אורחים רבים מחבריו ובני טיפוחיו צולמה ונמכרה כצדקה עבור UNICEF.

ב-2001 יסד את חברת התקלחטים שלו, Private Stash Records. בשנת 2005 העניקה לו אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת תואר קצין במסדר האימפריה הבריטית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון מאייל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]