ג'ון סינגר סרג'נט

ג'ון סינגר סרג'נט
John Singer Sargent

דיוקן עצמי, 1906; אוסף גלריית אופיצי, פירנצה
לידה	12 בינואר 1856 פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
פטירה	15 באפריל 1925 (בגיל 69) לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	בית הקברות ברוקווד
מדינה	ארצות הברית, ממלכת איטליה
יצירות ידועות	דיוקן מאדאם X, The Misses Vickers, Street in Venice, Lady Agnew of Lochnaw, Cashmere, נפגעי גז, The Daughters of Edward Darley Boit, ציפורן, שושן, שושן, ורד, El Jaleo, The Wyndham Sisters: Lady Elcho, Mrs. Adeane, and Mrs. Tennant
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אימפרסיוניזם
הושפע על ידי	קארולוס-דוראן, לאון בונה, אדולף איבון
השכלה	בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (1877) אקדמיה ז'וליאן האקדמיה לאמנות של פירנצה
בן או בת זוג	אין ערך
פרסים והוקרה	אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה פור לה מריט
חתימה

דיוקן של ליידי אגניו מלוכנאו , 1892 בגלריות הלאומיות של סקוטלנד

אשר ורטהיימר, 1898; אוסף גלריית טייט, לונדון

סרג'נט; איסוף צדפות בקנקאל, 1878; אוסף הגלריה הלאומית לאמנות (וושינגטון)

סרג'נט; מדבר יהודה, מבט מירושלים, 1905; אוסף מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק

סרג'נט; בגני בובולי, פירנצה, 1905; אוסף מוזיאון ברוקלין

ציפורן, שושן, שושן, ורד, 1885; אוסף מוזיאון טייט בריטניה

ג'ון סינגר סרג'נט (באנגלית: John Singer Sargent;‏ 12 (בינואר 1856 – 15 באפריל 1925) היה צייר ממוצא אמריקאי שהתמחה בדיוקנאות. הוא נחשב ל"צייר הדיוקנאות המוביל בדורו" בשל האופן שהעלה על הבד את הפאר והמותרות של התקופה האדוארדית. הוא צייר כ-900 ציורי שמן ויותר מ-2,000 ציורים בצבעי מים, נוסף על רישומים וציורי פחם רבים. יצירותיו מתעדות מסעות ברחבי העולם, מוונציה ועד טירול, האי קורפו, המזרח התיכון, מונטנה, מיין ופלורידה.

קורות חייו

ג'ון סינגר סרג'נט נולד בפירנצה, איטליה. הוריו, שהיו במקור מפילדלפיה, החליטו לעבור לאירופה לצורך החלמתה של האם, אשר התמוטטה בעקבות מות בתם הבכורה. הם נותרו מהגרים כל ימי חייהם ועל אף שהתבססו בפריז, המשיכו בתנועה מתמדת, בחיפוש אחר אקלים ונוף טובים יותר. המשפחה עברה בין דירות שכורות ובילתה תקופות ממושכות בחופי הים וההרים של צרפת, גרמניה, איטליה ושווייץ.

אימו ילדה ארבעה ילדים נוספים, אולם רק ג'ון ושתי אחיותיו, אמילי וויולט, הגיעו לבגרות.

אביו של סרג'נט לימד אותו בסבלנות נושאים בסיסיים, אולם סרג'נט הצעיר היה ילד בלתי ממושמע, שהתעניין בפעילויות בחוץ יותר מאשר בלימודיו. אביו כתב עליו כי "הוא צופה ומתעמק בטבע החי", ואילו אמו הייתה משוכנעת שהנסיעות ברחבי אירופה, אשר כללו ביקורים במוזיאונים ובכנסיות, יעשירו את הילד ויספקו לו חינוך משביע רצון. ניסיונות אחדים להכניס אותו למסגרות לימודים רשמיות כשלו, בעיקר בגלל אורח חייה הנוודי של המשפחה. על אף הפגמים בהשכלתו, גדל סרג'נט להיות אוהב קריאה וקוסמופוליטי, בעל הישגים באמנות, מוזיקה וספרות. הייתה לו ידיעה שוטפת בצרפתית, גרמנית ואיטלקית והיכרות עמוקה עם יצירותיהם של רבים מהמאסטרים הגדולים מתוך התבוננותו ביצירות המקוריות, כפי שכתב ב-1874, "למדתי בוונציה להעריץ את טינטורטו ואני מחשיב אותו כשני אחרי מיכלאנג'לו וטיציאן".

אמו הייתה אמנית חובבת וכישרונית, ואביו היה מיומן באיורים רפואיים. סרג'נט קיבל מאימו כבר בגיל צעיר מחברות לציור, והיא עודדה אותו לצייר. סרג'נט הנלהב העתיק בתחילה ציורי ספינות מתוך השבועון "חדשות מאוירות מלונדון", שהיה הראשון שהציג רישומי מסע מצוירים. בשל כך קיווה אביוכי העניין של בנו בספינות ובים יוביל אותו אל קריירה בחיל הים.

כשהיה בן 13 ציינה אימו כי הוא "משרטט די יפה, ויש לו עין מהירה ומדויקת להפליא. אם היינו יכולים להרשות לעצמנו לתת לו שיעורים ברמה גבוהה, היה אמן תוך זמן קצר". באותה עת אכן החל ג'ון לקבל שיעורים בציור בצבעי מים מקרל ולש (Welch), צייר הנופים הגרמני. בגיל 17 הוא תואר כ"מלא כוונה, סקרן, נחוש וחזק" (כדרכה של אמו) אך ביישן, נדיב וצנוע (כדרך אביו).

בשנת 1872 שב סרג'נט לפריז, לאחר שניסה ללמוד באקדמיה לאמנויות היפות בפירנצה, שעברה באותו זמן ארגון מחדש. תיק העבודות שלו היה גדוש בציורים בצבעי מים שתיעדו את מסעות משפחתו. הוא התקבל בפריז להתלמדות אצל הצייר קרולוס דוראן (Carolus-Duran), שנודע בטכניקת הציור הנועזת שלו ובשיטות הוראה חדשניות, הניכרות בהשפעתן על עבודתו של סרג'נט בין השנים 1874-1878.

ככלל, חינוכו האמנותי של סרג'נט היה אלטרנטיבי לממסד האקדמי, והוא למד ישירות מהתבוננות ביצירותיהם של גדולי הציירים. רגישותו למלאכת הציור השתכללה מתוך בחינה עמוקה של הדיוקנאות שיצרו רמברנדט, פרנס הלס, אל גרקו, ולסקז וז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר. הוא גם הושפע מיצירותיהם הניסיוניות של האימפרסיוניסטים בני דורו, קלוד מונה ואדואר מאנה.

ב-1886, בעקבות השערורייה והביקורת שספג בעקבות דיוקן מאדאם X, עקר ללונדון בהמלצת ידידו הסופר הנרי ג'יימס, והשתקע ברובע האריסטוקרטי בצ'לסי. הוא ייסד שם סטודיו משלו ובנה לעצמו מוניטין כצייר דיוקנאות. במהלך העשור האחרון של אותה מאה התקבל כחבר באקדמיה המלכותית לאמנויות.

בזכות הצלחתו בציור דיוקנאות הועלו כלפיו דרישות מצד פטרוניו ומעריציול מצוא נושאים חדשים ומלהיבים יותר לציור. בעקבות זאת אכן התמסר סרג'נט גם לציורי נוף.

עבודותיו

סגנונו

עבודותיו של סרג'נט מאופיינות בטכניקה יוצאת דופן, בעיקר ביכולות הציור שלו עם מכחול, אשר שנים לאחר מכן עוררו הערצה לצד ביקורת על מלאכותיות מעושה. היצירות המוזמנות שלו היו אחידות בסגנון המפואר (Grand manner) של דיוקנאות, כאשר יצירותיו הבלתי פורמליות וציורי נוף הפגינו היכרות עם תנועת האימפרסיוניזם. בחייו המאוחרים הביע אמביוולנטיות לגבי ההגבלות של עבודת דיוקן פורמלית והקדיש חלק ניכר ממרצו לציורי קיר ולעבודה באוויר הפתוח (En plein air).

ציורי הדיוקנאות הביאו לסרג'נט הצלחה כלכלית אדירה. אבל העושר לא סייע לו להיפרד מהאמביוולנטיות לגבי התהליך. הוא ידע שפטרוניו שואפים להגביה את מעמדם החברתי באמצעות יצירותיו ובכך שיממנו אותו, והוא חש אי נוחות בציור תדמיתם המרוממת. עם זאת, עושרו איפשר לו לצייר בחוץ בטיולים עם חברים ובני משפחה. המנהג של ציור בחוץ נשאר אצלו מתקופת חיי הנוודות עם הוריו בהם היה מצייר עם אימו בצבעי מים. הוא פיתח כישרון ללכוד בכל עצירה את התמונה הנכונה עבורו.

סרג'נט אהב גנים בעיקר בסגנון בארוקי. הגנים האלה שיקפו עבורו תשוקה הומניסטית לצורות טבעית קולקטיביות יחד עם תפיסה רציונלית אידה ליקום. בין 1906 ל-1907 צייר סרג'נט כמה ציורים של גני בובולי בפירנצה. הוא השתמש בצבעי מים מאולתרים כדי לנסות ללכוד את האור, את השתקפויות המים ואפילו את רמזי מזג האוויר. בציוריו שבצבעי מים הסתכן במה שלא העז לעשות צבעי שמן. אחד מהפסלים שצייר הוא זה המסמל אחת משבע המידות הטובות - התבונה (Prudence). פסל השיש נוצר בידי ג'ובאני בטיסטה קאצ'יני. סממני ההיכר של דימוי "התבונה" הם קבוצת עלים ביד ימין, מראה ביד שמאל וזר ענבים. העבודה הקטנה הזאת מוצפת באנרגיה של האור ובמשחקי הצל עם העלים. העץ העקלתוני מאחורי הדמות גורם לצופה להזיז את מבטו על כל גוף הפסל. לוח הצבעים, מצהוב קדמיום, כחול גרניט וסגול בהיר, משקף את תחושת הקרירות והצל שעל הפסל. צורת השיש של הפסל נעזרת בצבע הלבן של הנייר המשתקף דרך שכבות הצבעים, והנייר עצמו מהווה מקור אור.

ביולי 1918 ביקר סרג'נט בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה וחזה בתוצאות הזוועה של התקפת גז חרדל. עוללות לוחמת הגז היו נושא עבודתו "נפגעי גז" ("Gassed"), ציור באורך של שישה מטרים המתאר נפגעים מכוסי עיניים, חלקם מדדים לכיוון תחנת הצלה כלשהי, חלקם מוטלים על הקרקע. הציור הושלם במרץ 1919 והפך סמל להתגלמות מוראות המלחמה.

מאדאם X

ערך מורחב – דיוקן מאדאם X

בעת שהותו בפריז, החליט סרג'נט לצייר ביוזמתו דיוקן שיוצג בסלון פריז כדי להתפרסם ולמשוך אליו לקוחות חדשים. הוא בחר באשת החברה וירז'יני אמלי אווניו גוטרו שיופייה הרשים אותו (כמו רבים אחרים). העבודה על הדיוקן נמשכה מספר חודשים והוא הוצג לראשונה בתערוכה של סלון פריז בשנת 1884 וזכה מיד לתגובות זועמות ומזועזעות. הדמות של גוטרו, בתנוחה המוצגת, בשמלה החשופה והצמודה, ועם עורה הלבן נתפסה שערורייתית, נועזת וחסרת צניעות. סרג'נט נדרש (בין היתר על ידי אמה של גוטרו) להוריד את הציור מקירות הסלון, אך סירב וניסה להגן על יצירתו. הציור הפך למושא הלעג של עולם האמנות, ופורסמו בגנותו קריקטורות מבזות וביקורות נוקבות אשר השוו את הדמות לרוח רפאים ואליל מפלסטיק. הן סרג'נט והן גוטרו ספגו בעקבותיו דחייה והשפלה חברתית, אשר הובילו בסופו של דבר לעזיבתו של סרג'נט את פריז ומעברו ללונדון. סרג'נט המשיך להחזיק בדיוקן במשך 32 שנה, עד שהסכים לבסוף למכור את הציור למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, תוך שהוא מבקש כי הציור ייקרא "מאדאם X" עקב השערורייה והנזק שגם לגוטרו. בנוסף ציין כי הוא מחשיב את הדיוקן ליצירתו הטובה ביותר. מעמדו של הציור כיום כיצירת מופת הוא בלתי מעורער והוא אף כונה "המונה ליזה של אוסף האמנות האמריקאי".

דיוקנאות משפחת ורטהיימר

אחת ממערכות היחסים המפליאות ביותר בין אמן לפטרונו היא המערכת בין ג'ון סינגר סרג'נט לאשר ורטהיימר (Asher Wertheimer 1843-1918) - אספן אמנות מצליח מלונדון. ב-1898 ורטהיימר שילם לסרג'נט (אז בן 42) להנציח את חגיגת יום נישואיו ה-25 לאשתו פלורה. בעשר השנים לאחר מכן היחסים התפתחו וסרג'נט נשכר לצייר עוד ועוד דיוקנאות של ילדי ורטהיימר. ציורי הדיוקנאות הללו (Wertheimer portraits) הוצגו בתערוכות ולאחר מכן נתלו בבית המשפחה. הציורים הללו קיבעו את המשפחה בהקשר המסורת האירופית של דיוקנאות משפחתיים, ובכך שייך עצמו ורטהיימר לאריסטוקרטים ולמתעשרים החדשים של תקופתו. סרג'נט, שנעשה ידיד המשפחה, התרשם מאוד מהזהות היהודית שלהם. יש טוענים שהקשר בין המשפחה לסרג'נט התבסס על זהות אאוט-סיידרית משותפת: הוא כרווק אמריקאי מבוגר, סביר להניח הומוסקסואל, ומשפחת ורטהיימר כמשפחת מהגרים יהודית מגרמניה. ציורי הדיוקנאות הללו זכו לתגובות מעורבות מאחר ששיקפו את הדעות הקדומות נגד יהודים בריטים בעקבות מלחמת הבורים. חלק מהצופים לעגו לפורטרטים וקראו להם קריקטורות. משפחת ורטהיימר וחבריהם היו לרוב מרוצים מהפורטרטים ששיקפו תחושת גאווה בעצמאות המשפחתית ובמורשתם.

הפורטרט של אשר ורטהיימר מ-1898 מציג גבר בן 54 הפונה אל הצופה במבט דרוך. חיוך קל, חצי מוסתר על ידי השפם. רמזים לאישיות שופעת חיים אבל שנשמרת לעצמה. זה אדם מלא חיים לפי הניצוץ בעיניים וגוון הפנים הוורוד. החזות והביגוד של אשר בסגנון ויקטוריאני מאוחר. השפם שלו היה אופנתי אבל הזקן המלא פחות פופולרי בתקופה זו. הוא לבש מעיל וסט פתוח, ניתן לראות שעון שרשרת מסוג 'אלברט' (על שם בעלה של המלכה ויקטוריה) שמשקף את השפעת המלוכה על סגנון הלבוש של התקופה. סרג'נט תופס את פטרונו ב'חצי תנועה' נראה כאילו עוד רגע הוא ירים את הסיגר לשפתיו או יתכופף ללטף את כלבו. השימוש התיאטרלי שלו באור וצל עוזר לשכנע את הצופה בתנועה המרומזת שבסצנה. הרקע של הדמות מכוסה בפחם ואפור מוכסף ואילו ראשו בוהק כאילו הוא מואר על ידי זרקור. אור משתקף בשרשרת השעון שלו ומאיר את הלשון הוורודה של הכלב. דרך הבחירות של סרג'נט בצבעים ובקומפוזיציה הוא הצליח להעביר את המסר של ורטהיימר, כאיש משפחה עצמאי ובטוח בעצמו.

ציירי דיוקנאות וסופרים מעוניינים לחשוף אמת אישית מאחורי מה שראוי להציג. הנרי ג'יימס ואדית וורטון הם סופרים אמריקאים שחשפו ברומנים שלהם את ההבדל בין קוד חברתי חמור לתשוקות האמיתיות של החברה הבריטית והאמריקאית. סרג'נט הכיר את אדית וורטון ואת הנרי ג'יימס. אבל בעוד שסרג'נט יצא נשכר מיכולתו לייצג קודים חברתיים בהתאם למקובל, ג'יימס וורטון כתבו באופן ביקורתי וחושפני על החברה ובכך גם הביעו באופן כנה יותר את עצמם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון סינגר סרג'נט בוויקישיתוף

• ג'ון סינגר סרג'נט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון סינגר סרג'נט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי ג'ון סינגר סרג'נט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ג'ון סינגר סרג'נט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ון סינגר סרג'נט, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

סרג'נט; נפגעי גז, 1919; אוסף מוזיאון המלחמה האימפריאלי, לונדון